אם יש משהו שמוציא מדעתה את אורייט הרוש, הספרית הוותיקה שלי, הוא סירובי להשאיר טיפ לחופף. "אני משלמת מספיק על התספורת, מה זה גם טיפ לחופף?" - אני שואלת ונענית בשיחת נזיפה, לפעמים בפני לקוחות אחרים. "מה זה צריך להיות?" היא שואגת עליי, "לחופף צריך להשאיר, לזה שעושה לך את הצבע צריך לתת. ואני אומרת את זה בשבילך.

חופף תמיד זוכר את אלו שלא נותנים, והוא מתייחס בהתאם: לא שואל מה תשתי, מה בא לך, שאני אביא לך משהו? מה את חושבת, איך שאת יוצאת החופף תמיד אומר, ולא רק עלייך: 'זאתי לא נותנת טיפ'. קורה שאני נותנת במקומך, כי זה לא נעים. העובדים מקבלים משכורת, אבל היא לא גבוהה, והם חיים מהטיפים. לא מזמן מישהי השאירה לי טיפ של 100 שקל, אבל מכיוון שאני בעלת המקום, נתתי את זה לעובד".

גם אצל אלי לוסקי, ספר ממרכז תל־אביב, אני לא מוצאת אוזן קשבת. "אם יצאת מהמספרה ולא השארת 10 שקלים, יש לך בעיה חברתית גברת", הוא קוטל אותי ואת דרכיי. "זה לא הגיוני שאת משלמת טיפ בבר על משקה שעשו לך תוך דקה, ולמישהו שטיפח ופינק אותך בעיסוי קרקפת של 20 דקות לא תשאירי. צריך לדעת לפרגן במקומות הנכונים. בהחלקה העובד יושב לך על הראש שעתיים, זה לא פחות מטיפ של 50 שקל".

ומה עם גברים שמסתפרים? אצלם זה הרי יותר זול, אין דברים מסובכים.

"לפעמים הגברים יותר לארג'ים. בעיקר אם יש חופפת. על תספורת של 80 שקל אומרים: 'כפרה עלייך, קחי מאה'. עשית להם נעימים בראש? זה קנה אותם".

אלי לוסקי, ספר: "אם יצאת ממספרה ולא השארת 10 שקלים, יש לך בעיה חברתית"

ד', מאזור ירושלים, חיה עשר שנים בסין. לדבריה, מיד כשהגיעה לשם נלקחה על ידי ישראלים ותיקים לשיחה על מנהגי המקום, "והסבירו לי שבסין לא מקובל לתת טיפ, אפילו לא במסעדות. אם עושים את זה, הם נעלבים". ואז שבה לארץ, והמציאות טפחה על פניה בכל עוזה. "בפעם הראשונה שהייתי אצל מניקוריסטית", היא מספרת, "לא נתתי טיפ וראיתי מבטים לא נעימים, ואז שאלתי את בעלת הבית האם מקובל לתת. מאז אני נותנת".

לדברי ליאת ישעיהו, בעלת מכון לציפורניים ברמת־אביב, רוב הטיפים נעים בין 10 ל־20 שקלים. "אני חושבת שצודק להשאיר, כי יש מכונים שבהם נשים עובדות בשביל 25־30 שקל לשעה".

אל תפרגן לי ולא אפרגן לך

לא להאמין עד כמה הכנת כתבה על טיפים הפכה לנושא טעון. אנשים שבדרך כלל היו משוועים לפרסומת חינם הפכו פתאום לדגים. השאלה כמה טיפים עושים העובדים שלהם הפכה לשאלה מגונה ברמה של כמה אתה מרוויח. הם פתאום נבהלים שנעשה חשבון ונדע לפי הטיפים כמה העסק מרוויח. וגם חוששים לומר דברים שליליים על הלקוחות.

דני קזז, נהג מונית. אפליקציית גט הכניסה את הטיפ לתשלום באשראי, והטיפים קפצו כמעט פי שלושה

באופן עקרוני, אין דרך לדעת כמה אנשים באמת מקבלים כטיפים. הרבה פעמים זה נשאר בין הלקוח לנותן השירות. גם ברשויות המס לא יודעים כמה כסף התעשייה הזו מגלגלת, אבל מה שברור הוא שזו הכנסה משמעותית, לפעמים ברמה שוות ערך למשכורת הבסיס — ללא תשלום מס.

מ' מבאר יעקב היה נהג מונית והיום הוא בעליה של חברת הסעות שמפעילה גם לימוזינות. "אצל הישראלים", הוא אומר, "אחד מעשרה משאיר טיפ, והתשעה האחרים יתנהגו כאילו הם קנו אותך. אתה הנהג שלהם, וגם האוטו שלהם. בנסיעה מהרצליה פיתוח או מכפר שמריהו אתה יודע שישאירו בין 30 ל־100 שקל. בערים בפריפריה כמו מודיעין, אין מה לדבר".

וכשכן משאירים?

"מעט מאוד. נותנים שטר של 20 ואומרים: 'תחזיר לי עשר'. כשאני מסיע ומלווה חברות מחו"ל, תמיד המפיק ייקח אותי הצידה בסוף הפרויקט ויזרוק לי 400 שקל טיפ. בקבוצה ישראלית זה לא יכול לקרות. הטיפ הכי גדול שקיבלתי אי־פעם היה 600 יורו, אבל זה היה מרוסי. מישראלים זה הגיע ל־100 שקל. רוסי תושב ישראל הסביר לי פעם: 'כשבאנו לפה, עבדנו בעבודות הכי מסריחות שיש, אז אנחנו יודעים כמה זה קשה ומעריכים את העבודה'".

לירן חרדון, שליח. "בקיץ נותנים פחות. כשלקוח רואה אותך רטוב, הוא נותן יותר"

מה ההסבר שלך למצב?

"החוק הלא כתוב בישראל הוא: אתה לא תפרגן לי בשירות, ואני לא אפרגן לך בטיפ, ובטח כשאתה נותן לי רק שירות. קשה לישראלים לתמחר משהו שהם לא חוזרים איתו הביתה, ונסיעה במונית, טובה ככל שתהיה, זו לא טלוויזיה 50 אינץ'".

באפליקציית גט (לשעבר גט טקסי) פתרו את הבעיה על ידי הכנסת הטיפ לתשלום דרך כרטיס האשראי. עד שנכנס לעבוד בגט, עשה דני קזז מראשון־לציון טיפים בסך כ־250 שקל לחודש. מאז שהוא עובד דרך האפליקציה, שיעור הטיפים עלה ל־600־700 שקל. "כשאנשים לא מוציאים כסף פיזי מהכיס, זה אחרת", הוא אומר. "בנסיעות הקצרות כמעט לא נותנים טיפ, אבל בנסיעות ארוכות, או לשדה התעופה, כן משאירים".

מה הבעיה שלנו, מדוע ישראלים ישאירו בניו־יורק טיפ לנהג ובארץ לא?

"בארץ אדם אומר: 'מה, אני פראייר? לא מספיק שאני משלם 150 שקל לנסיעה, אני עוד אשאיר לו טיפ?'. הצרפתים בישראל, למשל, תמיד בתחושה שדופקים אותם".

אתה עובד ומרוויח, למה לתת לך טיפ?

"אני לא שונה מאירוח: משקיע בניקיון המונית, במכונית חדשה, בשיחה טובה. כשאתה מקבל טיפ, זה אומר שמישהו מעריך אותך עוד טיפה. מי שלוקח מונית, צריך לדעת שהוא הולך להתפנק".

טיפ תמורת תיזוז

אתם באילת, הגעתם למלון, ועכשיו צריך להעלות את התיקים לחדר, להתארגן על עוד מגבת לבריכה. בקיצור, ים של נותני שירות לפניכם, מבל־בוי ועד החדרנית. גם כאן היססו ברשתות בתי המלון הגדולות לחשוף בפנינו כמה טיפים מקבלים העובדים. מכולם שמענו שהמדיניות הרשמית היא לא לדרוש או לעודד מתן טיפים, בוודאי לא כתנאי לשירות טוב. "למזלנו", אומר בכיר באחד המלונות הגדולים, "יש כאלה שמעריכים את העובדים, ויודעים לצ'פר על חיוך ועל העבודה הקשה שהם עושים. יש לארג'ים שיכולים לזרוק 100, ויש קמצנים שנותנים 10 שקלים. יותר קל לנו לדעת כשמדובר בקבוצות, כי אז הם משאירים מעטפה אצל בכיר במלון ואומרים למי לחלק אותה'".

בכמה מדובר?

"קבוצות של 20 חבר'ה משאירות בדרך כלל 500 שקל. לאחרונה נתקלתי במקרה שבו נתנו 1,000 שקל. הבל־בויז והחדרניות עושים את הטיפים הטובים ביותר, כי הם הכי באינטראקציה עם האורחים. מלצרים בחדר אוכל פחות, מה גם שבדרך כלל יש לחץ והאורחים לא מרגישים שקיבלו שירות טוב. קורה שאורחים משאירים טיפ בהתחלה, ואז לא מפסיקים לתזז. בל־בוי שהעלה את המזוודות ונתנו לו 100 שקל טיפ, קוראים לו שוב ושוב. או חדרנית שקיבלה ביום הראשון טיפ, ולמחרת תופסים אותה: 'אתמול ניקית טוב, למה היום אין לנו ככה וככה', ומתחילים לטרטר.

"פעם הטיפים היו יותר יפים, וזה הלך והתקלקל. היום הישראלים יותר קשים, יותר מתלוננים, ובקושי נותנים טיפ. מגיעים למלון, צועקים, דורשים פיצוי ומחפשים תירוץ לא להשאיר טיפ".

או־קיי, התמקמתם, והגיע הרגע לאיזה עיסוי טוב בספא של המלון. וכאן רצוי לדעת: כאשר אתם מזמינים עיסוי במלון או בספא, רוב הכסף הולך לבעל העסק ולא למעסה. לכן רצוי לתת טיפ נדיב. 20 שקל ליחיד, או 50 לעיסוי זוגי. ואפשר גם 10% ממחיר הטיפול. לעומת זאת, כשמדובר בעיסוי שניתן בצימר - הכסף הולך למעסה, ואז אין חובת טיפ.

חודשי הקיץ הם לא רק חופשות במלון, אלא גם הזמן שבו הכי הרבה אנשים עוברים דירה. ח', מוביל ותיק: "כשמסכמים הובלה, הטיפ זה לא משהו שמדברים עליו, אבל זה ידוע. רצוי לתת לפחות 50 שקל לפועל, והסטנדרט זה 100. הכי גבוה שנתקלתי זה 400. לא כולם נותנים. קורה שאדם נותן טיפ ואז מתחיל להפיל עליך כל מיני פרויקטים: 'בוא תזיז לי, תפרק לי את המנורה מהקיר'. יש כאלה שמחפשים סיבות לא לתת טיפ: 'שברת לי, הרסת לי'".

ומה מצב המכונית שלכם - זקוקה לשטיפה? ס', בעל רשת תחנות שטיפה, חושף את מדד הטיפים לשוטפים: "על שטיפה חיצונית נותנים טיפ של 5־10 שקלים, על שטיפה פנימית - 10 שקלים ומעלה". והישראלים כמו ישראלים: "מי שלא רוצה להשאיר טיפ, מתחיל למצוא פגמים וכתמים, או מתחיל עם תירוצים: 'יש לי רק כרטיס אשראי', 'יש לי רק כסף גדול'. במקרה הכי גרוע אני אומר לו: גש תקנה לעובד פחית שתייה. ויש את אלה שעושים את עצמם לא יודעים: 'מה, צריך להשאיר?' הכי קמצנים הם תושבי מודיעין. הכי נדיבים - הראשל"צים".

חטיף במקום טיפ

לירן חרדון, בן 29 מחולון, הוא שליח של בורגר ראנץ' בגזרת חולון־בת־ים־אזור. "יש ימים ויש ימים", הוא מעיד על מצב הטיפים. "בצוק איתן היו יותר טיפים, כי אנשים לא יצאו מהבית. בקיץ נותנים פחות מבחורף. כשלקוח רואה אותך רטוב, הוא נותן יותר ואפילו מציע כוס תה. הטיפ הכי גבוה שקיבלתי היה 70 שקל מקבוצת חברים שהזמינו ב־600־700 שקל".

הטיפים משמעותיים בהכנסה שלך?

"הם מגדילים את ההכנסה ב־100־200 שקל לשבוע. הממוצע זה 70 שקל למשמרת של 8 שעות".

הסטטיסטיקה של חרדון, 7 שנים בתחום: "בקבוצה גדולה הטיפ יותר גבוה. בנות נותנות יותר טיפים מבנים בצורה משמעותית: גברים ישאירו 5 שקלים, נשים 25־30 שקל. קרה שלמישהו לא היה טיפ ולמחרת הוא התקשר ואמר: בוא לקחת. פעם נתנו לי חטיפים במקום טיפ".

המקומות שבהם הכי הרבה ישראלים נתקלים במושג הטיפים הם מסעדות וברים. נויה, בליינית בת 22, אומרת שטיפ לברמן טוב יכול להגיע ל־30%. "אם הוא מפנק אותך בצ'ייסרים ודברים על חשבון הבית, מפרגנים לו 30% ואפילו 40%. אם לא, שמים 10%. לא שמים מטבעות של עשר אגורות או חצי שקל, זה לא מכובד".

לא שווה כבר לקנות בעצמך, בלי טובות, ולחסוך את הטיפ?

"הטיפ לא יעלה לך כמו שני צ'ייסרים, כך שזה עדיין משתלם. פינוק גם לא חייב לבוא בצורת אלכוהול. זו יכולה להיות מנת אוכל על חשבון הבית. מה שכן, מניסיון, ברמנית תפנק אותי פחות בדרך כלל, לא יודעת להגיד למה". נוי דודאי, מנהל בר הספרייה במלון נורמן בתל־אביב, 10 שנים במקצוע וגם לקוח בברים, אומר שנהוג לתת בין 10% ל־15%, עם נטייה לגבול העליון. "מדיניות הפינוק שלנו לא מאפשרת עד אין־סוף, אבל אין ספק שלקוח שפינקו אותו ישאיר יותר טיפ. ככלל, הישראלים נוהגים להשאיר. לעתים רחוקות הם לא ישאירו". ומה במסעדה? "היום 10% זה נמוך מדי", קובע א', בליין תל־אביבי, "המינימום זה 12%. יש פה עשירים שמפרקים שולחנות של 15־20 אלף בערב, והטיפ בהתאם".

ו' עובד כמלצר באירועים וגם הולך לאירועים כאורח. לדבריו, הטיפים הם עניין של גיאוגרפיה. "בפריפריה - חיפה, מודיעין, אשדוד - אנשים בשולחן בדרך כלל שואלים אחד את השני כמה ושמים יחד. בתל־אביב זה יותר אינדיבידואלי, כל אחד שם אישית. תלוי גם בסוג האירוע: באירועים של בעלי הכנסה ממוצעת יש כוס על השולחן. באירוע בהילטון אין כוס, ואורח ישים את הכסף בכיס של המלצר. כשאת נותנת למלצר טיפ, הוא הופך להיות המלצר האישי שלך. צריכה עוד מנה? קינוח נוסף? אני שמעתי מישהו אומר למלצר: 'עזוב אותך מהשולחן, קח 500 דולר'. זה קורה בעיקר באירועים של רוסים. טיפים מ־100 עד 600 דולר. ללא ספק הם משכו את שוק הטיפים למעלה".

מתברר שהנורמה הזאת לא שייכת רק למגזר הרוסי. "בקהל המזרחי הטיפים יותר גבוהים, ובקהל המזרחי הכבד הטיפים עוד יותר גבוהים", אומר בעל אולם אירועים. "זו מנטליות שונה, יותר חמימים, יש יותר מודעות. להרבה מהם יש ילדים שעובדים במלצרות או באירועים. בערב טוב עושים 120־140 שקל למלצר, כשזוג מלצרים עובד על שלושה שולחנות. חוץ מהשכר השעתי. ויש ציבורים ששם המלצרים יודעים שהם יקבלו פחות – אנגלוסקסים, ציבור דתי מסורתי, קהל צרפתי".

וכמה טיפ נותנים בחו"ל?

לונדון:

לונדון נמצאת באמצע הדרך בין ארה״ב לשאר חלקי אירופה: הבריטים נותנים טיפ לבעלי שירותים מסוימים, אך לא בסכומים הגבוהים שמשאירים האמריקאים. הטיפ הממוצע:

מסעדות: 10%־12.5%, בדרך כלל כלול בחשבון.

שליחי פיצה וטייק־אוויי: 2־3 ליש״ט.

מונית: בין 2 ליש"ט ל־10% מסכום הנסיעה.

תספורת: מעגלים למעלה (אם עלתה 9 ליש״ט, משאירים 10).

צבע לשיער: 10־20 ליש״ט, לפי המחיר והשירות.

נקודה מעניינת: לא נהוג להשאיר טיפ בבר. בפעם הראשונה והיחידה שהשארתי מטבע של לירה שטרלינג על הבר, היא נותרה שם ביתמותה עד הלילה. (יניב חלילי, לונדון)

ניו־יורק:

האמריקאים נדיבים. המינימום הנהוג הוא 15% במקומות היותר זולים, ו־18% ומעלה במקומות היותר יקרים. במוניות, אם משלמים בכרטיס אשראי, המכונה נותנת שלוש אפשרויות, שהזולה בהן היא 20%. לכן, רוב האנשים מעדיפים לשלם במזומן. בעיקרון משאירים טיפ בכל מקום, גם בסטארבקס, שם פשוט משאירים בצנצנת את המטבעות שקיבלת כעודף. הטיפ לשליח פיצה תלוי בגודל ההזמנה. (ציפי שמילוביץ, ניו־יורק)

פריז:

מספרה: 5%־10% (לחופף/ת: 1־2 יורו).

מסעדה ובית קפה: טכנית, הטיפ כלול בחשבון, ולכן אין חובה להשאיר. המלצרים מקבלים משכורת עם ביטוח בריאות וקופת גמל, לא סטודנטים תפרנים. בכל זאת, בפועל מעגלים את התשלום כלפי מעלה, בעיקר אם המלצר היה נחמד ויעיל. 3.80 יורו יהפכו ל־4 או 4.20 יורו. בקפה לא נותנים יותר מ־50 סנט עד 1.5 יורו. במסעדה אפשר לעלות עד 5%־7% מהסכום.

מונית: בנסיעות רגילות לא משאירים. בנסיעות ארוכות, או משדה התעופה ואליו, משאירים יורו לתיק, או סה"כ 1־2 יורו.

חדרנית: 50 סנט עד יורו ליום.

שירות חדרים ונושא מזוודות: 1־2 יורו. לפחות יורו למזוודה.

שוער, אם הוא עוזר במציאת מונית: 1־2 יורו.

שליח פיצה: 1 יורו.

סדרנים בתיאטרון, באופרה, או בקונצרט (מוסדות שאינם ציבוריים): יורו אחד. אם תשכחו - הם יזכירו לכם. אם המוסד הוא ציבורי, הם יסרבו לקחת. (תמר סבוק, פריז)

ברצלונה:

בספרד אין נורמות קבועות לגבי הטיפים. המושג של "עבודות סטודנטים", לפיו הרווחים הם על בסיס טיפים בלבד, כמעט שלא קיים. גובה הטיפ תלוי בנכונות הלקוח, אבל זה מה שנהוג:

מספרה: 1־3 יורו.

מונית: 5%־10% מעלות הנסיעה.

שליח מהסופר: 1־2 יורו.

מסעדה: ארוחה ב־30 יורו - 1־2 יורו, ארוחה ב־100 יורו - 5 יורו.

בית קפה: קפה ומאפה (עלות של כ־3 יורו סה״כ) - 20־50 סנט. (מאיה מאהלר, ברצלונה)