תאוות בשרים

מי לא מכיר כיום את נפלאות העראייס? בתוך שנה הוא פרץ מן המחילה שלו במגזר הערבי והשתלט על כל דוכני ושירותי המזון והגיגי השפים ותוכניות הטלוויזיה. כולם מגלגלים את שמו על הלשון כאילו הסבתא שלהם בקובנה הקפיצה עראייס כל יום.

אבל פעם, לפני לא המון שנים, איש לא ידע כאן מה זה עראייס. כלומר, מלבדי ומלבד יקיר (השמות של שנינו בדויים בכלל).

במכון שבו למדתי הוא היה פרופסור. נערץ ומבוגר. המכון גר באזור לא אופנתי של תל־אביב ופעם אחת, כשנגמרו הלימודים בערב, נתקפתי רעב גדול וסיפרתי לכולם.

מתאים לך שווארמה? הוא שאל.

כל השיפוד! צעקתי וכולם מתו מצחוק. נהייתי אדומה אש.

כשכולם הלכו, יקיר דיווח שיש כאן, קרוב, שווארמייה נהדרת שנראית הכי סתם. בפנים שררו ניאון־יקרות, ניקיון ממורט־ויטרינה עם הסלטים הכי מבלמסים שהיום ללא ספק היו מכנים אותם "מדויקים".

מזל שהיה ריק. הבגדים שלנו היו מוכתמים מן הסדנה במכון, ותיקי העבודות (שלי) והחומרים (שלו) היו שלב אחד מעבר לבריסטול פשוט ומרוּבב.

"זה אמיל", הציג יקיר. "אמיל, תביא לנו כרגיל".

"אתה רק תשב, כבודו, גם את. תשתו? בטח".

אמיל מוציא בירה ומאלט דיאט, והמצעד מתחיל.

שווארמת טלה־עגל־פרגית לוהטת בצלחת רחבה. עם בהרט מעושן וצלחות כרוב לבן וכרוב אדום וכרוב כבוש ופלפלים־חומץ וירוקים. היו גם סלטים ש"האישה הכינה": פלפלים על גחלים בשמן זית, חציל מעושן. אפילו צ'יפס בבלילה בשמן עמוק – פריך. שזוף. כמו הצ'יפס המיתולוגיים משוק בצלאל.

שקט גדול ירד כשטבלנו פיתות שמנמנות. עירבלנו, זללנו, גילגלנו, לעסנו, גרסנו, בלסנו.

שבעה ולאה, שמתי לב שהכרכובים ומעקה המרפסת מעל "אופנת ויקי" השכנה מצופים זהב. זהב ניגר גם ממרזב היהלומים ממול.

בחודשים שאחר כך אני חושבת על אמיל ועל הצ'יפס והסיח' כבר בתחילת הסדנה. יקיר רק מניד לסת. וזה מספיק כדי שמגזין פורנו שלם ייפתח בתצוגה העילית של המוח: הכרוב מבהיק מלימון, הטלה משומן, הצ'יפס מבלילה פריכה והשלט "אופנת ויקי" – מזהב.

בקושי נגמרת הסדנה – ואנחנו רצים. סמי הלבורנט, ככה קוראים לאסיסטנט של אמיל, כבר הכין שולחן עם הכל מלבד הצ'יפס והשווארמה. יקיר מביא סלטים. אני – חמוצים וסודה.

מה יהיה אם לא נגיע, אמיל?

"מי לא יגיע לדבר כזה? תאכלו".

אוכלים. השיח דליל, אבל נינוח ונימוח כמו הטחינה עם ה"עשבים מהעונה" בפנים.

בערב אחד אמיל שואל אם בא לנו עראייס.

בא לנו מה?

"עראייס. זה קבב בפיתה על הגריל, אבל אני מערבב על הפלטה על הגחלים כבש, שום, בצל, פטרוזיליה, ככה, בלי לגלגל קבבים. אחר כך, כשהבשר עם עשן, אתם שמים טחינה, פיתה".

"תכין כבר!" אנחנו צועקים ואז מתווכחים אם עראייס זה מלשון ארעי או ערס – לא מעזים להסתכל על אמיל ומתפוצצים מצחוק בכל זאת. מאז בכל שבוע, אמיל, ולפעמים סמי, רק ממתינים שנשב ומשליכים לגריל הגחלים הלוהטות את התערובת. העראייס שלהם פרוע ופרום בדיוק כפי שאנחנו נראים.

לאמיל אין מושג שאני כותבת על אוכל. בכל מקרה, אין מצב שאדווח לציבור על העראייס האלמוני הזה. אני מועלת בשליחותי בקלילות. ברגע שזה ייפסק – אני אביא לפה צלם. מה ייפסק? טוב, תביא עוד פיתה.

***

ואז, בעלי הנהדר ואני יוצאים להיכל התרבות לקונצרט ומחנים רחוק. בסוף הוא רעב, ובדרך לאוטו אני אומרת שיש כאן שווארמייה לא רחוק. אני לא סובלת כשהוא רעב, מה שמיטיב מאוד עם הקולינריה אצלנו.

אמיל לא אומר כלום, רק פוער מבט: עגילים ארוכים, שיער אסוף, ולצידי איש נאה ביותר בחולצת תכלת מעומלנת.

ובשבילכם? עראייס? מי ששואל זה סמי הלבורנט. אמיל לא זז ולא מדבר.

אחרי תקופה מגיעות שתי קערות ענק. מצולחתות למשעי. ספירלה מדעית של חומוס מרוח, מעליו תל־עראייס מעוצב. בזוק בפתיתי פטרוזיליה זעירים. מסוך בשמן זית ובחריף־לימון. ליד זה, בתוך דלי מיניאטורה מעץ, מזדקר זר של צ'יפס־בלילה שחום. כל בועית ותלולית בבלילה זועקות, קחני, הנני לפניך.

הוא, אכן, לוקח. מאושר. אינו תוהה בכלל מה זה הבליל החדש שהונח לו על הצלחת. לי קצת נפסק התיאבון, ואנחנו מדברים על הכַּנֶרת היפנית שהפליאה, וזה.

זה יוצא 90 למנה – סמי גם לא ממצמץ – והיין 100.

מתברר שמתחת לעראייס ולצ'יפס־בלילה ולפלפלים־אש, לאמיל יש גם מרתפון קריר. בן זוגי תמיד משכיל להוציא מבני אדם את הפן היוקרתי שלהם. לאמיל, תפקידנו בקאסט ברור: תמסרי ד"ש לבעלך, הוא מסנן (נו, ההוא, הפרוע, הזקן, עם הכתמים. שנשאר בבית! שרמוטה).

בעלי מאושר מהמשתה. אבל אני יודעת שנתפסתי על חם. לא בטוח שיש חוק נגד בליסה בשניים, אבל נתפסתי, על חם.

אלוהים, ואם סיפור ההפקרות הלילית הזאת יגיע גם לדיאטנית שלי?

שבועיים אחר כך כתוב על אמיל בעיתון, ודווקא בנושאי הלבנת כספים. זה בגלל שהשווארמייה נשרפה עד כלות, ובכלל לא קראו להם אמיל וסמי. סמי, מצידו, היה הרבה יותר חלפן מאשר לבורנט.

השלט של "אופנת ויקי" התעשן בשריפה, ואולי בגלל זה כרגע הוא אפור במקום זהב.