איני יודעת אם קטעי הווידיאו שהופצו ברשת והראו את אופן הסיקור של אולימפיאדת ריו בטלוויזיה האיראנית כולם אמת או בדיחה על חשבון האיראנים. על דבר אחד אין עוררין: הטלוויזיה הרשמית של איראן אכן צינזרה חלקי גוף חשופים של ספורטאיות, שכוסו בריבועים שחורים.

ותיקי העיתונאים עוד זוכרים את הטוש השחור הגס, ידידם הנאמן של מעצבי כתבי העת הערביים במאה שעברה. רבים חשבו שהתפשטות שידורי הטלוויזיה בלוויין, ובהמשך גם תפוצתן הרחבה של הרשתות החברתיות, יחלישו את כוחה של הצנזורה. שהצנזור הוא מקצוע שעבר מן העולם. אך תפקודה של הטלוויזיה האיראנית בזמן האולימפיאדה הוכיח שוב, למי שהיה זקוק להוכחה, שהצנזור חי ובועט, ובעיקר גוזר. יתרה מזו, הצנזור בימינו יכול לשלוח לכלא את מי שהוא רוצה. למעשה, היום כל אחד יכול למנות את עצמו לתפקיד צנזור ולהגיש תביעות משפטיות נגד סופרים ועיתונאים.

העבר היה טוב יותר מבחינה זו. זכורים ימיו של הצנזור מומתאז אל־עומרי בבגדד של שלהי שנות ה־50, שאישר את הקרנתו של הסרט "סעיד אפנדי" בכיכובו של השחקן הדגול יוסף אל־עאני בלי לחתוך בו ולוּ סצנה אחת, אף שהסרט גולל את סיפורו של מורה עני שהסית באופן סמוי נגד השלטונות.

עוד זכור הסופר המצרי הנודע נגיבּ מחפוז ששימש בעצמו צנזור ולא הפלה את עצמו לטובה ומנע הקרנה של סרט שהתבסס על ספרו “קהיר החדשה”. לימים, כשהצנזור מחק סצנות שלמות מהגרסה הטלוויזיונית של הטרילוגיה המפורסמת שלו, מחפוז לא מחה אלא אמר שכמי שבעצמו שימש צנזור, הוא מבין היטב את המקום הלא־פשוט שבו הוא נמצא ומעריך את האחריות המוטלת עליו.

גם לבמאי המצרי כּמאל אל־שייח' היה בשנות ה־60 עניין עם הצנזורה, כפי שסיפרה הצנזורית דאז אעתדאל מומתאז בזיכרונותיה: כאשר השלים את צילומי סרטו "מיראמאר", המבוסס גם הוא על ספר של מחפוז, התלבטה הצנזורה אם לאשר את הקרנתו אף שהתסריט אושר בעוד מועד והספר נמכר בחנויות. הצנזורית ביקשה משר התרבות להחליט, אך גם הוא היסס נוכח סצנות בוטות שעסקו במציאות הפוליטית. הידיעות על "מיראמאר" הגיעו עד שולחנה של מועצת המהפכה, והיו מי שביקשו להעמיד לדין את הבמאי הסורר.

הדי הדיון הסוער הגיעו לאוזניו של הנשיא אל־נאצר, והוא החליט לשלוח את סגנו סאדאת לצפות בהקרנה פרטית של הסרט. סאדאת ישב באולם בין הבמאי והצנזורית. כעבור חצי שעה מתחילת ההקרנה הרעידו רעמי הצחוק המפורסמים שלו את האולם הקטן. כשהסתיים הסרט חדל סאדאת לצחוק ואמר, ‘הקרינו את הסרט!‘

הריבועים השחורים שכיסו את גופן של הספורטאיות באולימפיאדה מעוררים געגועים לימים אחרים. לצנזור נגיב מחפוז, לצחוקו של סאדאת ולרוח החופשית יותר ששררה אז באזורנו. √

אנעאם קצ'אצ'י היא עיתונאית וסופרת עיראקית. המאמר המלא התפרסם ביומון הערבי “א־שרק אל־אווסט” ותורגם לעברית במסגרת "אופק לתקשורת הערבית", פרויקט משותף למכון ון ליר בירושלים ולמרכז אעלאם בנצרת

מערבית: עידן בריר