ראשון בדרמה

העונה החדשה של "אהוד ברק קורא לכם" חזרה אמש בסערה. ראש הממשלה לשעבר התראיין ממקום מושבו בבוסטון לשלוש המהדורות המרכזיות, למספר תחנות רדיו וייתכן שלכמה עלוני בית ספר.

פרצופו רעם, קולו קדר ושפת גופו בישרה על זינוק ברמת האקסטזה מאז סבב האולפנים הקודם. הפעם, הדיליי בשידור הוסיף לחוסר הסבלנות המוכר שלו וחלק מהשאלות חילצו ממנו אף הערות שנעו בין סרקזם שנון כלפי יונית לוי ("מה, את עושה יותר טוב?") לבין ביקורת טלוויזיה נטו על טלי מורנו. במקרה של האחרונה, הוא די הוציא לי כמה מילים מהפה.

ברק הוא שואו טוב. תמיד היה. ביכולתו לייצר אירוע מדיה גם ללא שום בסיס אלקטורלי מוכח או רלוונטיות ציבורית. כשהוא מדבר, לכל הפחות מקשיבים, בין אם מסלידה או מאהדה, רוב הסיכויים שהאופציה הראשונה מנצחת. נדמה שזה לא מזיז לו: נימת הדיבור שלו אמש הייתה ספוגה באמוציונליות ובתחושת דחיפות, מה שהטעין את הראיונות באינטנסיביות ולפעמים גם בהיסטריה. מהטון שבקע מגרונו עלה הרושם שהוא מאמין בכל ליבו כי הוא גם היחיד שצועק "המלך עירום" וגם זה שתוקע את האצבע בסכר. ובכן, ביטחון עצמי אף פעם לא הייתה הבעיה שלו.

אבל יותר משהוא נשמע משכנע, אהוד ברק נשמע. הופעותיו התקופתיות הן תזכורת למחזה נדיר עד לא קיים במחוזותינו: אופוזיציה. לא ניתן להשוות בכלל את הדיאלוגים הלעומתיים והנוקשים שהוא מנהל עם מראיינותיו ומראייניו לאייטמים דומים עם ח"כים כמו יאיר לפיד ובוז'י הרצוג. זו לא רק אמירה פוליטית, אלא טלוויזיונית: ברק הוא מחולל דרמה מיומן. לכן גם התגובות שהוא סוחט ממבוקריו אגרסיביות, אישיות ומשתלחות. לא יודע אם הוא מתכנן לחזור לפוליטיקה, מי תלה את השלטים בגוש דן ומתי מישהו ישתלט על הזָקָן הזה. אבל כל עוד תהיה מצלמה באזור שלו, יש משחק.