מבצע תמוז
השם שנתן אריק איינשטיין, התחזית של שלמה ארצי, ההקלטות שנמשכו חודשים, הקהל המסטול בהופעות, הריב בגלל 'רוצי שמוליק', המתיחות מאחורי הקלעים והחובות שמנעו מהם להתפרק. שלום חנוך, אריאל זילבר, יהודה עדר, איתן גדרון ומאיר ישראל, חברי להקת תמוז, מתכוננים לאיחוד בדרך הראויה לאגדת רוק: טיפול קבוצתי
"זה היה רגע מדהים", משחזר יהודה עדר. "לקראת השקת האלבום שלי במרץ עשינו חזרה אחת שלושתנו - מאיר, איתן ואני. תוך כדי שאנחנו מנגנים הגיע אריאל. הוא לא אמר אפילו שלום. ישר הלך לפסנתר ונכנס לתפקיד. אחריו הגיע שלום. וגם הוא עלה ישר על הבמה. בלי לדבר. אמרתי לו, 'אתה קולט שזה נשמע מדהים, ובכלל לא אמרנו שלום אחד לשני לפני כן?' ואחרי זה באות כל השטויות האחרות. רק אחר כך יש עננים".
צפו: להקת תמוז שוב ביחד
חנוך: "איזה עננים, הכל בהיר".
וככה החל הקאמבק של השנה. להקת תמוז חוזרת, לפי שעה, להופעת איחוד בלבד (ב־15 בספטמבר בלייב פארק בראשון־לציון). ואולי תהיה להם - שלום חנוך, יהודה עדר, איתן גדרון, אריאל זילבר ומאיר אריאל - עוד ריצה ממושכת. ומי יודע, אולי גם חומר חדש. שום דבר הרי לא צפוי עם החבר'ה האלה. בואו נקווה שזה יעבור בשלום. בעזרת השם, זילבר ודאי יוסיף.
אבל בינתיים הם נשענים לאחור, נזכרים בתחילת הסיפור שלהם, בראשית שנות ה־70. חנוך חזר משלוש שנים די גרועות באנגליה, זילבר עשה את אותה הדרך מצרפת. "חזרתי לתוך חצי שנת מילואים בגלל מלחמת יום כיפור", נזכר חנוך. "מתי כספי התקשר והציע שנקים סופר־גרופ. הוא העלה את השמות של אריאל ודני ליטני. לא מצאתי אפשרות של להגיד 'לא', אפילו לא ידעתי למה לומר כן או לא. נפגשנו והתחלנו לעבוד על שיר של מתי, למרות שלא היינו בקשר בכלל לפני כן".
זילבר: "דני בא פעם או פעמיים ומתי עזב ראשון. שמע, הוא אמרגן גדול, אבל כנראה הבין שמאיתנו לא ייצא לו כלום. הרי היו לו אקורדים מסובכים כבר אז. אז לא התאים לו".
חנוך: "אז לפגישה השנייה כבר הגענו רק אריאל ואני. הבנו שאף אחד לא בא. והתחלנו לדבר בינינו. אריאל אמר, 'בוא נעשה משהו ביחד', והתחלנו לעבוד על שירים".
זילבר: "הכרתי את מה ששלום עשה בלול ובשבלול. החזקתי ממנו".
שלום: "ואני הכרתי את אריאל מ־Movie Instead".
שיר פאנק גאוני שהקדים את זמנו.
זילבר (צוחק): "על זה אמר אריק איינשטיין, 'לא טוב להקדים, הכי טוב להיות בדיוק בזמן!' שלום ואני אמרנו, 'בוא נעשה חזרה בצוותא בתל־אביב'. ולא היה לנו בסיסט, רק את אדם זייד, שאמר שאין לו בס".
חנוך: "לא היה לנו כסף לתת למישהו לנגן, אז הוא ניגן על מה שהיה יכול".
זילבר: "ככה עשינו חזרה בלי תופים, ועם בס של גיטרה אקוסטית, עד שאריק איינשטיין בא ואמר, 'מה זה צריך להיות פה? קחו גיטריסט. וגם את המתופף שלי'. ואז הביאו לנו את מאיר ישראל".
ישראל: "הופעתי עם אריק ב'סע לאט'. שלום ואריאל היו החימום של אריק. וכשהם היו מנגנים, הקהל היה צועק 'אריק, אריק!' לא רצו לשמוע אותם. יום אחד באו אליי שלום ואריאל ואמרו, 'אולי תבוא לנגן איתנו? אם יהיו תופים, הקהל יקבל אותנו יותר טוב'. אמרתי כן".
איתן ויהודה, מה המור"ק שלכם?
גדרון: "היינו בסוף השירות שלנו בלהקת הנח"ל. אריאל מתקשר יום אחד ואומר לי, 'יש לנו להקה, אנחנו מחפשים בסיסט, רוצים לבדוק אותך'. באתי לבית של שלום ברמת־גן, ניגנו את 'פנס הרחוב'. ובסוף החזרה אמרתי להם 'בואו נוסיף גיטריסט. יש לי חבר מהלהקה'.
עדר: "אני מגיע מקיבוץ כפר הנשיא. עולה לאוטובוס, מתיישב ליד איתן, והוא אומר לי, הצטרפנו ללהקה, תמוז. מה זה, שאלתי. והוא סיפר לי על שלום ואריאל. אמרתי, 'מי? הם לא מבוגרים?' הייתי רק בן 20. הם נראו לי גדולים. הגענו לחזרה ראשונה של 'סוף עונת התפוזים' בדירה של שלום. היה משהו שהקסים אותי באווירה. אף אחד לא דחף לשום מקום. וככה נולדה תמוז".
חנוך: "חשבנו על שם ללהקה, משהו בכיוון של 'סוף עונת התפוזים', 'תפוז', משהו דומה. ואז אריק בא ואמר תמוז. וזהו".
* * *
תמוז היא לא להקת הרוק הישראלית הראשונה. כבודם הרב של הצ'רצ'ילים, או אחרית הימים, במקומו מונח. אלא שאותם היה הכי קל לאמץ. הרכב שהוא פשוט אייקון כמו התפוז הישראלי: עדר, עם המנדולינה של 'שיר הרעות' ולהקת הנח"ל; גדרון מ'שיר החרדל' ו'צוות הווי סיני'; מאיר ישראל, שהוא כנראה הדמות שתחשבו עליה בתשובה להגדרה, "מתופף ישראלי"; חנוך, הקיבוצניק המופנם שנותן לאריק ולחבורת לול את 'אבשלום' וכל היתר; וזילבר, נכד למקימי תל־אביב, הבן של ברכה צפירה, חלוצת הזמר הארצישראלי.
ביחד הם מגבשים צליל חדשני בלבנט, שעומד בסתירה ללהקת מצליחה אחרת שפעלה באותם ימים - כוורת. ילדי הפופ הנחמדים עם להיטים בני שלוש דקות מול נערי הרוק המחופפים והמסוכסכים. "ובאמצע החזרות שלנו הגיע אליי דני סנדרסון", מגלה ישראל. "'כוורת' רצו שמאיר פניגשטיין יהיה יותר בפרונט, בתור פוגי, והוא הציע לי לתופף איתם. לא רציתי, למרות שבתמוז לא הרווחנו אגורה והייתה לי כבר משפחה. סנדרסון אמר לי, 'תבוא, יש כסף, תרוויח'. הלכתי לראות חזרה שלהם בשכונת התקווה, סבלני ככה, שעה וחצי. בסוף מגיע סנדרסון. 'נו, מה אתה חושב?' עניתי, 'דני, אתם נפלאים. אבל אני לא יכול לנגן עם להקה צבאית'".
חנוך: "כוורת הייתה להקה פנטסטית. הלכתי לראות הופעה שלהם, הרי גם אני באתי מלהקת הנח"ל, ורציתי לראות את התופעה. הסתכלתי ואמרתי, 'בדיוק ככה אני לא רוצה'. אמרתי לחבר'ה, 'אני רוצה שנעשה רוק'. הם עשו בידור, הצגה. ואנחנו שברנו את הקיר".
אבל המסורת של להקות צבאיות, קודם הנח"ל ואחריה כוורת, של מערכונים וקטעי קישור, כפתה על תמוז בתחילה גורם דומיננטי אחר בתרבות הישראלית - אורי זוהר. חנוך הכיר אותו כמובן מהקדנציה בחבורת לול, וגם מטיסה טראומטית במיוחד, בימי המלחמה. "נסעתי עם אריק, שיסל ואורי זוהר לדרום ועשינו הופעות בפני החיילים", הוא מספר.
ישראל: "ובטיסה לסיני, על ההרקולס, אריק היה בפאניקה. הוא התחיל להגיד 'שמע ישראל', כי היו קפיצות כאלה. אורי הפחיד אותו עוד יותר, עשה צחוקים. ואריק אמר אחר כך, 'הייתי בטוח שאנחנו גומרים. ואז, אחרי שתמוז קמה, מיכאל תפוח הציע להביא את אורי שיביים אותנו בקטעי קישור".
חנוך: "אורי בא כי היה קרוב אליי. חשבנו שנעבוד יחד. והוא ניסה להחזיר אותנו ללהקה הצבאית".
עדר: "בפוסטר הראשון אפילו כתוב, 'במאי: אורי זוהר'. לפי אורי, אני הייתי צריך לעמוד ולשיר את כל תפקידי הנגינה שלי ב'מה שיותר עמוק'. זה היה מביך ברמות. התכסחנו איתו על הדבר הזה, וזה לא היה קל. אורי היה אחד שהערצנו".
ישראל: "אבל התנגדנו לכל מה שהוא אמר".
חנוך: "ולאריאל היה קשה נורא עם אורי. כל דבר שאורי אמר, הוא עשה פרצוף. עד שאורי הגיע ואמר, 'אתם לא צריכים אותי'".
אגב, אתה בקשר איתו היום?
חנוך: "אני לא בקשר עם אף אחד".
זוהר נטש והלהקה ממשיכה לעבוד. אלבומם הראשון והיחיד הוקלט במשך מספר חודשים באולפני טריטון בכיכר המדינה. "כמה חודשים? לי זה נראה יומיים", אומר חנוך. "מיכאל תפוח יצר את הקשר לטריטון והלכנו להקליט שם קודם שלושה שירים: 'הולך בטל', 'פנס הרחוב' ו'סוף עונת התפוזים' בגרסה שנגנזה בסוף. חשבנו שהיא לא מספיק טובה".
גם שיניתם את הטקסטים שמאיר אריאל העביר לכם.
חנוך: "רצינו לעשות כמה שיותר שינויים בשירים לעומת איך שהם היו קודם. אתה זוכר, אריאל, שישבנו על 'הולך בטל'? אתה הבאת את המילים של מאיר ושינינו. 'שרוך אחד קרוע שרוך אחד כבר אין', זה אני. 'פעם צעד לא בטוח פעם צעד כן', גם שלי".
עדר: "אריק היה מחקה את זילבר שר את 'הולך בטל'. הוא נגנב על הביצוע הזה".
שלום: "חוץ מזה שהוא אהב לחקות באופן כללי".
תפוח, שהפך על דעת החבורה למנהל, זרק למערכה את לואי להב. "הוא הביא אותו מארה"ב, אחרי שעבד עם ברוס ספרינגסטין", מספר חנוך. "ואז התחלנו לחשוב על תקליט. מבחינתי זה היה מרגש. הרגשתי רוח גבית בעניין של ללכת לרוק. לנסות לשבור יותר ולהגיע לרצועות ארוכות, כמו שהיה נהוג אז במוזיקה בעולם. לא השטאנצים שעשו פה".
ישראל: "דבר ראשון שלואי אמר זה, 'היום באים 200 איש קבועים להופעה שלכם. עוד מעט יהיו 2,000".
זילבר: "נו, ובסוף גמרנו עם 400 בצוותא. ואותם אנשים בכל הופעה".
חנוך: "אבל תשמע היום איך הם מדברים על הימים האלה!" (צוחק).
גדרון: "שמעתי הקלטות של הופעות שקיבלנו מיואב קוטנר. אנחנו מבצעים את 'סוף עונת התפוזים' בארבע גרסאות. זה היה ממש תיאטרון. לא מאמין שהגענו לרמה כזו של מורכבות ותחכום בעיבודים".
עדר: "'לך לפסיכיאטר' היה יצירה של ממש".
שלום: "עכשיו אני מבין למה זה לקח שנה".
גדרון: "עשינו חזרות בשיכון דן, בבית אחותו של מאיר, וגם בבית ברבור. לשם היו מגיעים כל יום שלמה ארצי ולהקת 'גברת תפוח', שהיו עושים חזרות בחדר ליד. בדיוק עבדנו על 'מה שיותר עמוק'. חודשים עבדנו על זה. יום אחד הם עברו שם ושאלו, 'מה, אתם עדיין על אותו שיר?!'"
ישראל: "שלמה תמיד היה שומע ומקנא במה שעשינו אז. אני זוכר שהוא אמר, 'הם לא יצליחו אבל זה נפלא'".
עדר: "וכמו תמיד הוא צדק".
אריאל, אתה לא כל כך הסתדרת עם הבקשות של לואי.
זילבר: "זה היה נראה לי זר ולא מתאים לנו, לא ישראלי. רבי נחמן אומר שאם אתה שר שיר בעברית, עשית אותו כבר יהודי, לא משנה מה. והוא בא מאמריקה, שם זה מסודר ויש דרמטיות ולכל אחד את הכניסות שלו. אני ההפך: מונוטוני, קצב, גרוב. זה מה שחשוב לי. אבל אני חייב להודות שהאלבום שלנו נשמע היום מאוד חי, עומד במבחן הזמן. היה לי ריב עם לואי, ובגלל זה שמתי עליי אחר כך מסכה בהופעה, ורציתי לעזוב. אבל הסאונד של תמוז - זה לואי".
ההיריון הארוך הסתיים ו'סוף עונת תפוזים' ראה אור. אלא שכמו באינספור מקרים דומים, הביקורות היללו והצרכנים לא נעו בכמויות אדירות לחנויות התקליטים. "כשהביקורת טובה, זה אומר בדרך כלל שהמוזיקה לא תצליח, ואם הביקורת גרועה, תהיה הצלחה יוצאת מהכלל. האלבום הצליח ברמה בינונית. לא מסכן ולא פנטסטי. באמצע".
עדר: "אני גם לא חושב שאי פעם מישהו צילצל אלינו ואמר, 'שמעתי את הולך בטל ברדיו'. גם לא ממש שיתפנו פעולה עם הרדיו. היה ראיון שלנו בגלי צה"ל, ואף אחד לא ענה למראיינת. יושבים חמשתנו בשידור חי, היא שואלת שאלה את שלום, שלום מצביע עליי ואני מצביע על מאיר ומאיר על אריאל. לא היה ראיון".
חיי חברה היו לכם?
זילבר: "כלום. כל הזמן בחזרות או בהופעות".
ישראל: "היינו עשר שעות ביחד כל יום, כמה אפשר?"
עדר: "זו הייתה להקה, שחוץ מלעשות מוזיקה, לא דיברה. בנסיעות שלנו היה שקט מוחלט. ב'דודה', למשל, היו מדברים כל הזמן, אקטואליה, מוזיקה. בתמוז היינו יושבים בוואן ויש דממה".
ובינתיים אתם הופכים ל'תופעה': הופעות מדוברות, מעריצים שבאים קבוע.
ישראל: "יש לי לוח הופעות שלנו מאפריל 1975. כל יום הופעה, מטורף. וחשמל באוויר. בצוותא יש אשנבים בקיר שאתה יכול להציץ מהם לקהל. ואני מציץ, ורואה שכו־לם מסטולים".
חנוך: "ענן כזה. מיוחד. אנשים באו בשבילנו ובשביל מה שאנחנו עושים, ועד אז זה לא היה כאן. זו הייתה התחלה של משהו שאם היה נמשך, אולי ג'ימי פייג' היה תופס מקום אחר בהיסטוריה. לא קרה".
אבל כן עזרתם לגלות אחד, רמי פורטיס, עוזר התאורן שהתחיל להופיע בהפסקות.
זילבר: "ראיתי אותו כל כך מתלהב בהופעות ואמרתי, 'אולי תופיע בהפסקות?' ופורטיס כמובן אמר כן".
שלום: "אריאל המליץ שהוא יופיע ואנחנו אמרנו 'בכיף'. ובהפסקה, במקום לשתות משהו, ליווינו את פורטיס".
איך קיבלו אתכם מחוץ לתל־אביב?
זילבר: "הייתה לנו פעם הופעה באחד המושבים בצפון. הגענו לבית־עם קטן כזה עם תרנגולת ועיזים מסתובבות שם. בסוף ההופעה שואלים אותנו, 'תגידו, שרתם בעברית? באיזו שפה זה היה?"
עדר: "או הופעה בקריית־ים. ביחד עם סרט של לואי דה פינס. ומישהו במיקרופון מתרגם את כל הסרט בו־זמנית".
שלום: "ואתם זוכרים מה אריק אמר אז?"
ישראל: "סיימנו הופעה והוא אמר, 'עכשיו יהיו לכם המון זיונים'. זה היה בעצם להגיד, 'אתם אחלה להקה'".
עדר: "אריאל, אתה מוחה?"
אריאל: "אני לא זוכר את מה שהוא אמר".
שלום: "אתה לא יכול להתנגד למה שנפטר אמר".
* * *
בדרכים אולי הייתה שתיקה, אבל גם מתוכה התחילו הבקיעים והמתיחויות בין החברים. "היינו בסיבוב בצפון", מספר ישראל. "נסענו לכמה ימים להופיע בקיבוצים ואנחנו מסתובבים בדשא שם, כשאריאל עושה עמידות ראש. ואז הוא בא ואמר, 'יש לי רעיון. בואו נהיה כמו הקומוניסטים. נעשה קופה משותפת וכל אחד ייקח כמה כסף שהוא צריך כל חודש. ומישהו שאל, 'מה יקרה אם אני רוצה לקנות מקרר?' אריאל ענה, 'תיקח כסף'".
ואז גם מגיע 'רוצי שמוליק'. השיר שבעצם פירק את הלהקה.
שלום: "ישבנו באיזה מקום לפני חזרה, ואריאל השמיע לנו את השיר. עשינו הצבעה. חוץ מאריאל, אף אחד לא רצה את השיר עבור תמוז".
ישראל: "אמרתי על השיר הזה: לא הגיוני שלד זפלין יעשו את 'אובלדי אובלדה'".
שלום: "וכמסקנה מיידית ונכונה, אריאל אמר, 'אם ככה, אני לא רוצה להיות בלהקה'. הפירוק של תמוז הוא בגלל כיוון ודרך. אריאל חשב שהוא מצא דרך, אנחנו לא הסכמנו איתה - ואם זה נגמר על רקע אמנותי, אז עבור ההיסטוריה, זה הדבר הכי טוב שעשינו. גמרנו מסודר".
טוב, לאריאל לפחות יצא להיט מזה.
חנוך: "ידעתי שזה יהיה שיר חזק מאוד, אבל עם כל ההצלחה - ידעתי שזה לא תמוז".
זילבר: "גם אם הוא לא היה מצליח, הייתי חושב שהצדק איתי".
מה קרה אחרי שאריאל הודיע שהוא עוזב?
עדר: "אמרנו שאולי נביא לו מחליף. הבאנו את שם טוב לוי שהגיע לחזרה אחת".
זילבר: "וואלה, זה מעניין. דווקא מתאים".
עדר: "זה לא היה בכיוון".
חנוך: "מה שיהודה אומר זה על אחריותו, כי אני ראיתי את תמוז נסגרת שם וחשבתי שאני רוצה לבד. חשבתי שאם אחד חסר, כמו אריאל, אז אין יותר תמוז".
אבל כמו כל דבר שקשור בלהקה הזו, התברר שגם להתפרק לא הייתה משימה קלה. "עשינו פגישה עם האמרגנים והם אמרו לנו שאנחנו לא יכולים להתפרק, כי אנחנו חייבים 80 אלף לירות", נזכר גדרון. "נאלצנו להופיע כל יום. ודווקא אז ההופעות נעשו מלאות לגמרי".
ישראל: "אריאל לא רצה להיות איתנו בסוף בכלל. אבל הוא הבין שצריך להחזיר חובות. יצא שלילה אחד הופענו בבית־שמש, סיימנו בחצות, ואני נהגתי, כדי לחסוך כסף לנהג. אנחנו נוסעים, חושך מצרים ברחובות. לא רואים כלום. ביציאה מהעיר הייתה תחנת אוטובוס, ואנחנו רואים מישהו מחפש טרמפ. אני עוצר ואומר לו, 'תעלה'. זה היה אריאל. והוא לא רצה לנסוע איתנו. אמרתי לו, 'אין מוניות, אין כלום, מה תעשה?' רבע שעה ניסינו לשכנע אותו לעלות. אבל האיש התעקש".
חנוך: "איך הגעת בסוף הביתה, על חמור?"
זילבר: "לא זוכר. תראו, זה היה סיפור. אני רציתי לעזוב את תמוז באותו רגע. אמרתי, די, נמאס לי. מה אני צריך את כל הבלגן הזה? אבל במקום לעזוב אמרתי, 'אני צריך להופיע? אז אני רק קלידן. אני לא אריאל זילבר'. ושמתי את השקית על הראש. עם חורים לפה ולעיניים".
חנוך: "ואני אפילו לא תהיתי. אריאל שם את השקית על הראש בהופעה בצוותא, קיבלנו אותו כמות שהוא, וזה הכל".
אריאל, ביקשת מהתאורן להאיר אותך בקרן אור שחורה.
"זה נראה לי יפה. דרך אגב זה מהקבלה ולא ידעתי כבר אז שאני קרוב לקבלה. הרי אומרים, 'יוצר אור ובורא חושך'. הקדוש ברוך הוא־הוא האור, והוא ברא את החושך. כנראה שכבר אז היה לי את זה בראש. אבל עד היום לא הצלחנו לעשות קרן אור שחורה. בא אליי התאורן אז רפי מלול ואמר לי, 'אולי נעשה הרבה אורות מסביב לך ואתה תהיה בחושך"'.
ההופעה האחרונה התקיימה ב־10 ביולי, 1976, בקיבוץ איילת השחר. "הופעה מרגשת, עם קהל מלא", מספר חנוך. "אבל לא ידענו שהיא האחרונה".
גדרון: "הלהקה כבר לא רצתה להופיע ואמרתי שאני לוקח את ההוצאות על חשבוני. עלינו לבמה, היה חושך, והמסך היה סגור. אריאל התחיל ככה עם הקלידים, ואז המסך נפתח לקהל. זה היה רגע מאוד מרגש. וכשחזרנו לתל־אביב אחרי, כבר לא ידענו למה התפרקנו".
אומרים שצריך אופי מיוחד כדי להיות בלהקה. אולי לא יכולתם?
ישראל: "אני נולדתי בלהקה. כל החיים שלי אני בלהקה. כשזה לא קורה, אני לא מרגיש טוב".
עדר: "שלום ואריאל היו נורא נדיבים בקטע הזה של להיות חלק מלהקה, הם מאוד פירגנו לנו. רק מאיר ישראל, המקצוען חייבים לומר, היה יורד עליי ועל איתן שאנחנו לא רוצים לנגן כמו שצריך".
זילבר: "מאיר אמר לי, 'אנחנו הנגנים נהיה שלושתנו בסדר, אתה ושלום כבר תסתדרו ביניכם'. אני מופיע לבד כבר 40 שנה. וכשאני פה, אני מרגיש מצוין. אין לי את כל האחריות, רק עושה את הדברים שלי ומאחד עם כולם כוחות, וזה כיף. מצד שני, אני לא עושה מה שאני רוצה בדיוק וזה אחרת. אבל יש ארבעה אנשים שמסתכלים אליי ואומרים לי, 'אנחנו בלהקה, וזה טוב'".
חנוך: "הייתי בלהקה צבאית לפני זה ושם קיבלתי פקודות וריתוקים אם לא אהבתי איזה שיר. ועוד לפני שזה נגמר בתמוז, הבנתי וידעתי שאני לא מתאים ללהקה. בקיבוץ הייתה אסיפת חברים וכל שבת היו מצביעים. היות ורציתי לצאת מהקיבוץ, אז אתה יכול להבין את התשובה. אז פה היו שני יוצרים שכותבים כל אחד את מה שהם רוצים וחבר'ה שבאים גם לנגן וגם יש להם דעה, לא פחות חשובה. בואנ'ה, זה חתיכת אוטו".
* * *
בשנים שחלפו מאז זוהרה של תמוז רק גדל. כל החמישה המשיכו לבסס את מעמדם במוזיקה הישראלית, מי בפרונט ומי פחות, אבל 'סוף עונת התפוזים' נותר אבן דרך ונקודת הכרחית עבור כל מי שמתחיל את צעדיו בארון התקליטים של הרוק הישראלי. "אני מופתע מאוד ממה שקורה לתמוז עם השנים", אומר חנוך. "באמת, אף פעם לא חשבתי שזה יהיה ככה. אני מסתכל על זה מהצד ורואה איך האייקון גדל".
זילבר: "האלבום שעשינו עם לואי להב זה מאסטרפיס, אני שומע את זה כאילו הקליטו היום, וזה חי ותוסס, ואין פלא שזה עובד גם היום".
חנוך: "אני אוהב את מה שאריאל אמר. לשמוע אותו אומר את זה, זה נורא כיף".
עדר: "ואני אמרתי לעצמי שלעולם לא אהיה יותר בלהקה כל כך טובה. כי התרכובת של האנשים פה קצת לא הגיונית. לכן אתם יכולים להבין למה הלהקה נשרפה כבר אחרי שנתיים".
חנוך: "מה זה קצת לא הגיונית? הרבה. כוכב שביט זוהר. הרי כמה כבר היינו קיימים? כלום".
ישראל: "עשינו פיפי קטן ונהיה ים".
עכשיו אפשר גם לחגוג אתכם ברשתות החברתיות. איך אתם עם פייסבוק באמת?
חנוך: "כשזה התחיל חשבתי שזה כמו לוח המודעות בחדר אוכל בקיבוץ".
זילבר: "זה מכשיר חזק מאוד. אני בעד כי יש מגוון דעות וזה מרחיב את השפה".
חנוך: "הקללות כשרות למהדרין?"
זילבר: "מדברים גם דברים יפים שם ואתה רואה את העם כולו. אני כל יום חייב להיות בפייסבוק".
שעה, שעתיים?
זילבר: "עשר דקות".
חנוך: "יש לך פייסבוק?"
אריאל: "אני מסתכל דרך הפייסבוק של אשתי".
שלום: "בקיצור אתה מחובר למציאות. אתה לא רק שם למעלה".
אריאל: "יוטיוב זה כבר אוניברסיטה".
נו, נשמע שאתם בדיוק כמו פעם, כולל העקיצות.
חנוך: "זה בדיוק אותו דבר ואותה דינמיקה. חוץ מהמריבות. וגם לא באמת רבנו. לא חזיתי דבר כזה שיקרה, כשניפגש שוב. וכולם נשארו בדיוק אותם ילדים שהיו, רק מתיימרים להיות מבוגרים יותר".
מה יהיה הלאה? מעבר להופעת האיחוד?
זילבר: "רבות מחשבות בלב איש ועצת השם תקום".
חנוך: "אנחנו מתכננים שלושה אלבומים ברצף" (צוחק). "אנחנו באים לנגן בכיף, לגלות מחדש את אותם שירים שהופענו איתם מזמן. לחזור להיות הילדים שהיינו".
זילבר: "זה רק הרבה יותר טוב הפעם".
לפנייה לכתב/ת 
