תן גור ארי, 33, כבר חישב את ימיו לאחור. הוא שכב בבית החולים בבידוד אחרי השתלת מח עצם עצמית שכשלה ותרומת מח עצם נוספת שקיבל מבחור צעיר. הרופאים לא הרימו ידיים. הם פנו לתורם הצעיר שהצטרף למאגר הלאומי לתורמי מח של עזר מציון במהלך גיוסו לצה"ל וביקשו ממנו פעם נוספת להגיע, הפעם כדי לתרום מח עצם בהרדמה מלאה ישירות מעמוד השדרה. החייל הסכים ללא היסוס וחייו של מתן ניצלו.
"חליתי פעמיים בסרטן בתוך שנה", מספר מתן. "בפעם השנייה מצאו סרטן במוח – שלב 4, שזה השלב האגרסיבי ביותר. לפני כן הייתי בריא לחלוטין, עשיתי ספורט, לא שתיתי לא עישנתי, הייתי מבסוט על החיים. פתאום פגש אותי הסרטן פעמיים. הרגשה איומה. בהתחלה לא קלטתי מה זה אומר. היה לי מוזר להגיד: אני מתן, חולה סרטן. התחושה הייתה כאילו אני עומד בכביש וסמיטריילר פוגע בי ומעיף אותי מבלי שאדע איפה ואיך אנחת. זה כמו לקבל פצצה בלי להתכונן".
אחרי כישלון השתלת מח העצם הראשונה, חש מתן את הפחד הנורא. "הרגשתי מה זה פחד מוות אמיתי, לא כמונח", הוא אומר. "ידעתי שאי־אפשר לחיות בלי מח עצם, והבנתי שאם לא יימצא לי תורם אני אמות. שכבתי בבידוד וספרתי את הימים שנותרו לי לחיות. עד שמצאו את התורם ועד שקיבלנו תשובה שהוא מסכים לתרום עברו עליי ימים מאוד קשים. אחרי שההשתלה השנייה נכשלה הרגשתי שאני הולך ונגמר. כשפנו לעידו בפעם השנייה והוא הסכים, אמרתי להורים שלי: 'הפעם זה יצליח'. קוראים לו עידו הרלב, והוא פשוט הר של לב. הוא הציל את החיים שלי", ממשיך מתן בחיוך מלא הכרת תודה. "אחרי ההשתלה השלישית הרגשתי כאילו כבר שכבתי בקבר ושלפו אותי משם. החזירו אותי למשפחה שלי, לחברים שלי ולחיים. הרגשתי כאילו זכיתי בכל העולם".
עכשיו מתן בריא. "המצב שלי מצוין. אני עובד במשרה מלאה, מתאמן בחדר כושר, מבלה, יוצא כמו כולם, מבסוט על החיים. אני ממשיך את החיים מהתחלה".
"בלעדיו לא הייתי"
דווקא ביום המסעיר והמרגש בבקו"ם, הם הצטרפו למאגר מח העצם של עזר מציון. אולי אפילו מבלי להבין את המשמעות הגדולה של דגימת הדם הקטנה שמסרו בין שלל התחנות בשרשרת החיול. גם כשקיבלו את הטלפון שבישר להם שנמצאו מתאימים לתרום מח עצם לאדם חולה, הם לא ידעו עד כמה התרומה שלהם חשובה. רק כשיפגשו את האנשים שחייהם ניצלו בזכותם, התרומה הפשוטה תקבל פנים ושם, וגם משמעות. זה יקרה היום בבית הנשיא, כש־650 חיילים משוחררים יקבלו את מדליית "הצלת החיים" של עזר מציון בטקס מיוחד לציון עשור לשיתוף הפעולה בין צה"ל לבין מאגר מח העצם הלאומי.
על פי כללי המאגר הארצי של עזר מציון, התורמים לא יודעים דבר על הנתרמים ויכולים לפגוש אותם רק שנה לאחר מתן התרומה. "אחרי שנה נפגשנו", מספר מתן. "הגשתי בקשה להיפגש ועידו הסכים. זה היה מאוד מרגש. אני פוגש בחור שאמנם צעיר ממני ביותר מעשר שנים אבל הוא כמו אבא ואמא שלי. הוא נתן לי את החיים במתנה. בלעדיו לא הייתי כאן".
עידו הרלב, 22, מכפר טרומן, התורם של מתן, נכנס למאגר ביום גיוסו. "נראה לי שכמו רוב המתגייסים גם אני לא הבנתי את המשמעות של הכניסה למאגר מח העצם", הוא אומר. "באותו רגע זה פשוט אפקט העדר — כולם נותנים דגימת דם. אמנם יש ברירה, אומרים לך שאת לא חייבת להצטרף אבל כולם עושים את זה מבלי להבין את המשמעות".
שנתיים אחרי שהתגייס קיבל עידו את שיחת הטלפון מעזר מציון. "אמרו לי שנמצאתי מתאים לתרום לבחור חולה. לא מסרו לי עליו שום פרט רק אמרו שהתרומה חייבת להיות מיידית", הוא אומר. "עשו לי עוד בדיקת דם וכמה בדיקות רפואיות. את התרומה הראשונה נתתי תוך כחודש, ללא שום קושי או בעיות. אחרי שבועיים־שלושה התקשרו להודיע שהייתה בעיה עם ההשתלה והרופאים חושבים שאם ניקח את מח העצם במהלך ניתוח, הסיכויים אולי לא גבוהים אבל גבוהים מספיק כדי לנסות. זה אמנם נשמע לא נעים אבל התהליך עצמו לא היה נורא. הכניסו אותי לחדר ניתוח, הרדימו אותי, שאבו מח עצם מהגב וזהו. התעוררתי ותוך שעתיים חזרתי הביתה. בערב כבר חגגתי במסיבה של חבר".
חודשיים אחרי התרומה השנייה קיבל עידו את הבשורה שההשתלה הצליחה ושמתן מתאושש. "אני לא חושב שיש סיפוק גדול יותר מלהיות חלק מהצלת חיים של אדם ומבלי לעשות בפועל יותר מדי", הוא אומר. "אחרי הפעם הראשונה שנכשלה הרגשתי אכזבה וחשבתי על מתן, שאז עוד לא הכרתי אותו בכלל, ותיארתי לעצמי איזה ייאוש הוא בטח מרגיש. בפעם השנייה, כשזה הצליח, הרגשתי ניצחון קטן. המפגש איתו היה מעניין מאוד. אנחנו מאוד שונים. אני ביישן ושקט, ומתן ורבלי וחשוב לו שכולם יידעו על התרומה. הוא מדבר ומעודד את זה, ויפה לראות איך למרות ההבדלים אנחנו מתחברים ומדברים".
בכל זאת, הצלת את החיים שלו.
"זה לא רק בזכותי. אני הייתי סוג של תרופה שהרופאים חשבו שתתאים לו. באותה מידה יכולתי להיות מוחלף בפתרון אחר. אני חלק משמעותי מהתהליך כי הייתי הבחור הנכון בזמן הנכון ועם הרבה מזל".
עוד בן במשפחה
גם אוהד טל, 24, מתל־אביב לא הבין למה בדיוק הצטרף, כשנכנס למאגר מח העצם בבקו"ם. את שיחת הטלפון מעזר מציון הוא קיבל בזמן טיול אחרי צבא בגרמניה. "אמרו לי שנמצאתי מתאים בכמעט 100 אחוז", הוא אומר. "לא סיפרו לי למי אני הולך לתרום, רק שאנחנו מתאימים. חזרתי לארץ, עברתי את התהליך, וגם אז לא הבנתי את המשמעות כי זה ממש שטויות – מגיעה אחות, נותנת זריקה כל יום במשך שבוע, וביום התרומה יש מכשיר ששואב את הדם וזהו".
גם יעקב רוט, 68, מחיפה, שקיבל את התרומה, הופתע מקלות התהליך. "זה היה היום הכי מצחיק בחיי", הוא אומר וצוחק. "כשאמרו לי שאני צריך תרומה כבר ראיתי את עצמי שוכב בחדר ניתוח עם מסורים וקלשונים, 17 מנתחים ו־24 אחיות. בסוף נכנס אח כרגיל, מחבר לי שקית פלזמה קטנה, התיישב לידי ואחרי 20 דקות אמר 'טוב, גמרנו, זאת הייתה תרומת מח העצם שלך'. הסתכלתי עליו ולא הבנתי. אבל אחרי התרומה הרגשתי אדם חדש לגמרי".
המחלה של רוט התגלתה באופן מפתיע בבדיקת דם שגרתית. יום לפני הוא חזר מהפלגה של עשרה ימים. "זה היה טיול מטריף באוניית ענק. הפלגנו לאיטליה, יוון, כרתים. למחרת היה לי תור קבוע לבדיקת דם שגרתית. אחרי חצי שעה הרופאה חוזרת ואומרת לי 'הכנתי לך מיטה, יש לך סרטן. לוקמיה חריפה. אתה מתאשפז'. זה היה מפתיע מאוד, לא הרגשתי שום דבר. עוד באותו הערב התחילו הטיפולים".
בזכות התרומה ניצלו חייו של רוט, ולאחר שנה הוא נפגש עם התורם הצעיר שלו. "המפגש היה פשוט מטורף", הוא מספר. "נפגשנו במרכז אורנית של עזר מציון בפתח־תקווה. בהתחלה הם צילצלו וביקשו לדחות את המפגש כי אוהד נעקץ מדבור. התגלגלתי מצחוק כי אני אלרגי לעקיצות דבורים. אמרתי שאני לא דוחה. אחרי שעה הבחור הגיע עם רגל חבושה. אשתי ראתה אותו ראשונה מבעד לדלת הזכוכית ואמרה 'הנה הבן הקטן שלנו'. זה מדהים. הוא דומה שתי טיפות מים לבן הצעיר שלנו, רביב. במהלך המפגש התברר ששנינו, בהפרש של כמה שנים, שירתנו בגולני". אוהד מוסיף: "ושנינו אוהדים את מכבי חיפה".
גל ספרא (28) שירת שבע שנים בצה"ל, והצטרף למאגר על הדרך, כי "בהלם של היום הראשון את עושה מה שאומרים לך", הוא אומר. "אחרי שהשתחררתי התקשרו ואמרו שאני מתאים. אפילו לא זכרתי שאני במאגר. תרמתי, ורק אחרי שנה, כשפגשתי את אלי, הבנתי כמה זה חשוב. זה מאוד מרגש לראות אדם שחלק מהדם שלך נמצא אצלו. כמו בן משפחה חדש".
אלי ברגר (69) מחולון, אב לשלושה וסב לחמישה, חלה לפני שנתיים וחצי. "עשיתי בדיקת דם שגרתית. הרופא אמר לי שיש לי המוגלובין 7 ושאסע לבית החולים. אושפזתי בוולפסון למשך שבועיים. עשו בדיקות ומצאו שיש לי כשל בייצור כדוריות דם אדומות", הוא מספר. "במשך שנה קיבלתי כל שבועיים מנת דם עד שמצאו לי את התורם. לפני התרומה הייתי חייב לעבור כימותרפיה כדי להרוג את מח העצם הקיים. אז הרגשתי כמו סמרטוט. זה כמו שפעת קשה במשך חודש, אבל אחרי שקיבלתי את התרומה המצב התחיל להשתפר והתחזקתי. היום אני במעקב והמצב שלי טוב. במפגש עם גל רעדתי מהתרגשות. כולם בכו שם. אני מרגיש צורך להודות לכולם, לתורמי מח העצם וגם לתורמים הפיננסים שמפעילים את המאגר".
מאגר מח העצם של עזר מציון הוא המאגר השישי בגודלו בעולם והגדול ביחס לגודל האוכלוסיה. מאז הקמתו לפני 20 שנה הצטרפו אליו 821,807 תורמים פוטנציאליים. עד כה ניצלו חייהם של 2,235 חולים בזכותו. היום יוענקו 100 אותות "הצלת החיים" מטעם עזר מציון לחיילי צה"ל שתרמו מח עצם, בטקס שייערך במשכן הנשיא בירושלים במעמד נשיא המדינה ראובן ריבלין ורעייתו נחמה, יו"ר עזר מציון הרב חנניה צ'ולק, מנהלת המאגר ד"ר ברכה זיסר, וראש אכ"א האלוף חגי טופולינסקי.
הטקס הוא הצעדה לחיילים שתרמו חיים במלאת עשור לשותפות בין מאגר מח העצם הלאומי לבין צה"ל. 550 חיילים נוספים שתרמו מח עצם יקבלו את המדליה לביתם במהלך השבועות הקרובים. באירוע ייפגשו לראשונה ארבעה חיילי צה"ל שתרמו מח עצם עם האנשים שחייהם ניצלו בזכות התרומה.
"השותפות של צה"ל עם המאגר הלאומי לתורמי מח עצם של עזר מציון מבטאת את הערבות ההדדית העמוקה של אזרחי ישראל המחברת את כל חלקי העם", אומרת ד"ר זיסר. "חיילי צה"ל שנמצאו מתאימים לתרומת מח עצם והתנדבו לעשות כן מבלי לדעת למי הם תורמים כבר זכו לאפשר ביצוען של 1,120 השתלות מצילות חיים. ציון עשור לשותפות בינינו הוא הזדמנות חשובה להבליט את הערכים המחברים בין כל חלקי העם, להצדיע לצה"ל על המעורבות החיובית בחברה האזרחית שלנו ולהוקיר את החיילים של כולנו שבחרו להציל חיים". •
