ברחבת המטוסים הפרטיים של נמל התעופה בן־גוריון חנה בצהרי ה־30 בינואר 2015 מטוס סילון מדגם "אמבראר לגאסי". המטוס נחשב למפואר, ויש בו מקום ל־13 נוסעים שיכולים להתפנק על כורסאותיו ועל הספה הרכה שבתוכו. באותו יום, הרכב הנוסעים היה אינטימי מעט יותר.
אחרי שהות קלה החל הטייס לחמם מנועים, וכעבור זמן קצר המריא הסילון ונעלם באופק לכיוון ברלין. בבטנו היו שני אנשי עסקים מגרמניה: חיים רוזבסקי ומייקל הרצוג, שניהם בעלי עניין בעסקי הגז הטבעי. הם לא שהו לבדם במטוס. בטיסה, מסתבר, נכחה גם בתו של תת־אלוף (מיל') אבריאל בר יוסף, חבר בכיר בוועדת צמח שהוקמה לצורך התוויית מדיניות הממשלה בנושא משק הגז הטבעי בישראל, ואיתה ידיד שלה.
בפברואר האחרון הודיע ראש הממשלה בנימין נתניהו על מינויו של בר יוסף לתפקיד ראש המטה לביטחון לאומי. אולם כניסתו לתפקיד של מי שהיה המשנה לראש המל"ל התעכב כיוון שהמשטרה קיבלה קצה חוט על חשש לקשרים שקיים, כשהוא בתפקיד ציבורי, עם אנשי העסקים הגרמנים. לפני שבוע כבר הודיע בר יוסף על הסרת מועמדותו. בצירוף מקרים מעניין הודעתו נמסרה זמן קצר לאחר שפנינו אליו ואל המעורבים בעסקי הגז, כדי לקבל את תגובתם למידע נוסף שבידינו.
המידע החדש שהגיע לאחרונה לידי "ידיעות אחרונות" מגלה כיצד, בדרך פלא, האינטרסים העסקיים של אותם אנשי עסקים גרמנים התיישבו היטב עם העמדות שביטא בר יוסף בדיונים הדרמטיים שהשתתף בהם לגבי הגז הטבעי – דיונים שנועדו לקבוע את מדיניות ישראל בנושא ובעצם את עתיד משאביה.
במילים אחרות, נראה שמאחורי המידע שהועבר למשטרה מסתתרת פרשייה שמשמעויותיה רחבות הרבה יותר: האם ייתכן שמדיניות הממשלה בנושא הגז הטבעי והחלטות הרות גורל לעתידה – כמו הכמות שתישאר בארץ, סוג הטכנולוגיה שבה ייעשה שימוש והיקף היצוא – נקבעו במעורבות גורם הנגוע בניגוד עניינים? האם יכול להיות שבכיר כמו בר יוסף משפיע על תוצאות הדיונים הרגישים ביותר כנציג המטה לביטחון לאומי, כשהוא מחובר בדרכים שונות לגורמים עסקיים שהשקיעו הון ומאמצים בתחום הגז?
אזהרת הפילים הלבנים
בשנת 2009 החלו להתפרסם בישראל דיווחים מרעישים על מציאת מאגרי הענק של הגז בים. מעט אחר כך הקימו כאן שני אנשי העסקים הגרמנים חברה קטנה בשם "מכון בינלאומי למשאבים טבעיים בע"מ", כאשר להרצוג 90 אחוז ממניותיה, ואילו לרוזבסקי העשרה הנותרים.
הרצוג נחשב ליהודי חם, שמוכן לסייע למדינת ישראל. עיקר עיסוקיו הם בקבוצת חברות עולמית בשם "בנק פיננסי בינלאומי". לצד זאת, הליך פלילי שמתנהל נגדו בשנים האחרונות בגרמניה מייחס לו הונאה במיליונים. "הרצוג ביקש להשקיע בתחום הגז הטבעי", מספר גורם שמכיר את המידע. "הוחלט להציע לישראל מתקן ייחודי שיהפוך את הגז לנוזל. הרעיון היה להקים את המתקן בעלות עתק בים, למרות שעדיין אין בעולם דבר כזה. המטרה הייתה לקבל ולמכור גז ליצוא במיליארדים, דרך המתקן הימי".
כדי לקדם את הרעיון הפנטסטי, הרצוג ורוזבסקי גייסו צוות מצומצם. בראשותו העמידו את תא"ל (מיל') שי ברוש שהוא, מתברר, ידיד טוב של בר יוסף. תקופה ארוכה חיפשה החברה באירופה מפעל שיהיה מסוגל לייצר את המתקן. בעולם קיימים מספר מתקני הנזלה שמשתרעים על שטח גדול, אבל אף אחד מהם לא פועל במי הים, רק ביבשה. ובכל זאת, אחרי מאמצים אותר יצרן ספרדי שהסכים לשתף פעולה.
בתחילת 2012 הוזמנו הרצוג, רוזבסקי וברוש לדיון רב־משתתפים בוועדת צמח, שעסקה בעיקר בשאלה מהי כמות הגז שהממשלה תשאיר בישראל וכמה תתיר לייצא. הסוגיה הדרמטית הזו נבדקה משני כיוונים. מצד אחד התעורר הצורך לשמור על המשק הישראלי ולאפשר "עצמאות אנרגטית" לאורך שנים. כך, למשל, 20 חברי כנסת מכל קצוות הקשת הפוליטית הגישו הצעת חוק שתחייב את הממשלה להשאיר בארץ גז שיספיק למשך 50 שנה. כך גם הכלכלן הראשי של האוצר הציע לאסור יצוא נרחב. מצד שני, חברות הגז דרשו לייצא כמויות גדולות, כדרך היחידה שבאמצעותה יוכלו לכסות במהירות את השקעותיהן.
בהקשר זה, להחלטה כיצד יטופל הגז הייתה משמעות כלכלית עצומה. לוועדה הוצגו שתי טכנולוגיות עיקריות: האחת, יצוא באמצעות צנרת. אפשרות זו זולה באופן יחסי ומקובלת בעולם. האפשרות הנוספת: מתקן הדוחס את הגז, הופך אותו לנוזל ובעזרת מכליות מאפשר הגעה לשווקים רחוקים – כמו זה שהרצוג, ברוש ורוזבסקי הציעו.
גז מונזל יקר פי שלושה לערך, והמתקן מחייב השקעה של מיליארדים. בחברות הגז הגדירו את האפשרות הזו כ"פרויקט עצום, הדורש השקעות ומאמצים אדירים, אשר גם כרוך בסיכונים רבים". לכן הייתה להן עמדה ברורה, שלפיה דרושה "מסה קריטית" של גז כדי להחליט על הקמת מתקן יצוא: "יש צורך בכמות גדולה וזמינה, בהיקף שיצדיק כלכלית החלטה אסטרטגית של חברה זרה להיכנס לפעילות".
ועדת צמח קיבלה מידע על הסיכונים בטכנולוגיית ההנזלה, ואחד המומחים, יוסי הולנדר, הזהיר שישראל תסתבך. "אנחנו נהיה הספק הכי יקר", אמר, "וזו פשוט התאבדות כלכלית ללכת לכיוון הזה, זה ממש לרוץ עם הראש בקיר. ומי שחושב שזה ייפול רק על החברות, לא, זה ייפול גם על המדינה... בארה"ב בנו טרמינל להנזלה, INPUT... בכמויות אדירות. היום הם מושבתים, כלום לא קורה. פילים לבנים... אנחנו ניתקע עם מתקן שמי יממן אותו בסוף? הבנקים הישראליים, אגרות החוב הישראליות, הפנסיונרים הישראלים".
לא מעט דיונים עסקו במתקן, והיה ברור שאם מישהו ישקיע בו מיליארדים, הוא יפעל ללא תחרות. "מונופול טבעי", כפי שהוסבר. ועל מונופול כזה בדיוק נאבקה החברה של הרצוג ורוזבסקי, שהציעה להקים את המיזם דווקא במי הים. כשהרעיון החדשני הועלה תחילה בדיונים, קשה לומר שנרשמה התלהבות סוחפת. "צריך לזכור", הדגיש גדעון תדמור, יו"ר דלק קידוחים, "מתקן צף זה חיה שעוד לא קיימת בעולם". ובכל זאת, חבר ועדה אחד בלט בקידומו. תחילה בעדינות, ובהמשך נלחם עליו בשיניים.
המידע על קשריו של בר יוסף עם הרצוג ורוזבסקי הגיע למשטרה לפני ארבעה חודשים, באמצעות תנועת אומ"ץ (אלוף במיל' יעקב מנדי אור, יו"ר המועצה הציבורית של התנועה, מסר: "לא מוכרים לנו הפרטים בהקשר למשק הגז. חשוב שהמשטרה תבדוק במהירות"). אלא שהמשטרה עדיין לא פנתה למעורבים. "לא נתבקשתי להעיד אם בר יוסף דיווח לי על קשרים עם אנשי עסקים כלשהם", אמר לנו גורם בוועדת צמח.
פנינו אל איש העסקים רוזבסקי. "אתה מכיר את בר יוסף?" שאלנו אותו. "הבנו שנפגשתם כמה פעמים". "כן, אני מכיר אותו", רוזבסקי אישר, אבל הכחיש שההיכרות קשורה לתחום העסקי. "שום עסקי, שום דבר. זה לא נכון... אני פוגש הרבה אנשים. אני פה ואני שם, יש אנשים שבאים אליי. הלו, מה שלומך. זה מספיק".
אולם לפי המידע שמצוי גם במשטרה, ומקורו בחברה של הרצוג, לבר יוסף היכרות עמוקה הרבה יותר עם רוזבסקי, כמו גם עם הרצוג עצמו וגם עם ברוש שגויס לניהול יוזמת הגז. המידע מתייחס אף למה שנראה לכאורה כמו טובות הנאה מהגרמנים, והוא מביך מבחינת בר יוסף. כך, למשל, כדי לקדם את הקמת המתקן, הרצוג נפגש בין היתר עם שר האנרגיה והמים באותה תקופה, עוזי לנדאו, ועם שר האוצר דאז, יובל שטייניץ. לאחר מכן, לפי המידע שנמסר למשטרה, שיבח הרצוג את בר יוסף על ארגון הפגישה עם שטייניץ ואמר לאנשים בחברה שבכוונתו להעניק לו "טיסה זוגית במחלקה ראשונה לברלין ובילוי במלון הפאר אדלון", אם יתאם לו פגישה עם ראש הממשלה.
"בחברה ידעו שהרצוג מקיים קשר עם בר יוסף", טוען גורם שמכיר את הפרטים. "לא מדובר רק בטיסה לברלין של הבת בסילון הפרטי. הרצוג הזכיר אותו הרבה, וסיפר למשל, על עצות 'פוליטיות' שהתקבלו ממנו בנושא הגז, עם מי כדאי להיפגש בצמרת המדינה. הוא סיפר שבר יוסף המליץ שלא יפגוש בענייני הגז את השר סילבן שלום, שזה עלול להזיק לפרויקט, בגלל שסילבן נמצא ביריבות עם ראש הממשלה נתניהו".
הנימוקים צלצלו מוכר
בינתיים, מי שיבדוק את שהתרחש בדיונים הגורליים בוועדת צמח, יגלה התנהלות שהשלכותיה מרחיקות לכת. הוועדה, שבראשה עמד מנכ"ל משרד האנרגיה והמים דאז שאול צמח, כללה חבורה מנוסה - כשבמרכז הדיונים נשמר מקום של כבוד לענייני ביטחון, ולנציג המל"ל בר יוסף.
בנושא העיקרי שלגרמנים היה עניין בו, מיקום המתקן והטכנולוגיה, קיבל בר יוסף משקל רב. "זכות הצגת הנושא והצעת ההחלטה היא שלך", אמר לו צמח באחת הישיבות, מבלי שהוא ואחרים היו מודעים לקשר כלשהו בין בר יוסף לאנשי העסקים. "לא שמעתי ממנו שום גילוי נאות", אומר בכיר בוועדה.
המודל הכלכלי של פרויקט הגז יוצא דופן: בעלי הזיכיונות יסתכנו בהשקעת מיליארדים, אבל יזכו לתשואה עצומה של כ־20 אחוז, כך שהכסף שהשקיעו יוחזר להם במהירות. הממשלה איפשרה רווח מהיר, בנימוק שניתן למצוא בו היגיון: זו הדרך לפתות חברות בינלאומיות להסתכן ולקדוח בישראל.
גם ועדת צמח לקחה בחשבון שיש לפרוש שטיח אדום בפני היזמים, כדי לקרוץ ליזמים אחרים. הדיונים התמקדו כהגדרתה "בניתוחי עלות תועלת של התרת יצוא אל מול מניעתו". כשהממשלה מטילה על היזמים דרישה כלכלית יקרה ונוקשה, בשל אילוץ ביטחון לאומי, יש להתחשב לדבריה בדרישותיהם בעניין הכמויות ליצוא. "שינוי מהותי של אחת ההמלצות דורש ביצוע התאמות בהמלצות האחרות, כדי לשמור על איזון", הבהירה הוועדה. מה שמחזיר אותנו להרפתקת מתקן המיליארדים של הגרמנים.
לדיונים הראשוניים הוזמנו גורמים עסקיים, ובינואר 2012 הגיעו גם הרצוג, רוזבסקי ואנשיהם. בפני הנוכחים הוקרנה מצגת צבעונית על המתקן הימי. בדיונים היה ברור שלגז מונזל יתרון בכך שהוא פותח שווקים במדינות רחוקות. בהמשך למסקנה הזו, כדי לקדם את המיזם הימי שהציעו הגרמנים, היה צריך לטרפד שני רעיונות אחרים: תחילה להתנגד להקמת מתקן כזה על החוף; ואחר כך לפסול שימוש במתקן שממוקם מחוץ לגבולות ישראל. במילים אחרות, לדרוש בתוקף שההנזלה היקרה תבוצע רק מתחומי המדינה, ולא למשל ממתקן במצרים או בקפריסין.
ייתכן שמדובר בצירוף מקרים, אבל לכך בדיוק דחף בר יוסף בישיבות. כך למשל, כשנציגי החברה הממשלתית נתג"ז (נתיבי הגז הטבעי לישראל) העלו את נושא הקמת המתקן על החוף, התייחס לכך נציג המל"ל בזלזול. "אני שואל אם זה ישים בכלל", אמר, וחלק על דברי ד"ר גבי גולן, נציג משרד ראש הממשלה. בר יוסף דיבר על מרחקי הבטיחות בין המתקן ליישוב אזרחי, ולא השתכנע גם כשהוסבר לו איך זה עובד במדינות אחרות.
בהמשך, כשיועץ בינלאומי העלה הסתייגויות בעניין מתקן ימי, בר יוסף הקשיב בנימוס, אבל בסוף לא התאפק. "אני לא מסכים עם מה שנאמר פה", התרעם. נראה שבר יוסף לא התרשם ממומחים: הוא התווכח גם עם פרופ' ברנדה שפר, בעלת שם בינלאומי בתחום האנרגיה. "יש ספרות, יש מחקר", הסבירה שפר על הבעייתיות בגז המונזל. "את חוקרת את העבר", השיב בר יוסף.
אירוע מוזר התרחש באחת הישיבות האחרונות, כשבר יוסף דיבר בנחרצות על מתקן ימי, והשתמש בנימוקים שצילצלו מוכרים לאחד מחברי הוועדה. אותו חבר הניח שבר יוסף מדבר על הרעיון שהציגו בפניו אנשי העסקים מגרמניה. "לא הייתי במצגת הזאת", מיהר בר יוסף להבהיר.
"הם באו גם הנה", הזכירה חברה נוספת. "אני לא הייתי", התעקש בר יוסף כשהוא מרחיק את עצמו מאנשי העסקים.
על העברת המצגת הזו קיבלה המשטרה מידע מעניין מתוך החברה של הרצוג. החוקרים התבקשו לבדוק אם ביום שלפני הדיון בוועדה היה הרצוג בקשר עם בר יוסף וכן אם התקבלו ממנו טיפים שגרמו לשינויים ברגע האחרון במצגת. השניים מכחישים (ר' מסגרת), ועד שהמשטרה תבדוק את המידע, כדאי לקרוא את עמדת בר יוסף בדיון שמתקיים חצי שנה אחרי אותה העברת מצגת, שלדבריו הוא לא נכח בה. ייתכן ששכח את נוכחותו בדיון, או שהוא ניחן בכישרון טלפתי מופלא, מפני שדבריו דומים מאוד לעמדת אנשי העסקים. כך למשל, במצגת של הגרמנים יש תיאור של "בניית הטרמינל ביבשה", ולצורך טיפול בגז אחר כך "הטרמינל נגרר למקומו ומונח על הקרקעית". בר יוסף מסביר ש"מדובר על מתקן שבונים ביבשה וגוררים לים".
אנשי העסקים אומרים שהמתקן "לא צף, אלא יושב על הקרקעית", ובר יוסף מסביר שמדובר ב"פלטפורמה שתעמוד על קרקעית הים". אנשי העסקים מתייחסים לקרקעית הרדודה בשטח שהם מגדירים כ"רצועת המדף" בים, ובר יוסף מספר לוועדה על היתרון בזכות "העומק הרדוד" ומזכיר את "מדף" היבשה.
אנשי העסקים מסבירים שמתקן יבשתי יהיה "בזבוז קרקע מאוד יקרה", ובר יוסף מציע הקמת מתקן "לא על קרקע יקרה של המדינה". וקיים כמובן גם הנימוק הבטיחותי: אנשי העסקים מסבירים ש"למיקום בים יש יתרון גדול בזמן אסון. הסיכון לאסון הרבה יותר נמוך", ועמדת בר יוסף היא ש"אם חס וחלילה קורה אסון, אף אחד מהאזרחים לא חשוף לזה".
בוועדה יש מי שמדבר בחשש על סכומי העתק, אבל לבר יוסף יש קלף מנצח: הביטחון הלאומי. בפרוטוקולים רבים מדבריו מושחרים ומוסתרים, אבל מתגובת עמיתיו ברור שדרישתו חד־משמעית. "דעה מאוד נחרצת", כפי שמתאר היו"ר צמח, "הוא לא נשמע לי מתלבט בכלל". עמדת בר יוסף היא להקים מתקן בשטח ישראל, ובין השאר לנוכח ההתנגדות הצפויה של ארגונים ירוקים – להציבו בים. "אין שום סיבה לעשות את זה ביבשה", הוא אומר לקראת סיום הדיונים.
בשלב מסוים יו"ר הוועדה משתכנע ותומך בעמדתו. אלא שמנכ"לית המשרד להגנת הסביבה דאז, אלונה שפר־קארו, מבינה את הפלונטר בהקשר לכמויות היצוא. "זה מחייב לייצא כמות מסוימת כדי שזה יהיה משתלם כלכלית...", היא אומרת, "אתה מכניס את עצמך לתוך תקציב, מחויבות לכמות מסוימת של יצוא, רק בגלל שהחלטת לעשות את זה בשטח ישראל".
אבל בר יוסף כל כך להוט, שקשה לבלום אותו. "אני לא רוצה להתווכח עם אבריאל", אומר שאול מרידור, נציג משרד האנרגיה. בר יוסף מזהיר מפני "הסיכון שאנחנו ניקח כמדינה ראשונה שמוכנה להקים מתקן מחוץ לגבולות המדינה, בלי שנוכל להגן עליו", וכשמישהו טוען שמתקן ימי יחייב חוק מיוחד, הוא משיב בכעס: "אני לא מבין איזה חקיקה אתה רוצה... אני מחכה שתגיד לי".
היחיד בדיון שמסרב להתקפל הוא ד"ר גבי גולן, נציג משרד ראש הממשלה, שמזהיר את הנוכחים. "ההחלטה הזאת היא הכי חשובה של הוועדה", אומר ד"ר גולן בהתרגשות, "מחיר הטעות הוא עשרות מיליארדים של דולרים". ד"ר גולן מפציר בעמיתיו שלא יאסרו יצוא גז טבעי ממתקן שאיננו בתחומי ישראל.
אבל בר יוסף נחוש בדעתו, ויו"ר הוועדה צמח מסכם: "המתקן, בגלל החשיבות הביטחונית שלו, בגלל החשיבות הכלכלית, ובגלל שהוא המתקן הראשון של מדינת ישראל, אנחנו חושבים שהוא צריך להיות במדינת ישראל. זאת האמירה של הוועדה".
ואמנם בהחלטות הסופיות הוועדה מחליטה לתת "עדיפות מוחלטת ליצוא גז ממתקן (ימי או יבשתי) בשטח שנמצא בשליטה ישראלית (לרבות במים הכלכליים של ישראל)", וכן ש"יצוא משטח זר יתבצע אך ורק במסגרת הסכמים בילטרליים בין מדינות". ביוני 2013 הממשלה מאמצת את העמדה הזו, וקובעת ש"מתקן יצוא יהיה בשטח בשליטת מדינת ישראל, לרבות בשטח הכלכלי הבלעדי".
על רקע כלל השיקולים והמשמעויות הכספיות ליזמים, הוועדה מחליטה להשאיר בישראל גז ל־25 שנה – ואת השאר יוכלו לייצא. שר האנרגיה דאז, סילבן שלום, מוסיף ארבע שנים, כך שהגז יספיק ל־29 שנים. זה המצב הנוכחי שמעוגן רשמית בהחלטה 442, הנספחת למתווה הגז המפורסם והשנוי במחלוקת, שהדיונים עליו נמשכים.
בר יוסף משוכנע (ר' תגובה) שהרעיון שהציג חיוני, אבל היום ברור שהוא כבר לא יתממש עם היזמים מגרמניה, שמבחינתם משהו השתבש כשב־2013 הרצוג הסתבך בפלילים. חברות הגז כבר בחרו בכיוון אחר וחתמו על מזכר הבנות עם "בריטיש גז" שלפיו ההנזלה תתבצע במצרים, במתקניה שכבר קיימים שם, ובדרך פלא אף אחד בממשלה לא התנגד בטענה של ביטחון לאומי. מכל העניין נותרה רק המדיניות בנושא הגורלי: מהי כמות הגז שתישאר בישראל מול זו שתשווק בעולם – וסימני שאלה כבדים על קידום המתקן שעולה מיליארדי דולרים והשפעתו על מתווה הגז. ¿
• אבריאל בר יוסף: "אין יסוד לטענה שעמדתי המקצועית קשורה להיכרותי למי מהדמויות הנזכרות בכתבה. כידוע, בנוסף להיותי משנה לראש המל"ל ובעל הבנה מעמיקה בתחומי חוץ וביטחון לאומי ובנושא הגז והאנרגיה וההשלכות על מדינת ישראל, בהשכלתי אני מהנדס מכונות, מהנדס ימי (תואר ראשון), ומהנדס אוניות (תואר שני) עם ניסיון עשיר בצה"ל בתחום ההנדסי והמבצעי עד לפרישה כתא"ל.
"אני גאה בעמדתי לאפשר הקמת מתקן יצוא בים להגנת תושבי המדינה וביטחונם, שיהווה מאגר חירום רחוק מהיבשה וימנע פגיעה באיכות הסביבה, וגאה בעמדתי שמתקן אסטרטגי בגודל של בתי זיקוק יוקם במימי ישראל ולא במדינה שכנה, ויזכה להגנת צה"ל. עמדותיי בוועדה מקבלות היום משנה תוקף, לאחר המחקרים הרבים המעידים על זיהום רב במפרץ חיפה והסכנות הביטחוניות והבטיחותיות.
"הטענה שאין טכנולוגיה לבניית המתקן מגוחכת, והטענות כביכול מטעם גורמים אינטרסנטיים על השפעה עליי מופרכות. לא בכדי הם עלומי שם, מאחר שהם מייצגים אינטרסים סמויים. אבסורד שאני כפקיד ציבור בכיר, תא"ל במיל' שכל חייו תרם לביטחון ונלחם למען הציבור, מושמץ בשל גורמים אינטרסנטיים שמצליחים לפגוע בשמי הטוב. לאורך שירותי למען המדינה לא דבק בי רבב, עברתי תחקירים ובדיקות פוליגרף המעידים על יושרי ואמינותי".
על הסרת מועמדותו לראשות המל"ל סירב בר יוסף להגיב.
• שי ברוש: "אני חבר של אבריאל במשך שנים. אנחנו מדברים, ואני לא מתבייש בזה".
• מייקל הרצוג: "הבת של בר יוסף הצטרפה למטוס בצירוף מקרים, אחרי שביקשתי מהרבה ישראלים לסייע באישורי נחיתה. פניתי גם לבר יוסף שאותו לא פגשתי אף פעם, מלבד שלוש שנים קודם בישיבה אחת בוועדת צמח. אחר כך נתתי טרמפ במטוס לבת שלו ולידידהּ. מעולם לא דיברתי על כרטיסים לבר יוסף או על מלון יוקרתי. תיק ההונאה נגדי בגרמניה נסגר החודש".
• דוברות המשטרה: "איננו מגיבים בנושא חקירות ומידע שהתקבל".
