אפשר להבין מדוע "סגני מנהל" לא התקבלה במחיאות כפיים סוערות. הסדרה החדשה של HBO משווקת בטעות כקומדיה. אומנם יש בה מאפיינים קומיים בשפע — פאנצ'ים, רפליקות וכו' — אבל היא תתקשה להצחיק את מי שלא מכור להומור של הגיבור הראשי ואחד היוצרים, דני מקברייד ("על הפנים"): פיזי, אינטנסיבי, עדין כבזנ"ט. אולם אם מתעלמים מהגדרות ומתוויות, "סגני מנהל" היא יצירה מעניינת כיוון שהיא משקפת משהו מרוח התקופה.

גיבורי הסדרה הם ניל גמבי (מקברייד) ולי ראסל (וולטון גוגינס התותח מ"המגן", "שמונת השנואים" ועוד), סגני המנהל בתיכון בדרום־קרוליינה. הראשון הוא טיפוס מציק וקולני, ואילו השני סוציופת אקסצנטרי וחלקלק. עצם נוכחותם בקרבת מתבגרים מלמדת על עומק המשבר במערכת החינוך. השניים מתעבים זה את זה ונערכים לקרב על ירושתו של המנהל הפורש. אלא שלתדהמתם, מוצנחת לתפקיד ד"ר בלינדה בראון (קימברלי הברט גרגורי), אישה שחורה ובעלת הישגים מרשימים. כואבים ומושפלים, מחליטים גמבי וראסל לאחד כוחות ולפעול לסילוקה.

סצנה כאוטית בפרק השני מחדדת את ההשערה כי מאבק הכוחות הזה הוא מטאפורה לתהליך רחב יותר. במהלכה גמבי וראסל מגיעים לביתה של המנהלת החדשה כדי למצוא עליה לכלוך. הם פורצים לביתה ונתקלים בקיר מפואר של תעודות ותמונות, שבהן הנמסיס שלהם מצולמת עם בכירי המדינה דוגמת ברק ומישל אובמה והילארי קלינטון. בתגובה ראסל הדומיננטי מפתה את גמבי לשבור חפצים רנדומליים. גמבי מתנסה, והתחושה אכן משכרת. רושף, נושף ומסטול מאדרנלין הוא מכריז "בוא נהרוס את המקום המזורגג כולו", והשניים פוצחים באורגיה מהממת של חורבן. ברגע השיא ראסל מצית את המבנה, והוא נשרף עד היסוד.

נדמה שהתקף הטירוף נובע לא רק מאובדן של ג'וב שחשקו בו, אלא גם מזהותה של האישה שלה איבדו אותו. הם מתקשים לעכל את כניסתה הגאה והלא מתנצלת של בעלת הבית לאליטה. תגובתם הפסיכית מעידה כי לדידם, הצלחתה באה על חשבונם ושוללת מהם את הפריבילגיות שהיו בעבר נחלתם הבלעדית.

גמבי וראסל משתייכים לקבוצה ששומעים עליה הרבה באחרונה בהקשר של המרוץ לנשיאות: "גברים לבנים זועמים", להלן גל"ז. הגל"ז התרגלו לכך שהם תמיד ראשונים בתור לכל דבר — מעבודה ועד הנהגה פוליטית — ולפתע גילו שהמסיבה נגמרה. לכן הם מחפשים מזור אצל טיפוסים כמו דונלד טראמפ, מי שמבטיחים להם להיות "שוב גדולים" ולהחזיר אותם לצמרת ההיררכיה. "סגני מנהל", בסגנונה הקודר והמופרע, מציגה את הגל"ז במלוא עליבותם אבל גם מאפשרת הצצה לחדר המנועים שלהם. דני מקברייד, המצוין כרגיל, מגלם דמות מורכבת, שמעשיה מוכיחים משוואה פשוטה: כשתסכול וחולשה פוגשים הזדמנות, הם בקלות יכולים להפוך לרוע — ולא רק בטלוויזיה, למרבה הצער.