נדמה שאם יש מישהו שהדיונים על העלאת גיל הפרישה לא רלוונטיים לגביו, הרי זה ברוס ספרינגסטין. האיש שחגג לאחרונה יום הולדת 67 עדיין בשיא כושרו. כל מי שראה אותו לאחרונה - ברי המזל בלייב, ואלה שפחות ברשת - הופנט מכך שהבוס הגדול של הרוק האמריקאי ממשיך להתנועע על הבמה במשך שלוש שעות וחצי ויותר מבלי לאותת לחילוף.

אבל הגיל כנראה בכל זאת עושה משהו, וספרינגסטין החליט לעצור לרגע את המרוץ ולשחרר ספר זיכרונות תחת השם המתבקש - Born to Run. את האוטוביוגרפיה הזו מלווה האוסף Chapter and Verse, העוצר ב־18 מהתחנות שעבר הבן הכי מפורסם של ניו־ג'רזי.

ב־43 השנים שחלפו מאלבום הבכורה שלו, ספרינגסטין כבר שיחרר כמה אוספים ומארזים מקיפים. למרות שתמצאו ב־Chapter and Verse לא מעט מלהיטיו הגדולים, דוגמת "Born to Run", "Born in the USA" ו-"The River", הוא משתדל להיות הרבה יותר מרק עוד אוסף שגרתי, כשהעריכה הכרונולוגית תורמת להתפתחות הסיפור ומדגישה את השינויים שעברה הקריירה של ספרינגסטין.

הבונוסים מגיעים מיד בהתחלה בדמות חמישה קטעים שלא פורסמו עד היום, המאירים את הימים בהם היה עדיין מוזיקאי שאפתן המשתוקק להכרה. משם והלאה מוצע סיכום של ההמשך המוכר עם נציג כמעט מכל אלבום: הרעננות של שני האלבומים הראשונים; הנסיקה באמצע שנות השבעים ושיאי הכתיבה בשלהי אותו עשור; ההצלחה הגדולה באמצע שנות השמונים; רפרוף על התקופה הפחות מרשימה לאורך שנות התשעים; וממנה לקאמבק עם "The Rising" המופתי בתחילת המילניום.

המשימה להרכיב אוסף שיציג את הדרך הספרינגסטינית המלאה וגם יקלע לטעם רחב - כמעט בלתי אפשרית. Chapter and Verse מציע, אמנם, כמה בחירות פחות שגרתיות, כמו Living Proof מ־1992 או Long Time Comin מ־2005, אבל העדרם של ביצועים חיים לשיריו — המקום שבו ספרינגסטין מעולם לא פיספס — קצת מחמיץ את המטרה.

בניגוד למעמדו האייקוני בארה"ב, עבור מרבית הישראלים ספרינגסטין נותר בלתי מושג. האוסף החדש הוא מקום לא רע להתחיל בבניית הקשר.