זה נשמע כמעט לא הגיוני, אבל זו המציאות בכל העולם: האוכלוסייה בעלת קצב הגידול המהיר והגבוה ביותר היא דווקא של הקשישים. בישראל עמד שיעור הקשישים ב־1955 על 4.8% מכלל האוכלוסייה. היום, לפי האגודה לזכויות האזרח, עומד הנתון על 10.4% (נכון ל־2011), ועד 2030 צפויים הקשישים להיות כשישית מאזרחי ישראל.
המשמעות ברורה: מלבד סוגיית הפנסיות, שתהפוך למשמעותית יותר ויותר בשנים הקרובות, יהיו כאן גם הרבה יותר ילדים שיצטרכו לגדל את הוריהם ולהחזיק אותם כלכלית. בעוד כחמישה חודשים תיכנס לתוקפה הרפורמה בסיעוד בישראל, שתכלול הכפלת שעות הזכאות לטיפול סיעודי, מתן מענה לקשישים בקהילה על ידי קופות החולים והפסקת האבחון לזכאות של הקשיש על פי ההכנסות של ילדיו. בימים אלה נערכים דיונים לקביעת מכסת השעות החדשה, והסיפורים שלפניכם ממחישים עד כמה העניין צפוי להיות רלוונטי כמעט לכולנו.
אסתר (שם בדוי) ואחיה, שמטפלים בהוריהם, מתקשים לעמוד בנטל. "אבא שלי בן 83", היא מספרת. "הוא חולה פרקינסון כבר 20 שנה, ובעשר השנים האחרונות מקבל את גמלת הסיעוד הגבוהה ביותר — 18 שעות בשבוע. בפועל זה יוצא משהו כמו שלוש שעות ביום, וזה מגוחך".
אביה של אסתר זקוק לעזרה בכל שעות היממה. הוא מחובר לקטטר, נזקק לחיתולים, לא מסוגל לאכול ולשתות לבד, וגם לא מדבר. "התמיכה שאנחנו מקבלים מהמדינה קטסטרופלית", ממשיכה אסתר. "שקלנו כל מיני אופציות, כמו להביא עובד זר, אבל הבית של הוריי מאוד קטן, אבא שלי מקבל בקושי 4,000 שקל פנסיה, ואין לו יכולות לממן את תוספת השעות של עובד זר — אלפי שקלים בחודש".
בשנה האחרונה התעוורה גם אמהּ של אסתר והפכה לסיעודית. "קיבלנו את הגמלה הבסיסית של הביטוח הלאומי, אבל זה לא מספיק", אומרת אסתר. "כשביקשנו החמרת מצב, הגיעה אלינו הביתה נציגה לבדוק את מצבה". בבחינה שנעשתה לאמא של אסתי היא התבקשה ללבוש מכנסיים כדי לראות עד כמה היא סיעודית. "ברור שהיא יודעת ללבוש מכנסיים! זה אינטואיטיבי, ולא מדד לכלום. הגשתי ערעור והצגתי טפסים רפואיים שמעידים שהיא נופלת בבית, אבל כלום".
בשל המצב, הפסיקה אסתי את לימודיה באמצע התזה, ואחיה דחו הצעות לקידום בעבודה. "זה משפיע עלינו ועל המשפחות שלנו", אומרת אסתר. "בחיים לא דמיינתי שהמדינה תפקיר ככה את הקשישים. אומרים לנו, 'תשלמו'. איך נשלם, ועוד לשני מטפלים? כבר הבנתי שאני לא רוצה להזדקן. ההורים שלי שילמו את כל המיסים כנדרש, ובסוף זורקים אותם לכלבים".
נכנעים לביורוקרטיה
אחוז הזכאים לגמלת סיעוד עולה עם הגיל, עד ל־53% מהמבוגרים בגילאי 85 ויותר. כ־42% מעול המימון של השירותים הסיעודיים — אשפוז מוסדי או טיפול בבית — נופל על המשפחה, למרות שהציבור משלם כל חודש מס בריאות. אחת הבעיות המרכזיות היא ההשתתפות הנמוכה של המדינה בטיפול בקשיש הסיעודי. ב־2014, מחצית מהזכאים לגמלת סיעוד קיבלו את הגמלה הנמוכה ביותר, המעניקה רק 9.75 שעות סיעוד בשבוע. רבע מהזכאים קיבלו את הרמה הבינונית – 16 שעות בשבוע, ורק רבע את הרמה הגבוהה – 18 שעות.
הקשיש שנמצא במצב הכי סיעודי עם ההכנסה הכי נמוכה, זכאי לכשלוש שעות סיוע בלבד ביום, וכל הנטל נופל על משפחתו. "אנחנו רואים שהנטל עצום", מודים במשרד הבריאות. "חלקם נאלצים לשנות את מסלול חייהם, סובלים יותר מדיכאון, והמשק נפגע משמעותית".
בעיה נוספת היא ברצף הטיפולי. כיום אחראיות קופות החולים על תחום הבריאות של הקשישים. קשישים תשושים נמצאים תחת אחריות הביטוח לאומי, וקשישים סיעודיים מורכבים באחריות משרד הבריאות. הביורוקרטיה שנוצרת מכך בלתי נסבלת.
יעקב, בן זוגה של שלומית זילברברג, מאושפז במוסד סיעודי בית השמש מגדיאל בהוד־השרון. "בן הזוג שלי חולה אלצהיימר", מספרת שלומית. "בתחילה ניסינו לתת לו טיפול בקהילה, אבל זה היה בלתי אפשרי כי הבית שלנו קטן מאוד".
אבל ברגע שיעקב עבר למוסד, נשללה ממנו גמלת הסיעוד והעלות החודשית הגבוהה מאוד נופלת על משפחתו. "בית אבות סיעודי עולה 15־19 אלף שקל לחודש", ממשיכה שלומית. "בעוד שנה הגמלה שאנחנו מקבלים מקרן לניצולי שואה תיגמר והמצב יהיה קשה מאוד".
סופרים כל שקל
יאן מיז'בינסקי, 75, היה מורה לספורט, מאמן אגרוף ומדריך כושר קרבי בצה"ל. בשנתיים האחרונות הוא חולה אלצהיימר. "לפני שמונה שנים התחילו לו בעיות זיכרון", מספרת אשתו אהובה. "הוא יצא מהבית ולא ידע לחזור. ניסה להכין קפה ושם קומקום חשמלי מפלסטיק על הגז, ושכח לסגור ברזים. בהמשך הוא הידרדר גם פיזית".
יאן מוכר כחולה סיעודי הזכאי לסיוע בדרגה הגבוהה ביותר, אבל המדינה מעניקה לו רק 9 שעות שבועיות משום שבמבחן ההכנסה הוא ורעייתו עוברים ב־116 שקלים בלבד את הרף. "למרות שאנחנו חוצים בפחות מאחוז אחד, מקצצים לנו 50% משעות הסיעוד", כועסת אהובה. "זה לא הוגן. אני חייבת להעסיק עובד זר כמטפל סיעודי, אבל אין לי איך לשלם".
לאחרונה הציג שר הבריאות יעקב ליצמן את עיקרי רפורמת הסיעוד. בין השאר, ייתן משרדו תמריצים לקופות החולים לשלוח אחיות ומטפלים לבית הקשיש; האחריות על האשפוז הסיעודי תעבור לקופות החולים; מספר השעות שמוקצבות לקשיש סיעודי יוכפלו; גם קשישים שהפנסיות שלהם גבוהות יזכו למספר מסוים של שעות סיעוד, ועוד.
כיום, קשיש שזקוק להקלות צריך להציג גם את תלושי המשכורת ופירוט הנכסים של נכדיו. הרפורמה החדשה תחסוך זאת. "אנחנו נמצאים ברגע היסטורי ומצפים מהממשלה לתמוך ברפורמה משמעותית", אומר עו"ד גיל גן־מור מהאגודה לזכויות האזרח, שפועל יחד עם ארגונים כמו "כן לזקן", "המשפט בשירות הזיקנה", "רופאים לזכויות אדם", "האגודה לזכויות החולה", ארגוני גמלאים ועוד לקידום הרפורמה. "המצב לא יכול להימשך. הרפורמה דורשת לא מעט מימון, ואולי גם העלאה קטנה במס הבריאות, אך צריך לזכור שכבר היום אנשים נדרשים להוציא מכיסם הון עתק כדי לאפשר לעצמם ולאהוביהם טיפול סיעודי".
שר הבריאות ליצמן: "לצערי, מדינת ישראל מזניחה כיום את הקשישים והזקנים הנדרשים למענה סיעודי. יש לשים קץ למצב הקשה שבו נמצא מערך שירותי הסיעוד. נאבקתי להכליל את רפורמת ביטוח הסיעוד הציבורי בהסכם הקואליציוני ואני מתכוון להיאבק למימושה".
