העמדות שלי בנוגע להתנחלויות קרובות יותר לעמדותיהם של אנשי "בצלם" מאשר לאלה של ממשלת ישראל. למעשה, זו העמדה של רוב ידידי ישראל הבולטים בעולם, יהודים ושאינם יהודים. למרות זאת, ההופעה באו"ם של מנכ"ל בצלם, חגי אלעד, היא הרבה יותר מחרפה.

מדוע? משום שהאו"ם, על רוב מוסדותיו, הפך לגוף חשוך עם רוב אוטומטי של מדינות לא־דמוקרטיות. רק בשבוע שעבר קיבל ארגון אונסק"ו, אחד מהגופים החשובים של האו"ם, החלטה שתירשם לדיראון עולם. לא כל העולם נגדנו. אף מדינה מערבית לא תמכה בהחלטה בעניין ירושלים. אבל המדינות שיזמו את הדיון שאליו הגיע נציג בצלם שייכות כולן לגוש שמצביע באופן קבוע נגד ישראל. אחת מהן היא ונצואלה, שעדיין נשלטת על ידי ממשיכי דרכו של הוגו צ'אבס האנטישמי, ותושביה מתדרדרים בחודשים האחרונים לחרפת רעב. או מלזיה, שלאורך שנים רבות נשלטה על ידי מהאטיר מוחמד, שהצהיר בעבר שהוא גאה בתואר אנטישמי. כך שהטענות של אנשי "בצלם" על כך שהם רוצים להציל את ישראל מעצמה הופכות למגוחכות. הרוב החשוך באו"ם מתאים להם, אבל ישראל לדידם אינה דמוקרטית. מתברר שאין גבול לאבסורד.

זה הסיפור בכל מוסדות האו"ם. מועצת זכויות האדם של האו"ם מתעלמת מ־99% מהפגיעות בזכויות אדם בעולם. רוב מוחלט של החלטות הגינוי שהיא מקבלת הן נגד ישראל. ארגון הבריאות הבינלאומי, בכנס האחרון, מצא לנכון לקבל החלטת גינוי אחת. לא על המיליונים שסובלים או גוועים מרעב בניגריה, בסומליה, בסוריה ובמקומות אחרים בגלל פשעים נגד האנושות של הג'יהאד הגלובלי ושלוחותיו. מה פתאום. ההחלטה היחידה התקבלה נגד שליטת ישראל ברמת הגולן. ומוסדות האו"ם, במצטבר, קיבלו יותר החלטות נגד ישראל מאשר נגד כל מדינות העולם גם יחד.

זה לא מצדיק את מפעל ההתנחלויות. אבל שיתוף פעולה עם גופים חשוכים לא מקדם שלום ולא פיוס ולא הסדר שלום. להיפך. הופעה בפני פורום של האו"ם מדרבנת את הרוח האנטי־ישראלית הרעה. משום שאין גוף פלסטיני אזרחי שיופיע שם ויסביר, למשל, שהסרבנות הפלסטינית לכל יוזמת שלום רצינית מנציחה את הסכסוך. ואין גוף פלסטיני שיספר שהפגיעה של השלטון הפלסטיני – חמאס והרשות – בזכויות אדם, גדולה עשרת מונים מהפגיעה שמיוחסת לישראל. ואין גוף פלסטיני שיופיע שם ויאמר שההסתה נגד ישראל והיהודים ועידוד הטרור מרחיקים את הסיכוי לפיוס.

אבל יש את נציג בצלם, שיופיע שם כדי לתת זריקת עידוד לרוב החשוך. נציגת "שלום עכשיו" בארה"ב, לארה פרידמן, הציגה נתונים על התרחבות ההתנחלויות, תוך הבעת דאגה לעתידה ולשגשוגה של ישראל. ההופעה שלה הייתה מאופקת. אלעד, לעומת זאת, הרים תרומה לתעמולה ארסית נגד ישראל. לא מדובר בתקלה ולא במעידה חד־פעמית. אצל בצלם, כמו אצל "שוברים שתיקה", זו הדרך וזו השיטה. הרי הגופים הללו שיתפו פעולה וסיפקו חומרים מרשיעים למועצת זכויות האדם של האו"ם. הם ידעו שנציגי איראן, סודן, סעודיה ולוב מכתיבים שם את הקו. הם ידעו שזה משרת את תעמולת החמאס. ולמרות זאת, הם שיתפו פעולה.

מנכ"ל בצלם הוא לא השמאל, ורוב התומכים בקו יוני מסתייגים מהפעילות האנטי־ישראלית של חלק רעשני בשמאל. משום שזו הדרך לחזק את הימין שמגשים את חזון המדינה הדו־לאומית. זו הדרך להפוך את השמאל למצורע. זו הדרך שמבזה את הדמוקרטיה הישראלית, אבל סומכת על הרוב החשוך באו"ם. נציג בצלם לא תרם כלום למען המאבק נגד ההתנחלויות. הוא תרם רק, ואך ורק, לתעמולת ההסתה והשנאה נגד ישראל, שאין לה שום עניין בשלום.