קריירה ארוכה, מפותלת ויפה עומדת מאחורי קורין אלאל, ובה שזורים להיטים רבים. אלא שעד כה אלאל לא מיקדה את מאמצי היצירה שלה בכתיבת טקסטים, פרט לכמה בודדים, והעדיפה להתרכז בהלחנה, שעליה גם קיבלה את פרס אקו"ם. בגיל 61, אלאל מרגישה מספיק נוח עם הכתיבה כדי להוציא פרויקט חדש שיבוסס רק על טקסטים שלה.
האזינו לסינגל הראשון, "עם הגיל".
השיר ייכלל בפרויקט משותף של אלאל עם מכללת המוזיקה BPM, בו היא מלמדת ("ויותר לומדת שם", היא מדגישה). כחלק מהמסלול המקיף להפקה מוזיקלית, מדי שנה, עובדים הסטודנטים בשיתוף עם אמן מוביל על מיני אלבום בביצוע קטעים מקוריים של האמן ובהפקה מוזיקלית של תלמידי המכללה. השנה השתתפה אלאל בפרויקט ועבדה עם הסטודנטים על ארבעה קטעים חדשים ומקוריים העתידים לצאת כמיני אלבום שלם ורשמי שלה, כשאת התהליך ליווה מנהל הקורס, דויד פרץ. "זה בעצם נכתב בסוף קורס שלקחתי במכללה, סינתזה", מספרת אלאל, "האסופה של השירים האלה נכתבה אחרי שעשיתי סדנת כתיבה לפני כחמש שנים אצל מאיר גולדברג ודן תורן".
כתבת הרבה פחות עד אז.
"והיום אני לא מפסיקה לכתוב ברגע שאני רוצה. הם פתחו לי איזו צ'קרה. הייתה לי תמיד בעיה של להתבטא בעברית כי זו לא שפת האם שלי והיה לי חוסר ביטחון. מצד שני אמרתי לעצמי, 'הנה ארקדי דוכין כותב יפהפה וזו לא שפת האם שלו'. אז נכון שכתבתי כמה שירים לפני כן, אבל עדיין הייתי צריכה למצוא את הדרך איך להוציא מעצמי את המילים. לקח לי שלוש שנים אחרי סיום הקורס לכתוב באמת. הייתי צריכה לתת לזה לשקוע, והשירים יצאו בסוף".
אני מניח ש"עם הגיל" הוא שיר אישי.
"מאוד. כשכתבתי את 'עם הגיל' הרגשתי שעם הגיל החלומות מתקרבים, כי כשאתה צעיר החלומות רחוקים וכשאתה מתבגר הם מתקרבים. למשל, רציתי לפני שבע שנים שיהיה לי אולפן משלי ואחרי שנתיים זה קרה. כנראה שדברים מתגשמים יותר מהר עם הגיל כי אולי צריך להספיק לממש יותר מהר".
בתחילת החודש הייתה שותפה אלאל לרגעים מאוד מרגשים, עם שידור "שיר לשירה" שכתב יהונתן גפן והוקלט מחדש על ידי אלאל כמחווה לשירה בנקי ז"ל, שנרצחה במצעד הגאווה לפני כשנה. "ביום השידור לא הייתי בארץ, אלא בחופשה ברודוס", אומרת אלאל, "אבל גם שם קיבלתי תגובות מאנשים ששמעו. זה היה לי ברור מאליו שאני אקליט מחדש את השיר ברגע שעלה הרעיון. זה נעשה בהקלטה אחת בלבד. אם שיר כזה יכול קצת לעזור, אז מה אפשר עוד להגיד? שירה בנקי הפכה לסמל גדול. פגשתי את הוריה כמה פעמים וליוויתי אותם אחרי הרצח. הרגשתי ששירה שלחה אותי לשם ושאני צריכה להתייצב, לא משנה מה אני עושה באותם רגעים".
והתובנות שאחרי?
"עוד מעט אנחנו מתקרבים ליום הכיפורים, והמדינה, ומי ששולט בה, צריכים לחשוב טוב טוב על מה שקרה באותו מצעד גאווה, ומה לעשות כדי למנוע חינוך לאנטי של כל דבר שונה. כי אם אתה מחנך להתנגד למשהו שהוא שונה ממך, עלולים לקום אנשים כאלה, שמתמודדים עם מה שהם לא סובלים, בדרך אלימה וקשה".
