yed300250
הכי מטוקבקות
    עדי אורני
    מגזין חג • 09.10.2016
    דנה פרידר: "אני ממליצה לך להתחתן. אחרי ההצעה יש היי מטורף". עפר שכטר: "כשאתה אומר לבן זוג שלך 'לנצח' אתה קצת משקר"
    דנה פרידר ועפר שכטר מככבים בסרט החדש "הלהקה האחרונה בלבנון" ומדברים על אהבה, חברות וגם על המצב במדינה
    איתי סגל

    במדינה קטנה, צעירה ומוקפת אויבים, אנשים נוטים לדברר את ההיסטוריה הפרטית שלהם דרך אירועים לאומיים מכוננים. הם זוכרים איפה הם היו כשרבין נרצח, מה הם עשו כשפרצה מלחמת לבנון, מתי הצטלמו סלפי עם פרס ועם מי הם בדיוק דיברו בטלפון כשגלעד שליט שוחרר מהשבי. זה אף פעם לא באמת חשוב – לא אדוני, זה לא מעניין ששבוע לפני "צוק איתן", פגשת את חבר שלך איתן – אבל במדינה שבה האישי והלאומי מתערבבים יותר מהר משייק ירוק, יש לזה לפחות רציונל. בסוף בסוף, גם ברגעים הכי היסטוריים, אנשים אוהבים לדבר על עצמם. כולם ככה, כנראה. כולם, חוץ מעפר שכטר ודנה פרידר.

     

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    כשצה"ל יצא מלבנון, שכטר ופרידר היו בדיוק ב... ובכן, אין להם מושג. בכל זאת, 16 שנה, לך תזכור. שניהם משחקים יחד בסרט חדש, "הלהקה האחרונה בלבנון". קומדיה ישראלית שעולה בסוף השבוע בבתי הקולנוע אצלנו, על שלושה חברים בלהקה צבאית, שמגלים בבוקר שאחרי הנסיגה המהירה של צה"ל מאדמת לבנון, שנשכחו מאחור.

     

    "אני לא זוכר את עצמי אז", שכטר מושך בכתפיים. "אני זוכר מהתקשורת את האנדרלמוסיה. את הבלגן, שהשארנו את הצד"לניקים בשטח. את הוויכוח הציבורי, האם זה נכון או לא לצאת ככה. ואת השמחה הכללית בקרב העם, שסוף־סוף זה קורה. שיוצאים מהבוץ הלבנוני".

     

    צילום : ידיעות אחרונות
    צילום : ידיעות אחרונות

     

    פרידר: "נראה לי שמה שהעסיק אותי אז היה יותר מיכל ינאי וששטוס. יש לי פלשבקים של טלוויזיה וחדשות ודיבורים בבית. אל תשכח שהייתי עדיין ילדה נורא קטנה, הייתי בת 13, חגגתי בר מצווה, עליתי לתורה".

     

    עפר: "היא בדיוק הורידה את שפם הבר מצווה שלה".

     

    דנה: "הנה התחלנו, יא גמד".

     

    אתם לא מבוגרים מספיק כדי לשכוח.

     

    דנה: "כל הזיכרונות שלי הם תמיד על רקע אירועים שקרו במדינה. יש את התמונות האלה שאמא שלי תמיד אוהבת לשלוף מהאלבום המשפחתי ולהגיד: פה אבא יצא למלחמת המפרץ והוא חזר הביתה ואתם הצטלמתם איתו ואני עמדתי מאחורי המצלמה וראיתי לכם בעיניים שאתם ילדים שלא מבינים כלום, אבל עצובים. זה היה במלחמת המפרץ".

     

    עפר: "מה זאת אומרת יצא למלחמת המפרץ?"

     

    דנה: "הוא היה במלחמה. אבא שלי רב־סרן בשלדג. אני באה מבית של קצינים. רק אני הכבשה השחורה היחידה שלא יצאה לקצונה. אפילו ארון אחד לא היה לי על הכתף. בכל מקרה, זה קטע שאתה זוכר את החיים שלך במדינה הזאת לפי אירועים צבאיים".

     

    האסקפיזם של עפר, הפחד של דנה

     

    יש ל"הלהקה האחרונה בלבנון" את כל מה שצריך כדי להפוך לסרט קאלט מהסוג שמשדרים כאן בלופ בימי העצמאות. אני מנחש שבמאי הסרט – בן בכר ואיציק קריחלי (שגם כתב את התסריט עם אורי הלוי) — ראו מספיק פעמים בחייהם את "גבעת חלפון אינה עונה". במידה רבה, הם מספקים כאן את ההמשך הלא רשמי שלו. בלי הגשש, בלי אסי דיין, בלי סרג'יו קוסטנזה, בלי הדיונות של סיני, אבל כן עם שלישייה מצחיקה, ישראלית מאוד.

     

    למיטב זיכרוני, זו הפעם הראשונה בתולדות הקולנוע הישראלי שלבנון עומדת במרכז קומדיה מטורפת. הפעם הראשונה שיוצרי הקולנוע מרשים לעצמם לצאת מהטנק ולצחוק, גם עם בעקיפין, על אחד הפצעים הגדולים בהיסטוריה הישראלית. "זה לא שאנחנו צוחקים על המלחמה", מדגיש שכטר. "הסרט מתאר את היציאה מהלבנון".

     

    נכון. ובכל זאת, בפעמים הקודמות שיצרו סרטים על לבנון התחשק לנו יותר לבכות מלצחוק.

     

    דנה: "הגישה שלי היא שעל כל נושא חייבים למצוא את ההומור, אחרת הלך עליך. חבר סיפר לי שסבתא שלו, ניצולת שואה, לפעמים אומרת על כל מיני אנשים שמעצבנים אותה: חבל שהיטלר לא סיים גם אותו. היא הייתה בשואה אז היא מרשה לעצמה לספר בדיחות שואה. הומור בכל דבר בחיים הוא דבר מבורך. גם בנושאים הכי כואבים. חייבים. אחרת יהיה לנו מאוד קשה פה".

     

    עפר: "בתור סטנדאפיסט אני צוחק על הכל, גם על המוות של אמא שלי שהוא הנושא הכאוב ביותר בחיי. בסופו של דבר בעיניי קומדיה היא הבנה מפויסת שדברים 'רעים' הם חלק מהחיים. מוות הוא חלק מהחיים, אם ארצה או לא ארצה; הסכסוך פה הוא חלק מהחיים שלנו, אם נרצה או לא נרצה, וזה שאתה מייצר קומדיה מהסיטואציה מאפשר לך להכיל אותה ולא להתנגד למצב שלא הולך להשתנות. אני גם חושב שאנחנו לא צוחקים על המצב. אתה צוחק עם ובעזרת המצב כדי שתוכלו להסתדר ולחיות יותר טוב ביחד"

     

     

    4
    4

     

    שניהם נציגים בולטים של דור הכוכבים החדש. זה שפעיל ברשתות החברתיות, משתף תמונות, מחלק סלפי לכל דורש ומקיים דיאלוג ער עם המעריצים, אבל זהיר מאוד בכל מה שעלול לעורר מחלוקת. באקלים פוליטי שמכתיב סדר יום מילטנטי כלפי כל מי שחורג מהפוליטיקלי קורקט, שכטר ופרידר לא ממהרים להרגיז אף אחד. "אני אסקפיסט מוחלט", מכריז שכטר, ופרידר מהנהנת בהסכמה. "אני לא מתעסק בפוליטיקה. אני לא מרגיש שאני מספיק מעורה בכל המהלכים והתהליכים וההיסטוריה בשביל להביע את דעתי בצורה נחרצת. זה גורם לי לדיכאון. אז אני מעדיף פשוט להניח את זה בצד ולהתעסק בדברים שמשמחים אותי. יש אנשים שממהרים לירוק את הדעה שלהם החוצה. זה יכול להישמע אידיוטי, אבל אפשר לשמש דוגמה אישית גם בהימנעות, בלא לומר דברים, לא לקפוץ ולהגיב על כל דבר. לסתום את הפה".

     

    אבל ככל שאנשים כמוכם בוחרים לשתוק, כך אלה שצועקים מקבלים יותר במה.

     

    עפר: "הרבה פעמים אני שואל את עצמי אם אני צריך לומר משהו. במהלך היום יש לי ניצוצות שאני אומר, אולי אני כן צריך להתחיל להיות יותר פעיל. לא לשבת בצד ולתת לאנשים אחרים לשחק. אבל אני לא באמת מרגיש שאני יכול לעשות איזשהו שינוי או להביא איזו הברקה. אני חושב שזה ייקח לי המון־המון זמן בשביל שאני ארגיש שלם עם עצמי כדי להגיד משהו ואז לעמוד מאחוריו, מנומק ומגובה בעובדות".

     

    אתה מדבר על זה כאילו צריך איזה תואר כדי להשמיע דעה. מישהו חכם כבר אמר פעם: דעות זה כמו תחת. לכולם יש.

     

    עפר: "אז בעיניי זה חסר אחריות. המון אנשים זורקים את דעתם לאוויר בלי להבין את הדברים, וסוחפים אחריהם אנשים שגם לא מבינים עד הסוף. קל לקום ולצעוק ולהגיד את מה שאתה חושב על נושא זה או אחר, אבל אנשים שוכחים להתעסק בצד השני, הצד השומע, באיך להעביר את המסר בצורה כזאת שלא יתגונן או יתקוף בחזרה, אלא באמת יקשיב למה שאתה אומר ואולי תצליח לשנות משהו בדרך החשיבה שלו".

     

    דנה: "לי יש מערכת יחסים מורכבת עם הדבר הזה. ככל שהזמן עובר, ככל שאתה גדל, פתאום דברים יותר מפריעים לך ויותר שאלות עולות ויותר סיבות להיות מודאג מהם. אתה מתקרב לגיל הזה שאתה חושב על הילדים שיהיו לך, ואם הם ילכו לצבא. כל מיני בעיות הרבה יותר מורכבות מאלה שעולות לסדר היום".

     

    אולי אתם עושים לעצמכם הנחה. אולי אתם פשוט חוששים מהשלכות של להתבטא באופן שעלול להרגיז.

     

    דנה: "נכון, זה נורא מפחיד אותי. עורפים פה ראשים".

     

    עפר: "זה לא מהמקום של עורפים פה ראשים. בסופו של דבר העניין שמעסיק את כולם זה הסכסוך. זה מצב כל כך מורכב וסבוך שאין באמת אמת אחת. לא מזמן, במסגרת חזרות שאנחנו עושים עכשיו לעונה השנייה של 'מתים לרגע', התעסקתי בזה. בת הזוג שלי בסדרה היא ערבייה. באחד הפרקים היא שואלת אותי מה עשיתי בצבא ומגלה שהייתי טייס קרבי. היא מבינה שהייתי מפציץ אם לא הייתה ברירה. זה הדיאלוג של הדמויות והוא מתפתח לעימות. היא אומרת, אני לא יודעת, יש לנו דעות מאוד־מאוד שונות. ואני אומר לה, אוקיי, אז אי־אפשר לחיות ביחד למרות שיש לנו דעות שונות? וזה קצת המקום שאני רוצה שנגיע אליו: אפשר לחיות עם דעות שונות. אף אחד לא צריך לקום וללכת. אפשר להישאר ולחיות ביחד ופשוט להבין שהמצב אף פעם לא יהיה מושלם. לא נגיע לשם. זה תמיד יהיה מורכב ותמיד יהיה מסוכסך".

     

    האירוסים של דנה, האוצר של עפר

     

    באווירת סיכומי השנה, שניהם נועלים שנה מעולה. פרידר (29) התארסה לבן זוגה, דין שטרן, כתבה סדרת ילדים מצליחה ("גרעינים"), יצרה יחד עם כהן@מושון פרויקט מוזיקלי שמשלב קאברים לקלאסיקות ישראליות, ומשמשת כפרזנטורית של חברת האופנה גליתה. במסגרת המהפך הקטן שהיא עושה בימים אלה, התפטרה מערוץ הילדים, "באווירה ממש טובה, משפחתית, מבינה ומפרגנת", ודחתה בנימוס את כל הצגות החנוכה שהוצעו לה לטובת תפקיד ראשי בחג המחזמר.

     

    שכטר (35) ממשיך לדחוס ליומן שלו כמות עבודה מרשימה. הוא שיחק השנה בסרט הקולנוע של "גאליס", סיים לצלם עונה חדשה של "שנות ה־80" (ברשת, ערוץ 2) ו"אלישע" (בערוץ הילדים), מתחיל חזרות למחזמר חנוכה "ספר הג'ונגל", ובימים אלה נמצא בעיצומם של צילומי העונה החדשה של "מתים לרגע" בהוט3. הוא מנהל יחד עם אחיו את הבאולינג באצטדיון רמת־גן, וממשיך להופיע עם חומרים שכתב בערב סטנד־אפ מצחיק מאוד.

     

    למרות שהם מסתובבים באותם אזורים, לא איחדו כוחות באף פרויקט מקצועי. הייתה להם סצנה משותפת אחת ב"האלופה", אבל אפילו הם לא זוכרים כלום מזה. ביקום המקביל שבו סלב לסלב סלב, הם נפגשו לא מעט לאורך השנים – אירועים, מסיבות, פרימיירות – אבל מעולם לא הידקו את היחסים מעבר לכך. גם כשנפגשו בנסיבות יותר מצומצמות, סביב החיבה המשותפת שלהם לגלישה, הקשר ביניהם מעולם לא גלש מעבר לנימוס הידידותי שמפגינים ידוענים זה בחברת זה. ובכל זאת, כשאנחנו נפגשים, הם מתחבקים כמו אנשים שאכפת להם זה מזו. קולגות. אבל לא רק. לא במקרה, כנראה, הם מגלמים אחים בסרט החדש.

     

    דנה: "תמיד הייתה בינינו מין אנרגיה כזאת, כמו האנרגיה שיש לי עם אחי הגדול".

     

    עפר: "משיכה מאוד חזקה".

     

    דנה: "שמע ישראל. נו, אתה יודע, אנרגיה כזאת של צחוקים. אני זוכרת שפעם אחת נסענו יחד לגלוש. התעכבה לנו הטיסה. היינו כמה שעות יחד, הגענו למצב של עייפות ועשינו צחוקים. ואז פתאום עפר שאל אותי, גדלת בבית של בנים, נכון?"

     

    עפר: "זה מאוד חריג. יש לה אנרגיה של אחות קטנה של בנים".

     

    בפעם הראשונה צוחקים על לבנון. מתוך "הלהקה האחרונה בלבנון"
    בפעם הראשונה צוחקים על לבנון. מתוך "הלהקה האחרונה בלבנון"

     

    אתה רווק מושבע. את חובבת גברים מצחיקים. איך לאורך השנים לא קרה ביניכם כלום?

     

    עפר: "לא יודע. אין בינינו אנרגיה מינית".

     

    דנה: "ממש לא. זה כאילו הוא תמיד הרגיש לי כמו אח גדול".

     

    עפר: "יש בינינו אנרגיה חברית יותר. זה לא התפתח. כשהכרתי אותה יותר, היא הייתה עם אלי פיניש. אז ברור מן הסתם שזה בכלל לא בכיוון".

     

    דנה: "אתה מרגיש את זה. או שיש לך איזושהי אנרגיה מסוימת עם בנאדם או שלא. ברוב הפעמים שהייתי ליד עפר, הייתי בזוגיות, אז זה בכלל לא עלה על הפרק".

     

    עפר: "היית רווקה בכלל בחיים שלך?"

     

    דנה: "ברור. למרות שאני מאוד זוגית. עכשיו למדתי על בשרי כמה זה מדהים להיות עם מישהו לא מהמקצוע. אין לזה נוסחאות וחוקים — אני הכי לא על תקן אודטה ממליצה עכשיו — וכל מקרה לגופו. יש זוגות מדהימים במקצוע שעושים טוב אחד לשנייה. הזוג הראשון שעולה זה קרן מור ומנשנש".

     

    מה לגבי הנוסחה שתהפוך גם את עפר לאדם זוגי?

     

    דנה: "נראה לי ששכטר בנאדם מאוד זוגי. פשוט עוד לא הגיעה האחת".

     

    את חושבת שזה תלוי באחת?

     

    דנה: "בטח. הוא אוצר. האחת שתבין איזה אוצר הוא ותדאג לו כמו שצריך, והוא ידאג לה. מה זאת אומרת?"

     

    עפר: "אני חושב שאני בנאדם פחות זוגי..."

     

    דנה: "עד שתגיע האחת ותשנה את זה".

     

    עפר: "זה מה שכולם אומרים לי. לתחושתי, זה יכול לקרות, אבל אני לא חושב שזו הבעיה פה. אני לא חושב שיש כאן בכלל בעיה. זה עניין של תפיסה. יש לאנשים קושי לתפוס שאנשים שונים מהם. החברה הישראלית היא חברה מאוד לוחצת. היא מכריחה אותך ללכת בצורה מסוימת, כאילו יש רק דרך אחת לאיך שהחיים אמורים להתקיים. פתאום כשמישהו לא הולך לפי הקווים האלה זה נראה לאנשים מוזר. אני אוהב להיות לבד. באמת שאני אוהב את זה. זה טוב לי, זה נוח לי, זה נעים לי".

     

    דנה: "בסדר, כל אחד והסיפור שלו ומה שמתאים לו. אני יודעת שמי שתהיה איתו תזכה. זו החלטה שלו אם הוא רוצה לעשות את זה או לא רוצה לעשות את זה. הוא גם לא חייב לעשות את זה".

     

    היית משדכת לו חברה רווקה שלך?

     

    דנה: "מעולם לא שידכתי בין אנשים".

     

    עפר: "אני שדכן אדיר. באמת. יש שני זוגות נשואים בזכותי. אגב, אני כן יכול להיות בנאדם מאוד זוגי. פשוט התפיסה שלי לגבי זוגיות והדרישה שלי מבת הזוג שלי או מה שאני רוצה שהיא תדרוש טיפה שונות משל שאר האנשים. לכן קשה לי למצוא את הבנאדם שמתחבר לגישה שלי לזוגיות".

     

    אז על חתונה אין מה לדבר?

     

    עפר: "אני מכבד ומפרגן לכל מי שרוצה להתחתן. האקט עצמו של החתונה, אותי הוא לא מושך. אני מניח שאם תהיה לי בת זוג, פשוט נחיה ביחד. אני לא רואה את עצמי מבצע את האירוע הזה. זה מין הרגל חברתי כזה שנוצר פה שאתה לאו דווקא נהנה ממנו".

     

    דנה: "אני בשלבים של תכנון חתונה שהייתי שמחה לגמרי לוותר עליהם. זה אירוע נורא רומנטי, אבל זה גם יכול להיות חתיכת קוץ בתחת מבחינת הלוגיסטיקות שאתה נדרש להתעסק בהן. אני לא חושבת שהחתונה היא רק שלי. אני חושבת שהחתונה היא גם בשביל ההורים שלי. אני רוצה לתת להם את הרגע הזה. לא מעניין אותי עכשיו האיפור והשמלה. אם יש משהו שבאמת אכפת לי ממנו זה המוזיקה".

     

     

    צילום : ידיעות אחרונות
    צילום : ידיעות אחרונות

     

    עפר: "שזה רק מזרחית היום".

     

    דנה: "זו גם בעיה. כי אני לא רוצה לשים רק מזרחית".

     

    עפר: "אני מתעסק בזה הרבה. אני כל הזמן עוצר ושואל את עצמי, מה אני באמת רוצה, ומה אני מרגיש שהוא צורך חברתי שאני אמור לעשות. וזה נורא מתערבל. אז אני נורא מנסה לדייק את עצמי. כל דבר, נגיד כשמזמינים אותי לחתונה, אני שואל את עצמי, האם אני רוצה ללכת לשם או שאני אמור ללכת לשם. ואם אני מגיע לתשובה שאני אמור, אז אני לא הולך. כי אני לא רוצה יותר לשחק את המשחק הזה של דברים שאני צריך לעשות, אלא לחיות את החיים שלי מתוך באמת בחירה מדויקת של מה אני רוצה".

     

    דנה, היית יכולה לחיות בזוגיות שבה אין שום רצון מצד הבחור להתחתן?

     

    דנה: "לא. כי בא לי לחגוג את האהבה שלי ובא לי על הברית הזאת".

     

    עפר: "אתה רואה? בגלל זה אנחנו לא ביחד".

     

    החתונה של דנה, הלחץ של עפר

     

    לא צריך למתוח קו מפריד, כדי להבהיר את ההבדלים ביניהם: מצד אחד, רווק מושבע שמאמין במערכות יחסים עם תאריך תפוגה, ומהצד האחר ארוסה טרייה שמאמינה בלנצח נצחים. פרידר נואמת נאום חוצב להבות בזכות מוסד הנישואים, שכטר מהנהן בנימוס את הנהון "שכל אחד יעשה מה שטוב לו", אבל קשה לפספס את הצמרמורת. פרידר מדברת בשבחי הרומנטיקה, שכטר מסתובב לצד השני לתפוס תנומה. איכשהו, בסוף האהבה מנצחת. אפילו שכטר, אדם שלעולם לא יפספס הערה צינית טובה, מתרגש בשבילה. הוא גם מוזמן לחתונה "חד־משמעית", פוסקת פרידר, ושכטר אפילו מודה שהוא "טוב בחתונות", כל עוד הן לא שלו. "אם יש הרבה מוזיקת סיקסטיז כזאת, אתה יודע, כמו בחתונות של פעם, זה כיף".

     

    לפרידר אין אולם או תאריך לחתונה, אבל קשה להסתיר את ההתרגשות. את דין שטרן, הבעל המיועד, היא הכירה לפני שנה וחצי. קצת אחרי איחדו כתובות ולפני כמה חודשים, במהלך חופשה רומנטית באיטליה, הגיעה הצעת הנישואים. "יש איזה מין היי מטורף אחרי ההצעה, שהוא פרייסלס. רק בגלל זה אני ממליצה לך להתחתן".

     

    עפר: "אני לא מציע את ה'להתחתן'. אני מציע לבחורה להיות איתי".

     

    דנה: "לנצח?"

     

    עפר: להיות איתי כל החיים, כן".

     

    דנה: "יש איזו מין תחושת ביטחון שהיא פרייסלס. זה אחד הדברים שהכי חשובים לי בעולם, ביטחון".

     

    עפר: "אין דבר כזה ביטחון, אין. אתה יכול לקום מחר בבוקר וזה לא מתאים יותר. אני יכול להציע למי שתהיה איתי לחיות לנצח, אבל גם זה מתוך מקום רגעי — ברגע הנוכחי הזה אני רוצה לחיות איתה לנצח. יכול להיות שמחר אני לא ארצה. וזו זכותי להגיד לה מחר שלא מתאים לי יותר, שהנצח נגמר".

     

    דנה: "אני דווקא מאסכולה אחרת, אולי ישנה יותר, שמאמינה שפרידה זו לא אופציה. אני הכי צעירה בעולם. דין ואני אפילו עוד לא שנתיים ביחד. אבל אנשים מסביבי ממהרים להיפרד. אני כן רואה את זוגות הזקנים ברחוב שמחזיקים ידיים ובא לי גם".

     

    עפר: "להיות זקנה?"

     

    הרבה אנשים נלחצים מהרעיון שהם בוחרים אדם אחד לשארית חייהם.

     

    דנה: "אותי זה לא מלחיץ. זה מרגיע אותי מאוד".

     

    עפר: "אותי זה לא מלחיץ. אבל באיזשהו מקום אתה משקר לבן הזוג שלך כשאתה אומר לו את הדבר הזה, 'לנצח'. אני מאמין שאי־אפשר להחליט דבר כזה מראש. יכול להיות שיש אנשים כמו דנה שכן יכולים להגיד לעצמם מעכשיו ולתמיד. והם אוחזים בשיניים והם מחזיקים בשור והם עליו כל הדרך, לא משנה מה קורה. ויש אנשים, כמוני אני מניח, שמסוגלים להצהיר את ההצהרה הזאת, אבל יבחנו ויבדקו אותה במשך מערכת היחסים שלהם, אם זה באמת עדיין הדבר שהם הכי רוצים בעולם. אם לא, זה לא דבר רע להגיד זה לא מתאים לי יותר ולשנות, כי אתה משתנה והבנאדם שמולך משתנה ואתה רוצה דברים אחרים".

     

    דנה: "אם אתה באמת רוצה לרוץ למרחקים ארוכים עם אותו בנאדם, אז אתה צריך להיות מספיק אחראי ולעבוד בהתאם".

     

    עפר: "אוקיי, אבל אם יום אחד אתה מתעורר ולא מרגיש יותר, אז אתה לא מרגיש".

     

    דנה: "מה זה להתעורר ולא להרגיש יותר? קח אחריות".

     

    עפר: "בעיניי לקחת אחריות זה להתמודד מול האמת ולהגיד 'הרגש נגמר'. אפשר לסחוט את זה כמה שאפשר, אפשר לנסות להמשיך, אפשר לנסות לעמוד מאחורי מה שאתה מרגיש".

     

    דנה: "זה קצת תמים מה שאתה אומר. כי בזוגיות תמיד קורה משהו. יש ווליומים ועוצמות. רגע המון ביחד ואז פתאום כל אחד הולך לעולם שלו, ואז נפגשים שוב בעולם המשותף שלכם. זה מין ריקוד שכל הזמן משתנה. זה נכון שהחיים מזמנים לך כל מיני סיטואציות שבהן כן יכול להיות איזשהו פלירט. אבל אני לא מאמינה לאנשים שאומרים, וואלה, לא יכולתי לשלוט בעצמי, זה היה חזק ממני. בסדר. אתה אמור לזהות את האש ולהתרחק מזה כמו מאש. אם אתה מזהה את האש ואז אתה כאילו נמשך לזה ואתה מתעסק עם זה או בודק את זה, אז זו בעיה שלך".

     

    בקיצור, אני מציע לך לנתק את הקשר עם עפר.

     

    דנה: "שלא יכניס לי רעיונות לראש, הא?"

     

    ואולי הוא גם לא חייב לבוא לחתונה.

     

    דנה: "נראה לך? הוא הכי מוזמן".

     


    פרסום ראשון: 09.10.16 , 18:59
    yed660100