דמעות חנקו את גרונה של ח"כ מירב בן־ארי ממפלגת כולנו, כשנאמה במליאת הכנסת על אמהות חד־הוריות. איש לא ידע שבאותו השבוע, בתחילת חודש יולי, התבשרה כי היא בהיריון מידיד הומוסקסואל. נציגי המפלגות החרדיות גדשו את האולם, בציפייה לנאום לרגל יום בריאות האישה, אבל לבן־ארי, רווקה, היה זה אך טבעי לדבר על הפריה חוץ־גופית. "בדרך כלל כשחברי כנסת מתחילים לנאום, אף אחד לא באמת מקשיב", היא מחייכת. "אבל כשהתחלתי לדבר על נשים אמיצות שבחרו להפוך לאמהות חד־הוריות, כולם הפסיקו את העיסוקים שלהם והסתכלו עליי. אפילו ליצמן היה מרותק. דיברתי ונחנקתי, גוש גדול עמד לי בגרון, וכשהנאום הסתיים ברחתי לשירותים והתחלתי לבכות. חשבתי איך הם היו מגיבים אם היו יודעים באיזה מצב אני".
לפחות עד כה, הכנסת אכן לא יודעת. רק את שר האוצר וראש מפלגתה, משה כחלון, שיתפה בן־ארי, 40, בבשורה המשמחת. "אני מנסה לקחת את הדברים בפרופורציה", היא אומרת בביישנות. "אני לא חברת הכנסת הראשונה בהיריון, אבל אני חברת הכנסת הרווקה היחידה בישראל שנכנסה להיריון מחבר הומו בלי חופה וחתונה".
וזה מלחיץ?
"קצת. אני רוצה להמשיך בשגרה ובעבודה שלי. פעם הייתי בטוחה שאתחתן בגיל 30, אבל הקריירה הייתה חשובה יותר. כל החיים הרגשתי שהקריירה באה על חשבון הזוגיות, ובמיוחד בכנסת. כשאת רווקה בכנסת, אין לך גבולות, אין מעצורים. הרבה פרלמנטריות נשואות ואמהות לילדים מתקזזות עם האופוזיציה וחוזרות הביתה. אני נשארת בלשכה. לא ממהרת לשום מקום. מצד אחד, זה נהדר – יש הישגים, יש תוצאות. בתוך שנה וחצי העברתי שישה חוקים בקריאה שלישית. אבל לפעמים אני אומרת לעצמי שאם הייתה לי מחויבות של בעל וילדים, הייתי משקיעה יותר בעצמי. כשאין לחץ בבית, הכנסת שואבת".
אז מה השתנה?
"ההבנה שהזמן טס. לפני שנתיים אמרתי לאמא שלי, אין לי שום דבר שהוא לגמרי שלי. אין לי בית — אני היחידה במפלגת כולנו שנרשמה למחיר למשתכן של כחלון, אין לי אוטו — הוא שייך לכנסת, ואין לי ילד. ההבנה שבגילי אין לי כלום הכאיבה לי. אז דיברתי עם אופיר, חבר ותיק שלי, הומו חכם וטוב לב עם נשמה ענקית, ואמרתי לו, בוא נביא ילד ונגדל אותו, אני רוצה לעשות משהו שיהיה שלי בעולם הזה, לא רק ארבעה קירות ואופניים חשמליים. ואופיר הסכים".
מאז חלפו חודשים ארוכים של טיפולי הפריה. ועכשיו היא שמחה וקצת מבוהלת, נרגשת מאוד וכבר לא מחרישה את הצעד הזה. "לא עשיתי את זה מסיבות פוליטיות, כדי להרוויח את קולות הנשים או את הקהילה הגאה", היא מדגישה. "עשיתי את זה כי הגיע הזמן. כל החיים חשבתי על החיילים שלי בצבא, על הסטודנטים שהייתי להם יו"ר, על הנערים בשכונה שבניתי להם מקלט. עכשיו אני עושה משהו לעצמי. ואני מספרת את הסיפור גם כדי לתת השראה ואומץ לנשים אחרות, לתת להן כוח לא לוותר על הזכות להביא ילדים, גם אם אין להן בן זוג, וגם כדי לשלוט בפרטים".
לשלוט בפרטים?
"אני מודעת להשלכות. לא רק חרדים ודתיים, גם חילונים שמרנים יותר עלולים לדבר. אני לא רוצה שתתחיל חרושת שמועות ואנשים יגידו, רווקה באה פתאום לכנסת בהיריון. אז הנה אני אומרת: אני בהיריון והכל בסדר. יש לי משפחה תומכת, ויש לי פרטנר שאני גאה בו, תרתי־משמע, ושמחה שהוא יהיה האבא של הילד שלי. אני לא רוצה להתחבא. אני רוצה לשמוח בהיריון הזה".
התגובות הצפויות מטרידות אותך?
"אני בן אדם חיובי ולכן מאמינה שגם התגובות יהיו חיוביות. לא מזמן איילת שקד, שמכירה אותי עוד מהצבא, אמרה לי, מירב, מה קורה עם ילדים? ואני חשבתי לעצמי, אם היא רק הייתה יודעת. יש לי הרבה חברים טובים בכנסת, ואני מקווה שהם יקבלו את ההיריון בשמחה. ילדים זה דבר שמח, בפרט כשאני אוטוטו בת 41".
מה אמר כחלון?
"אוי, הוא כל כך התרגש. ממש ראיתי ניצוץ בעיניים שלו. הוא חיבק אותי ואמר לי, בצחוק כמובן, אם מישהו שואל, תגידי שאני האבא של הילד. עד כדי כך הגב שלו חזק".
דייט והצעת חוק
בן־ארי תמיד הייתה טיפוס סוער, ישיר, לא שגרתי, ועכשיו ההורמונים מוסיפים לה עוד נופך חן. היא בוגרת תואר ראשון במשפטים בהצטיינות ותואר שני במינהל עסקים, הספיקה לכהן כיו"ר אגודת הסטודנטים במרכז הבינתחומי וכחברת מועצת העיר תל־אביב, להשתתף ולנצח בתוכנית הריאליטי "דרוש מנהיג" וגם לגרוף חמישה מיליון שקל לטובת הקמת מקלטים לנוער בסיכון. בין לבין היא מטיילת בעולם. "אין אצלי אירופה הקלאסית", היא מבהירה. "אני מעדיפה להגיע לכל מיני חורים באפריקה, בנמיביה, במרוקו, בפירנאים. עשר שנים הייתי בצוות של מלכת המדבר ובמאגמה צ'לאנג'. אין הר שלא סימנתי עם ג'יפ".
הכנסת לא שינתה אותה. "אני הולכת לסופר בגופייה, קונה גלידה במבצעים, ומיד מישהו מצייץ בטוויטר: 'ח"כ בן־ארי קונה גלידה במבצע בגלל יוקר המחיה'. אני מגיבה למישהי בטוויטר, 'בסדר, מה שתגידי' עם סמיילי מצוברח, והיא כותבת: 'אני מצפה מחברת כנסת לתגובה יותר הולמת'. סירייסלי? תנוחי. מה רצית שאכתוב, 'דברייך נשמעו'? בגלל שלחבר כנסת יש תדמית של מבוגר, אז בתחילת הקדנציה אנשים שראו אותי בכנסת היו שואלים אם אני המאבטחת. וכשעמדתי ליד מירי רגב שאלו אם אני העוזרת שלה".
בכנסת מתייחסים לעובדת היותך רווקה?
"כולם. ברגע שמכירים אותי מתחילים לשאול, למה לא התחתנת? מה עם ילדים? אומרים לי, 'מה, את לא נשואה? איך זה קורה? אני חייב להכיר לך מישהו'. כולם רוצים להכיר לי. זה חוצה מפלגות ומגזרים. גלעד ארדן אמר לי, קראתי שאת רווקה, איך זה יכול להיות? מיכל רוזין אמרה לי, את צריכה לחפש מישהו פחות לוחמני, יותר עדין. מאיר כהן דואג לי: מה יהיה, מירב. מירי רגב וגילה גמליאל ניסו להכיר לי מישהו. ובגלל שאני מאוד פעילה למען הקהילה הגאה, בכל פעם שאני מעלה פוסט, חושדים בי שאני לסבית".
תדמית חברת הכנסת משפיעה על היכולת להכיר בני זוג?
"כשנבחרתי אמרו לי, כשתגיעי לכנסת, תכירי המון אנשים. בפועל, יש הרבה גברים שחושבים פעמיים אם לצאת עם חברת כנסת. וגם לי זה לא פשוט. אני מגיעה לארוחת ערב וכולם מדברים על הכנסת. שואלים: איך ההוא, איך ההיא? אנשים מאוד מתעניינים בפוליטיקה. היה אחד שקיבל את המספר שלי מחברה, התקשר אליי ועוד בטלפון אמר, יש לי הצעות חוק מדהימות בשבילך בתחום הנוער בסיכון. חשבתי שאני מתעלפת. בשיחה הראשונה!"
לפני שנבחרת לכנסת היה קל יותר?
"כן. פעם יכולתי להיכנס לאתרי היכרויות. היום זה לא מתאים. היו לי גם פחות מעצורים. יכולתי לפגוש מישהו שמוצא חן בעיניי ולהתחיל איתו. היום אני אתבייש לעשות את זה. פעם הייתי פונה לאנשים שמצאו חן בעיניי בפייסבוק, היום כבר לא. לאף אחד לא קל בענף הדייטים. אבל הכנסת היא מעצור לדייטים ספונטניים".
גבר עם פוטנציאל
המחשבה על ילד משותף עם אופיר, בן 41, בכיר בחברה כלכלית ובזוגיות עם גבר, החלה לשגשג במוחה של בן־ארי עוד לפני שמלאו לה 40. "לאחותי היחידה כבר היו שני ילדים מקסימים", היא אומרת. "ואני אוהבת ילדים, יש לי חיבור טוב איתם. הסתכלתי סביבי, ראיתי שכמעט כל החברות שלי התחתנו, נכנסו להיריון, ילדו ילדים, ואצלי הזמן פועל לרעה. כבר הייתי בלחץ שאם זה לא יקרה בקרוב, אאבד את ההזדמנות שלי. אסור להגיע למצב שבו אתה מאבד את ההזדמנות שלך, אבל גם קשה להגיע לנקודה שבה אתה מבין שאם לא תעשה מעשה, תפספס את הזמן. כי אנחנו הרי מסתובבים עם חלום כזה, שיבוא האביר ונתאהב ונלך ביחד אל השקיעה ונביא ילד ואבא ואמא וחתונה. באיזשהו מקום צריך להתעורר ולהבין שהזמן עף, ושיש אהבה בחוץ אבל אבירים זה בעיקר בסדרות טלוויזיה".
ההבנה הולידה שיחה עם אופיר. "וזה בא לו בטוב", היא מחייכת. "הוא ממש זרם איתי והתרגש כמוני. תיכננו את הכל בצורה מסודרת והתחלנו בטיפולי הפריה. זה היה לא פשוט, כי בכל פעם שהייתי יוצאת לדייט עם פוטנציאל הייתי שואלת את עצמי, לספר לו? להקפיא את התהליך? הרי אולי ייצא משהו רציני מהקשר, ואני ארצה לעשות ילד איתו ולא עם אופיר. הרגשתי שזה מעצור לזוגיות. כאילו, רק עכשיו הכרת מישהו, ומה את עושה, מביאה ילד עם גיי? אז הייתי אמביוולנטית. אולי בגלל זה לא הצלחתי בפעמיים הראשונות. ואולי בגלל זה גם לא לקחתי את זה קשה. אמרתי, נצליח בפעם הבאה. מאוד רציתי ילד, אבל בתוך תוכי הרגשתי שאולי אני לא מספיק מוכנה".
ממה חששת?
"לגדל ילד זה אושר גדול, אבל גם מורכבות לא פשוטה וקושי. חששתי להתמודד עם זה לבד. גם ההיריון עצמו לא הלהיב אותי. אנשים חושבים שזה נורא מגניב להיות בהיריון, אבל זו תקופה מאוד עייפה ובדרך כלל לא מרגישים כל כך טוב. אני לא מתלהבת מההיריון אלא מזה שיהיה לי ילד".
ההיריון אמנם בתחילתו, אבל בן ארי מרגישה כמו נוסעת ותיקה. "אני כל הזמן הורמונלית", היא אומרת במבוכה. "כל דבר מרגש אותי. אני עושה הרבה ספורט, רצה, רוכבת על האופניים, רק באלכוהול אני שומרת, וכשאני יוצאת לשתות עם מישהו, אני משתמשת בתירוצים כדי להתחמק מיין. אני יודעת שאחרי הלידה סדרי העדיפויות ישתנו. ושאם יהיה צורך, אני אוריד הילוך".
איך הסביבה מגיבה?
"המשפחה שלי מאוד תומכת. כמובן אמא שלי רצתה שאתחתן ואביא ילדים בצורה המקובלת, אמהות תמיד רוצות חתונה, חופה, התרגשות. היא הייתה מצפה למשהו יותר לפי הספר. אבל עכשיו, כשאני בהיריון, היא הכי מבסוטית ותומכת בעולם".
ובן הזוג לתהליך?
"אופיר הוא גבר מדהים. הכרתי אותו בחדר כושר. שנינו עשינו ספינינג והוא כל הזמן שר, בסוף נמאס לי ואמרתי לו, 'די, מספיק, מה אתה צועק שלמה ארצי, תתחיל לעשות ספורט', ומאז אנחנו חברי נפש. יש לו משפחה נהדרת והוא כל כך לארג' ומכיל. מגיע כל בוקר עם קפה, יושב לידי, מלווה אותי לבדיקות. היחסים הם כמו הזוגות האלה מהסרטים שהכומר מכריז עליהם בחופה 'בבריאות ובחולי, בעוני ובעושר'.
"ביום ששמענו את הדופק של העובר כל כך התרגשנו. אנחנו קוראים לו אגוז. וכבר ראינו את התמונות באולטרה־סאונד. אופיר שומר את כל התמונות למזכרת. לפעמים אני חושבת, כל הכבוד לנשים שנכנסות להיריון מתרומת זרע, אבל כשאת בשניים, יש בכל זאת מישהו שמחזיק לך את היד. לא רציתי ילד מתרומת זרע, אלא נוכחות אמיתית של אב בחיים. אולי בגלל שלאבא שלי לא הייתה נוכחות משמעותית".
ומה עם בן זוג אמיתי? אהבה?
"אני מאוד מאמינה באהבה, אני רוצה זוגיות. לא רציתי להמשיך לחכות בגלל השעון הביולוגי, אבל אני מייחלת שיום אחד יגיע בן הזוג שאוכל להקים איתו בית".
ריאליטי עם חזון
בן־ארי נולדה ברעננה ועברה עם משפחתה לנתניה. הוריה נפרדו כשהיא הייתה קטנה והיא גדלה בעיקר בבית אמה. "אמא ויתרה על כל החלומות כדי שאני ואחותי נצליח", היא אומרת. "היא לא נתנה לשום קושי להפריע לנו להתפתח. היו לי חוגים ופסנתר והלכתי לתיכון מצוין ולא היה חסר כלום בבית. אני חושבת שהרבה מהחוזק שלי והרצון להצליח הושפעו ממנה. היא נתנה לנו דוגמה טובה".
בצבא שירתה כקצינת החינוך של חטיבת גולני והייתה מצטיינת אלוף פיקוד צפון בשנות ה־50 למדינה. "גדי איזנקוט היה המפקד הישיר שלי", היא מספרת. "אני מעריצה אותו. היינו עושים צחוקים בלשכה, אבל עכשיו בכנסת אני קוראת לו הרמטכ"ל. כשישבתי ליד יאיר לפיד בוועדת החוץ והביטחון, לפיד אמר לי, איזה רמטכ"ל מדהים הוא. אמרתי לו, אתה מספר לי? כבר בגולני ידענו שהוא עילוי".
בסיום השירות הצבאי למדה במרכז הבינתחומי בהרצליה במלגה מלאה. "הבינתחומי מצטייר כמקום אליטיסטי", היא מנתחת. "אבל דווקא אני, שבאתי מנתניה בטרמפים ללימודים, נבחרתי לאישה הראשונה בתפקיד יו"ר אגודת הסטודנטים". עם סיום לימודיה החלה לעבוד במשרד עורכי דין.
ב־2005 לוהקה לתוכנית הריאליטי "דרוש מנהיג". המשתתפים נדרשו להציג חזון חברתי, יוזמה ומנהיגות. "היו צריכים נשים אז קראו לי, אבל לא כל כך התחברתי לריאליטי הזה", היא מודה. "הגעתי לאודישן חולה, אחרי יום מפרך בהתמחות, ולמחרת התחקירנית התקשרה והודיעה שלא התקבלתי. אמרתי לעצמי, לפחות תשאלי למה. התקשרתי שוב, שאלתי למה, והתחקירנית אמרה שהבמאי התרשם שאין לי מספיק אנרגיות. אמרתי לה, עד כאן. את יכולה להגיד עליי הכל, אבל אנרגיות יש לי בשביל תוכנית שלמה. אז נתנו לי עוד הזדמנות.
"בפרקים הראשונים בכלל לא הרגישו שאני שם, ולכן לא הייתי מועמדת להדחה. הייתי הכי מהאו"ם. בהמשך הייתי מעורבת יותר ובסוף ניצחתי וזכיתי בחמישה מיליון שקל. שנים אחר כך הייתי אומרת לצעירים בהרצאות שלי, גם אם הדלת סגורה, תמיד תבדקו אם יש חלון".
את הכסף מינפה בן־ארי להקמת מרכזים לנוער בסיכון בנתניה והרצליה, וניהלה אותם במשך עשר שנים. "עזרתי למאות נערים לשנות את חייהם", היא אומרת. "ובזכותם הגעתי בסוף גם לעיריית תל־אביב ולמפלגה של כחלון. וכל זה רק בגלל שהתעוררתי יום אחרי התשובה השלילית מההפקה ושאלתי למה".
ב־2013 התמודדה בן־ארי במקום הרביעי למועצת העיר תל־אביב מטעם רשימת "רוב העיר". היא נבחרה והייתה למחזיקת תיק "אכפת" לקידום נוער וילדים בעירייה. בשנה שעברה הצטרפה לרשימת כולנו ונבחרה לכנסת. "אחרי עשר שנים בניהול המרכזים רציתי לעשות משהו גדול יותר", היא מספרת. "קראתי על כחלון בעיתון, לא הכרתי אותו אישית, אבל משהו בדברים שלו על משבר הדיור ועל צמצום הפערים מאוד דיבר אליי. קבעתי איתו פגישה דרך מכרים משותפים והיה לנו חיבור ממש נהדר. אחר כך עברתי עוד כמה ראיונות עם עוד אנשים מהמפלגה והוחלט שאצטרף לקמפיין. ככל שנחשפתי לרעיונות של התנועה, כך התחברתי יותר".
הוצע לה המקום העשירי, למרות שהסקרים דיברו על שבעה מנדטים לכל היותר. "אבל כחלון כל הזמן אמר לי, מירב, את תהיי בכנסת. הוא מאוד האמין בי. גם בליל הבחירות, כשדיברו על תשעה מנדטים, כחלון אמר, את בפנים".
המעבר מתפקיד התנדבותי במועצת העיר למרכז ההשפעה בכנסת היכה אותה בתדהמה. "אין מה להשוות בכלל", היא אומרת. "כשהייתי חברת מועצה הרגשתי שלמרות שכולנו עובדים בהתנדבות, אנחנו סוג של מעמסה על הפקידות הבכירה בעירייה", היא מנתחת. "אבל בכנסת זה בדיוק הפוך. כל המשכן, מהמאבטחים ועד עובדי המזנון, עושים את המקסימום כדי שתעבדי למען הציבור. אני כל הזמן עושה השוואות בין המוניציפלי לארצי. בעירייה זה היה 'רק אל תפריעי לנו לעבוד', ובכנסת זה 'קחי עוזרים ויועצים והכל, רק תעבדי'. לכן חבר כנסת חרוץ ומשקיען יכול לשנות עולמות".
מה החזון שלך?
"אני מאמינה בשתי מדינות לשני עמים, אבל לא הגעתי לכנסת כדי לפתור את הסכסוך הישראלי־פלסטיני ולהביא שלום. הגעתי בעיקר בגלל הנושא החברתי, ואני שמחה שאנשים רואים בי כתובת. אני מתמקדת בחינוך ורווחה, בצעירים, סטודנטים, חד־הוריות. זה מה שמעניין אותי וזה מה שעשיתי כל החיים.
"החוק שאני הכי גאה בו הוא הרחבת מתן מענק הלימודים עד כיתה יב' לילדים במשפחות חד־הוריות. בזכותי 70 אלף ילדים קיבלו השנה מענק לימודים בסכום של 1,000 שקל. אני מקדמת גם מתן סיוע בשכר דירה לצעירים חסרי בית. אני חברה בשש ועדות שונות, ביניהן ועדת חוץ וביטחון, ופעילה בנושאי מזונות ילדים, ילדים בסיכון וחינוך בלתי פורמלי. אני גם מובילה מספר שדולות בכנסת, ביניהן שדולות הסטודנטים, חיילים בודדים וקהילת הלהט"ב. נבחרתי כח"כית שהצביעה באופן החברתי ביותר בקואליציה. כשאתה בצד של הקואליציה, יש לך יכולת עצומה להשפיע, לקדם, לחולל שינוי".
משבר הדיור, הנושא המרכזי שהמפלגה שלך הבטיחה לטפל בו, עדיין בשיאו.
"יש כאן משבר שהתחיל לפחות עשר שנים לפנינו, והוא כמו פצע מדמם ששמים עליו רטייה ועוד רטייה, אבל טיפול לעומק לוקח זמן. בסוף הקדנציה יהיה שינוי. אני לא יודעת אם המחירים יירדו, אבל לפחות הם יפסיקו לעלות. מחיר למשתכן זה הכיוון הנכון. אני עצמי נרשמתי לפרויקט הזה, וזו פעם ראשונה שאני בכלל חושבת לקנות דירה. שבע פעמים נרשמתי ולא עליתי בהגרלה. למרות שגם אם הייתי זוכה בהגרלה, היו אומרים שזה בגלל קומבינה פוליטית".
ההצעה של כחלון למיסוי הדירה השלישית עוררה זעם רב בציבור.
"בסופו של דבר מדובר ב־50 אלף משפחות, רובן במעמד סוציו־אקונומי גבוה. יש כל כך הרבה חוקים אחרים שמשפיעים על מיליונים, ואין עליהם כזו צעקה".
הצעקה היא בשל החשש מגלגול המס על השוכרים.
"הכל תלוי בבעל הדירה. אני שוכרת דירה כבר 15 שנה, ובכל שנה אני סופגת העלאה בלי קשר למס או לחוק חדש".
כנסת עם הורמונים
איך את מתרשמת מהחיים בכנסת?
"יש אווירה נעימה, אבל לפעמים אנשים מברברים את עצמם לדעת במשך שעות ארוכות. בטלוויזיה מראים אותנו מתווכחים, אבל בתכלס, כשאת יוצאת החוצה, את שותה קפה עם כולם".
יש אגו בכנסת?
"בטח. המעליות הקטנות בכנסת לא מצליחות להכיל את כל האגו שם. ויש גם מלחמות קרדיטים. כל מי שמקדם משהו, נלחם שלא ייקחו לו את הקרדיט. למזלי, אני באה ממפלגה בלי פריימריז, אני צריכה שיו"ר המפלגה שלי יהיה מרוצה. בפריימריז את כל הזמן מנסה לרצות את ציבור הבוחרים שלך, אבל אני רוצה לרצות גם את אלה שלא הצביעו לי ולפעול גם למענם".
יש לויאליות בין חברות הכנסת?
"אין אחוות נשים בכנסת. יש לויאליות רק ליו"ר המפלגה, לציבור שלך, למפלגה".
והטרדות מיניות?
"היו לי כמה מקרים של הטרדות מיניות בכנסת. הערות סקסיסטיות. נגיעות שלא היו אמורות להיות. זה היה ממש בקטנה וממש בהתחלה, אבל אני ישר מעמידה במקום".
מצד שרים? חברי כנסת?
"היה לי אירוע עם חבר כנסת, וטיפלתי בו. כשאת רווקה, אנשים יותר משחררים. קרה לי, טיפלתי, נגמר. אבל אני לא דוגמה. יש נשים שהתהליך אצלן הרבה יותר מורכב".
מה עוד מפריע לך בכנסת?
"אי־נוכחות של חברי הכנסת בוועדות מסוימות. חלק מחברי הכנסת הולכים רק לדיונים על נושאים מתוקשרים. היה יום אחד דיון בוועדת הכלכלה על התאגיד הציבורי. היו שם עשרות חברי כנסת. במקביל, התנהל דיון בוועדת הביקורת על אלימות נגד יוצאי אתיופיה, והיינו שם רק אני והיו"ר קארין אלהרר".
את נתפסת כדעתנית ועצמאית מאוד, זה אפשרי במפלגה שמחויבת ליו"ר?
"יש לי דעות ואני אומרת את מה שאני חושבת בגלוי ובכנות. לפעמים זה שורף אותי, לפעמים אני חוטפת על זה מהציבור. למדתי על בשרי לחשוב פעמיים לפני שאני אומרת משפט. אני כבר לא יכולה להגיד בקול רם כל מה שאני חושבת. אבל גם אין מצב שאגיד משהו שאני לא מאמינה בו".
תני דוגמה למחיר ששילמת על משהו שאמרת.
"העליתי פוסט על שכר חברי הכנסת וכתבתי שחברי הכנסת עובדים קשה מאוד ולא מקבלים שכר כל כך גבוה בתמורה, ושיפסיקו להתעסק עם השכר שלנו כי אנחנו מרוויחים את לחמנו בעמל רב. נפלו עליי שחבל על הזמן. חטפתי מכל מקום. מהאירוע הזה למדתי שאסור להגן על חברי כנסת. זה לא פופולרי".
את ביחסים טובים עם מירי רגב?
"היא מאוד אוהבת אותי ומאוד חיובית. אבל למרות החיבור שלי לדוח ביטון ולמורשת יהדות לוב, המורשת המשפחתית שלי, אני לא באה ממקום של 'מגיע לנו כי דפקו אותנו', אלא כי אני באמת חושבת שחצי מהעם שלנו לא מוצא את ההיסטוריה שלו בספרים. קשה לי להתחבר ל'תנו לנו כי גזלתם אותנו'. אני אומרת, תנו לנו כי אם סבא שלי היה במחנה עבודה של הנאצים שנתיים בתוך שואת יהודי לוב, אז זה צריך להופיע בלימודי ההיסטוריה".
ואורן חזן?
"כשנכנסתי לכנסת, אחד האתרים פירסם שאנחנו יוצאים. לא היה לי אפילו את הטלפון שלו לשאול במה מדובר. ואני בכלל יצאתי אז עם מישהו אחר. לא הבנתי מאיפה זה נפל עליי. לפני שנכנסתי לכנסת תמיד נאמתי שאין עשן בלי אש. מאותו יום אני אומרת, לפעמים אין עשן ואין אש". •
