פעם הכל היה פשוט יותר. לא היו טלפונים ניידים, וכולם הלכו לבית הספר עם ילקוט על הגב, מחברות וספרים. היום, כחלק מההתארגנות של קניית הציוד לילד שעולה לכיתה א', הטלפון החכם הפך לפריט שהוא כמעט חובה. זה כולל מסלול שיחות חינם, מסרונים ותוכנית גלישה של לפחות 10 ג'יגה. מדובר בהשקעה כספית, כולל מכשיר חדש, שיכולה להגיע עד לסכומים של כ־4,000 שקל. פשוט טירוף. זה אולי נשמע הזוי, אבל זו המציאות בעשרות אלפי בתים בישראל. ככל שהילד בכיתה גבוהה יותר, הוא כמובן מתעקש רק על הדגמים הכי חדישים שיש. אבל מתברר שיש גם ילדים שיגיעו בעוד שבועיים לכיתה א' עם אייפון 5 וגלקסי 6

"אני כבר מוכנה לכיתה א' עם כל הציוד שאמא קנתה לי לבית ספר", מחייכת רוני בת השש וחצי מנתניה. "יש לי ילקוט חדש, מחברות וקלמר עם כלי כתיבה ויומן כמובן, וגם הדפסנו חולצות עם סמל של בית הספר. אבל הכי כיף שיש לי סופסוף אייפון משלי. יש אייפון 5 כמעט לכל החברות שלי שעולות לכיתה א', וגם לי יש סמארטפון".

המספרים מדברים בעד עצמם. סקר מקיף שנערך לפני שנתיים גילה כי ל־94 אחוז מבני ה־12 בישראל יש סלולרי. הנתונים, היום, אפילו גבוהים יותר. משיחות שערכנו בימים האחרונים עם הורים רבים שילדיהם לומדים בבית הספר היסודי — עלה כי לרוב המוחלט של ילדיהם יש מכשיר נייד. אי־אפשר להתעלם מהבעייתיות שבכך: החל מסוגיית הקרינה ועד לתכנים שילדינו נחשפים אליהם. יש לקחת גם בחשבון גם שרוב הילדים — יותר מ־90 אחוז לפי הסקרים — מסרבים להשתמש באוזנייה ורובם גם לא משתמש ברמקול. שלא לדבר על הילדים שנרדמים עם הטלפון במיטה או טוענים אותו בקרבת הראש שלהם בזמן השינה. שחס וחלילה לא יפסידו איזה ווטסאפ שמגיע מחברים גם באמצע הלילה.

לא להפריע לגננת

"טירוף". אושרי, בעל חנות סלולרי בנתניה

לילך מנתניה היא אמא לשלוש בנות — ירין, 14, רוני, 6, שעולה לכיתה א', ולירי בת 4 שעולה לגן חובה. "הבת האמצעית תתחיל ללמוד השנה בבית ספר ואין בכלל ספק שהיא תקבל סלולרי. ואפילו משודרג עם מסלול שיחות חינם, מסרונים וגלישה ללא הגבלה ב־139 שקל", היא אומרת. "רוני תקבל את האייפון 5 שהיה של ירין, הבת הגדולה, וירין תקבל אייפון 7. אחרי הכל היא כבר בחטיבת ביניים. כל שלוש שנים אני מחליפה טלפון לגדולה, למרות שיש הורים שמחליפים בתדירות יותר גבוהה".

למה בכלל לצייד ילד שעולה לכיתה א' בטלפון? ועוד באחד שעולה אלפי שקלים?

לילך:" יש הרבה ילדים שנשארים בצהרון עד השעה 17:00, ואני צריכה קשר עם כל ילדה כבר מגיל הגן. אני יודעת שהמדריכות בצהרון עסוקות עם 30 ילדים, וכדי לא להפריע להן במהלך עבודתן, אני מתקשרת באופן ישיר לילדה, מבררת איתה מה היא אכלה, איך היא מרגישה וכו'. כשהיא באה הביתה, אני מקפידה להזכיר לה להניח את הטלפון בצד, ואז אחותה הקטנה, אם נודה על האמת, משתלטת על הסמארטפון שלה ושולטת בו ביד רמה. אין לי ספק שהשלב הבא יהיה שבקרוב גם ילדי הגן ילכו עם טלפון חכם לגן".

זה לא מוגזם?

"הטלפון הצמוד נותן לי ביטחון מפני סכנות כמו פדופילים וכו'. צריך גם להודות שבני הנוער של היום, מכורים לסמארטפון. הגענו לעידן שגם המורות תופסות טרמפ על הסמארטפונים, וילדים שמתלוננים שלא הספיקו להעתיק מהלוח, המורה מיד אומרת להם: 'תוציאו טלפונים ותצלמו'. בטלפון של ירין יש מלא צילומי מסך של הלוח משיעורים שונים".

יניב, אב לשלושה, מאזור השרון מוסיף: "הילד הבכור שלי עולה לכיתה ז', והוא רצה אייפון הכי חדיש וקיבל. הילד האמצעי עולה לכיתה ד' וקנינו לו גלקסי 6 לפני כמה חודשים. והזאטוט הקטן, שעולה לכיתה א', יקבל גלקסי 5. אין טעם להתעסק עם מכשירים ישנים, יד שנייה, ולהכניס אותם לתיקון למעבדה כל הזמן. אי־אפשר היום בלי טלפון לילדים, אין מה לעשות. זה בכלל לא מותרות. אנחנו מלמדים אותם לגלות אחריות, לשמור על המכשיר, ואנחנו גם מגבילים אותם בשעות השימוש כשהם בבית".

גם יעל, אמא לשלושה מתל־אביב, תשלח את הילדים שלה לבית הספר עם מכשירים סלולריים. "הבן הגדול שלי, עמית, עולה לכיתה ג' ורק מהשנה הוא יקבל טלפון לבית הספר. לא קנינו לו חדש, אני מעבירה לו את האייפון 4 שלי, ולעצמי אקנה מכשיר מתקדם יותר. זה יותר הגיוני מלקנות לילד בגילו מכשיר ב־4,000 שקלים".

את יודעת, בעיני רבים, גם לשלוח אותו עם מכשיר לבית הספר זה מוגזם.

"למה? אין ספק שמכשיר טלפון צמוד בתיק הוא חייב. אין בכלל אופציה אחרת כיום. לכל ילד יש טלפון. אני לא רוצה שהילד שלי יהיה בכיתה וירגיש חריג, מה גם שזה כלי תקשורת מצוין ביני לבינו בכל רגע נתון. הבת האמצעית שלי עולה לכיתה א', וגם היא תקבל טלפון. עדיין לא החלטנו איזה דגם, אולי נחפש יד שנייה, העיקר שיהיה לי קשר טלפוני עם הילדה ושהיא תעלה לכיתה א' רגועה עם טלפון בתיק. זה לא מותרות. היום זה בטיחות".

"זאת לא קדמה"

לא כל ההורים, כמובן, ישלחו את ילדיהם לבית הספר היסודי בעוד שבועיים עם מכשיר סלולרי. קחו לדוגמה את ליאור, אב לשלושה ילדים (הגדול עולה לכיתה ה', האמצעי בכיתה ב' והקטנה בגן) מאזור השרון. "אני מתנגד מאוד לכל התופעה הזו. לשלוח ילדים לבית ספר, ועוד מכיתה א', עם סמארטפון באלפי שקלים? לאן הגענו? מה הילד לומד מזה? חבל. זו טעות. אם הילד שלי נתקל בבעיה, אני מלמד אותו כבר מגיל צעיר לפנות למורה, למבוגר אחראי, ויהיה מי שיצור איתי קשר. אין לזה שום קשר לקדמה. אנחנו גדלנו יפה מאוד בלי טלפון נייד בילקוט וגם הילדים שלנו מסוגלים. הם רק יהיו בריאים ובוגרים יותר".

ומה אומרים המומחים? שולי בכר, סוציולוגית מהמכללה האקדמית בית ברל, יוצאת נגד התופעה. "אין היום שום גוף שמסביר לילדים מה המשמעות של הטלפון הזה. ייתכן שמערכת החינוך צריכה לקבוע שרק מגיל מסוים ניתן להכניס טלפון לתוך בית הספר. למה, למשל, קובעים שרישיון אפשר לקבל רק בגיל 16? יש לזה סיבה, נכון? אולי צריך להגביל גם את עניין רכישת הטלפון לילדים. אנחנו, כחברה, כנראה עדיין לא מבינים לעמוק את ההשלכות והמשמעויות של המכשיר הזה שנקרא סמארטפון".

"המוטיבציה של ההורים לתת לילד סמארטפון נחלקת ל 3 פרמטרים", מוסיפה ד"ר נטע רבהון־דמתי, מהמכללה האקדמית בית ברל. "לחץ חברתי שיש על ההורים מצד הורים אחרים. לפני הלימודים ההורים מתעניינים איזה דגם קנו, אם קנו, בכמה כסף וכו'. זה יוצר תחרות שמשפיעה על הורים, גם על כאלה שנגד סלולריים לילדים, לקנות להם מכשיר נייד. יש גם את הרצון לשלוט: ההורה מרגיש שבאמצעות העובדה שהוא נותן לילד סמארטפון הוא יכול לדעת איפה הוא נמצא בכל נקודת זמן. וגם כמובן מרכיב החרדה. הטלפון נותן להורה אשליה שהילד בטוח, שאם חלילה יקרה לו משהו, הוא יינצל בזכות הטלפון. 

"העניין הוא שטלפון לא מוריד חרדות, אלא להפך, הוא מעצים אותן, אם לדוגמה הילד לא זמין פתאום. אם הורים חולמים שהסמארטפון יוריד את רמת החרדה שלהם, שימשיכו לחלום, זה לא יקרה. בסופו של דבר, אם הורה רוצה לתת לילד שלו סלולרי, שייקח בחשבון שהוא צריך להיות מעורב ברמה המקסימלית בחיי הילד, לדעת מה הוא עושה עם המכשיר, איפה הוא גולש, עם מי הוא מתכתב בווטסאפ. זה מטיל על ההורה אחריות עצומה".  

כמה זה עולה לנו?

אושרי, הבעלים של חנות הסלולר "פרפקט פון" בנתניה: "אנחנו בהחלט מרגישים עומס של לקוחות שקונים סלולריים לקראת החזרה ללימודים. זה מתחיל כבר מהורים לתלמידים בכיתות א'. ברוב המקרים ההורים מגיעים עם הילד כדי שהוא יבחר בעצמו. כבר בכיתות א'־ב' קונים מכשירים מתקדמים, אייפון 5 ו־6. יש הורים שמוציאים 4,000 שקל על מכשיר חדש. יש גם הרבה הורים שקונים לילדי כיתה א' מכשיר יד שנייה, למשל גלקסי 4, שעולה 500־400 שקלים".

בנוסף, הורים משלמים על אביזרים נלווים של מגנים למסך וכיסויים לטלפון בעלויות של כמה עשרות שקלים. הוצאה כבדה נוספת היא על תיקונים של מסכים שבורים, שלא נכללים באחריות, ועלותם מסתכמת בעוד כמה מאות שקלים. "אין כמעט הורה שהילד שלו לא שובר את המסך במהלך השנה". לזה כמובן צריך להוסיף גם את המסלול החודשי, שנע לרוב סביב עלות קבועה של 49 שקלים.

רוני זיו, מנחת הורים בכירה במכון אדלר, מסבירה למה להורים שכבר מחליטים לרכוש לילדיהם מכשיר סלולרי, מומלץ לא לרכוש את הדגם החדיש ביותר. "זה נעשה עבורם מובן מאליו, שיש להם תמיד את המכשיר הכי מתקדם. הם מפסיקים להעריך את זה, לא שומרים על המכשירים, וגם מכעיסים את ההורים. הסלולרי הכי חדש הוא לא באמת מה שהילדים זקוקים לו. הילדים זקוקים ליחסים טובים עם ההורים, לקשר חם, לחיבוק, למילה טובה, למישהו שמאמין שהם יכולים. הם לא זקוקים לסלולרי הכי חדשני".

אבל לכל החברים יש?

"אנחנו צריכים להכין את הילדים שלנו לעולם האמיתי. בעולם האמיתי הם יצטרכו להתאמץ בשביל להצליח ואת זה אנחנו צריכים ללמד אותם".

רמי בוכניק, מאמן ומנטור עסקי, דווקא לא מוצא בתופעה רק צדדים שליליים: "יש יתרונות גדולים לסלולרי בכל מה שנוגע לילדים. הם זמינים ואנחנו יכולים לברר איפה הם בכל עת. הילד יכול להתייעץ או להזעיק אותנו במידה ונקלע לסיטואציה מורכבת. יש גם כמובן חסרונות כמו יצירת תלות. הילד עלול להתרגל להתקשר להורים בכל בעיה קטנה, ובכך בעצם לנוון את השרירים של שיקול הדעת העצמי ואת היכולת להיות עצמאי. ילדים גם מעדיפים לדבר עם חברים בנייד במקום להיפגש איתם ולפתח את יכולת החברות שלהם. רצוי שוועד הורים והנהלת בית ספר ינהיגו תקנות כמו לאסור, למשל, על סמארטפונים ביסודי. גם המורים צריכים להוות דוגמה אישית ולא להסתובב בחצר בית הספר כשהם צמודים לסמארטפון שלהם, אבל לא הייתי מתעלם גם מהיתרונות שיש למכשירים הניידים". •