קשה לי לדבר על אדם שמייצג עבורי חזון ועתיד במונחים של עבר. מעבר למנהיג שהיה לשם נרדף למדינה שלנו, שמעון פרס עבורי הוא מנטור שזכיתי לפגוש מקרוב בתחנות האישיות והמקצועיות המשמעותיות ביותר של חיי.
דווקא השיחה האחרונה בינינו, שהתרחשה לפני חודשים ספורים, מייצגת בצורה מופלאה את ארבעת העשורים האחרונים בהם זכיתי ללמוד מהאישיות האדירה הזו. התקשרתי אליו בתום פגישה שערך עם שותפינו העסקיים בסין. מרבית השיחה עסקה במקומה של הטכנולוגיה בענף המזון, הלבטים והשאלות שאנחנו מתמודדים איתם. ופרס, כהרגלו, עצר אותי וסיכם כתמיד באמירה מעוררת השראה. "טכנולוגיה בלי אתיקה", הוא אמר, "היא דבר מסוכן. אבל אתיקה ללא טכנולוגיה תחזיר את כולנו לתקופת האבן. הדרך קדימה היא לדאוג לחיבור חזק בין אתיקה וטכנולוגיה. החיבור הזה הוא באחריותנו, וזו הדרך היחידה ללכת קדימה, בכל תחום".
רק שלשום ציטטתי את פרס בפני מאות אורחים מהעולם שבאו לישראל לחשוב ביחד איך להתמודד, בעזרת טכנולוגיה, עם אתגרי המזון של העולם כולו. התגובות על פני הקהל העידו שהתובנה הזו של פרס נוגעת בלב העניין.
הרגע הזה שוב שיקף לי את היכולות האנליטיות, את העוצמה הרגשית והתבונה האינסופית של איש שראה הכל וידע לסמן את הדרך ואף להיות ברור ופרגמטי בדרך אל היעד, אולי יותר מכל אדם אחר שהדור שלי הכיר.
בשבילי שמעון פרס הוא האיש שביום האישה הבינלאומי האחרון ריכז תחת קורת גג אחת במרכז פרס לשלום נשות עסקים, יזמיות חברתיות ומובילות דעה מכל חלקי הקשת הישראלית, לצד נשים מובילות מהעולם, ואת המסר שלו על שוויון מגדרי הוא הצליח להפוך למסר בינלאומי ולא רק מקומי. זה אותו פרס שזכיתי לראות במו עיניי על הבמות המובילות בעולם, מדבר על ישראל וציונות, על מה זה להיות יהודי, וגרם לעולם להקשיב. הוא לא ייפה את המציאות, הוא לא דילג מעל הקשיים שעומדים בפנינו, אבל כשהוא דיבר העולם הקשיב. הוא נתן הרגשה של דיאלוג עם כל מי שנמצא בחדר. זו יכולת נדירה שכל כך חסרה היום במנהיגות העולמית.
רק לפני שנה הענקנו לו בלשכת המסחר ישראל־אמריקה פרס על מפעל חיים, על כך שכבר משנות העשרים של חייו הבין שהקשר בין ישראל וארה"ב חייב להיות מושתת גם על יסודות כלכליים.
אני שמחה שזכינו בסקטור הכלכלי הישראלי והאמריקאי להודות לפרס בפניו, באולם מלא מפה לפה. ההתרגשות בקולו, באותו אירוע, היא עוד דבר שכל כך מאפיין אותו. לא מפסיק להתרגש מהאנשים, ממחוות, ובעיקר מעשייה.
אין לי כוונה לסכם כאן את חייו של פרס. אבל זו הדרך שלי להגיד תודה לשמעון, שהיה לידי באירועים אישיים לאורך חיי וחיי משפחתי, שידע לחבר אותי לעשייה שלו ועל שגרם לנו, כל הזמן, לרצות להיות טובים יותר. להבין שלחלום ולחשוב על העתיד הם לא רק זכותנו – הם חובתנו.
דווקא בימים אלו, כשנראה שמנהיגות העולם חסרה את היכולת לחבר, לגשר, לייצר פתרונות לבעיות ולא רק להציף אותן — אישיותו של פרס תהיה חסרה לכולנו. הרתימה הזו של אנשים למשימה הגדולה של עולם טוב יותר תהדהד בקרבי גם אחרי שייאסף אל אבותיו באדמה אותה חרש במו ידיו, ושממנה יצר את המדינה המופלאה הזו שמתאבלת כולה על לכתו.
הכותבת היא יו"ר קבוצת שטראוס
