"עשו לו זובור נוראי. מה יש לומר. זה אף פעם לא הגיע עד לשם", יורה משה שלונסקי כשהוא נשאל על שיחת הנזיפה שארגן שר הבטחון אביגדור ליברמן למפקד גלי צה"ל בעקבות פרשת מחמוד דרויש. אבל השבוע האחרון והסוער שעבר על התחנה הוא רק חוליה נוספת בשרשרת טלטלות שחוותה התחנה הזו בשנה האחרונה, מההסתערות של מאיה בוסקילה ומירי רגב ועד ההתבטאות האומללה של מבקר הקולנוע שלה, גידי אורשר, כשמעל הכל ניצבת סכנת הסגירה של התחנה לאחר שהרמטכ"ל גדי איזנקוט הצהיר כי הצבא לא רוצה בה עוד.
הפגשנו ארבעה מפקדים לשעבר של התחנה כדי להבין לאן כל זה הולך ואיך הפכה גלי צה"ל לשק חבטות נייד, כזה שעובר בין שרת התרבות מירי רגב, שר הבטחון ליברמן, לראש הממשלה ושר התקשורת בנימין נתניהו.
ד"ר נחמן שי, 69, כיום חבר כנסת של המחנה הציוני, היה מפקד התחנה בשנים 1985 עד 1989, משה שלונסקי, 68, כיום מרצה לתקשורת במכללת עמק יזרעאל, כיהן בין 1991 ל־1997, אבי בניהו, 56, יועץ תקשורת בשוק הפרטי, היה המפקד משנת 2001 עד 2007 ואז הוחלף על ידי יצחק טוניק, 63, מרצה ויועץ לארגונים, שכיהן כמפקד לפני ירון דקל, עד 2011.
"הבושה נעלמה והלחצים היום הרבה יותר בוטים מבעבר", יורה שלונסקי. "הרשתות החברתיות הן צונאמי שמאיים על גלי צה"ל. בתקופה שלי הפוליטיקאים היו מתקשרים אליך, היית מטפל נקודתית ועובר הלאה, לפעמים התנצלת, אם נעשתה טעות. היום בכלל לא מדברים עם גלי צה"ל. אנשים מיד יוצאים החוצה ומעיפים הודעה לתקשורת כמו שעשתה השרה רגב עם דרויש, אחר כך לך תסביר. ליברמן ורגב עשו כאן הפתעה לגלי צה"ל, וכנראה שרוב האנשים מריעים להם. זו התערבות בוטה ולא אלגנטית בתכנים של התחנה, ואני לא זוכר שזה אי פעם נעשה בצורה כזו".
שי: "שאלתי את ליברמן על גלי צה"ל בישיבת ועדת חוץ וביטחון לא מזמן והוא אמר, 'זה לא נכון שאני אתערב בענייני התחנה ולכן העברתי את זה למנכ"ל משרד הביטחון'. שאלתי למה והוא ענה, 'אני עולה לשידור שם לעיתים קרובות'. לא עברו אלא כמה ימים והוא קופץ על פרשת דרויש ועושה לירון דקל מקלחת קרה. לא יפה בכלל".
טוניק: "אין שום ספק שלתוכנית על דרויש יש מקום בתחנה. אם יבדקו את כל הקורסים באוניברסיטה המשודרת לאורך השנים, ימצאו תכנים לא פחות טעונים. ההתערבות של ליברמן בתכנים היא אירוע רע באופן חסר תקדים, במיוחד אחרי שקיבל אזהרה מהיועץ המשפטי לממשלה שהזכיר שאין לו סמכות. כל דבר כזה מסוכן כי זה פותח פתח לעוד התערבויות. המטרה של מהלכים כמו זה שנקט ליברמן היא להפחיד את העיתונאים בתחנה, לגרום להם לעבוד באווירת אי־ודאות, להזכיר להם את רצונם לשמור על פרנסתם".
בניהו: "אני פיקדתי תחת שלושה שרי ביטחון - פואד, שאול מופז ועמיר פרץ. אני לא זוכר משהו שמתקרב לניסיונות ההתערבות שעוברת היום גלי צה"ל. לא היה ולא נברא. בתקופה שלי קיבלתי פניות קשות מגורמי ימין על חודש בנושא קיימות ואיכות סביבה שהוביל ד"ר דב חנין והעפתי את כולם מהמדרגות".
שלונסקי: "אבל כן הייתה כאן טעות בהתנהלות. אין בעיה לעשות תוכנית על דרויש בגל"צ. אבל להכריז על דרויש כטקסט מכונן של החברה הישראלית - זה לא נכון. אתה יכול להעמיד את הטקסט שלו בשורה אחת עם 'מגש הכסף' או 'שיר הרעות'? בעייתי. אבל גם אם נעשתה טעות בהגדרה, יש דרך לטפל בזה. אפשר לצלצל ולהעיר למפקד. לא צריך להעמיד אותו באמצע ולקרוא לכולם לראות. זה לא ראוי".
הפוליטיקאים לא גילו רק במשמרת של ירון דקל את חדוות הפלישה לתוכני גלי צה"ל. ממש לא. ארבעתם זוכרים היטב את הלחצים שנאלצו להתמודד איתם.
"בתקופת ההתנתקות כל הח"כים המורדים, אלה שהתנגדו למהלך, לא קיבלו פתחון פה בקול ישראל בהוראה מגבוה", משחזר בניהו, "איפשרתי להם כמובן להתראיין בגלי צה"ל וקיבלתי מסרים מאריק שרון שאני נותן במה לימין הקיצוני, לשוליים. הבנו אז שזה תפקידנו".
שי: "תמיד היה רצון מצד הרמטכ"ל ושר הביטחון להיכנס לענייני התחנה. מפקד גל"צ שאומר שהוא אף פעם לא קיבל טלפונים משר הביטחון, כנראה שוכח".
שלונסקי: "רגע, משה ארנס לא צילצל אליי אף פעם".
שי: "ארנס הוא נדיר. כשאני נכנסתי לתפקיד רבין היה שר הביטחון ואני לא יכול לומר לך שלא קיבלתי טלפונים ממנו. היו הערות. אבל לא התערבו לי בתכנים כמו שליברמן מנסה לעשות".
טוניק: "כל שרי הביטחון שאני זוכר, לא רק שלא התערבו בשידורים, אלא גם הקפידו להגן על התחנה מהתערבות של אחרים. אהוד ברק למשל היה ליברל גדול שלא התערב בשידורים בכלל אבל התעסק כל הזמן באיך הוא יוצא בתקשורת. ברק לא היה מסוגל לחיות בשלום עם מצב שהוא סופג ביקורת בתחנה הצבאית, שלפי תפיסתו היא שלו. הוא לא אהב שגם גלי צה"ל מסקרת את סיפור הנסיעה שלו לסלון האווירי ושידרה את הסיפורים על העובדת הזרה של אשתו נילי".
ובסוף פעל להדחתך. הוא נזף בך אישית?
"אף פעם לא. פעם אחת פואד בא אליי עם מסר וזהו, אף פעם לא ברק עצמו. השיא היה שברק רצה להחליף אותי על רקע טענתו שגל"צ מפרגנת מדי לגבי אשכנזי. הוא החליט לנסות להפחיד את האנשים בתחנה, אבל אפילו הוא לא עשה מה שליברמן עשה עכשיו".
ארבעתם מסכימים שהכוח המניע מאחורי הזובור של ליברמן לירון דקל הוא מירי רגב והרגל שהיא הצליחה לשים בדלת של התחנה כשרכבה על הדיון בנושא הפלייליסט.
"ירון דקל לא היה צריך להיפגש איתה", קובע בניהו, "בוגי יעלון ניסה להוריד את רגב מעל גבו ושלח אותה אל דקל. כשהיו אצלי במשרד ביקורים של פוליטיקאים, נזהרנו מאוד מלתת להם להיכנס בכלל לענייני תוכן. ומוזיקה זה תוכן, כמובן. פעם הגיע אליי סגן שר התחבורה, אמר לי, 'המשרד נותן שלושה מיליון שקל בשנה לגלגלצ, מה אני מקבל ממך ביומן הבוקר?' אמרתי לו, 'גמור את הקפה ולך מפה'. הייתה גם שרה בממשלה שאמרה לי, 'שמע, אם תפרסמו תחקיר מסוים אדאג שאתם תיסגרו'. אמרתי לה, 'אוקיי, נמות זקופים'".
שי: "אין לרגב מה לעשות בגלי צה"ל וירון לא היה צריך לפתוח לה את הדלת בכלל. אתה בא לשרה עם סמנכ"ל משרד הביטחון ומגיש לה תוכנית שיפורים עם הצעה לפתוח מעין גלגלצ ב'? איפה נשמע כדבר הזה? מי, איפה, איך? הצעות כאלה מסמנות שינוי במפת השידורים בישראל. אז זה בין מירי רגב לירון דקל? דברים כאלה צריכים לעבור 50 אישורים לפני. לא עושים דבר כזה. זה לא בסמכות של מירי ולא בסמכות של ירון".
טוניק: "משפתח לה את הדלת בניסיון להשביע את רצונה, אי־אפשר יותר לעצור אותה. גם בימיי היו ניסיונות רבים להתערב והגענו עד לבג"ץ בנושא הפלייליסט והסמכות של גלגלצ. בסופו של דבר העתירה נדחתה. אני בכלל לא הייתי מדבר עם רגב על גלגלצ, בטח שלא הייתי יושב איתה על תכנים. זה לא בסמכותה ואפילו לא בסמכות שר הביטחון".
אז מירי רגב ניצחה?
שלונסקי: "ממש לא. אז הביאו בחור ממוצא מזרחי לערוך פלייליסט. מה זה אומר? שום דבר".
בניהו: "אומרים לי שזה רק דיונים על מוזיקה, שטויות. מי שמתערב בפלייליסט, בסופו של דבר יתערב בליין־אפ של תוכנית הבוקר בגלי צה"ל. אין דרך חזרה".
שי: "רגב החליטה שגלי צה"ל זה אותו ממסד שהיא רוצה לפגוע בו ולכן עשתה מה שעשתה. אני חושב שהיא הצליחה לפגוע בחוסן של התחנה, ביכולתה להתגונן מפני ניסיונות של פוליטיקאים להתקרב ולגעת".
שלונסקי: "גלי צה"ל של השנים האחרונות היא תחנה חולה. כשאתה מאבד את המערכת החיסונית שלך נדבקים אליך כל מיני וירוסים שבמצב רגיל לא היו מגיעים. כשהפוליטיקאים מרגישים משהו חלש, הם נופלים עליו. אתה צריך להיות מספיק חזק כדי להגיד 'עד כאן'".
דוגמה?
"גם עליי ניסו ליפול עם המוזיקה המזרחית, בדיוק כמו שניסתה רגב. איציק מרדכי קרא לי לדיון עם האחים ראובני. אמרתי לשר שאנחנו פתוחים לגמרי למוזיקה מזרחית ובכך זה הסתיים. זיהיתי אז בכלל שהבעיה היא לא אם המוזיקה מזרחית, אלא אם האחים ראובני מוציאים אותה. אמרתי להם, 'אהוד בנאי לא מזרחי?'"
בניהו: "הייתה אצלי פעם ישיבה עם עמותה בשם עזי"ת למען הזמר המזרחי. באותה תקופה השמענו יפה את אייל גולן. האמרגן שלו דאז, ישי בן צור, קם ואמר, 'בניהו לא משמיע זבל'. שנה וחצי אחרי, אותו בן צור בא לישיבה, מוציא את הגרון ואומר, 'בניהו, אתה נסראללה, אמ־אמא של החיזבאללה, גלי צה"ל חיזבאללה. אתה לא משמיע את אייל גולן!' אמרתי לו, 'אתה קנית מרצדס מאייל גולן, אז אני צריך לשלם לך את הדלק?' היו גם אחרים. גלגלצ הכניסה לפלייליסט את השיר של שלומי שבת, 'בחוף של טרפטוני'. התקשר אליי שלומי שבת ואומר, 'שמע, השיר בכלל לא היה צריך להיכנס לאלבום שלי ועכשיו מבקשים אותו בהופעות ואני לא יודע את המילים. תראה מה עשיתם'".
שי: "אין יותר קיפוח של מוזיקה מזרחית. היא הכי מושמעת בחתונות, אירועים, על שפת הים. גם גלי צה"ל מילאה תפקיד בזה. אני הרגשתי את התלונות מכיוון אחר. שמוליק אומני, בעלה של מירי אלוני, רצה להרביץ לי כי התחנה לא השמיעה את השירים של מירי כמו שהוא ציפה. הוא הגיע יום אחד לבניין ואני תפסתי מקלט מדיני. היו צעקות, הוא השתולל ובסוף הלך".
בניהו: "אליי הגיעו תלונות של אבי טולדנו, יהורם גאון, קורין אלאל, דוד ד'אור. כולם חשבו שהם לא מושמעים מספיק".
שלונסקי: "יוצאים 70 דיסקים בשבוע. זה מטורף. אי־אפשר להשמיע הכל. לזכותו של אהוד ברק..."
בניהו: "אין שום דבר לזכותו".
שלונסקי: "ברק עזר להקים את גלגלצ. אם לא הייתה גלגלצ, גם גלי צה"ל לא הייתה היום".
מקורבי ברק דחו מכל וכל את האשמות טוניק וטענו, "אלה בדותות".
* * *
אחד התהליכים הכי מדוברים באשר לגל"צ של השנה האחרונה היה הצעידה שלה ימינה. בטור שפירסם ירון דקל בגלובס כשבוע לאחר הבחירות האחרונות נטען שהתקשורת בועתית, מוטה פוליטית לצד השמאלי ולכן מאבדת את אמון הציבור בה.
שי: "אני לא אוהב את האמירה הזו. אני לא חושב שהתקשורת בועתית וגם לא גלי צה"ל. בסך הכל התקשורת הישראלית חיה ונושמת אוויר ארץ־ישראלי והיא ממש לא בועה. היא יותר מזוהה ברובה עם הכיוון של מרכז שמאל, אבל יש שאלה איך משנים ועל חשבון מה. לימין הישראלי יש אובססיה עם התקשורת ואותה אני לא יודע איך לעקור. זה נמשך עשרות שנים, עד היום הזה".
שלונסקי: "לא הייתי כותב מאמר כזה כמפקד גלי צה"ל. אם אתה נטול מחויבות ציבורית, אין בעיה. כמפקד, זה בעייתי".
אבל דקל הרים ורץ לנגוח, למשל בגיוס מגישים שמזוהים עם הימין. הוא ספג ביקורת נוקבת על כך שהוא שואף להחניף לממשלת הימין ערב סיום כהונתו (מרץ 2017) במקום לגייס עובדים על פי כישוריהם המקצועיים בלבד. בכלל, הנטייה לנסות לאזן פוליטית את התוכניות וקאדר המגישים התחזקה בשנים האחרונות ולא רק בגל"צ. ההחלטה של דקל להביא לתחנה דמויות כמו אראל סג"ל ושמעון ריקלין לא עוברת את המפקדים לשעבר בקלות.
"גלי צה"ל היום היא אולי התחנה הכי פוליטית בתקשורת האלקטרונית", אומר טוניק, "זהו כנראה כלי התקשורת היחיד שממנה שדרים רק בזכות הזהות הפוליטית־מפלגתית שלהם. הרי בחרו את סג"ל וריקלין כדי לרצות ציבור פוליטי, דבר שאף פעם לא עובד, אגב. אין לי בעיה עם סג"ל כשדר אבל זה חסר תקדים להביא מישהו רק בגלל שהוא מזוהה כימני. אתה יכול להגיד שרזי ברקאי יותר שמאלה ועירית לינור ימנית אבל הם לא הגיעו לגלי צה"ל בגלל הדעות הפוליטיות שלהם".
שי: "אני מסכים. זו טעות גדולה. גם להביא עורך מוזיקלי ממוצא מסוים רק כדי לנופף במוצאו, זו כניעה ללחץ ודבר שגוי. ואני בטוח שמדובר בבחור מוכשר שיש לו מקום בתחנה".
טוניק: "ירון דקל שגה כשפתח את דלתות גלי צה"ל בפני הפוליטיקאים. אני לא יודע מה עמדותיו האישיות אבל ברגע שהוא מנסה למצוא חן בעיני קבוצה פוליטית כזו או אחרת, אז מתחיל הסחף".
בניהו: "ככל שתרצה אותם יותר, הם ישימו בכיס ויתחילו שוב מההתחלה".
מה דעתכם על התוכנית שסג"ל עושה?
בניהו: "שמעתי כמה תוכניות ואפילו התראיינתי פעם אחת. הוא חיית מיקרופון ויכול להיות שגם אני הייתי מביא אותו לגלי צה"ל. דרך הבאתו הייתה שגויה ופגעה בנורמות של גלי צה"ל".
טוניק: "אני מאוד לא אוהב את התוכנית. הוא בחור נחמד ואיש מוכשר מאוד. הוא גם בעל אופקים רחבים וידע, אבל הסגנון המשתלח לא מתאים לתחנה, בעיקר העיסוק הפוליטי שבו הוא מתמקד".
בסוף מי שנפגע מהגעתו זו 'המילה האחרונה' שנדחקה מהבוקר לאחר הצהריים.
שי: "גם אני עשיתי שינויים גדולים בתוכניות. העזתי לגעת בפרה הקדושה שנקראת אלכס אנסקי. הוא זז ממשבע לשש בבוקר והבאנו במקום תוכנית חדשות ואקטואליה".
שלונסקי: "אני אהבתי מאוד את התוכנית אבל זה לא חיי אדם קדושים. מותר להזיז תוכנית, לא הזיזו בית כנסת. אנשים המשיכו לאכול ולשתות".
גלי צה"ל משלמת היום מחיר פוליטי וציבורי על התדמית שנבנתה לה במהלך השנים. היא נתפסת כמעוז אשכנזי, אליטיסטי, תל־אביבי, של שדרים חובבי אינדי שמזוהים עם השמאל, למרות שהיא שייכת לצבא. שרים וחברי כנסת פועלים מאחורי הקלעים לסגירת התחנה רק כדי לחגוג למחרת את ניצחונם על אחד מסמלי הממסד הישן והמנוכר, כביכול.
שלונסקי: "אני חושב שהעניין של האליטות ויחסי אשכנזים־מזרחים לא מעסיק את החברה הישראלית כמו את חלק מהעיתונאים והפוליטיקאים שמסתערים על זה. וכן, חלק מהתלונות על אפליה מוצדקות. אין מה לברוח משם".
בניהו: "יש תהליך של שינויים בהרכב האליטות ויש שיח מתלהם ברשתות. צה"ל מתחיל להבין לאט־לאט שהוא לא כור היתוך ולא צריך להיות כזה. המזרחי רוצה להישאר במזרחיות שלו וצה"ל לא צריך להיות כזה שמתיך אלא כזה שמחבר בין מה שיש".
שי: "אני לגמרי לא חושב שגלי צה"ל מסמלת את ההגמוניה האשכנזית שזמנה עבר. אלה תדמיות שמנסים לקשור עם השנים. כל מי שיושב כאן ניסה בדרכו לעשות שינוי בתדמית הזו כשהיה בתחנה ולדעתי השינויים תפסו יותר ויותר עם השנים".
בניהו: "יצחק לבני אמר לי פעם, 'לגלי צה"ל יש די־אן־איי משלה ואני מוטרד מאוד מהשינוי שהתחנה עוברת. אני שומע יותר דברים שקשורים ליהדות', הוא רמז גם לעניין של המזרחיות שנכנסה לגלי צה"ל. עניתי לו שבאתי עם פטיש קטן לשנות את הדי־אן־איי של התחנה הזו. הכנסנו מוזיקה ים־תיכונית. הבאנו את נסים גרמה ל'ציפורי לילה'. התחלנו לשדר יותר ג'ו עמר. הגדרתי משימה: לצרף מעגלים של האזנה. הפסקתי את השידור מהבארבי בתל־אביב פעם בשבוע ועברתי לפלאקה. אמרתי שאם רוצים ג'אז אז תהיה גם תימניאדה".
שלונסקי: "וזה עזר מאוד לגלי צה"ל כמו שאתה רואה. לא עזר כלום".
ולמרות המאמצים לרכך את התדמית, בא סיפור כמו גידי אורשר ונותן לתחנה בומבה.
שלונסקי: "זו עיתונות מפגרת. הטמטום האמיתי הוא לקחת איש לא חשוב ולעשות מפוסט שלו עניין. אבל גל"צ זה סמל ובגלל זה היא חוטפת. אורשר עשה נזק עצום לגלי צה"ל למרות שלא יודעים מי הוא בכלל. רק במדינה חסרת ביטחון עצמי עם פוליטיקאים תאבי סקנדלים, נטפלים לאיש כזה לא חשוב".
שי: "הדברים שהוא כתב חמורים והאיש מזוהה מאוד עם התחנה ולכן יש אחריות למה שהוא כותב, גם אם זה פוסט בפייסבוק. הוא הוסיף שמן למדורה שעליה מסובבים עכשיו את גל"צ".
בניהו: "חששתי לחייו במהלך סוף השבוע של פרסום הפוסט. חשבתי שיהרגו אותו. אני נאלצתי לפני הרבה שנים להרחיק את רונית כפיר מהמיקרופון אחרי שהיא אמרה בשידור שבבנק המטרות של חיל האוויר יש ילדים פלסטינים בני שלוש. היום לא בטוח שהייתי עושה את הצעד הזה כי זה לזרוק בנאדם למרכז הכיכר ולהרוג אותו. אתה משער בנפשך מה היו עושים היום לרונית כפיר ברשתות החברתיות?"
גם על רזי ברקאי היה עליהום לאחר שהשווה בין הכאב של משפחות שכולות למשפחות מחבלים פלסטינים. זה בא בתזמון נפיץ עם הרצון לקצץ לו שעה בתוכנית.
שי: "צריך לזכור שרזי ממשפחה שכולה אז יש משמעות לדבריו. הייתי מנהל איתו שיחה אבל אתה לא בועט בו ובטח לא מקצץ לו שעה. זה לא צריך להיות ככה. בעיניי רזי מאוד מוערך".
טוניק: "גורמים אינטרסטנטיים עשו ספין על האמירה של רזי. ניסיונות ההסבר שלו לא הועילו והדבר החמור בעיניי זה שהוא לא קיבל מיד גיבוי מוחלט ממפקד גלי צה"ל".
אבי, לך היה עניין עם סייד קשוע פעם.
שי: "אתה הרחקת את סייד קשוע?!"
בניהו: "בערב יום העצמאות אני יוצא מחבר, נכנס לאוטו ושומע ראיון עם סייד קשוע שמדבר על קציני פיקוד מרכז הקלגסים שדורסים במגפיים קשות בעידן של כיבוש. זה נראה כמו משהו שמכוון להרגיז אותי. אז הערתי להם ואמרו לי, 'מחכים לתגובה מצה"ל'. הרבה פעמים איתרתי אצל השדרים הצעירים רצון לייצר פרובוקציות כדי שאפעל נגדם, שזה יגיע לתקשורת והם ימצאו עבודה בערוץ 2. למי שהיה שואל למה אני מתערב הייתי עונה, 'אני עורך ראשי, מה זה למה'?"
* * *
כאילו מעמדה והחדירות שלה להתערבות חיצונית אינן בעיה מספיק גדולה, גל"צ גם ניצבת בפני סכנה ממשית של סגירה. הרמטכ"ל גדי איזנקוט אמר לא פעם שהוא נחוש לסגור אותה או להעביר אותה לידיים אחרות, כדי לפנות את התקציב לצרכים אחרים. שר הביטחון הקודם, משה בוגי יעלון, התנגד לסגירתה ולכן הצעת איזנקוט לא עלתה לדיון קונקרטי. ליברמן, לעומת זאת, הטיל על מנכ"ל משרד הביטחון, האלוף במיל' אודי אדם, לבחון את הסוגיה ולהגיש המלצות.
"אם האבא והאמא שלך, הרמטכ"ל ושר הביטחון, לא ממש מתים עליך, אתה בבעיה", מסביר שלונסקי. "פעם הרמטכ"לים אהבו את גלי צה"ל. פתאום בא איזנקוט ואומר, 'אני לא צריך תחנה צבאית. תעבירו למישהו אחר, לא רוצה אחריות וכאבי ראש'. גלי צה"ל היא 'ילד עם צרכים מיוחדים', צריך לדעת לטפל בו. אי־אפשר להעביר אותה למקום אחר ולהגיד שיהיה בסדר".
טוניק: "לדעתי זו הפעם הראשונה בהיסטוריה של גלי צה"ל שהרמטכ"ל הוא זה שמבקש להוציא את התחנה מצה"ל. עד היום הרמטכ"לים עמדו כחומה בצורה ולא נתנו לפוליטיקאים לפגוע בתחנה. קצינים בכירים בצה"ל אומרים בגלוי כי התחנה איננה משרתת היום את צה"ל. אמר את זה ראש אכ"א בשיחה עם עובדי התחנה. אמר את זה הרמטכ"ל בפגישה עם ועדת החוץ והביטחון כשהסביר כי הצבא אינו צריך תחנת רדיו שעוסקת רוב הזמן בוויכוחים ובמחלוקות פוליטיות ואומרים את זה קצינים בכירים אחרים".
בניהו: "מהרגע שהרמטכ"ל בא עם רעיון להוציא את גלי צה"ל מהצבא, נפל דבר. זו לא עוד אמירה. האלוף במיל' אדם ושר הביטחון צריכים לקבל החלטה שגלי צה"ל נשארת בצה"ל, למצוא פתרונות תקציביים ולמנות לתחנה מועצה ציבורית שתהווה איזונים ובלמים על גל"צ, תבדוק כוח אדם ותקציב. וגם תגן מפני רוחות פרצים".
שי: "זו תקופה של שינויים בתקשורת, חלקם נגזרים מסיבות שלא תלויות בממשלה. ועליהם יש ניסיון לערוך שינויים מבניים שאותם מוביל רה"מ, אין כתובת אחרת. יש לו תוכנית סדורה. גלי צה"ל נקלעה לסערות שמתחברות אחת לשנייה, היא נכנסה לתוך הטייפון הזה ועכשיו היא נחשבת לחלק מאותו מערך שראש הממשלה רוצה לשנות. הלחצים ילכו ויתגברו וצריך להגן על התקשורת".
ראש ממשלה טוען שהתקשורת רודפת אותו.
בניהו: "ביבי משתמש בתקשורת ומסית את הציבור נגדה. הוא רכש לעצמו השפעה על כלי תקשורת ואין לו את הקלאסה שהייתה למפא"י - שהייתה מעורבת יותר ממנו - הוא פשוט עושה את זה מהמקפצה".
טוניק: "הוא טועה ומייצר את כל הסיבות לתקשורת לבקר אותו, גם בלי הפרשיות האחרונות, החקירות וכו'. ראש ממשלה שלא מוכן להתראיין לתקשורת, מתייחס אליה בזלזול והתנשאות, למה הוא מצפה?"
שלונסקי: "אמנון אברמוביץ' אמר דבר יפה, 'הוא שר התקשורת המכהן גם בתפקיד ראש הממשלה'".
חזרה לסגירת גל"צ: הרמטכ"ל לא ישנה את דעתו ברגע האמת?
שי: "לא רואה את זה קורה. הוא היה בוועדת החוץ והביטחון לפני שלושה חודשים ואמר לנו בפירוש, 'אני לא רוצה את התחנה בצה"ל, אני לא זקוק לה, היא עולה לי כמו שתי טייסות'. הוא פירט בדיוק מה הוא מקצץ בצה"ל והלב שלנו נחמץ. הוא נשמע מאוד הגיוני ונחשב מאוד אמין. בוגי שאל לדעתי ואמרתי שהפתרון הוא גוף ציבורי מנהל ותקציב שיבוא ממשרד הביטחון".
טוניק: "משמעותה המעשית של החלטה על הוצאת גל"צ מהצבא היא סגירת התחנה בפועל תוך זמן קצר. גל"צ מתבססת כל השנים על השילוב המיוחד בין חיילים מוכשרים ויצירתיים לבין השדרים והעיתונאים האזרחים. קשה להניח שצה"ל יסכים להקצות חיילים ואנשי קבע לתחנה אזרחית שאינה כפופה לו. גם הכפפת התחנה למשרד הביטחון איננה מעשית. זה מחייב שינוי חקיקה משמעותי וקשה לראות מישהו הולך לזה".
אולי הרמטכ"ל צודק ולא צריך את התחנה הזו?
שלונסקי: "אם היה צריך להקים אותה עכשיו, לא הייתי ממליץ. מדינת ישראל יכולה לחיות בלי גלי צה"ל. וזה לא רק אני אומר את זה. אבל היא קיימת והשירות הציבורי שהיא עושה הוא דבר גדול וחשוב. זה עקום, אבל זה ישר. התוצאה היא טובה. גלי צה"ל היא פנינה".
שי: "יכול להיות שאין מקום לתחנה צבאית אבל צריך שידור ציבורי מגוון ורחב. לא יכול להיות שמדינת ישראל תישאר - אם אני מסתכל קדימה - עם רשת ארצית אחת. אז בסדר, שיכנעתם אותי שתחנה צבאית היא בעייתית. אבל אז אני אומר, עם מה נשאר? על כתפיה הצרות של גלי צה"ל מוטל הרבה יותר היום. אסור לסגור את גלי צה"ל".
בגופים שעמדו להיסגר, למשל ערוץ 10, ראינו הפגנות עיתונאים. זה יהיה ככה גם במקרה של גלי צה"ל? אולי הציבור ייצא להפגין עבור התחנה?
בניהו: "הישראלים אוהבים את גלי צה"ל. לפני כמה שנים ייצרו לנו ניידות שידור חדשות בארה"ב וישראלים עצרו אותם בכביש המהיר ונישקו אותם. אני חושב שבזמן אמת הציבור יהיה עם התחנה".
שלונסקי: "בניהו טועה. גלי צה"ל לא חסינה ולא חזקה, חשופה לחוסר אהדה גדול של חלק מהציבור. אני מאוד מודאג. אם יסגרו את גל"צ אז אולי העיתונאים יזעקו אבל העם לא. העם לא בדיוק אוהב את העיתונאים".
שי: "מצבה של גל"צ נגזר ממה שעובר היום על צה"ל. במקרה של החייל היורה אלאור אזריה התייצב חלק גדול מהציבור נגד שר הביטחון והרמטכ"ל. זה אומר שאותו ציבור כבר לא מקבל את מה שצה"ל אומר כתורה מסיני. התחנה משלמת את המחיר של השברים בקונצנזוס סביב צה"ל".
כלומר?
"אם התחנה תיסגר זה יעבור יחסית בשקט. ההערכה הציבורית לגלי צה"ל ירדה. חוץ מזה, הייתה פה פעם סולידריות בין עיתונאים ברמה יותר גבוהה כי הבינו שהיום זה אתה ומחר אני. היום כל עיתונאי דואג לעצמו".
מגלי צה"ל נמסר: "גלי צה"ל וגלגלצ משגשגות לשביעות רצון המאזינים. חוק גלי צה"ל שהעביר מפקד התחנה הנוכחי תרם לביצור מעמדה הציבורי וחיזוק יכולותיה. מפקד גל"צ לא יתעמת עם קודמיו בתפקיד, כיוון שבעיניו זה לא קולגיאלי, לא מכובד ולא ראוי".
