רחוב נחל תקוע בהתנחלות נוקדים, בית משפחת אסייג. ז'ק, בעל הבית, מוליך אותנו למדשאה בחצר האחורית כדי ליהנות מנוף המדבר. אכן מרהיב. על הרכס בדרום מערב יושבת תקוע הפלסטינית, וממזרחה לו, יותר נמוכה, תקוע הישראלית. בין נוקדים לרכס ממול מפריד ואדי עמוק שקיר סלעי יורד אליו במדרון תלול, רק המדבר ממזרח פתוח עבורו והוא חותר אליו בפתלתלות שכל כולה מעשי ידי איתני הטבע.
חצי דונם יש לאסייג, עליו בנה את ביתו המחופה אבן. בינואר 2015 זימן אותו מזכיר היישוב, שמוליק ליזרוביץ, לפגישה דחופה במזכירות. "כשהגעתי שמוליק הפנה אליי את צג המחשב שלו והראה לי צילום אוויר של היישוב עם סימונים של קו כחול. 'תסתכל פה', הוא כיוון אותי, 'זה הבית שלך. הקו הכחול החדש משאיר אותו בחוץ, מחוץ לקו החוקי של היישוב, רק הדשא מאחור נשאר בפנים'. הקו החדש עשה פה בלגן שלם. לשכנים שלי, משפחת גאלי, הקו החדש נגס בחדר הילדים ולמשפחת בוקסר משמאלי הוא הוריד חלק מהמחסן".
זה יישוב שהוקם ב־82' ויושב במזרח גוש עציון, למרגלות ההרודיון. ליזרוביץ המזכיר אומר שהמדינה השקיעה פה מיליונים רבים בתשתיות מים, ביוב, חשמל, כבישים ומדרכות. "והכל התבסס על תב"ע והיתרים חוקיים", הוא אומר. "הבתים כולם נבנו על קרקע שהמדינה עצמה קבעה שהיא שלה. פתאום הקו הכחול החדש, שמתחם בעצם את היישוב, קובע שיש כאן בתים שהם מחוץ לקו אדמות המדינה. כלומר שהקרקע פרטית. הקו החדש נוגס בחצר הבית של אמא של אביגדור ליברמן, שהייתה גרה בבית הצמוד אליו. את הבית של משפחת יצחק הוא הוציא לגמרי. הקו למעשה 'גרע' לנו 11 בתים מהיישוב".
עבודת מיפוי המתפרסמת פה לראשונה ומתבססת על מסד הנתונים והמפות שבידי המינהל האזרחי באיו"ש, משרטטת עד כמה סוגיית הבעלות על הקרקע מכרסמת בעשרות התנחלויות, גם בוותיקות והגדולות ביותר. על גבי תצלומי אוויר של ההתנחלויות סומנו בכל יישוב נקודות ירוקות המסמלות את מבני הקבע, ונקודות אדומות המסמלות מבנים יבילים, כשלכל הנקודות מכנה משותף אחד: הן כולן על קרקע שאינה אדמת מדינה, כלומר נחשבת לאדמה פרטית. עובדה זו הופכת את המבנים הללו לבלתי חוקיים.
אמנם הנשיא אובמה הכריז השבוע בנאומו באו"ם כי "ישראל צריכה להפסיק את הכיבוש וההתנחלויות", אבל מבט במפות מראה עד כמה המצב בשטח מסובך, גם מבחינה חוקית, גם מבחינה מעשית וגם מבחינה אנושית: כמו 11 הבתים בנוקדים, ההתנחלות שבה גר שר הביטחון, קיימים עוד למעלה מ־2,500 יחידות דיור, בנייני מגורים ומבנים מסחריים שנגרעו בשנים האחרונות על ידי המנהל האזרחי מתחום אדמות המדינה ביהודה ושומרון או שמלכתחילה לא היו בתוך הקו הכחול של היישובים ונבנו על קרקע פרטית. על רקע מועד הפינוי המתקרב של המאחז עמונה בעוד כשלושה חודשים, סימן שאלה של חוסר ודאות מתנוסס מעל כולם.
החשש הגדול בקרב אלו שבתיהם הוצאו מחוץ לתחומי אדמות המדינה או שלא נכללו בתוכם מעולם, הוא מעתירות לבג"ץ של ארגוני סיוע משפטיים מהשמאל המסייעים לפלסטינים. פה כבר לא מדובר בכמה עשרות משפחות במאחז, אלא במספר הגבוה בהרבה ממספר המשפחות שפונו במסגרת ההתנתקות מגוש קטיף. אם בביקורו הראשון באלון מורה הצהיר בגין כי "עוד יהיו הרבה אלוני מורה" כעת מתברר כי בהחלט ייתכן שגם יהיו עוד הרבה עמונות.
סמטוחה סטטוטורית
זה סיפור מורכב המחייב הבנה ברקע להקמת ההתנחלויות בשטחים שנכבשו ב־67'. עד 1979 הוקמו ההתנחלויות בגדה למטרות ביטחוניות בנימוק של שליטה על צירים ויישובים פלסטינים, גם אם האדמות שעליהן הוקמו היו פרטיות. הקמת ההתנחלות אלון מורה במבואות שכם על אדמות פרטיות של פלסטינים מהכפר רוג'יב הובילה לפסיקה של בג"ץ שהורתה לפנות את המתיישבים מהמקום. כתוצאה מכך החליטה מממשלת בגין שמעתה ואילך יוקמו התנחלויות אך ורק על אדמות שיוכרזו כאדמות מדינה, כלומר אדמות שאין עליהן תביעת בעלות או רישום בעלות. משימת סימון אדמות המדינה הוטלה על עו"ד פליאה אלבק, אז ראש המחלקה האזרחית במשרד המשפטים.
אלבק הסתובבה בגדה עם מפות ותחמה על גביהן בטוש שחור עבה שטחים נרחבים שלא היו מעובדים ולא היה עליהם יישוב פלסטיני. כל האדמות שנכללו בתחומי הקווים שאלבק וצוותה ציירו, הוכרזו כאדמות מדינה. התהליך נמשך שנים ארוכות, עד ראשית שנות ה־90, אז נחתמו הסכמי אוסלו. ההתנחלויות שהוקמו על אדמות המדינה נתחמו בקו כחול וכל השטח בתחום הקווים הכחולים של היישובים אמור היה להיות אדמות מדינה.
בסוף שנות ה־90 הוקם במינהל האזרחי צוות שמטרתו לדייק את ההכרזות על אדמות מדינה שבוצעו על פי אלבק. ככל שהלכה והשתכללה הטכנולוגיה הפכה עבודת "צוות קו כחול", בשמו המוכר, ליותר ויותר מדויקת. אלבק השתמשה בטוש שחור על מפה של 1:100,000 ואפילו עובי הטוש עצמו גרע במקומות רבים שטחים מפלסטינים שלא בצדק. צוות קו כחול משתמש במערכות מיפוי המבוססות על לוויינים ועל תצלומי אוויר משנות ה־70 וה־80. כל תיעוד של עיבוד בקרקע הופך אותה אוטומטית לאדמה פרטית.
מצד אחד, עבודת הצוות הביאה לסימון שטחים נרחבים סביב ההתנחלויות כאדמות מדינה וצירופם להתיישבות, אבל מצד שני במקומות רבים הקו הכחול החדש גרע קרקעות שעליהן נבנו כבר בתים. למעשה, הסימון הזה הפך שכונות ובתים רבים בהתנחלויות ללא חוקיים.
במארס השנה סיים צוות קו כחול במינהל האזרחי לשרטט את הקו של ההתנחלות עלי. עבודת הצוות הוסיפה לשטח של עלי 596 דונמים, "כולם בשטחים הצמודים ליישוב, אדמות טרשים שאין עליהן כלום", אומר יו"ר ועד היישוב, עידו מאושר. במקביל גרע הקו החדש 590 דונם מעלי, "שעל חלקם הגדול בנתה המדינה בתים בהם חיים אנשים".
הקמתה של עלי מגובה בהחלטת ממשלה הת/23 מאפריל 84'. 2,781 הדונמים שעליהם יושבת ההתנחלות הוכרו כאדמות מדינה. אולם כפי שקרה בלא מעט מקומות, הטכנולוגיה החדישה יצרה פה סדר חדש. "יש לנו 190 בתים מחוץ לקו הכחול, רחובות שלמים", אומר מאושר. "רחובות הרקפת, הלילך והנורית נבנו כולם על ידי המדינה וחלק מהבתים שם נותרו מחוץ לקו. כלומר האדמה עליהן הוקמו פרטית לכאורה, כך לפי המנהל. אז מצד אחד המדינה השקיעה מיליונים רבים של כספי ציבור בפיתוח מאסיבי של תשתיות מים, ביוב, כבישים, חשמל, תקשורת, מבני ציבור ומבני חינוך, ומצד שני באה עכשיו זרוע של המדינה ואומרת, סליחה, חלק מהאדמות עליהן בנינו הן לא בדיוק אדמות מדינה, 'קיים חשד שהיה שם חריש או זריעה, סוג כלשהו של עיבוד'.
"פה זה לא עמונה, כאן חיים 4,000 איש. אלוף הפיקוד חתם על צו שאישר את הקמת היישוב. זה לא יישוב של מתנחלים עם דובונים ועוזי שהחליטו יום אחד לעלות פה על הגבעה, כל פעולות משרדי הממשלה בעלי מתועדות במסמכים. בשכונת נווה שיר לדוגמה הוכשרו ונבנו 34 בתים על ידי משרד השיכון. כולם עכשיו מחוץ לקו הכחול. מתנהלים נגדנו 11 בג"צים בגלל הסמטוחה הסטטוטורית הזו. המדינה לאורך כל השנים לא בלעה את ההתיישבות ביו"ש ולא הקיאה אותה. מצד אחד היא השקיעה, מימנה, עודדה לבוא לגור פה, מצד שני לא סגרה עד הסוף את הפלומבה החוקית על המקום הזה".
אבל גם הקו הכחול נתון לפרשנות, תלוי באיזה צד אתם על לוח המשחק. "המספרים שיש לכם לגבי עלי לא מדויקים בלשון המעטה", אומר עו"ד שלומי זכריה מארגון "יש דין", שהגיש חלק מהבג"צים התלויים נגד היישוב. לדבריו, צוות קו כחול הוסיף לתחומי עלי כ־60 יחידות דיור וגרע ממנו כעשר יחידות בלבד. שאר הבתים הנמצאים מחוץ לקו הכחול מלכתחילה לא נכללו בתוכו, כלומר הם נבנו על אדמות פרטיות. "מטרת צוות קו כחול היא לעקוף את הליכי ההכרזות על אדמות מדינה ולהימנע מההשלכות המדיניות. לפני כשנתיים הגשנו עתירה לבג"ץ התוקפת את החוקיות של עבודת הצוות בכל המקרים בהם הוסיף אדמות להתנחלויות. העתירה הזו עדיין מתנהלת".
עובד ארד, מנהל מחלקת השטח בתנועת "רגבים", המזוהה עם הימין ועוסקת במעקב ותיעוד אחר פעילות בלתי חוקית של ערבים באדמות המדינה, אומר שהמספר 190 מוצק לגמרי. "38 בתים שהיו על אדמות מדינה נגרעו מחוץ לקו הכחול החדש של עלי, מתוכם 31 בתים נבנו במימון המדינה, ולשבעה הנוספים המדינה מימנה את התשתיות. הבתים הללו מצטרפים ל־152 בתים שנבנו מחוץ לקו הכחול על ידי המדינה".
או שיסדירו או שיעיפו
מעלי נסענו לעפרה ומצאנו את שוקי מוריה עצבני אש. בן 52, בעלים של חברה לניקוי יבש, קנה לפני 16 שנה בית של 200 מ"ר על חצי דונם בעופרה. את הבית רכש מהאגודה השיתופית של היישוב שיזמה את הבנייה יחד עם חברת אמנה. "חזרתי אז משהות ארוכה בארצות־הברית ולא ידעתי מה זה טאבו. דבר אחד הבנתי אז, שהכל פיקס, הכל גלאט כושר. לפני כשנה בערך שמעתי ביישוב דיבורים על פסיקת בג"ץ בנוגע להריסת תשעה בתים ביישוב. תשעת הבתים הללו הם שכנים שלי, דקה הליכה ממני. התחלתי לשאול שאלות והבנתי שהבית שלי לא במצב יותר טוב מתשעת הבתים הללו. פתאום גיליתי שגם על הבית שלי יש צו הריסה, צו שמעולם לא ידעתי עליו ואף אחד גם לא יידע אותי עליו".
עפרה היא דוגמה ליישוב שהוקם על אדמה פרטית שהופקעה. את ההפקעה עשו הירדנים על מנת להקים על השטח בסיס צבאי. הקמת עפרה למעשה הסתמכה על ההפקעה הירדנית. בשנה האחרונה עלו טענות של פלסטינים לבעלות על קרקעות שעליהן הוקמה שכונת המייסדים בעפרה, היא גרעין היישוב. במינהל האזרחי נערכה בדיקה שהעלתה כי הליכי ההפקעה של הירדנים לא היו תקינים. עתה עתידם של 45 דונם, שעליהם הוקמו כמה עשרות בתים, לוט בערפל. עפרה בכלל היא סיפור הזוי: 700 בתים הוקמו ביישוב, 530 מתוכם ניצבים על אדמה פרטית.
מוריה אומר שרק בשכונה שלו ישנם כ־100 בתים שיש עליהם צווי הריסה. "נניח שאני רוצה למכור היום את הבית, אני לא יכול. אף אחד לא יקנה אותו כי הבנק לא ייתן לו משכנתא. אף בנק לא ייתן משכנתא לקניית בית על אדמה שהיא של מישהו אחר. היום אני מבין שגם הבנקים לא ידעו את האמת לגבי הבעלות על הקרקע. תחשבו כמה בתים כאלה יש בכל היישובים ביהודה ושומרון. כמה בתים שיש עליהם משכנתאות הם על אדמות פרטיות? עשרות? מאות? נניח שחלק מהאנשים לא יכול להמשיך לשלם את תשלומי המשכנתא, האם הבנק יכול לממש את הנכס? אני אומר לכם שהבתים הללו איבדו את מרבית ערכם. רציתי לקחת הלוואה כדי להרחיב את העסק שלי. הלכתי לבנק. שאלו אותי אם יש לי נכס לשעבד. אמרתי ברור, יש לי אחלה בית. בדקו איפה, מה, מי, וצחקו עליי. אמרו לי 'הבית שלך לא שווה שקל'.
"אני אומר לכם, אנשים חיים פה בסרט, לא מבינים עד כמה אנחנו שקועים בבוץ. אין לנו כלום ביד. קנינו בתים במיטב כספנו ונשארנו עם אוויר. מכרו לי בית שעומד באוויר. ועוד שילמתי כמו טאטאל'ה את תשלומי המשכנתא. כל השכנים שלי הולכים עם הראש למטה, סותמים את הראש מבושה שעבדו עלינו, ממש כך, עבדו עלינו בלי למצמץ!"
מי עבד עליכם?
"כולם. שרון, רבין, פרס, זמביש (זאב חבר, מזכ"ל חברת "אמנה" המיישבת של מועצת יש"ע, אחת הדמויות המשפיעות ביותר על הבנייה בהתנחלויות), ממשלות ישראל, כל מי שאישר את העניין הזה. אמרו לנו תחתמו פה, תחתמו שם, אבל הסתירו מאיתנו את האמת. איך הם נתנו לנו לקנות בתים על אדמות פרטיות? זה לא שלי. אני לא מתבייש לומר, כל העסק פה בנוי על חרְטה אחת גדולה. או שיסדירו את העניין הזה או שיעיפו אותנו מפה".
כמו פיונים על לוח משחק
מילת המפתח עכשיו היא הסדרה. זה מה שרוצים תושבי עמונה שעתידים להתפנות בחורף הקרוב, ולזה שואפים כל שאר בעלי הנכסים בהתנחלויות שבתיהם נגרעו מאדמות המדינה או שמעולם לא ישבו עליהן. חוששים פה מאפקט דומינו. בדצמבר תפונה עמונה, חודשיים אחר כך ייהרסו תשעת הבתים בעפרה ובעוד שנה וחצי אמור על פי פסיקת בג"ץ להתפנות ולהיהרס מאחז "נתיב האבות" בגוש עציון. השאלה הגדולה איזה יישוב או שכונה יצטרפו לרשימה.
עו"ד דורון ניר־צבי מדבר במונחים של התנתקות שנייה שהמנוע שלה יהיה משפטי. "אלו המספרים", הוא אומר, "לא צריך יותר מדי דמיון כדי להבין מה יש לנו פה. לכן זו סוגיה שצריך לפתור בחקיקה. אצלנו, בציבור המתנחלי, ישנה מחלוקת. הגווארדיה הוותיקה גורסת שצריך להמשיך לגנוב סוסים עם המינהל האזרחי ורשויות השלטון האחרות, ולהקים בפרגמטיזם הישן יישוב אחר במקום עמונה. לעומתם אנשים מהדור שלי אומרים שדי עם כיבוי השריפות והשימוש באנשים כפיונים על לוח משחק, להזיז משפחות עם ילדים ממקום למקום בגלל טעויות שהמדינה בכלל אשמה בהן. אנחנו אומרים שצריך לפתור את כל העניין מהשורש ולהסדיר את כל ההתיישבות שנחשבת לא חוקית בחוק".
את הצורך בהסדרה מגבים המתנחלים בפסקה מתוך תשובת המדינה לבג"ץ בתיק עמונה, החושפת את החשש הגדול מפני הבאות ואת גודל עסק הביש של הבנייה בהתנחלויות. תחת תת הכותרת "השלכות הרוחב" להחלטה על פינוי המאחז נכתב כך: "השלכות החלטה על פינוי כלל המבנים הנמצאים על אדמות פרטיות גם ללא עותר ספציפי עלולות לחרוג מתחומי עתירה זו. ברחבי יהודה ושומרון ישנם אלפים רבים של מבנים נוספים על אדמות פרטיות בשל צירופי נסיבות שונות, לרבות אלפי מבנים הנמצאים ביישובים מוכרים ומוסדרים הקיימים מזה עשרות שנים".
זו נקודת הכרעה קריטית שכולם מבינים את גודלה. המתנחלים מבקשים מהמדינה להכיל את ההתיישבות בשטחים הלכה למעשה, בהליך חקיקתי. עו"ד אביחי בוארון, ראש ועד הפעולה של תושבי עמונה, מפנה את האצבע המאשימה להנהגת המדינה. "נתניהו מהלך אימים על המערכת הפוליטית שהקהילה הבינלאומית תאכל אותו אם חוק ההסדרה יעבור. אנחנו אומרים שראש הממשלה, ליברמן, בנט ושקד צריכים להיכנס פה לעימות מבוקר עם הקהילה הבינלאומית לטובת האג'נדה שלשמה הם נבחרו. אם הם ימין פוליטי הם צריכים להוביל אג'נדה של ימין פוליטי.
"ההתיישבות ביהודה ושומרון חולה במחלה ממארת. הגרורות התפשטו בכל הגוף. כל התשתית החוקית של ההתיישבות מעורערת מהיסוד. המחלה הזו מתפרצת כל פעם ביישוב אחר. פעם זה בגבעת האולפנה בבית אל ופעם זה במגרון והיום זה בעמונה ומחר בעפרה ובהמשך בעוד עשרות מקומות שנמצאים במעמד לא חוקי. והדרג המדיני, זה שנבחר בקולות המחנה הלאומי, מפחד לטפל במחלה עצמה. הוא מעדיף לכרות איברים בהם המחלה התפרצה. להזיז יישובים, לכסח שכונות, לפנות אזרחים מהבתים בהם גרו עשרות שנים – הכל כדי לא להתמודד. הגיע הזמן שהממשלה, שלכאורה אין ימנית ולאומית ממנה, תהיה אמיצה ותסדיר בחוק את היישובים שנבנו על ידי המדינה. בסוף גם הקהילייה הבינלאומית תבין שלא ניתן לטרנספר אלפי משפחות".
במקרה של עמונה זה כבר אבוד?
"ברור שלא. אנחנו בהחלט מצפים שהממשלה והעומד בראשה יסדירו את עמונה בחוק. אם בכל זאת יוכרע לפנות אותנו, אנחנו נצא לקרב חיינו על הבית שלנו. אנחנו בטוחים שיצטרפו אלינו לכאן עשרות אלפי אנשים שמאמינים בנו ובדרכנו ולא מוכנים לעוול ולעיוות שנוצר. תהיה כאן מחאה עממית וצודקת שאומרת: תסבוכות משפטיות צריך לפתור בכלים משפטיים ובחוק מבלי להרוס לבני אדם את חייהם. די. עד כאן".
הדברים הנרגשים נהדפים על ידי עו"ד מיכאל ספרד, החתום על עתירות רבות לבג"ץ נגד הבנייה הלא חוקית בהתנחלויות. לדבריו, חוק ההסדרה הוא למעשה הפקעה בלתי חוקית של אדמות. "זה יוביל למשבר בינלאומי עצום. בכל מדינה מסודרת ישנם כללים מוגדרים, ברורים, להפקעה. הפקעה היא תמיד לצורכי הציבור. אתה לא מפקיע מאדם אחד כדי לתת לאדם שני. זה פשוט שוד, נישול.
"הפקעה בשטח כבוש אפשרית על פי החוק הבינלאומי רק לצורכי הציבור הנכבש. אם המדינה הייתה מחליטה לשפץ את הכביש בין רמאללה לשכם לטובת הפלסטינים אזי היא הייתה יכולה להפקיע אדמות לצורך בניית הכביש. זה חוקי. להפקיע לטובת בניית התנחלויות, זה לא חוקי. הדבר האחרון שנותר לישראל זו מראית העין של מדינה מתוקנת. נתניהו מבין עד כמה זה עניין דרמטי עבור ישראל".
ואולי דוגמה קטנה נוספת לגודל הבלגן ולמחסור במי שיקבל על עצמו אחריות, אפשר לראות בעניין התגובה לכתבה. כשפנינו לדוברות של מתאם פעולות הממשלה בשטחים וביקשנו לקבל את הסבריו להשתלשלות הדברים, הופננו לדובר צה"ל בטענה שהפרקליטות הצבאית עוסקת בנושאים האלה. לדו"צ לקח כמה ימים לברר עד שחזר עם התשובה: "זה לא אנחנו. זה המינהל האזרחי". ובכלל, אמרו גם בדו"צ וגם בדוברות של המתאם, מדובר פה בנושא פוליטי ומדיני. ¿
מפות נוספות:
