yed300250
הכי מטוקבקות
    ליהיא לפיד
    חדשות • 26.08.2016
    למי יש יותר כבוד?
    (וגם: שנה שבה נושיט יד)
    ליהיא לפיד
    הימים האחרונים של אוגוסט הם קצת כמו מסטיק שנדבק לכפכפים. כולם כבר עם רגל אחת מחוץ לחופשה. ימי הכיף מוצו, התוכניות שהיו כבר בוצעו והן אינן משהו שמחכים לו עוד. חלקן היו מוצלחות, חלקן קטסטרופה, ועשרות התמונות כבר ממלאות את הזיכרון של הסלולרי ושל הנשמה. ואנחנו מקווים שהן יישארו בלב עוד טיפה, יענגו, לפני שהן יישכחו כשהחיים יחזרו למסלולם המהיר, הלחוץ והפקוק.

    להורים לילדים קטנים הימים האלה הם הארוכים ביותר, אחרי שנגמר כל הכיף, מוצו כל ההרפתקאות וכל מאגרי ההתלהבות והסבלנות התרוקנו. נשארו להם רק בדלי עצבים רעועים שממש עומדים להתפקע.

    אפילו הסבתות והסבים, אלו שלבם עדיין מלא אהבה למתוקים הקטנים, נתנו את כל מה שהיה להם — ועכשיו רק כוח כבר אין להם.

    וכל האבאים והאימהות מנסים להבין איך זה עלה כל כך הרבה בסוף.

    וזהו, כולם כבר רוצים להתחיל לחזור לשגרה.

    אולי חוץ מהטינאייג'רים, שלעולם היו יכולים להמשיך לעשות כלום בריבוע, לקום בצהריים וללכת לישון בזריחה.

    × × ×

    כמעט כולם כבר רוצים לחזור לשגרה.

    ואפילו ילדים רבים כבר רוצים להתחיל את השנה החדשה. להכיר את הכיתה, המורה, אולי תהיה ילדה חדשה או ילד חדש.

    בחנויות הספרים יש תור של הורים שהשאירו את זה לרגע האחרון, והספרים המשומשים כבר כמעט לגמרי אזלו, נשארו רק עוד כמה חדשים.

    וכולם קונים מדבקות, וחלק גם תיק חדש וקלמר וכמה חולצות חדשות לבית הספר.

    ותלבושת אחידה באינספור צבעים.

    × × ×

    המורה של הבת שלי מתקשרת לספר שהכיתה קצת משתנה לקראת השנה הזאת, אבל היא תישאר המורה והן יישארו יחד עוד שנה, ואני נרגשת, ולא יודעת אם הסברתי לה כמה אני מאושרת.

    × × ×

    ואני רואה את חברותיי המורות שגם הן כבר נרגשות. ימי היערכות עכשיו, והן כבר שוקדות ומתארגנות. חגיגיות. מכינות את הלב לקלוט את הילדים החדשים ואוספות בקלסרים את החומרים לשיעורים החדשים.

    אחת תתחיל עם גדולים יותר, השנייה תחנך קטנטנים לראשונה.

    × × ×

    האמצעי מצלצל מהצבא, רק בשבילו האוגוסט הזה הוא לא סוף ולא התחלה.

    רק חם. חם הרבה יותר מדי.

    × × ×

    ודלי של זיכרונות נשפך עליי, של כל המורות שלו וגם המורים.

    של אלו שאהבו ותמכו, שחייכו וחיבקו, שהעניקו לו ולנו כוח, ואמונה בייחודיות שלו, במקוריות שלו, ביכולת שלו והיו שם בשבילו.

    וגם של אלו שלא האמינו. שלא הבינו.

    ומיקי המורה להתעמלות שהייתה מפליגה איתו בשיחות על מי הוא רוצה להיות, מעניקה לו אמונה בעצמו, מניחה יד מעודדת על תלתליו אני רוצה לשלוח תמונה שלו, עם האבק המכסה את שיערו הקצוץ.

    × × ×

    ואני חושבת על החוזה הזה. בינינו.

    בין המורים לתלמידים ולהורים.

    חוזה שמכריח את כולנו לערבות הדדית כדי שזה יצליח.

    שלושה צדדים צריכים לשתף פעולה כדי שילד אחד או ילדה אחת יצליחו.

    צריך שיתוף פעולה של המורה, התלמיד או התלמידה והורים.

    לעתים הילדים זקוקים לתמיכת ההורה מול המורה, לעתים הם יזדקקו דווקא שהמורה יגבה אותו מול ההורים.

    שהמורה יגיד להורה שהם מסוגלים, או שצריך דווקא לוותר להם.

    לעתים ההורה והמורה יצטרכו לעשות יד אחת כדי לאתגר את הילד או הילדה, או דווקא כדי להקל עליהם.

    לעתים הילדים יגלו את זה רק אחר כך. לפעמים הם לא ידעו על כך. לעולם.

    לעתים הילדים יצטרכו שההורים יסבירו למורה כי הם לא מצליחים.

    אבל זה לא יעבוד בלי כבוד.

    כי מעל הכול חייב להיות כבוד הדדי.

    הערך החשוב הזה שהולך והופך אצלנו ליותר ויותר נדיר.

    × × ×

    עכשיו אנחנו בעיצומה של תקופה שיש בה מי שמעמיקים את השסעים.

    תקופה שבה ההשתלחות לגיטימית, שבה זה בסדר שהעצבים קצרים ואנשים לא סופרים עד עשר, תקופה שבה כולם דורשים כי מגיע להם.

    ואכן לרבים כל כך מגיע יותר.

    וכמעט כולם מסתכלים סביבם ולומדים שרק אם הם יצעקו חזק יותר ישמעו אותם.

    ואם רק יפעלו בכוח ויהיו אגרסיבים רק אז הם יקבלו.

    כי ככה זה סביבם.

    אבל כדי לקיים סביבה של לימודים

    צריך דברים אחרים לגמרי מזה.

    כי הערך החינוכי הפוך לזה לחלוטין.

    ולכן בכיתה צריכה להיווצר אווירה אחרת.

    אווירה שבה גם האחר חשוב, אפילו אם הוא לא אני.

    וצריך להיות מקום לכל קול, לכל תרבות, לכל רקע וכולם צריכים ללמוד להכיר את מי שלידם כדי לבנות עתיד משותף.

    צריכה להתקיים סביבה שבה מבינים שכדי לתת הזדמנות לכולם, החזקים צריכים להתעכב. כדי שלא יישאר אף אחד מאחור צריך לעצור ולהושיט לו יד.

    צריכה להיות הבנה שכדי שכולם יוכלו להקשיב, כולם צריכים להיות שקטים.

    כי אחד יכול להפריע לרבים.

    הכרה של כולם שכדי לא להיפגע צריך לא לפגוע.

    ולשם כך צריך לברור מילים, צריך לשתף את כל מי שרוצה להשתתף ולא להשאיר אף אחד בחוץ.

    כדי שהילדים יכבדו את המורים עליהם לראות את הוריהם נוהגים בכבוד כלפי המורה, כלפי בית הספר וגם כלפי התלמידים האחרים.

    כדי שזה יקרה המורה וההנהלה צריכים לכבד את מי שמבקש, את מי שמדבר יפה, הורה או תלמיד, ולא רק את מי שצועק חזק יותר. ועל המורים והתלמידים לזכור שהם לא היחידים. יש עוד תלמידים בכיתה, וגם להם יש צרכים וקשיים וצריך להתחשב בהם ולכבד אותם.

    גם אם לך קשה.

    זוהי סובלנות.

    × × ×

    שנת הלימודים מתחילה עכשיו, ואולי זה הרגע שבו הכיתה, בית הספר, ההורים, התלמידים והמורים הם שיתחילו את השינוי.

    שכולנו יחד נחליט שלמען ילדינו אנחנו מייצרים סביבה של כבוד הדדי.

    זו מהותו של בית הספר, היותו המקום שבו פגעי הזמן והחברה לא נכנסים ונשארת בו הרוח המקורית של החינוך.

    לשיתוף, הקשבה ובעיקר: כבוד הדדי.

    מי יודע, אולי זה יתפשט מכאן ונמצא את הערכים האלה הולכים ומשתלטים על החברה שלנו.

    אבל זה תלוי בנו.

    בכל אחת ואחד מאיתנו.

    הורים, תלמידים ומורים.

    שנה טובה, שנת כבוד הדדי. 

     

    yed660100