yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום : ידיעות אחרונות
    חדשות • 07.09.2016
    עם כוח באה אחריות
    נדב איל

    אני די משוכנע שיאיר לפיד מרוצה מכם, אנשים שכותבים בפייסבוק שהוא יותר גרוע מביבי ולעולם לא תצביעו לו. לפיד זקוק לניכור של השמאל כדי להיות במרכז המפה הפוליטית. הקרב שלו נגד "הארץ", אחד הקולות הביקורתיים המהדהדים בישראל, משמש היטב כדי להדגיש את ההבדל בינו לבין החשוד המיידי, השמאל הישראלי. עוד פוסט מלגלג נגדו ועוד תכנית סאטירה נשכנית, ולפיד רק מזנק. והנה העניין: רוב המצביעים שעוברים אליו באים מהמרכז־שמאל, לפי נתוני העומק. השמאל מעדיף את ביבי? אל תשקרו לעצמכם.

     

    במשך זמן רב מדי המרכז הישראלי הפך להיות סוג של צירוף סמיכות כזה, "מרכז־שמאל". לפיד מבין היטב שזה בל תי אפשרי, בהתחשב במגמות היסודיות של החברה הישראלית, לנצח ככה. הוא גם באורח אמיתי לא היה שמאל, ולכן קשה להבין מדוע זועמים עליו שם; הוא אפילו לא מבית של עמדות שמאל, הרי אביו טומי לפיד ז"ל הואשם שהיה נאמנו של מנחם בגין ברשות השידור.

     

    לפיד מאכזב אנשים שמעולם לא תלו בו תקוות, בגלל תחושת ההחמצה בשמאל. מועמדים לראשות ממשלה אי־אפשר להצניח או להמציא, גם לא גנרלים. דרושים היכרות של הציבור, מיצוב ועניין תקשורתי; אין מועמדים היום לבד מנתניהו ולפיד שמעוררים את הבאזז הזה, ועד הבחירות הבאות כנראה שלא יצוץ אחד כזה.

     

    והנה העניין המהותי פוליטית: לפיד ממש רוצה לנצח. תתפלאו, זה חידוש מרענן בכל מקום ומפלגה שאיננה ביבי ורעייתו; אני מכיר מועמדים פוליטיים לתפקידים הבכירים ביותר שחלמו על ממשלת אחדות, ולא כזו שהם יעמדו בראשה. המחנה שלא מנצח כבר הרבה שנים שכח לגמרי שפוליטיקה היא לא פעולה בנוער העובד והלומד. היא דורשת אסטרטגיה וגם פשרות על עקרונות – עוד לפני המשא ומתן הקואליציוני.

     

    אובמה ניסה להתחנף למצביעים העצמאיים בבחירות למפלגה הדמוקרטית ב־2008, אז הוא ויתר על החזון הדמוקרטי של ביטוח בריאות ממשלתי כולל לאמריקאים לטובת ביטוחים פרטיים תחת פיקוח. קלינטון עמדה על עקרונותיה ונשאה את הדגל גבוה; היא הפסידה לאובמה. ואצלנו, כמעט מיותר לציין, השמאל תיעב את רבין ואז גם את ברק; שניהם התחנפו בעיניו לימין. האמת? השמאל צדק באבחנותיו. הוא צדק, והם ניצחו.

     

    הנה כמה נתוני יסוד: הפוליטיקה הישראלית היא מערך גושי. בלי מצביעי ימין שיעברו למרכז או שמאלה, לא יהיה שום הפסד של הליכוד; המצביעים האלה מחפשים דמות שהם תופסים כמרכזית עם נטייה ימינה. הנה עוד נתון יסוד: בלי החרדים, בכל מקרה לאף מועמד מרכז או שמאל אין סיכוי. אז כאשר לפיד אומר בראיון לחדשות 10 בנושא הרכבת ש"לחרדים אין קשר למשבר", זה מעורר חיוך מר אבל גם ממחיש משמעת פוליטית. "אתה רוצה ליהנות או לנצח?" היה שואל לעיתים אורי שני את אריאל שרון בקרבות הגדולים מול נתניהו; שרון, בחירוק שיניים, העדיף לנצח.

     

    על לפיד עדיין מוטלת חובת הוכחה ענקית: שלבד מהרצון לנצח הוא מוכן ליטול צעדים אמיצים כמנהיג אופוזיציה, צעדים נכונים עקרונית, גם אם לא פופולריים ברמה המיידית. צעדי מדיניות, כאלה שיעוררו שיחה ציבורית כנה שחסרה מאוד בישראל. "שוברים שתיקה" הם התארגנות חשובה באווירה של הדמוקרטיה הישראלית המותקפת. לפיד, מצידו, חושב שהם משרתים את אויבי ישראל, וזו עמדה מאוד נפוצה בציבור הישראלי. אבל היכן הוא עומד ביחס לסיפור הגדול שאין להכחישו, הניסיון לחורר פה את הדמוקרטיה עצמה?

     

    התקפות צפויות נגד השמאל והופעות בפני קהל אוהד בלב המאפליה שהיא שטוקהולם לא ממש יעשו את זה; דרוש כובד רעיוני ודרושים סיכונים. לפיד הוכיח כבר בבחירות הקודמות שהוא לא מפלגת אווירה. הוא מוכיח כעת שהוא המועמד המרכזי לראשות הממשלה שאיננו נתניהו. עכשיו הוא צריך להוכיח שהוא אופוזיציה.

     

    הכותב הוא עורך חדשות החוץ בערוץ 10

     


    פרסום ראשון: 07.09.16 , 23:29
    yed660100