לפני כמה שנים החלטתי להילחם ולהיות רזה. בתשעת החודשים האחרונים ירדתי חמישים ק"ג. בשיא שלי שקלתי 133 ק"ג, כיום אני שוקל 83 ק"ג.
התחלתי לסבול מעודף משקל מכיתה ד', והקילוגרמים הלכו והתווספו עם הגיל. בסיומו של כל חופש גדול הייתי חוזר ללימודים שמן יותר ולאט לאט המשקל הלך וגדל. כולם סביבי העירו לי: ההורים, החברים, הסביבה. אמרו לי שזה מסוכן ולא בריא. בגילאים צעירים יותר החברה לא מרחמת. צחקו עלי הרבה פעמים והייתי בודד.
זה לא נגמר רק במראה. התחלתי לסבול גם מבעיות רפואיות. אם הייתי הולך עם חברים לשחק כדורגל הייתי חוזר עייף, מיוזע ועם כאבי ברכיים וגב, ברמה שלא יכולתי לזוז. גם בדיקות דם העידו שמשהו לא טוב קורה.
כנער מתבגר המראה הפריע לי יותר מאשר המצב הבריאותי. כשסבלתי מעודף משקל, היו לועגים לי וזה השפיע באופן ישיר על הביטחון העצמי שלי. אמרתי לעצמי שעם הבעיות הרפואיות אתמודד בגיל מבוגר יותר, היה לי יותר חשוב שאוכל ללכת לים בלי חולצה.
בשנים האחרונות, כשאני מסתכל ימינה ושמאלה - בבית הספר, בקניון ובשכונה - אני רואה ילדים ונערים סובלים מעודף משקל. זו הופכת למגיפה אמיתית. אני עצמי אחרי אינספור כשלונות, אחרי שניסיתי כל דיאטה אפשרית, מדיאטת חלבונים ועד דיאטה ללא גלוטן, וכל מסגרת אפשרית: מדיאטנית פרטנית ועד קבוצות תמיכה, החלטתי ללכת לניתוח לקיצור קיבה. מהרגע שפקחתי את העיניים בחדר התאוששות הבטחתי לעצמי לשנות את אורח החיים. היום אני לא עושה דיאטה, אלא אוכל בריא ואני מתאמן כמה פעמים בשבוע בחדר כושר. התמכרתי לחיים בריאים.
