הסכם הסיוע הביטחוני שעליו חתמו בשבוע שעבר ישראל וארה"ב איננו הישג היסטורי אלא החמצה אסטרטגית.

ההסכם משמר את היקף התמיכה האמריקאית בישראל באופן דומה — או מעט נמוך — מהתמיכה בעשור האחרון. אל מול האתגרים ארוכי הטווח ואל מול המציאות האסטרטגית שיצר הסכם הגרעין עם איראן, היה אפשר להשיג סיוע גדול בהרבה.

השאלה מה מייצג המספר 3.8 מיליארד חשובה פחות מעצם הכישלון בהשגת הסכמות אסטרטגיות ארוכות טווח בין ישראל לארה"ב ומהאי־הגעה ל"הסכם מקביל", שיאפשר התמודדות עם ההשלכות ארוכות הטווח של ההסכם עם איראן. גם לאובמה וגם לנתניהו היה חשוב להציג עלייה משמעותית בסיוע, אבל האמת המתמטית היא שאין עלייה כזו.

בקיץ שעבר עמדה ישראל בפני הסכם גרעין בעייתי מאוד שנחתם עם איראן. אומנם לא "שואה חדשה" כפי שהעריכו בירושלים, אבל גם לא "הסכם היסטורי וחיובי" כפי שהעריכו בוושינגטון. בחינה מעמיקה שלו מצביעה על כך שהוא מקטין את האיום הגרעיני האיראני בטווח הקצר, אך בטווח הארוך הוא טומן בחובו סכנות רבות לישראל.

איראן קיבלה בהסכם לגיטימציה ליכולות גרעיניות בלתי מוגבלות, שיאפשרו לה בעוד עשור להיות בטווח אפס מפצצה. גם בתחום הקונבנציונלי ההסכם בעייתי מאוד שכן איראן מקבלת בו תוספת משאבים ולגיטימציה לבניין כוח ולהתעצמות. אם לא די בכך, הרי שגם לפיצוי שקיבלו מדינות ערב בנשק מתקדם במאות מיליארדי דולרים יש מרכיב פוטנציאלי של איום על יתרונה האיכותי של ישראל.

מדיניות אחראית ומרחיקת ראות הייתה מאמצת בקיץ 2015 את המלצת המכון למחקרי ביטחון לאומי ונענית להזמנת הנשיא האמריקאי להיכנס לשיח אסטרטגי עמוק. במסגרת שיח כזה ישראל הייתה מצד אחד מצביעה על הבעייתיות בהסכם, ומצד שני נערכת להתמודד עם סיכוניו. שיח כזה היה מניב לא רק הסכם סיוע נדיב יותר, אלא גם הבנות אסטרטגיות על המשך תגבור הפעילות המודיעינית, על הכנת אופציות מדיניות וצבאיות למקרה של כישלון ההסכם, על אספקת מערכות ייחודיות לישראל ועל סוגיות נוספות.

אבל בירושלים בחרו במדיניות אחרת, של ניתוק מגע עם הממשל והתערבות בפוליטיקה האמריקאית על ידי נאום בקונגרס, שבסופו של דבר לא שינה דבר בהסכם עם איראן והיה רק חלופה כושלת לדיאלוג ולהסכמות שהיו יכולות לחזק מאוד את ביטחון ישראל.

אקורד הסיום של הסכם הסיוע מיוצג במכתב מעט אבסורדי ומשפיל, שעליו התבקש נתניהו לחתום. במכתב הוא מתחייב להחזיר כספים נוספים שיוקצו לישראל מעבר להסכם. המכתב מייצג את מצב היחסים עם ארה"ב שאליו הוביל נתניהו, ונדמה שממשל אובמה לא התאפק מלהוסיף בו עקיצה לשלושת הגופים שהכריזו עליו מלחמה פוליטית בקיץ 2015 — ראש הממשלה (שמתחייב להחזיר כספים), הקונגרס (שאם יקצה כספים הם יוחזרו) ושדולת איפא"ק (שנשארת מחוסרת עבודה).