פרשת הזיהום במוצרי המזון הגיעה בעיתוי לא מוצלח עבור ראש הממשלה. רק לפני כחודש החליטו נתניהו ושר האוצר כחלון שהם מתכוונים לעצור כל רגולציה (הסדרה) ממשלתית חדשה ב־5 השנים הקרובות. לפי ההחלטה הזו, שאמורה להיכלל בחוק ההסדרים, רגולטור ממשלתי לא יוכל לקדם רגולציה חדשה לפני שיעמוד בדרישות להפחתה של 25% בנטל הרגולציה הקיימת בתוך 5 שנים.

בשבוע האחרון התברר שהזיהום בדגני הבוקר של חברת "יוניליוור", והזיהום ב"סלטי שמיר" ו"טחינת הנסיך" לא נובע מעודף רגולציה אלא דווקא מחוסר בה. בניגוד למדינות המפותחות שבהן הרגולציה בעניין ייצור ושיווק מוצרי מזון רחבה ומחמירה, בשוק המזון בישראל שורר כאוס - העדר כללים ברורים המסמנים את המותר והאסור בתהליך ייצור המזון ושיווקו ואי־בהירות של הכללים הקיימים בנושא שיווק המזון. מה שמחמיר את המצב היא האכיפה הרשלנית של הרגולציה הקיימת על ידי משרד הבריאות. יש להניח שאם משרד הבריאות היה מצמצם עוד יותר את הרגולציה הלקויה והחסרה שלו בשוק המזון, הוא היה זוכה לשבחים מראש הממשלה.

נתניהו מתלונן כבר שנים על עודף רגולציה במשק. כבעל השקפות קפיטליסטיות קיצוניות, כל התערבות בשוק הכלכלי היא בעיניו בגדר עוול מוסרי שיש להיאבק בו. לכן אין פלא שהוא מקדם בכל דרך אפשרית את צמצומה. באחת מישיבות הממשלה הוא טען שיש "להילחם ברגולציה עם גרזינים".

האם המשק הישראלי אכן סובל מעודף רגולציה? פרופ' דוד לוי־פאור מהאוניברסיטה העברית, מהחוקרים המובילים בעולם של תחום הרגולציה, מצא שמאז שנות ה־80 הרגולציה בישראל נמצאת בירידה, ומספר התקנות והנהלים הולך ופוחת. כמו כן, מעיר פרופ' לוי־פאור, חשוב להבחין בין כמות הרגולציה לאיכותה. כלומר, לבחון מה מטרתם של הכללים המחייבים את השחקנים בשוק הכלכלי ובתחומים החברתיים. האם הם מקדמים את רווחת הכלל? האם הם מממשים אינטרסים חברתיים של האזרחים, כמו זכותם לבריאות, לחינוך, לדיור, לתעסוקה? האם הם יוצרים הסדרים שמקדמים צדק חברתי ויעילות כלכלית?

אם בוחנים את הרגולציה בישראל לפי אמות מידה אלה, מתברר שהבעיה אינה עודף רגולציה אלא העדר רגולציה איכותית, הוגנת ויעילה. צריך רק להסתכל על העדר רגולציה מספקת בתחום הבריאות, הסיעוד, הפנסיה והבנייה.

למשל: התשלומים הכפולים והמשולשים שאנחנו משלמים עבור ביטוח בריאות, חלקו חופף, המצמיחים רווחים של מאות מיליונים לחברות הביטוח; על תעשיית ביטוח הסיעוד המרוויחה הון מקיפוח זכויותיהם של מבוטחים ששילמו דמי ביטוח לאורך עשרות שנים רק כדי לגלות בעת מצוקה שסעיפים מסתוריים בפוליסה הותירו אותם חסרי כיסוי; על רפורמת הפנסיה שמאפשרת לחברות הביטוח וקרנות הפנסיה לייצר תקנונים הכתובים בשפת סתרים ולגבות מהעובדים דמי ניהול מופקעים; או על העדר רגולציה של תנאי העבודה בענף הבנייה שגורם למותם של עשרות פועלים מדי שנה, וכך גם בתחומים נוספים.

המלחמה של נתניהו ברגולציה היא, כאמור, אידיאולוגית - חלק מתפיסת עולם חברתית־כלכלית מקיפה שמטרתה הפרטה והסרת מגבלות על פגיעה בזכויותיהם של צרכנים, בזכויות עובדים, בזכויות חברתיות של אזרחים ובסביבה. "מלחמת גרזינים" שאינה תורמת ליעילות כלכלית ושאין לה דבר וחצי דבר עם דאגה לשלום הציבור. √