yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום : ידיעות אחרונות
    המוסף לשבת • 01.09.2016
    מעידה במלחמת העדות
    יועז הנדל

    את המושג חופשיים שמעתי מסבא וסבתא שלי בגיל צעיר. אנחנו היינו בשפה שלו "המזרחי", היו בישראל "שחורים" (כך קראו לחרדים), והיו את החופשיים שכללו את כל היתר. כילד חשבתי לעצמי שלהיות חופשי זה לא רע. אדם חופשי יכול לחשוב לעצמו, הוא לא צריך רבנים, עסקנים, או פוליטיקאים כדי לקבוע מה היחס שלו לאלוהים, ובעיקר לבני אדם. זה נכון לענייני דת ומדינה ונכון לענייני פופוליזם ומדינה.

     

    ראיתי ושמעתי את הדברים של מפכ"ל המשטרה בכנס הפרקליטים. אני מתקשה להאמין שמי שראה אותו בכנס לא הבין למה התכוון, גם כשהזכיר (והתחרט) באותה תשובה את המילה "מהגרים" בהקשר לבני העדה האתיופית.

     

    זה לא נעים להכיר בכך, אבל הישראלים נוהים בהמוניהם כעדר. אפילו לא באוטובוסים. מתברר שמעטים הישראלים שחופשיים לחשוב. תמיד יש מישהו שחושב בשבילם. לכל אחד יש רבנים, חצרות ומחנה פוליטי דמיוני.

     

    אפשר לדעת מראש מי יתייחס ברצינות לדברים של תמיר פרדו, ראש המוסד לשעבר, על סכנת הפיצול מבית (זה בעיני היה צריך להיות הדיון הרציני של השבוע) ומי יזלזל בו. מי יהפוך אמירה ריקנית של גרבוז על מנשקי קמעות, פוסט לא חשוב של גידי אורשר, או את רמי סדן למלחמה עדתית. אני יכול לדעת מראש מה יגידו חלק מכותבי הטורים ב"הארץ" על מינוי של חובש כיפה לתפקיד בכיר, ומה התגובה שלהם לכל תוכנית חדשה בנושא ציונות או יהדות שתיווצר במשרד החינוך. אפשר כבר לקבוע מי יתמוך בכל עדות בחייל היורה (נגיע לזה בהמשך) ומי לא. וגם מי יעשה סיבוב על המסתננים בדרום תל־אביב. הכל צפוי, והרשות אפילו לא נתונה. זה לא חופש אלא פארודיה מעייפת על אנשים אינטליגנטים שלא מסוגלים לחשוב. בפרפרזה על דברי יעקב חזן ממפ"ם - רצינו לטפח דור של אנשים שאכפת להם מפוליטיקה, יצא דור של טמבלים.

     

    ובכן, אני לא מגן על אלשיך בגלל שהוא חובש כיפה או שגר פעם בהתנחלות. אני מגן עליו כי שמעתי את מה שאמר בכנס, מההתחלה ועד הסוף. שוחחתי איתו ואני מאמין לו. אני מקווה שזו עדיין סיבה מספיק טובה בישראל: לראות, להקשיב ולהחליט. בעיני, המפכ"ל הוא אדם רציני, ממלכתי, עם ניסיון עשיר, שעושה טעויות פה ושם, וגם זה סביר.

     

    העניין הוא שהמאבק בגזענות הוא לא לחפש טעויות ניסוח או קשיי הבנה תקשורתיים אצל בכירים בישראל, אלא לגעת בבעיות האמיתיות. לבחון מי עושה ומי עסוק בהצהרות. יש בתי ספר חרדיים שלא מקבלים בנות עם שמות ספרדיים, למרות ששנת הלימודים נפתחה. יש פוליטיקאים שמעודדים מלחמת עדות ופיצול לשבטים כדי לעשות הון פוליטי, ובהקשר של יוצאי אתיופיה יש נשירה אדירה בצבא, שיעור התאבדויות גבוה יחסית וצורך מוגבר בשירותי רווחה. זה דורש עבודה, תקציבים ורצינות. אלשיך הוא מהטובים שמנסים להיאבק בזה דרך צמצום שיטור היתר. מה אלה שמדברים על השד העדתי כמקצוע עושים?

     

    מה לאזריה ולשוברים שתיקה

    משפט החייל אלאור אזריה ממשיך לגרום לנזק סביבתי. ההגנה של החייל מתבססת על ארבעה טיעונים שונים: האחד הוא שהחייל פעל נכון. כמעט גיבור ישראל. קהלני עצר את הסורים בגולן, יוני נתניהו הוביל את הכוח הפורץ במבצע אנטבה, ואזריה זיהה 11 דקות אחרי שהירי הסתיים מטען שאף אחד לא זיהה, ירה והציל את כולם. הטיעון השני מציג את אזריה כקורבן של המערכת הצבאית והדרג המדיני (גם אם הדרג הזה מזגזג מפחד הטוקבקיסטים); הטיעון השלישי הוא בעיות נפשיות; והרביעי, החדש, הוא שהמחבל בכלל היה מת כשנורה.

     

    לא צריך להיות משפטן גדול כדי להבין שהטענות סותרות אחת את השנייה, אבל המשמעותי שבהן הוא הטיעון שאזריה פעל נכון. בשם הטיעון הזה נפתחה תיבת פנדורה ואיתה נפערה תהום תחת כל העקרונות והערכים שהיו ברורים מאליהם בצה"ל.

     

    בשם הטענה הזאת התנפצו השבוע על דוכן העדים בבית המשפט הצבאי ביפו כמה מנציגי ההגנה. מתושב מקומי שטען שהיה יום חם ולכן המעיל שלבש המחבל היה עדות למטען (אלא שאז התברר שהוא עצמו צולם לובש סוודר באותו יום) ועד מפקד המחלקה ששינה גרסאות, טען שהזהיר ממטען, אבל שכח לפנות את האנשים מסביבתו.

     

    שלוש פעמים בחיי מצאתי את עצמי בזירה שבה היה איום מוחשי של מטען. במקרה אחד מטען אמת שנוטרל בזמן, ופעמיים זיהוי מוטעה (כולל מחבל עם מעיל ארוך). לא צריך מומחים, מספיק שכל ישר. מי שחושב שיש לידו מטען שעלול להתפוצץ - לא מסתובב בזירה בנוחות כזאת. זה לא משנה אם הוא גנרל, תושב חברון, איש מד"א, או פלסטיני. גם אם יש עשרות קילוגרמים של ציוד על הגב, מניסיוני הרגליים מהירות, וכשאי־אפשר להתרחק ממשיכים לאבטח מאחורי מחסות.

     

    אני מניח שכל מי שמעיד ומדבר לטובתו של אזריה מבין זאת היטב. למרות זאת מתנהל שם קרקס שלא משנה איך בוחנים אותו, לא מביא כבוד לאף אחד. אם זה לא מספיק, נכנסה לתוך התסבוכת הזאת תופעה מוזרה של "שוברים שתיקה" מזן חדש.

     

    כבר שנים אני עוסק בארגון שוברים שתיקה. בעיני הם מעוותים את דמותו של צה"ל ולוקחים חלק במודע (גם אם לא רשמית) בתנועה האנטי־ישראלית ברחבי העולם. עכשיו, בשם משפט אזריה, יש לשוברים שתיקה לראשונה תומכים מהצד השני. אישי ציבור שטוענים שכך כולם נוהגים, ותומכים באזריה שמסבירים לעולם שהצבא הישראלי לא מה שהוא חושב על עצמו. ההשלכות הן לא רק בתחום המשפט.

     

    מהרגע הראשון חשבתי שאזריה יכול לצאת בשלום מהמשפט הזה מחמת הספק הסביר. הוא חיסל מחבל גוסס, לא צדיק אומות עולם, יכול היה לטעון שלא הבין, איבד אוריינטציה, לא שמע, טעות בשיקול הדעת. זה היה משאיר את החקירה עם סימן שאלה: צ'יקמוק או תקלה. כשהטענה הציבורית והמשפטית היא שפעל נכון, שהצבא כולו רופס ומפקדיו שקרנים, הסיכויים לכך פוחתים, ובדרך גם הסיכויים של כולנו לצאת בשלום. ¿

     

    yoazhendel@gmail.com

     

     


    פרסום ראשון: 01.09.16 , 17:57
    yed660100