שני 29 במאי 2017
ידיעות אחרונות
צילום : ידיעות אחרונות
חדשות • 13.09.2016
קדושת הביטחון ולא חיי האדם
יוסי דהאן

בג"ץ דחה השבוע עתירה שהגישו הסתדרות הרופאים בישראל וארגוני זכויות אדם לביטול החוק המאפשר למדינה להזין בכפייה אסירים ביטחוניים השובתים רעב ונשקפת סכנה לחייהם. בהחלטה זו התעמתו שופטי העליון – רובינשטיין, מזוז וסולברג – עם עמדתם של ארגוני זכויות אדם והממסד הרפואי, שטוענים כי חוק ההזנה בכפייה של אסירים שובתי רעב אינו מוסרי, אינו מידתי ומנוגד לקוד האתי של הרופאים.

 

החוק מנוגד גם לקודים אתיים בינלאומיים, שלפיהם הזנה בכפייה היא בגדר עינוי, אקט משפיל ואלים שעלול לגרום נזקים בלתי הפיכים. ארגוני זכויות אדם טוענים שאין הצדקה להפר את עקרון כיבוד האוטונומיה וכבודו של החולה, אלא במקרים חריגים שבהם הוא אינו יכול להביע את רצונו החופשי. לדעת העותרים אין צורך בחוק החדש, המציע הסדרים מיוחדים לאסירים שובתי רעב, שכן חוק זכויות החולה הקיים מספק מענה מוסרי ראוי גם לעניינם.

 

עמדת המדינה ושופטי העליון היא כי חוק ההזנה בכפייה נועד לשמור על בריאותו וחייו של האסיר שובת הרעב. ואכן, אף שהשופט רובינשטיין הסכים שהחוק הזה פוגע בזכויותיו החוקתיות של האסיר לחירות ולכבוד, מסקנתו הייתה שהוא הולם את ערכיה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, מממש תכלית ראויה, מידתי ומתיישב עם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

 

אולם לניתוח המשפטי הנוקדני והמופשט על התנגשות בין זכויות שונות והדאגה העזה שהכנסת ובית המשפט מפגינים לפתע לקדושת חייהם של אסירים פלסטיניים, אין קשר למציאות הישראלית. בפסק הדין מודים השופטים שבבסיס חקיקת החוק עמדו שיקולים ביטחוניים ולא דאגה לבריאותם וחייהם של האסירים שובתי הרעב.

 

הכנסת חששה מהשלכות שביתות הרעב על אסירים אחרים ועל האוכלוסייה הפלסטינית, ומכך שהן עלולות לגרום למהומות ולהפרת הסדר הציבורי. ואכן, החוק כולל סעיף שנוי במחלוקת הקובע שבדיון על התרת הזנה בכפייה של אסיר פלסטיני, בית המשפט ישקול לא רק את החשש לחיי אדם אלא גם את החשש לפגיעה חמורה בביטחון המדינה. כלומר, מה שעמד נגד עיניהם של המחוקקים לא היה התכלית ההומניטרית של הגנה על חיי האסירים שובתי הרעב אלא התכלית הביטחונית של שמירת הסדר הציבורי. סעיף שהעותרים ביקשו מבית המשפט לפסול.

 

השופטים קבעו בפסק הדין כי השיקולים העיקריים נוגעים לבריאותו ולחייו של שובת הרעב והשיקולים הביטחוניים משניים, אך השופט מזוז, שמכיר מקרוב את מסדרונות מערכת המשפט הישראלית וכיצד היא פועלת, הביע חשש שבתי המשפט יעניקו משקל יתר לשיקולי ביטחון וסדר ציבורי על פני השיקול הרפואי והזכות לאוטונומיה של שובת הרעב והציע להטיל מגבלות דיוניות כדי למנוע זאת. אולם עמדתו נשארה עמדת מיעוט.

 

חששו של מזוז מוצדק. במציאות הפוליטית והביטחונית הקיימת קשה לראות כיצד ניגפים בבתי משפט שיקולים ביטחוניים, המוצגים בדלתיים סגורות על ידי השב"כ, מפני טענות בדבר זכויות אדם של שובתי רעב פלסטינים. אגב, אירוני שכל הדיון הזה על חירות וכבוד האדם נסב בעיקר אודות עצירים מינהליים הכלואים ללא משפט.