בקרדיט לכתבה אני מופיע כאודי עציון. בתעודת הזהות כאהוד עציון. אבל כמו כל בעל רכב בישראל, המדינה בכלל חושבת שאני יצחק תשובה.

מדינת ישראל הפכה את נהגיה למקור הכנסה הרבה יותר משמעותי מרווחי הגז. אנחנו משלמים את המחירים הכי גבוהים במערב עבור רכב חדש (אחרי דנמרק), מה שממצב גם את מחירי המשומשות ברמה גבוהה מאוד ביחס לשאר העולם. אנחנו משלמים מחירים מהגבוהים בעולם על דלק, כאשר כיום 67% ממחירו של ליטר בנזין הם מסים. לצורך ההדגמה של העלויות הגבוהות בחרנו במשפחתית פופולרית, טויוטה קורולה.

אבל למדינה זה לא מספיק. אז גם אגרת הרישוי השנתית לרכב גבוהה פי 5 ממדינות אחרות במערב. האגרה שאמורה לממן את העלות למדינה של השירות הפכה מזמן למס נוסף, מטורף בגובהו.

לפי דוח הכנסות המדינה מ־2014, האחרון שפורסם (הם עוד סופרים את הכסף מ־2015), שילמנו למדינה כנהגים 17 מיליארד שקל מסים באותה שנה רק על דלק. ביחד עם מיסוי על רכב חדש, חלפים ואגרות רישוי, מדובר כבר ב־36 מיליארד שקל. אלה מספרים מלפני שנתיים. מאז גדלו מכירות הרכב החדש ביותר מ־20%, והן אחראיות לחלק ניכר מעודף הכנסות המדינה ממסים מתחילת השנה בסך 5 מיליארד שקל.

הדוח עוד מצהיר ביושר שהמדינה לא יודעת לאמוד כמה שילמנו על קנסות חניה ודוחות משטרה, סכום שמכניס למדינה ולרשויות המקומיות כמה מיליארדים נוספים. וזה עוד לפני שהעיריות מתחילות לנצל את תרנגולת הזהב החדשה שאישרה להן המדינה ומציבות בשטחן מצלמות בנתיבי תחבורה ציבורית, מה שיאפשר להן להרוויח 500 שקל מכל נהג רכב פרטי שיעבור דרכם.

כשהוצאות הרכישה והתדלוק כל כך גבוהות, קל לחברות הביטוח וליבואני הרכב לתפוס אותנו במחירי הביטוח והמוסכים. מחירי הטיפולים השוטפים למכוניות הנפוצות נלחצים כיום כלפי מטה בזכות התחרות שייצר למוסכי היבואנים משרד התחבורה עם המוסכים המומחים, ושורת תקנות שהגבילה את היכולת שלהם להכריח מוסכים מורשים לרכוש מהם חלפים במחירים מופקעים. מחירי הביטוח למכוניות עוד מחווירים לעומת תעריפי הביטוח לקטנועים ואופנועים, ושניהם עוד עומדים לעלות בעוד שנה, כפי שחשף אתמול ב"ממון" רועי ברגמן, בניגוד להבטחות משרד האוצר.

מבחינת המדינה, היא לא יכולה להפסיד כאן, כי לנו אין ממש ברירה. כמעט בלתי אפשרי לחיות בישראל ללא רכב, שכן המדינה נמצאת בפיגור עמוק בהשקעות בתחבורה הציבורית למרות ההשקעות הגדולות בשנים האחרונות והוזלת התעריפים השנה. וכמובן, בניגוד למערב, ברוב המדינה אין אצלנו תחבורה ציבורית בשבת. שר התחבורה ישראל כץ חוטף יותר ויותר ביקורת מוצדקת על סירובו לשנות את המצב, אבל האמת היא שהוא לא נוהג אחרת מקודמיו, כמו שאול מופז, אביגדור ליברמן, מאיר שטרית ואפרים סנה. ימין ושמאל, ליכוד, ישראל ביתנו, עבודה וקדימה — כולן נכנעו ללחץ הפוליטי של המפלגות החרדיות ומפקירות את הציבור החילוני.

האם יש מקום למחאת הקורולה? כשרואים איזה מקום תופסות הכנסות המדינה ממיסוי על רכב ודלק, מבינים שהמדינה כבר מכורה למסים האלה ולא תוותר עליהם בקלות. אבל לחץ ציבורי יכול להביא למשל להפחתת המס המכונה אגרת הרישוי. שילמנו כבר מספיק על האוטו ועל הדלק.

ובעיקר, צריך לעשות הכל כדי להתחמק באופן חוקי ממלכודות המס האלה. הקפידו לקנות מכוניות חסכוניות יותר, כי זה לא רק תורם לסביבה, אלא גם לכיס שלכם. השתמשו באופניים, רגילים או חשמליים, לתנועה בעיר הפקוקה (ברוב המקרים הם יהיו מהירים יותר) ותבדקו את אופציית התחבורה הציבורית המשתפרת לאיטה. גם במצבה הנוכחי יש לא מעט נהגים שהיא יכולה לקצר להם את זמני הנסיעה ולאפשר להם לגלוש ולסמס בבטחה.

קשה להסתדר בלי רכב אחד בבית, אבל האם אתם באמת צריכים את השני? וגם: השוו מחירים בחידוש ביטוח ולפני טיפולים. וכשאתם צריכים להחליף חלק יקר, כמו מראה, פנס, מנעול דלת ומה לא, דרשו את מספרו הקטלוגי והיעזרו באתרי מכירת החלפים ברשת לבדוק את עלויות ההזמנה שלו בחו"ל.

הבעלות והאחזקה על רכב הפכו כל כך יקרות כי איפשרנו לזה לקרות. אנחנו אלה שיכולים למנוע מהמדינה ומהחברות שמנצלות את המצב להרוויח כל כך הרבה על חשבוננו.

בהכנת הכתבה השתתפו:  ציפי שמילוביץ', תמר שבק,  יניב חלילי, יאיר נבות.