הקבינט וההנהגה מתישים את עצמם במלחמה סביב חפירות חמאס בעזה ב־2014 ואינם מבחינים, אולי מתעלמים, מהמגה־מנהרה שחופר הארגון ממש בימים אלה ביהודה ושומרון. את המנהרה הפוליטית הזאת, המאיימת לטרוף את כל הקלפים של ישראל בגדה, אי־אפשר למוטט באמצעים טכנולוגיים. רעשי החפירה שלה נשמעים אמנם בכל האזור, אבל בירושלים עדיין ישנים בעמידה. בעוד שבועות ספורים חמאס עומד לתפוס באופן חוקי ודמוקרטי את מוקדי הכוח העירוניים בגדה, בדרך להשתלטותו על הרשות הפלסטינית, אך כהרגלנו בקודש ייתכן מאוד ששוב איחרנו את הרכבת.
זה התחיל כמו עוד אירוע זניח אצל השכנים. לפני ארבעה חודשים הודיע אבו־מאזן על קיום בחירות מוניציפליות באוקטובר, חמאס הכריז שלא ישתתף בהן, ובישראל איבדו עניין. הראיס היה בטוח שהוא הולך לשחזר את הסיפור של הבחירות המקומיות ב־2012, אז הביע הארגון היריב חוסר אמון ברשות והחליט לא לקחת בהן חלק. נציגיו של אבו־מאזן ניצחו באותה שנה את עצמם, וגם זה בקושי, נוכח חוסר הפופולריות של הרשות. אלא שהפעם הכניס חמאס את כולם לתרדמה, ופתאום, לפני שבועיים, הטיל פצצה, הודיע שישתתף בבחירות והדליק את כל הגדה. כל התמונה השתנתה באחת.
לא רק חמאס, גם ארגוני השמאל באש"ף, ואפילו הג'יהאד האיסלאמי שמעולם לא השתתף בבחירות, הודיעו כי יתמודדו. אף מומחה לא צפה ולא חזה, כולם - גם אצלנו - נפלו מהכיסא, הרשות נכנסה להלם. אלו כבר לא בחירות העוסקות בביוב העירוני, אלא הליך שיש לו משמעות לאומית־פוליטית ומאיים להדיח את ארגון הפתח על שלוחותיו מן השלטון. 2.6 מיליון פלסטינים מחזיקים בזכות הצבעה ל־416 רשויות מקומיות בעזה ובגדה, מהן 141 ערים ועיירות ו־13 ערים גדולות. גם בתחזית האופטימית ביותר של הרשות, אין לאיש ספק שחמאס עומד לגרוף ניצחונות בשורה ארוכה של אזורים וערים גדולות.
רק לפני שבועיים הושלם למעשה ספר הבוחרים הפלסטיני בגדה ובעזה, וזה כנראה היה הרגע שבו חמאס החליט לזנק אל הזירה. באמצע אוגוסט יצטרך הארגון לחשוף את המועמדים שלו לראשות העיריות והמועצות המקומיות. כוונתו היא, ככל הנראה, להציג את אנשיו כ"מועמדים עצמאיים", כדי למנוע מישראל ומהרשות לעצור או לפגוע בהם כפעילי חמאס. יש להניח שהוא גם ינסה לבנות קואליציות עם ארגוני שמאל וארגונים אחרים, כדי להפיל מועמדים של הפתח באזורים בהם תנועתו של אבו־מאזן חזקה יותר.
70 פעילים עצורים
המהלך המפתיע של חמאס תפס את שר הביטחון בעיצומם של דיונים אינטנסיביים, שאותם הוא מוביל בהשתתפות הרמטכ"ל, סגנו, ראש אמ"ן, מתאם הפעולות בשטחים, אלוף פיקוד המרכז ונציגים מהשב"כ, סביב קביעת המדיניות החדשה של ישראל בגדה. ביום שלישי האחרון השלים ליברמן את הדיון הרביעי והמסכם בנושא, ובשבוע הבא הוא מתכוון להציג סדרת צעדים שאמורים לשרת את החזון המדיני שלו. לא ברור עד כמה ראש הממשלה מעורב ומצדד בהחלטות. בפגישה עם כתבים צבאיים לפני כשבועיים הגדיר נתניהו את מהלכיו של ליברמן כרעיונות "יותר מקוריים מאלה של קודמו". עם זאת, המבחן, כך לפי ראש הממשלה, יהיה מבחן התוצאה.
בין הצעדים שנדונו אצל שר הביטחון דובר על הקמת עיר פלסטינית שנייה דוגמת העיר רוואבי, במטרה לחזק את מעמד הביניים ברשות ולתת דחיפה לכלכלה המקומית. עוד מופיעה במסמך הסיכום המלצה ללכת לקראת התושבים בשטחי סי המצויים בריבונות ישראלית ו"להלבין", למשל, מבנים בלתי חוקיים בהם מתגוררים כ־200 אלף פלסטינים ש"גלשו" מאזורים עירוניים וכפריים בשטחי איי ובי. מדובר בריכוז מבנים לא חוקיים היושבים על כאחוז אחד משטחי הגדה. כדי לעקוף את המאבקים הפוליטיים בממשלה סביב ההלבנה, השטח ימשיך להיות תחת ריבונות ישראלית מלאה, אבל המדינה תעביר את סמכויות רישוי הבינוי לרשות הפלסטינית. בכך יוסר איום צווי הריסה מעל מאות אלפי התושבים הפלסטינים. רעיון אחר נוגע לבנייה היהודית בשטחים. גם כאן, כדי לעקר מכשלות פוליטיות, תתאפשר בנייה בתוך שטחי ההתנחלויות, אבל לא מחוץ לגדרות היישובים.
ליברמן עצמו מגדיר את התוכנית כ"מקלות וגזרים". אנשים שהשתתפו בדיונים מציינים כי לשר הביטחון יש גישה מאוד פרגמטית - אפילו מפתיעה - בכל מה שנוגע ל"גזרים", קרי אותם צעדים משמעותיים שנועדו לחזק מגזרים אזרחיים פלסטיניים שאינם מזוהים עם פעילות טרור, או נוטלים בהם חלק. ה"מקלות", לעומת זאת, קרי היד הקשה באזורים בעייתיים, כוללים ענישה קולקטיבית מרחיבה, כלכלית וביטחונית, באזורים מוכי טרור.
חלק מהצעדים שנדונו אצל שר הביטחון לקוחים מתוך עבודה שהוכנה כבר לפני כשנתיים בתיאום הפעולות בשטחים תחת שם הקוד פל"א. באותה עת הייתה בישראל הבנה שהמחוות שנקטה מול הרשות במהלך השנים מיצו את עצמן, וגובשה הצעה לסדרת צעדים כלכליים ופוליטיים שבוצעו מאז באופן מאוד חלקי ומהוסס, אם בכלל.
ביום חמישי שעבר נערכה בבית שגריר מצרים בישראל קבלת הפנים לרגל "החג הלאומי המצרי". ראש הממשלה נתניהו, השגריר חאזם חיירת והצלע השלישית, עו"ד יצחק מולכו, חמקו והסתגרו לשיחה שארכה כמעט שעה. השגריר המצרי ניסה לברר איפה עומדת המחויבות הישראלית לגבי היוזמה הערבית להסדר שמוביל הנשיא סיסי. השאלה שהוצגה - ודאי בנימוס רב - הייתה מה הם הצעדים שתעשה ישראל בשטח כדי להביא את הפלסטינים לשיחות. פרק "הגזרים" בתוכנית של ליברמן יכול בהחלט לספק את דרישות המינימום המצריות.
שר הביטחון מאמין שהסכסוך עם הפלסטינים ייפתר רק כחלק מיוזמה אזורית. הרשות, לדעתו, לא מספיק חזקה כדי להוות פרטנר אמיתי למו"מ, לכן היא זקוקה למעטפת של מדינות ערב. מבחינת ליברמן מצרים היא עוגן אסטרטגי לישראל. שיתוף פעולה איתה ועם הליגה הערבית יביא להערכתו, בתוך שנה, לרגיעה דרמטית במתח הביטחוני מול הפלסטינים ולפחות להסדר ביניים שישראל תוכל לחיות איתו. גם בסביבתו הפוליטית של ליברמן מבינים שתוכנית מדינית שתהיה בבחינת עוד כמה צעדים טקטיים מול הרשות שנועדו להרוויח זמן - היא בזבוז זמן.
עושה רושם שלשר הביטחון יש בעיה מול המצרים, שכן ראש הממשלה השתלט על השיח המדיני איתם באמצעות עו"ד מולכו, תוך נטרול חלקי של צינורות ההידברות בין משרד הביטחון לקהיר. בכירים במערכת הביטחון מעריכים שמדובר במצב זמני, משום שהמפתח האמיתי לפתיחת שיחות מהותיות עם מצרים על הסדר אזורי מצוי בידי שר הביטחון והצבא. הם הרי צינור הקשר העיקרי מול הפלסטינים.
במהלך הדיונים סביב קביעת המדיניות הישראלית בגדה עלה, כפרק נכבד, נושא היום שאחרי אבו־מאזן. אם זה תלוי בליברמן, רצוי ש"היום שאחרי" יהיה קרוב ככל שניתן. במערכת הביטחון מאמינים שישראל יכולה וצריכה להשפיע על זהות יורשיו של יו"ר הרשות כדי שתוכל לנהל איתם דיאלוג. אבל אחרי שחמאס טרף את הקלפים והודיע שישתתף בבחירות, הפכה התוכנית של ליברמן, מבלי שהתכוון לכך, לתוכנית לבלימת המרוץ של הארגון להשתלטות על הרשות. יש רק הבדל קטן אחד: מעתה האינטרס הישראלי הוא שאבו־מאזן לא רק יישאר בתפקידו, אלא שמעמדו יתחזק, באמצעות ה"גזרים", כדי שיוכל לבלום את השתלטות חמאס על הרשות.
מרגע שחמאס נכנס למשחק, אמורה ישראל להתעורר ולשאול את עצמה האם היא צריכה לעשות יד אחת עם הרשות כדי להכשיל את הארגון ולנסות לטרפד את הבחירות. שר הביטחון פנה בימים האחרונים לצה"ל בבקשה להיערך לדיון מיוחד בלשכתו על נושא השלכות הבחירות כדי לבחון את המדיניות בנושא. הרשות הפלסטינית, מצידה, כבר פועלת. לפני מספר ימים נעצרו 70 פעילים מדיניים בכירים של חמאס, וסביר להניח שזו רק ההתחלה. אלא שמעצרים של אנשי הארגון הם לא בהכרח ערובה לבלימת כוחו. בראשית השנה ניסתה הרשות למנוע את ניצחון הגוש האיסלאמי בבחירות למועצת הסטודנטים בביר־זית, עצרה חלק גדול מהפעילים, ולמרות זאת נכשלה במשימתה.
חמאס, מצידו, אינו נותן לישראל שום תירוץ להתערב: הוא נזהר לא לספק לה עילה לחמם את הגבול ברצועה ומקפיד שלא לדבר על בחירות אפשריות בשכונות הערביות בירושלים. במקביל להכרזה על השתתפות הארגון בהליך המוניציפלי צוטט ראש הלשכה המדינית של חמאס, חאלד משעל, בכלי תקשורת ערביים כמי שאמר שאין כל מניעה לנהל עם האויב (ישראל) מו"מ בנסיבות פוליטיות מסוימות. זו אמירה חסרת תקדים שנועדה לאוזניים ישראליות ומערביות, כדי להרגיע את החשש מפני ניצחון חמאס בבחירות. יתרה מזאת, משעל גם צוטט כמי שרואה בקשר המתחדש בין ישראל לטורקיה הזדמנות שתאיץ את האפשרות למו"מ אמיתי לשלום. חמאס הזדרז להכחיש, אבל הדברים נשמעו היטב באזור והיוו חלק מהכנת דעת הקהל להשתתפות הארגון בבחירות.
בישראל לא קונים את המסרים הסמויים הללו. הבחירות המוניציפליות שנערכו ברצועה ובגדה ב־2004־2005 הסתיימו בניצחון חמאס והיוו קדימון לבחירות הכלליות שהתקיימו ב־2006, שגם בהן ידו של הארגון הייתה על העליונה. אז הוקמה ממשלה לאומית פלסטינית בראשות חמאס שהחזיקה מעמד חצי שנה, עד שהארגון סילק את פתח מעזה באופן ברוטאלי, ואבו־מאזן פירק את הממשלה והתנתק מחמאס. היום מעריכים בישראל שהישג של חמאס בבחירות המוניציפליות לא רק שיהפוך את יו"ר הרשות ל"ברווז צולע", אלא שהארגון ידרוש, כמו ב־2005, לקיים בחירות כלליות, בחירות לנשיאות, ולאחריהן יחתור להגשמת החלום הגדול שלו: השתלטות על אש"ף.
בחירות כלליות ובחירות לנשיאות עלולות להוריד לטמיון את כל התוכניות של ישראל לגבי "היום שאחרי" בנושאים כמו יורשיו של אבו־מאזן, קביעת הסדר אזורי וביצוע צעדי ביניים, שכן חמאס הוא זה שינהל את הגדה. מדיניות הבידול של עזה מהגדה, שהייתה הבסיס למדיניות הרשמית מול הפלסטינים מאז ההפיכה בעזה ב־2007, תיעלם מהעולם. יהיה חמאס בעזה וחמאס באיו"ש.
להדליק את הרחוב
הבחירות המוניציפליות בשטחים מתבצעות בדרך כלל בהדרגה, כל פעם באזור אחר, כך שאפשר לבחון הלכי רוח ומגמות עוד לפני שהן מסתיימות. הפעם האחרונה שבה התקיימו בחירות לכל הערים ביום אחד הייתה ב־1976. אלא שהתקדים הזה עומד לחזור על עצמו בבחירות הקרובות. כבר לא תהיה אפשרות לתקן תוך כדי תנועה. כל הכרזה על דחיית הבחירות באופן שרירותי עלולה להוציא המוני צעירים פלסטינים לרחובות. גם העולם לא יקבל בשוויון נפש פגיעה כזו בהליך הדמוקרטי בגדה.
ההערכה בישראל היא שחמאס יזכה בעיר חברון, בעיירות שסביבה ובדרום הר חברון. זהו מאחז חמאסי מובהק שלא נערכו בו בחירות כבר ארבעים שנה. הארגון צפוי לנצח גם בג'נין ובשכם, שבה יעמיד הארגון לבחירה את עדלי יעיש, שמזוהה איתו וכבר נבחר לתפקיד בעבר. חמאס אמור לגרוף ניצחון גם בקלקיליה, שם ככל הנראה יעמיד את ווג'יה קוואס, פעיל מוכר של הארגון שישב בכלא הישראלי. לגבי טול־כרם יש אי־ודאות, אבל צפויות עוד הרבה הפתעות לרעה. הרשות הפלסטינית תשלם מחיר שחיתות והזנחה של עשרים שנה.
בניסיון לצמצם את מספר הערים שייפלו בידי חמאס, הוציא אבו־מאזן צו נשיאותי המחייב בחירה של ראש עיר נוצרי ב־11 יישובים. על ההחלטה הזו כבר יש לו עימות עם חמאס. זה נראה כאילו הרשות מחפשת עילה לפיצוץ הבחירות. מנגד, בכנסים שמקיים הארגון הוא לא מסתיר את העובדה שהוא מתכוון, כחלק מהקמפיין, להדליק את הרחוב.
8 באוקטובר, יום הבחירות המוניציפליות בגדה, הוא תאריך טעון מבחינתה של ישראל. ביום הזה ב־1973 השתנו פני המדינה. ב־9 באוקטובר באותה שנה התעוררו כאן לידיעה המרה שמתקפת הנגד בסיני כשלה. במערכת הביטחון חרדים נוכח האפשרות שב־9 באוקטובר השנה נתעורר ונגלה שחמאס מנהל חלק גדול מערי הגדה. איך בדיוק תנהל ישראל מגעים עם ראשי ערים מזוהים עם ארגון שהיא לא מדברת איתו?
ומה הולכת ישראל לעשות אם ראש עיריית קלקיליה, למשל, יחליט לחמש את הפקחים שלו באקדחים, או להקים משטרה מקומית מזוינת, על גבול כפר־סבא? האם צה"ל ייכנס לפרוק אותם מנשקם? אלה רק השאלות הקלות, אבל אפילו עליהן אין עדיין תשובה, שכן הקבינט עדיין תקוע במנהרות ההן.
