גמר העונה החמישית של "המירוץ למיליון" שודר יומיים אחרי מסיבת הסיום העצובה של "אמזונס". יש בכך מן הסמליות, שכן כישלון הפורמט המקורי של "קשת" היה הדבר הטוב ביותר שקרה למותג הקנוי של "רשת": הוא הסיט את הזרקור מעונה בעייתית שנמתחה ונמרחה על פני ארבעה חודשים ובכל זאת הדבר הכי מעניין שקרה בה — החשד לדליפת סדר המודחים וזהות הזוכים — התרחש בכלל מחוץ למסך. לכן, כחלק מטקס הבוקר שאחרי משדר גדול, טוב יעשו ב"רשת" אם ישלחו זר פרחים מפואר למתחרה המרה.
צפו ברגע הזכייה
מפיקי הריאליטי ודאי ימנו סיבות רבות לכך שהעונה הנוכחית לא הצליחה כמו קודמותיה: השיבוץ הקיצי, בלגן שידורי היורו, השחיקה הטבעית אחרי שנים של עליונות. הכל נכון, אבל משני לחטא המרכזי: היבריס. "המירוץ למיליון" נפתחה אי שם בחודש מאי כשהיא זחוחה ושיכורה מהרייטינג הגבוה ומהבאז הטורדני של השנה הקודמת. כמו "האח הגדול" ו"כוכב נולד" לפניה, נדמה היה שהתוכנית החלה להאמין בהיותה כוח טבע טלוויזיוני, כזה שלא חייב להתחמש בליהוק מבריק או בקצב עוצר נשימה: הצופים יבואו ממילא.
הנתונים מעידים כי הם אכן הגיעו, אבל לא באותה כמות ובוודאי לא באותה התלהבות. אוסף המתמודדים, כמו גם אופי המשימות הלא מסעיר וסגנון העריכה הלא מהודק, היו רחוקים מלעורר אמוציות שיצדיקו ערב צפייה שלם פעמיים בשבוע — ולפעמים גם שלוש. ספק אם גם משדר הגמר, שאליו העפילו שניים משלושת הזוגות שמלכתחילה סומנו כפייבוריטים, שיתק את המדינה.
אלא שדווקא המנצחים הדגישו בדיוק את היסודות שאליהם התוכנית צריכה לחזור. עמית ורז גל סיפקו את מה שכמעט כל יריביהם לא ידעו לתת: סיפור. מצד אחד עמית, האב הקולני, הדומיננטי ולפרקים הוולגרי וחסר הרגישות, שבעשור השביעי לחייו יצא להרפתקה שדורשת יכולות פיזיות שלא בהכרח יש לו. מצד שני רז, הבן שלהוט להוכיח את עצמו בפני דמות שגם הוא לא בטוח אם הוא אוהב או שונא.
מערכת היחסים המורכבת ורבת התהפוכות שלהם הייתה משהו שניתן היה לצחוק ולהתבדר ממנו, אבל גם להבין אותו ולהזדהות איתו. בעוד אחרים חזרו שוב ושוב על רפליקות ודאחקות שמיצו את עצמן עוד בעשור הראשון של העונה המייגעת הזאת, הגלים היוו דרמה משפחתית עגולה ומגוונת, ששיאה היה במשימת הגלגל הענק המצוינת והמשריטה. קשה לחשוב מה יהא על השניים בתום 15 דקות התהילה המסורתיות — ייתכן שעמית ישוב לככב בכור מחצבתו, ערוצי הספורט — אבל ארוחת חג איתם עשויה להיות חוויה משעשעת.
בקטנה
ערן זרחוביץ' היה אמור להעניק לבנק לאומי את הטאץ' שיכניס את הגוף הפיננסי לרשימת התאגידים שאולי עושים מאיתנו אחלה כסף, אבל לפחות הפרסומות שלהם כיפיות. אולם הדמות שאותה הוא מגלם בקמפיין החדש — אופנת כהן־ביזאר — רחוקה מלממש את הפוטנציאל, והקונספט כולו סובל משילוב רע בין הומור לא מספיק מחודד לקטעי שיווק מייבשים. ניכר שלזרחוביץ' לא ניתן יותר מדי מקום להתפרע, והתוצאה היא תגלית מסעירה: אפילו קומיקאי מבריק כמוהו מסוגל להיות בינוני מדי פעם.
