אולי גם אני חטוף
ב–17 בדצמבר 1940 נולדו לחנה ויעקב לונדון תאומים בבית החולים בילינסון בפתח–תקווה. רק את אחד מהם זכו לגדל. ירון לונדון, שלפי המסמכים נולד באותה תקופה ובאותו מוסד, מעלה אפשרות שהוא התינוק השני
אמי התקשתה להרות, ולכן נולדתי שבע שנים לאחר נישואי הוריי. בעת הולדתי היה אבי כבן 40, ובימים ההם היה זה גיל מבוגר לאבהות ראשונה. נזכרתי בקשייהם להביא ילד לעולם בעקבות הגילוי על כך שלא רק ילדיהם של עולים מתימן נעלמו ואולי נחטפו ונמסרו לאימוץ, אלא גם ילדיהם של עולים מאירופה. בידיעה מאת עופר אדרת שהתפרסמה ב"הארץ" מסופר על עשרות משפחות אשכנזיות המעידות על כך שתינוקותיהן נעלמו סמוך ללידתם.
בין המשפחות שעליהן הוא מדווח, גם משפחה אחת ששמה כשמי, אך ככל הידוע לי אין בינינו קשר דם. בני הזוג חנה ויעקב לונדון לא נמנו עם חסרי הישע שהצטופפו בהמוניהם במחנות הפליטים שנבנו בבהילות אחרי מלחמת השחרור. הם עלו ארצה כבר בתחילת שנות ה־30, וילדיהם התאומים נולדו ב־17 בדצמבר 1940. זו אינה תקופת עליית ההמונים, וההורים הנגזלים אינם קורבנותיו הטיפוסיים של מנגנון הקליטה הדורסני. בבית החולים בילינסון נאמר להם כי את אברהם, הקטן מן השניים, יש להשאיר שם כדי להתחזק, אבל לאחר זמן, משחזרו ההורים לקחת את תינוקם, נחרדו לשמוע כי נחנק למוות בעת ההאכלה. לא ניתן להם שום מסמך המעיד על כך, אבל הם קיבלו את הדין.
לפי הידוע לי, נולדתי באותו בית חולים, כשלושה חודשים לפני שנולדו התאומים לבית לונדון. "לונדון" אינו שם משפחה יהודי שכיח, וספק אם בארץ ישראל היו אז יותר מקומץ משפחות שנשאו את השם הזה. חנה, אם התאומים, עלתה מליטא שהיא גם ארץ מוצאה של אמי מתיה. ההסתברות ששתי משפחות בעלות שם נדיר למדי, שמוצאן באותה סביבה, יולידו באותו בית חולים ובהפרש של ארבעה חודשים, היא ממש זעירה. כמובן שבמציאות מתרחשים גם מאורעות נדירים הנתפסים כבלתי סבירים, אבל הצטברות של כמה מקרים בלתי סבירים היא בלתי סבירה במידה המעלה חשד. חקירות פליליות רבות מתחילות בחשד ממין זה.
הייתכן שתאריך הולדתי (24 באוגוסט 1940) זויף, ולאמיתו של דבר נולדתי ארבעה חודשים מאוחר יותר, ושאני הוא אברהם, התאום שנגנב ממשפחת לונדון האחרת? המציאות החברתית תומכת בהשערתי: אבי, בצלאל לונדון, היה שחקן תיאטרון ידוע, אדם מקושר ואהוב, ואילו הם היו אלמונים שהתברכו בתאומים. דבר לא יקרה להם אם יסתפקו באחד מן השניים, ואילו את התינוק האחר יעבירו לסלב חשוך ילדים. גניבת ילד ממשפחת לונדון אחת ומסירתו למשפחה בעלת שם משפחה זהה כרוכה רק בשינוי תאריך לידתו ושמו הפרטי של אחד מהם, פרטים שאולי אף טרם נרשמו כחוק. שעת לידתי, סמוך לחצות, היא חלק מהזיכרון המשפחתי, וייתכן שלא במקרה נאמר לי כי נולדתי בשעה שבה מעטים המסתובבים בבית החולים, ולכן מעטים העדים לפשע.
תמיד נאמר לי שיש בתווי פניי משהו מתווי פניהם של שני הוריי, אבל כעת אני מתבונן בתצלומיהם בעין בוחנת ומגלה כי ייתכן שאותם תווים הם אשליה שמקורה במציאתו של המבוקש, סימון עיגול מטרה סביב חור הירי. ייתכן שאני דומה להם בערך כפי שאחדים מבין כמה יהודים אשכנזים דומים אלה לאלה בחזותם. ייתכן שאני דומה לחנה וליעקב לונדון לא פחות מכפי שאני דומה למתיה ובצלאל לונדון, שלאמיתו של דבר אינם הוריי הביולוגיים, אלא בני זוג שהתקשו להביא ילד לעולם וחטפו תינוק מעריסתו בעזרת משתפי פעולה מקרב הסגל. התינוק הזה הוא אני.
כל העובדות שלעיל הנוגעות לשמות ולתאריכים הן אמת לאמיתה, אבל כל השאר הוא דוגמה לאופן שבו נבנה סיפור בהשפעת הלך רוח קונספירטיבי, טוויית עובדות למארג שתבניתו מודרכת מראש על ידי אידיאולוגיה, החלפת הבלתי ידוע בהשערות המנוסחות כוודאויות, הסתמכות על זיכרונות מעורפלים, תלישת עובדות מתוך הקשריהם וייחוס ערמומיות וכוונות זדון לטיפשים ולרשלנים.
אני מתנצל בפני משפחות שילדיהם אכן נעלמו ונושאות בליבם כאב שאין לא מרפא, אבל גל הגילויים על אודות ילדים שנחטפו, נמסרו לאימוץ בארצות רחוקות או אף שימשו לניסויים מדעיים, מזכיר לי תופעות דומות של פסיכוזה המונית. תופעה ידועה שנחקרה לא מעט היא הגלים הגואים ושוככים של אמונה בביקוריהם של חוצנים וחטיפת אנשים לספינותיהם שלכולן צורת צלחת. נמצא ששכיחות השמועות על חוצנים כרוכה במשברים פוליטיים וכלכליים מאיימים ובכמה גורמים אחרים המוסברים היטב.
בדומה לכך, אין זה מקרה כי דווקא בתקופה האחרונה אנחנו נשטפים בגל של ידיעות על חטיפה המונית של ילדים, אשר אינם מתייחדים במוצאם האתני ואף לא בתקופה שבה נעלמו. אם נזהה בהיעלמותם של ילדים אחדים תופעה גורפת שמאחוריה מנגנון מושחת ומזימות חשוכות, נצטרך להסיק כי הממסד אינו בררני: כאשר כמעט כל העולים הגיעו מאירופה, נחטפו ילדים אשכנזים, וכאשר התרבו העולים מארצות ערב, נחטפו ילדיהם. הממסד, כלומר השלטון, כלומר האליטות, מתאכזר כמידת יכולתו. אני בטוח שקוראים רבים יאמצו את התזה הזאת.
אבל אני חושב שהאמת היא אחרת ולא פחות מעציבה: הגל נובע מהתפרקותה של החברה למגזריה ומאובדן האמון בשלטון. כל מגזר עוסק בדמוניזציה של האחר ובהעצמת עלבונו שלו. כל מגזר וחטופיו, כל מגזר ושואתו. לאשכנזים יש שואה מקורית, למזרחיים ג'נוסייד של תרבותם, ולערבים נכבה. סיפורי חטיפת הילדים הם מוטיב בולט אחד בקינה הכללית.
