"איך אתה שורד? נסעת בסוף?" שיגרה בצהרי יום רביעי מזכירת מרפאתו הפרטית של פרופ' שלומי מטצקי ווטסאפ מתעניין. "שורד, לא נסעתי", השיב בתמציתיות מנהל מחלקת טיפול נמרץ לב בבית החולים שיבא. משסיים להקליד נאנח: "האמת, אני ממש עייף". לילה לפני כן הוא היה אמור לטוס יחד עם בתו מאיה וחבריה מתיכון חדש בתל־אביב לפולין, כרופא המלווה של המסע. אלא שבשעות אחר הצהריים המוקדמות התבשר פרופ' מטצקי כי הפציינט שמעון פרס לא מרגיש טוב, והיה לו ברור שעם כל אהבתו לבת הוא נשאר בארץ, לפחות עד שהעניינים יתייצבו. "יש לי מחויבות עמוקה למר פרס, וחשבתי שאני צריך לעשות כל דבר כדי לתרום לו מהניסיון ומהידע שלי ביום הזה", אומר הקרדיולוג הבכיר. "הסברתי לבת שלי והיא הבינה. האמת, היא די רגילה שהעבודה של אבא שלה לפעמים משבשת תוכניות".
יום חלף מאז ביטול הנסיעה, ועכשיו מונחים בתיקו של פרופ' מטצקי שלושה כרטיסי טיסה חדשים לוורשה שבהם הצטייד בינתיים, עם שלושה תאריכים שונים. אל על הסכימה שהם יהיו על תקן סטנד־ביי. האחד יועד ליום חמישי אחר הצהריים, השני לשישי בבוקר והשלישי לשישי בערב. הכל מותנה במצבו של פרס. "ויש גם אופציה של לא לנסוע בכלל", אומר רופא הלב, נע בין תקווה להשלמה עם המצב.
כמו אדם ישנוני
הדרמה הגדולה החלה בשיחת טלפון שקיבל פרופ' מטצקי מיונה ברטל, היועצת האישית של הנשיא לשעבר. "אחרי שהיא אמרה שהוא לא מרגיש טוב שאלתי אם אפשר לדבר איתו, ויונה העבירה לו את הטלפון. מר פרס הסביר לי שהוא מרגיש חולשה, והצעתי שיגיע לבית החולים ואראה אותו".
בעקבות השיחה הזו התחלת לדאוג?
"בשלב ההוא זה לא נשמע מדאיג. זמן קצר אחר כך מר פרס הגיע מלווה בנהג שלו, לא באמבולנס אלא במכוניתו. הוא עמד על רגליו, נראה מצוין, איתן כרגיל. מיד לקחנו מספר בדיקות דם, בדקנו את קוצב הלב שהושתל בגופו בתחילת השבוע שעבר, ותוך כדי הבדיקה מר פרס בישר לנו שהוא מרגיש יותר טוב. הוא התלבש, חיכה מחוץ לחדר והסביר לי שיש לו פגישות נוספות באותו יום. לא ממש הצלחתי לשכנע אותו לבטל אותן, למרות שהסברתי לו שאנחנו מחכים לתוצאות בדיקות הדם. כעבור זמן מה הגיעה תוצאה אחת שחייבה התייחסות, ונאלצתי לערוך איתו שיחה שאני שונא לעשות בהקשר שלו, ולומר לו שעליו להישאר להשגחה למספר שעות כדי שנערוך בדיקות נוספות. גם ההשגחה לא ממש התאימה ללו"ז שלו, אבל הוא הבין בסופו של דבר שעליו להישאר".
תוצאת הבדיקה הזו הדליקה אור אדום?
"בשלב הזה עדיין לא דאגתי, אבל ידעתי שהתוצאה הזו היא לא דבר שצריך להתעלם ממנו. הופעל עליי לחץ זעיר לשחררו כדי שימשיך בפגישותיו, אך לא ויתרתי לו".
לקראת חמש בערב יצא פרופ' מטצקי מבית החולים למרפאתו הפרטית. כעבור כשעה וחצי הגיעה שיחה מהרופא האחראי בטיפול נמרץ. "הוא הודיע לי שמתחילות תופעות נוירולוגיות מדאיגות שמעלות את החשד לאירוע מוחי משמעותי ו/או לדימום במוח. הוריתי לרופא התורן לשלוח את מר פרס לבדיקת סי־טי דחופה, והוא השיב שהבדיקה כבר הוזמנה. באותו רגע החלטתי שאני חוזר לבית החולים. הפעם הייתי לחוץ כיוון שידעתי מה עלולים למצוא בסי־טי. לא יכולתי להמשיך בשגרת המרפאה שלי, הייתי בהחלט מודאג. נסעתי די מהר, הפקקים הרגיזו אותי, ותוך כדי הנסיעה דיברתי עם ד"ר דודי אוריון וד"ר מתי בקון, מצנתרי המוח הבכירים בתל השומר. התקשרתי גם לחמי, בנו של שמעון פרס, כדי לעדכן אותו בחומרת המצב".
התופעות הנוירולוגיות שהחלו הפתיעו אותך?
"זה לא היה צפוי. כשהופיעו הסימפטומים הללו היה ברור שמתרחש אירוע מוחי חמור, וזאת על פי אופי התסמינים ומהירות התפתחותם. כמו בסרט אמריקאי טוב, תוך כדי הדיווחים שמגיעים אליי על הממצאים המשמעותיים, התקבצה בטיפול נמרץ חבורת רופאים מכל הדיסציפלינות: מנהל בית החולים, מנתחי מוח, מומחים מובילים בקרישה. גם אני הגעתי איתם, ובשלב הזה מר פרס כבר היה מורדם ומונשם. התחילו לייצב אותו ולהשקיע מאמצים כדי להשתלט על הדימום".
כשאתה רואה את פרס במצב הזה, מה עובר עליך?
"אני נכנס לתוך סערת העשייה, ומעבר לדאגה הגדולה, כל מעייניי מופנים להחלטות הרפואיות".
עולות דילמות רפואיות?
"בשלב הראשון ערכנו דיון ליד מיטת חוליו של מר פרס ללא נוכחות בני המשפחה. שמרנו על שקט תקשורתי במשך זמן מה כדי לקיים את הדיון הרפואי נטו, ללא שום לחץ חיצוני. ממש אטמנו את עצמנו לעולם החיצון. בשלב השני הצגנו בפני המשפחה את השיקולים השונים ושיתפנו אותה בהחלטות. בלילה, לאחר שביצענו פעולות לנירמול ולתיקון מערכת הקרישה, לקחנו את מר פרס לבדיקת סי־טי חוזרת. מאוחר יותר חמי פרס יצא לתקשורת ודיבר על החלטות קשות שצריך לקחת, כשכוונתו הייתה האם לנתח את אביו או לא.
"לאחר הסי־טי קיימנו דיון ארוך מאוד, בין השאר בשאלה אם לנתח או לא, וכאן לפתע קרה אירוע שטרף את הקלפים: מר פרס זז ולחץ לי את היד. לחיצת יד חמה וחזקה. התרגשתי ושמחתי. זה קרה אחרי שהורדנו את רמת חומרי ההרדמה, והוא חזר להכרה חלקית, כמו אדם ישנוני לאחר ניתוח. מר פרס גם הבין מה מדברים איתו והחל לבצע פקודות פשוטות. כשאמרנו לו ללחוץ שוב את היד, הוא מיד הגיב. כך גם כשביקשנו ממנו לפקוח את העיניים ולסגור. מדובר היה באינדיקציה רפואית חשובה, וכתוצאה מזה החלטנו על המשך מעקב וטיפול לא פולשני, בלי התערבות ניתוחית".
במהלך הדיון שקיימתם עם המשפחה, לפני התפנית החיובית, עלו גם שאלות אתיות קשות?
"אני לא חושב שאנחנו יכולים להיכנס לזה. זה עניין אישי שהוא לגמרי של משפחת פרס".
אילו היה מדובר באביך היית מקבל אותן החלטות?
"עם אבא שלי לא הייתי נוהג אחרת. אני חושב שההחלטות שקיבלנו היו נכונות גם רפואית וגם אתית".
בלי מניירות של סלב
פרופ' מטצקי מלווה את הנשיא התשיעי כבר מספר שנים, לצד פרופ' רפי ולדן, חתנו ורופאו האישי. הוא מקפיד לכנות אותו "מר פרס", ורק כשהם לבד, בארבע עיניים, מרשה לעצמו לקרוא לו שמעון. כשהוא משחזר את אירועי אשפוזו בורר פרופ' מטצקי את מילותיו, נזהר שלא לפגוע בפרטיותו. מנסח ומתקן. הרופא הבכיר כבר מנוסה במצבים כאלה, בטיפול במאושפזים שמנקזים את תשומת הלב הלאומית. הוא היה גם הקרדיולוג שטיפל באריאל שרון כשהועבר לתל השומר לאחר האירוע המוחי החמור שבו לקה ב־2006, אך מעיד שמבחינה רפואית אין דמיון בין שני המקרים. "אצל שרון היה מדובר באירוע ראשוני של דימום ואילו אצל פרס מדובר באירוע מוחי ודימום משני. אלו אירועים שונים במהלך שלהם ובהתייחסות אליהם".
בינואר השנה הקשר בין פרופ' מטצקי לפרס התהדק, כשהנשיא לשעבר אושפז לראשונה בעקבות אוטם שריר הלב, או במילים פשוטות: בגלל התקף לב. "זה היה אירוע מכונן מבחינה רפואית. עד אז מר פרס היה בריא לחלוטין, באופן מעורר קנאה. בגילו הוא התאמן מדי יום על הליכון, הדהים אותי ברמת הצלילות, הידע, הסקרנות והחיוניות שלו, ובעיניי היה פלא רפואי. את אוטם הלב הוא צלח כמו נער בן 60 ויצא ממנו בלי שום פגיעה לבבית ותפקודית. מאפייני האוטם שלו הזכירו יותר אוטם בגיל צעיר מאשר בגיל מבוגר. מר פרס הוא בעיניי איש מיוחד במינו גם מבחינת הצניעות שלו, הכרת התודה והערכת הצוות הטיפולי. אין לו מניירות של סלב, ואם אפשר להגיד שתענוג וכבוד לטפל במישהו זה בו".
טיפול בנשיא לשעבר שונה מבחינתך מטיפול בחולים אחרים?
"כרופא אתה רואה את החולים במערומיהם, תרתי משמע, אבל פרס מעולם לא דרש שום דבר בשל היותו מי שהוא. רק בנושא אחד דרש מאיתנו ונידנד לנו בלי סוף: הרצון לחזור מיד לעבודה. אבל בנושא הזה לא נכנעתי לו. אחת הטעויות הכי גדולות של רופא זה להיכנע ללחץ שמופעל על ידי אנשים בעלי תפקידים ובעלי שם. אנחנו חייבים לטפל בהם בדיוק כפי שמטפלים באחרון האנשים. ובכל זאת, כשאתה מטפל באדם מיוחד ובעל היסטוריה אישית, בוודאי כשמדובר באושיה כמו מר פרס, אין ספק שיש בך הערכה גדולה כלפיו".
לאחר שחרורו של פרס מבית החולים בינואר היה פרופ' מטצקי בקשר קבוע עם משפחתו. במהלך החודשים האחרונים שוב התאשפז הנשיא לשעבר, בגלל פרפור עליות, הפרעה שכיחה אצל חולי לב מבוגרים. "אבל לפני שהחלטנו איך לטפל, התופעה נעלמה. ישנם מצבים בהם הפרפור בא ועובר מעצמו ללא טיפול, וכך היה במקרה של מר פרס. הוא הודיע לנו שהכל בסדר איתו ושעט קדימה לפגישתו הבאה".
אלא שהבעיה בליבו של הנשיא לשעבר לא נפתרה לחלוטין, מה שהוביל להשתלת הקוצב. כשאני תוהה האם יש קשר בין ההשתלה לאירוע המוחי, פרופ' מטצקי לוקח זמן למחשבה ולהתנסחות. "כדי לאפשר השתלת קוצב, שהיא פעולה פולשנית הכרוכה בניתוח מקומי, מקובל להפסיק את הטיפול בנוגדי קרישה, וכך עשינו. הטיפול הקבוע בנוגדי הקרישה שפרס מקבל בקביעות הופסק לפרק זמן קצר, לפני הפעולה ומיד לאחריה, על מנת למנוע דימום. הוא חודש חמישה ימים לפני האירוע המוחי. לא ניתן לקשור בוודאות בין שני האירועים ואנחנו לא יודעים ספציפית מה גרם לאירוע".
הזהירות שעליה מקפיד פרופ' מטצקי בדבריו נפרצת כשהוא נשאל על חידושים ברפואת לב־מוח. "נוגדי הקרישה שקיבל פרס הם החדישים ביותר, למרות שבנסיבות האלו קצת ציני לומר זאת. אבל בגדול בזכותם אנחנו מצליחים למנוע רבים מהאירועים המוחיים. 20 אחוזים מהם נגרמים על רקע פרפור עליות וזריקת חלקיק קריש דם מהלב למוח. בחצי העשור האחרון אנחנו משתמשים בנוגדי קרישה יותר יעילים ויותר בטוחים מהישנים. למרבה הצער זה לא תמיד עובד וגם בטיפולים החדישים ביותר אין מאה אחוזי הצלחה".
בזמן הראיון שלשום, הנשיא לשעבר עדיין נלחם על חייו. על תפקוד מוחו של פרס במקרה של התאוששות פרופ' מטצקי מסרב להרחיב. "כרגע אנחנו לא יודעים להגיד דבר. בינתיים החלטנו שכדי לתת למר פרס תנאים אופטימליים לריפוי ולהחלמה, ננשים ונרדים אותו באופן יזום".
אם יחלים, הוא יחזור להיות פרס שהיכרנו?
"ברפואה אנחנו לא מתנבאים".
יש מקום לאופטימיות?
"אחד הדברים שאיפיינו את פרס הוא האופטימיות הענקית שלו. אני מקווה שהאופטימיות הזו תעמוד לו ולנו ונוכל בעוד מספר ימים להסתכל אחורה ולחייך".
פרופ' מטצקי מודה שעל אף גילו המתקדם של פרס מעולם לא התקיימה ביניהם שיחה אישית בשאלה מה יקרה אם ייפגעו יכולותיו הפיזיות והאינטלקטואליות. "למרות האירועים הרפואיים שקרו לו, האיש תמיד מצטייר בעיניי כצעיר לנצח. בצוות שלו קוראים לו 'האדם הביוני'. גם ביום האירוע המוחי היה פעיל כצעיר בן 39 ולא בן 93. מעולם לא הרגשתי צורך לקחת את השיחות שלנו לכיוון הזה. גם בדיעבד אני לא חושב שהייתי צריך לדבר איתו על כך".
בינואר הקרוב יתקיים בתל השומר יום השתלמות בנושא קרישה. פרופ' מטצקי כל כך לא האמין שמשהו יכול לקרות לנשיא לשעבר עד אז, והזמין אותו לברך את המשתתפים. "פרס הבטיח לי שיבוא, אך העמיד תנאי משלו: 'תחדדו את נושא החדשנות בטיפולים'. אין אדם שהכרתי בימי חיי ואיננו רופא, שנושא החדשנות בכלל – וחדשנות רפואית בפרט – כל כך קרוב לליבו כמו מר פרס. איזה כפל מילים וכמה פרדוקסליות יש כאן". ¿
