חוויית משתמש // נועה סוזנה מורג - כתר -  192 עמודים

הפקיד המרקד. במשרד הריק, אחרי שעות העבודה, או בשיא הלחץ, בין העובדים המקלידים. ענוב בעניבה, אך בניגוד לפרוטוקול. מזנק על שולחנות, מפזר באוויר ערימות של דפים. מנער מהגוף חיים שלמים של ציות, שירות, אילוף, לקצב המוזיקה שרק הוא והצופים בו - גיבור הקליפ - יכולים לשמוע.

קראו את הפרק הראשון מתוך הספר

הריקוד הווידיאוקליפי הזה, שנעשה יותר ויותר שכיח מתחילת שנות האלפיים במרחב היוטיובי, ריצד מול עיניי לאורך הקריאה ב'חוויית משתמש' - ספר הביכורים של נועה סוזנה מורג. מפני שמורג משתמשת היטב בז'אנר הכלכלי־פסיכולוגי של סיפורי אימה משרדית, דיכאון משרדי, ניכור משרדי, ובשוליים, אפוקליפסה משרדית - מה שמייצר את הציפייה הזאת לשבירת שגרה, ליציאה במחול.

אבל בניגוד לפקיד המרקד, הגיבורים־המספרים בקובץ של מורג לעולם לא ישברו את הכלים. לכל היותר, יטבעו בתוכם. מעצב אתרים, מזכירה־תקציבאית טכנולוגית, לקוחה בסופר, ובחייה הפרטיים, מתבגרת בסוף שנות העשרה. כל אחד מהם מייצג זירה אחרת של הוויה דומה: המעצב הפרילאנסר - עובד בבית ריק, פחות או יותר מנותק מהעולם. רק כלב והצורך במזון תעשייתי מוציאים אותו מהבית. התקציבאית - עובדת מול לקוחות בלתי נראים, שמתחלפים במחזור קבוע, לצד קולגות שנעלמים פתאום בלי להשאיר עקבות ממשיים. המתבגרת שמעה שהקופאית מהסופר, האחרונה שמייצגת חוויית קניות שכונתית, התאבדה בשתייה של נוזל ניקוי.

הטלוויזיה האמריקאית של העשור האחרון התאהבה בדמותו של הטכנוקרט. בעל יכולת מופלגת מבחינה מקצועית - עולמו הרגשי מצומק. שלושת הסיפורים בקובץ נעים אחורה בגיל, מהחדר הסגור אל מרחב השכונה, מהבידוד הקלסטרופובי אל שיחות מדכדכות בין חבורת צעירים, הוריהם, נותני השירות שהם מכירים. לכל הגיבורים משותפת צורת סיפור מקבילה לאופן שבו פועלות אפליקציות דיגיטליות. הם אוספים נתונים, מנתחים אותם און־ליין מול עיני הקורא, ומציגים בפניו תיאוריה פרטית לגבי אפיזודה מוקצנת או לא לגמרי שגרתית בחייהם: הרגע שבו הברגים במכונה מתחילים לחרוק.

מעצב האתרים מגיע לרמה גבוהה מדי של הזדהות עם הפרויקט האחרון שלו: עיצוב אתר פורנו באווירה כמו־פדופילית. התקציבאית מתארת קריסה פיזית וארגונית של מקום העבודה שלה. הבחורה הצעירה, שעוד גרה אצל הוריה, עדיין לא התחילה לעבוד, רואה חבר ילדות עובר התמוטטות עצבים קטנה מול מדף הגבינות. הסיפורים הראשונים מאזכרים מחלות ילדות של טכנולוגיות ממוחשבות מתיישנות. המחשבים, והעובדים, לא עומדים בלחץ. יותר מדי נתונים. המסך נתקע או עומד לקרוס. המשתמש האנושי צריך להשיג תודעה חדשה מדור חדש. אפשר להגיד שמורג מבצעת באופן מעודן יותר, ריאליסטי יותר, את הטקטיקה שמאפיינת סדרות כמו 'מראה שחורה'. ממתנת את ההזיה: הסיוט קשור עדיין למציאות מוכרת, שרק מתחילה להתרופף.

החידוש הבולט והמוצהר בקובץ הזה, בהקשרים מקומיים - הוא התייחסות ישירה לעולם שיווקי־ביורוקרטי. הגיבורים־מספרים של מורג סורקים כל מחווה גופנית, אסתטית, לשונית של הזולת - ממפים אותה כמעט על המקום, ממיינים כל אדם שהם פוגשים לקטגוריות של גיל, מעמד, כישרון, טיפוס מקצועי. המעצב הצעיר, למשל, מציג לקוראים תיאוריה לגבי תופעת ההתקרחות הבולטת בקרב גברים ישראלים צעירים - ומיישם אותה ביחס לקו השיער של היזם ששכר אותו.

בניגוד לעולם הקולנועי־ספרותי שמתאר פרנויה צרכנית כזאת - הגיבורים של מורג קוראים את הסימנים. הם מזהים את המניפולציות של יצרנים ומפרסמים, הם יכולים לתאר בדייקנות הבדלים בין סימנים של גורי כלבים על ניירות טואלט. המנגנון כאילו שקוף בפניהם - וכך נדמה להם שהם חסינים מפניו.

ביחס לספרי פרוזה אחרים בעברית מהעשור האחרון, שטיפלו בנושאים ובדמויות דומות - ייתכן שמורג מבצעת את המהלך המסודר, המוצק, הנקי ביותר. אבל לי הייתה חסרה תנועה של ריקוד ושבירת כלים. מה שהיה הופך את הספר הזה ממוצר חכם ומדויק לחוויה ייחודית ומקפיצה - הוא שבירה של כמה מוסכמות צורניות. צעירים חכמים, מדוכאים, רגישים וביקורתיים מלוהקים מהר מדי לתפקיד המספר בהקשרים כאלה. חסר פה אולי מופע ישיר של טיפשות, של הומור פחות מעודן, שיאפשר למורג לא רק לתאר בדייקנות את ההוויה הזאת, אלא גם להתמודד איתה, לנער אותה. ולחלופין, רגעים של בידור טהור וקליל יותר - היו אולי מערערים את המנגנון המסודר, המעוצב, המוחזק של הסיפור. מנענעים את עצם הזנב מול מסך המחשב.