ליגת העל נפתחה, אבל את עיקר תשומת הלב משכה השבוע הפועל באר־שבע עם הניצחון הגדול על סלטיק בפלייאוף הצ'מפיונס. נכון, זה לא הספיק כדי לעלות, אבל באר־שבע וברק בכר ראויים לכל המחמאות שבעולם. לא הייתי ממליץ להקטין את הסקוטים כדי לגמד את מה שראינו בטוטו־טרנר.
זה לא רק הניצחון על אחד המועדונים הגדולים בעולם, אלא הדרך בה הוא הושג: הנעת הכדור השוטפת, הלחץ הבלתי פוסק, התנועה ללא כדור, הקצב, האגרסיביות - כל אלו גרמו לסלטיק להיראות מביך במשחק מכריע. לטעמי, זה היה משחק מושלם של קבוצה ישראלית באירופה. לגזור, לשמור וללמוד.
מה זה אומר על מאבק האליפות בליגת העל? להערכתי, ביכולת הנוכחית באר־שבע היא המועמדת הוודאית לזכייה שנייה ברציפות בתואר, אבל השאלה היא אם תצליח לשמור על רמת המשחק שהציגה באירופה גם במשחקים מול הפועל חיפה, הפועל אשקלון והפועל כפר־סבא.
שאלה קריטית נוספת נוגעת ליכולת שלה לחלק את הכוחות והפוקוס בין המאבקים בשלב הבתים של הליגה האירופית, למאבקי הצמרת בליגת העל. זה לא רק עניין של כושר גופני, אלא גם התמודדות מנטלית לא פשוטה, והאתגר הזה עומד לפתחו של ברק בכר שיצטרך לשמור את שחקניו חדים ורעבים בשתי המסגרות.
כבר מחר מחכה לו אתגר לא פשוט בדמותה של הפועל ת"א. אין ויכוח על איכות שחקני ההרכב של אלי גוטמן: לשגיב יחזקאל וחן עזרא יש הרבה קסם ברגליים, ארון שוינפלד נחשב לדעת רבים לחלוץ 9 הטוב בליגה, ושלישיית הזרים בקישור (ניקוליץ', שובשיץ' וגורובסוב) ניחנה בנגיעה רכה ואיכותית בכדור.
הבעיה הגדולה של הפועל ת"א היא שיחזקאל ועזרא נוטים להסתבך בכדרורים מיותרים, שלישיית הקישור מניעה את הכדור לרוחב ולא מסכנת את שער היריבה, ובמצב כזה לא משנה כמה החלוץ שלך יהיה איכותי, בלי הכדור הוא יתקשה לכבוש גולים.
תוצאת המשחק מחר תלויה בקבוצה אחת – הפועל באר־שבע. אבל זה יקרה רק אם הקבוצה של בכר תגיע למגרש כשהיא מוכנה מבחינה מנטלית ופיזית ולא תיתן לשאריות האכזבה מההדחה הכואבת לזלוג אל הדשא במושבה.
ומשפט על הניצחון של מכבי חיפה מול הפועל ת"א: אפשר להבין את השמחה הגדולה אחרי התקופה הקשה. אבל אם להיות אמיתיים: מכבי חיפה שיחקה רע במחצית הראשונה והשתפרה בשנייה, בעיקר בזכות השער שסייע לה לעבור למתפרצות מהירות. יכולת כזו בהמשך לא תהפוך אותה לפקטור במאבק האליפות.
