כמעט שבוע חלף מאז נאומו של מנכ"ל "בצלם" חגי אלעד במועצת האו"ם, והרשת עדיין גועשת. גולשת אחת תוהה "למה לנו אין כיכר לתלות אותו בה?" אחרת מודה "אשמח אם הציבור ישבור להם את העצמות", שלישי ממליץ על "שלילת אזרחות וגירוש".
נדמה שאיש כבר לא מזדעזע. טוקבקיסטים, נו, אתם יודעים. רק שהאנשים האלה כתבו את הדברים בדף הפייסבוק הרשמי של ראש הממשלה, לצד הגולש שהכריז: "במדינה מתוקנת היו שותים את הדם שלו (של מנכ"ל בצלם) בישיבת הכנסת הראשונה", והוסיף: "נ"ב היידה ביבי".
וזה רק מדגם קטנטן מהתגובות בעמוד של נתניהו, שרץ להתלונן לחבר'ה על בצלם. במקביל, התרבו בפייסבוק הקריאות להעניש את אנשי בצלם בעוון בגידה, לצד השוואות לנאצים, איחולי מוות (כולל גולש שתהה "יש מישהו בקהל שמתנדב לדפוק לבן־זונה כדור בראש?") ולא מעט אנשים שהסבירו בקור־רוח שחגי אלעד הוא "מוסר", ואתם יודעים מה עושים למוסרים.
זה לא מפתיע, כמובן. כשאופיר אקוניס, שר בממשלה, כותב על בצלם "ולמלשינים אל תהי תקווה", וכשיודעים מה הקשר בין מלשין ומוסר (ומה הקשר בין מוסר ורודף) – אין להתפלא שיש מי שחושב על זה באופן פרקטי.
אבל בואו נניח רגע לשאלה למה נתניהו מאפשר את ההשתלחויות האלימות האלה בדף הפייסבוק שלו. או מה יקרה אם מישהו יחליט פתאום שבאמת לא צריכה להיות תקווה למלשינים. או איך דווקא ראש הממשלה, שבדרך כלל אוהב לדבר באו"ם, חושב פתאום שזה לא בסדר. בואו נדבר רק על מה לא בסדר במה שאמר אלעד באו"ם. אתם יודעים מה? בואו נשאל פשוט מה בעצם אמר אלעד באו"ם.
אוקיי, אתם יושבים? הוא אמר שיש כיבוש. אכן, שוֹק.
והוא פירט: "אלה חיים שמוכפפים למשטר היתרים נצחי ששולט בחייהם של פלסטינים מרגע היוולדם ועד מותם: ישראל שולטת במרשם האוכלוסין; ישראל מחליטה מי ייסע לחו"ל ומי לא; ישראל מחליטה מי ייכנס לביקור מחו"ל ומי לא; בכפרים מסוימים ישראל מחזיקה ברשימות הקובעות מי יבקר בכפר או מי יעבד איזו חלקה".
אלה עובדות. כך גם מה שאמר אלעד לגבי ההתנחלויות ותושביהן: "אזרחים ישראלים שחיים לכאורה במדינת עולם ראשון דמוקרטית, שאיכשהו קיימת רק עבורם מחוץ לגבולות מדינתם". גם זו עובדה. זה לא מפריע לבתי המשפט בארץ לעשות, כפי שתיאר אלעד, שמיניות באוויר כדי להכשיר את העסק הזה, תוך התעלמות מהמשפט הבינלאומי. אגב, זה לא שהוא גילה משהו שלא ידעו, כן? הכל ידוע למתעניינים, כולל ידידותיה של ישראל, בהן צרפת ואנגליה וארה"ב. כלומר, מבחינה זו אלעד – שומע, אקוניס? – אפילו לא מלשין.
אלעד הציג באו"ם את עובדות חיינו במקום שהוא מולדתו ומולדתי לא פחות משהוא מולדתו של ראש הממשלה, אבל בעולמם של נתניהו ואקוניס והטוקבקיסטים צמאי הדם — זה פשע. אולי צריך להזכיר לכל אלה כמה עובדות בסיסיות על דמוקרטיה. למשל, שמותר להחזיק בה בדעות הפוכות לזו של השלטון ומותר להשמיען. כן, גם באו"ם. וגם לבקש התערבות מהאו"ם מותר. לא רק לנתניהו, גם למתנגדיו.
במקום להתבכיין בפייס, נתניהו יכול היה להתייחס לטענות של אלעד. אבל הרבה יותר קל להסית. אחרת הוא ייאלץ לומר את מה שידוע לכל: ישראל שולטת בשטחים שמעולם לא סיפחה, והיא מחילה בהם משטר אחד ליהודים ואחר לערבים. אלה העובדות, וכל השאר טוקבקים. √
