"יש לנו עוד דרך ארוכה", חייך ג'וליאן אסאנג'. "אנחנו צריכים לחולל 'כייבל־גייט' (השם שניתן לחשיפה העצומה של מברקי מחלקת המדינה האמריקאית ב"ויקיליקס") לכל מדינה וארגון מרכזי בעולם". אסאנג' הופיע לשיחה ההיא בחליפה מלאה, אבל בגרביים בלי נעליים. זה היה מוזר אבל לא בלתי מנומס לחלוטין, שכן היא התקיימה באפריל 2011 במקום שבו שהה באותם חודשים במעצר בית, בנורפולק, אזור כפרי נידח למדי בצפון אנגליה. אסאנג' דיבר במהירות עצומה, לעיתים תוך כדי הקלדה מהירה לא פחות על מקלדת המחשב הנייד, כשלצידו העוזרת המקורבת אליו, שרה הריס, מוציאה ומביאה חומרים, אורחים ומידע.
אסאנג' היה אז בשיא כוחו: "ויקיליקס" זיעזעה את העולם בפרסום חומר אמריקאי סודי ביותר של מחלקת המדינה, אז בראשותה של הילארי קלינטון, כולל מסמכים רבים בחתימתה של קלינטון עצמה. אבל גם הצרות של אסאנג' כבר החלו להיערם. הממשל האמריקאי הכריז עליו מלחמה אחרי שפירסם את הכמוסים שבסודותיו, ובכיריו – קלינטון הייתה החריפה שבהם – התחרו ביניהם בהצהרות אודות עומק אשמתו של אסנאג' והצעדים שיש לנקוט נגדו. צעירה שוודית טענה שאסאנג' ביצע בה עבירת מין, שוודיה החלה בהליך לבקשת הסגרתו, והוא הושם במעצר בית.
באותה פגישה הודיע אסאנג' שאין בכוונתו להפסיק: "צריך להגביר את הקצב והכמויות של ההדלפות. עדיין לא ראינו את המברקים הפנימיים של הסי־איי־איי, של האן־אס־איי (הסוכנות לביטחון לאומי של ארצות־הברית) ושל המוסד, גם לא של שירות הביטחון הרוסי או של גורמים פוליטיים בעלי עוצמה במדינות הללו. כשנעשה את כל זה, נוכל לומר שהשגנו משהו". באותה פגישה הסביר לי אסאנג' את מניעיו: "אני אוהב לירוק לצלחת של השליטים". כששאלתי איזה שליטים, הוא השיב: "זה לא משנה. כל השליטים".
חמש שנים וחצי אחר כך מוסיף אסאנג' להיות רלוונטי, ולפחות חלק מנבואתו הוגשמה: "ויקיליקס" והוא היו ציר מרכזי בהדלפת החומר האדירה של אדוארד סנודן, איש המחשבים שעבד באן־אס־איי, המתוארת כאסון המודיעיני החמור ביותר בהיסטוריה של ארצות־הברית, ובחצי השנה האחרונה מפרסם אסאנג' מברקים פנימיים ומביכים מאוד של אחד מהגורמים הפוליטיים החשובים בעולם – המפלגה הדמוקרטית האמריקאית, מברקים שיש בכוחם להשפיע על תוצאות הבחירות לנשיאות. הוא עושה זאת כמו שהוא יודע לעשות מצוין: הכנת הקרקע בהבטחות על פצצה שממתינה בצינור של "ויקיליקס", ואחר כך פרסום חלקים־חלקים, נתחים־נתחים, כשהוא משאיר את הטוב לסוף ומרעיב את התקשורת לעוד ועוד הדלפות.
לגבי חלקים אחרים בנבואה שלו, למשל תקוותו שימשיך לירוק לצלחת של השליטים באשר הם וידליף מסמכים של הביון הרוסי – טוב, זה לא ממש קרה. שנה וחצי אחרי אותה הפגישה אישר בית המשפט בבריטניה את הסגרתו לשוודיה. אסאנג' נמלט מממשלת הוד מלכותה לשגרירות אקוודור, ומאז הוא חי שם בחדרון קטן עם שירותים צמודים, כלוא בלב לונדון, בלי יכולת לעזוב את המתחם. אסאנג' טען כי ארה"ב היא שעומדת מאחורי התלונה ובקשת ההסגרה נגדו, ושאם תצליח להביא להסגרה נוספת שלו – הפעם לוושינגטון – הוא יעמוד שם לדין על עבירות חמורות נגד הביטחון הלאומי ולעולם לא יראה את אור השמש כאדם חופשי.
אסאנג' מצא עצמו לבד וחיפש ככל הנראה בעלי ברית בקרמלין. הממשל האמריקאי מאשים כיום במפורש שני מנגנוני מודיעין רוסיים כי הם שעמדו מאחורי הפריצה למחשבי המפלגה הדמוקרטית. "אנחנו בטוחים במאה אחוז שמדובר בחדירה מאורגנת מטעם גורמים רשמיים ברוסיה", אומר גורם מודיעין אמריקאי ל"ידיעות אחרונות". אם ההאשמה נכונה, הרי ש"ויקיליקס" ואסאנג' הפכו מנושאי הלפיד של חופש המידע והמלחמה למען השקיפות לצינור הפליטה האחורי של מנגנון המודיעין של פוטין, המושתת למעשה על ותיקי הקג"ב.
זהירות, אוואטר
ניתן היה לצפות ליותר ממערך המחשבים של המפלגה הדמוקרטית. מדובר, אחרי הכל, בגוף גדול וממוסד, מתוקצב בסכומי עתק, ובמדינה מתקדמת מאוד מבחינה טכנולוגית. ולא פחות חשוב: בשנים האחרונות הוכח שוב ושוב כי גורמים בעלי יכולות פריצת מחשבים גבוהות ביותר מנסים לחדור לא רק למחשבים של סוכנויות ביון ומשרדי ממשלה, אלא גם לתוך שרתים של גורמים פוליטיים ומסחריים. כך, למשל, גורמים שזוהו על ידי מומחים כקשורים למודיעין הרוסי חדרו למחשבים ממשלתיים ופרטיים במדינות עימן נמצא פוטין בסכסוך, לרבות השבתת האינטרנט בגיאורגיה בזמן המלחמה עם רוסיה ופגיעה בתשתיות המחשבים באוקראינה. גורמים אנונימיים הפועלים ברשתות החברתיות באמצעות זהויות כוזבות ("אוואטרים") ניסו להשפיע על דעת הקהל בשוודיה, שדנה בשאלת ההצטרפות לברית נאט"ו, תוך הפצת סיפורי אימה שקריים אודות נשק גרעיני שיוצב על אדמתה. שתי קבוצות, האחת שכונתה "דב מפואר" (Fancy Bear), או APT28, והאחרת שכונתה "דב מפנק" (Cozy Bear), או APT29, הצליחו לחדור למחשבים של הבונדסטאג, הפרלמנט הגרמני, ושל כמה מפלגות מרכזיות בו, כמו גם למחשבים של גורמים צבאיים באיטליה. במקרה אחר, חברת "האקינג־טים", שעסקה במתן שירותי מודיעין לגורמים פרטיים וממשלתיים, ספגה מכה אדירה כשהשרתים שלה נפרצו ורשימת הלקוחות והתכתובות שלה פורסמו, כנראה חלק מנקמה עסקית. סוני פיקצ'רס ספגה נקמה משלה כשעמדה לשחרר את הסרט "ראיון סוף" ("The Interview"), שהציג באור לא חיובי את שליט צפון־קוריאה קים ג'ונג־און. גם השרתים שלה כללו מידע מביך ופרטים מסחריים סודיים ביותר.
מישהו במפלגה הדמוקרטית היה צריך להבין שכמעט בכל מחשב ושרת דוא"ל, המשמש גורמים פוליטיים, יימצא חומר מביך או כזה שאפשר לנצל נגד כותב המיילים – ושתמיד יהיה מישהו בעל יכולת וגם עניין לגנוב את החומר הזה. אבל מי שהיה צריך להבין, לא הבין. רק במאי השנה זיהו שם את הפריצה לשרתי הדואר של המפלגה ואת הגניבה העצומה של חומר. התברר כי מאחורי הפריצה עומדים אותם "דובים" מסתוריים שפרצו למחשבי הבונדסטאג. "דב מפנק" פרץ כנראה לשרתי המפלגה עוד בקיץ 2015 ופעילותו הייתה עדינה יחסית, שקטה ומקצועית יותר. "דב מפואר" חדר למחשבים באפריל 2016, ופעילותו הייתה אגרסיבית, פחות מקצועית, וכללה העתקה גדולה של קבצים, לכן גם עוררה תשומת לב. מהר מאוד הובילה הפריצה לחקירה של האף־בי־איי.
אבל הגילוי הגיע מאוחר מדי. ישות שכינתה עצמה "גוסיפר 2.0" העלתה אתר שבו הציגה עצמה כהאקר רומני בודד, הפועל מטעם עצמו וממניעים של שקיפות וחופש המידע, וטענה שהעבירה את החומרים ממחשבי המפלגה הדמוקרטית ל"ויקיליקס". אסאנג' לא סיפר עד היום מהיכן קיבל את החומר, אבל החל לפרסם אותו בחדווה. בראיון לטלוויזיה הבריטית ב־12 ביוני אמר אסאנג' כי הוא מקווה שפרסום האי־מיילים של המפלגה הדמוקרטית "יפגע בסיכוייה של קלינטון לנצח בבחירות", ואישר שהוא מתזמן את פרסום המיילים למועד כינוס ועידת המפלגה הדמוקרטית.
והוא אכן הצליח לפגוע בחגיגה של קלינטון. הגל הראשון של המיילים, ממש לפני הוועידה, כלל הוכחות לכך שמנגנון המפלגה לא היה נייטרלי בבחירות הפנימיות, וכי סייע לקלינטון וניסה לפגוע בסיכוייו של ברני סנדרס להיבחר. יו"ר הועדה המרכזית של המפלגה, דבי וסרמן שולץ, נאלצה להתפטר מתפקידה, ואיתה שורה של פקידים בכירים נוספים. בגלים הבאים נחשפו פרטים מביכים אודות התורמים הרבים של קלינטון, לרבות סכומי עתק מקטאר, הרצאות בתשלום שנתנה, קשריה עם וול־סטריט, הערות פוגעניות של אנשיה נגד הכנסייה, ועוד ועוד.
הגל האחרון של הפרסומים, בינתיים לפחות, היה אמור לגרום את הנזק הגדול ביותר, כך לפחות חשבו במטה של טראמפ. ב־2 באוקטובר צייץ ראש המטה שלו, רוג'ר סטון, כי "ביום רביעי הקרוב (5 באוקטובר) הילארי גמורה. ויקיליקס". ואכן, כמה ימים לאחר מכן שיחרר "ויקיליקס" מיילים שהושגו באמצעות פריצה למחשבו של ג'ון פודסטה, יו"ר הקמפיין של קלינטון, מהם עולה לכאורה כי לפחות חלק מהמיילים המוצפנים שקלינטון החזיקה בשרת הפרטי הלא מורשה, ושנטען שנעלמו, היו בעצם בידי אחד מאנשיה. האשמה נוספת, שטראמפ כינה "חמורה יותר מווטרגייט", היא שאחד מראשי המטה שלה הציע עסקה לאף־בי־איי: הבולשת הפדרלית תצהיר כי חלק מהמסמכים שהיו שמורים בשרת המיילים הפרטי שפתחה קלינטון לא היו מסווגים, כלומר – להוריד את הסיווג שלהם ובכך לשחרר אותה מאשמה של אחזקת חומר מסווג על שרת לא מאובטח, ובתמורה תאפשר מחלקת המדינה הצבת אנשי הבולשת בעיראק.
במפלגה הדמוקרטית מכחישים את ההאשמות וטוענים כי מדובר בקריאה זדונית וסלקטיבית של מה שנכתב שם. רוב הפרשנים בארה"ב מסכימים כי אלמלא היה דונלד טראמפ מסתבך בשערוריית הקלטת הפוגענית מ־2005 ובשרשרת האשמות של נשים בהטרדה מינית, הדלפות "ויקיליקס" היו עומדות כעת במרכז סדר היום של מערכת הבחירות האמריקאית, ואולי אפילו מכריעות אותה.
היורש של הקג"ב
כך או כך, העובדה כי סטון ידע מראש מה ומתי עומד "ויקיליקס" לפרסם מצביעה על תיאום, או לפחות על קשר, בין מטה טראמפ לבין גורמים הנוגעים בהדלפה או שולטים עליה. החשוד המיידי הוא האיש מהקרמלין. זמן קצר אחרי שהחלו הפרסומים טענו מספר חברות אבטחה ומודיעין "בסבירות גבוהה מאוד" כי המודיעין הרוסי עומד מאחורי הפריצה והדלפת החומר ל"ויקיליקס". על פי הניתוח של החברות, "דב מפנק" הוא בעצם שם כיסוי ל־FSB, המודיעין הפנימי הרוסי, שהוקם במקום הדירקטורט השני של הקג"ב. "דב מפואר" הוא שם כיסוי ל־GRU, המודיעין הצבאי הרוסי. ההאשמה מבוססת על מציאת השפה הרוסית בקוד של כלי הפריצה ששימשו את שתי הקבוצות, במיקום יחידות הפיקוד והשליטה שלהן במזרח אירופה, במידע שנאסף בעקבות הפריצה למחשבי הפרלמנט הגרמני ועוד. הנחת העבודה – וזו הנחה בלבד, נטולת הוכחות – היא שהביון הרוסי לא היה מבצע פעילות כזו בלי אישור מפורש, אם לא פקודה, של הנשיא פוטין.
בהודעה חריגה ביותר הצטרף גם המודיעין האמריקאי להאשמות כלפי רוסיה. "יש בידינו עוד חומר מודיעיני רב המצביע על מקורם של ההאקרים ב־GRU (המודיעין הצבאי הרוסי), רק שאיננו יכולים לגלותו", אמר לי ביום רביעי השבוע גורם מודיעין אמריקאי עימו שוחחתי. "אנו בטוחים בזיהוי הפורצים ככל שניתן להיות בטוחים בהוכחות שמקורן בעולם המודיעין האלקטרוני".
כששאלתי את הגורם המודיעיני אם ידוע כיצד הגיע החומר לידי "ויקיליקס", הוא השיב בשלילה, ורק הצביע על הוכחות נסיבתיות לקשר בין אסאנג' והרוסים. אסאנג', אמר הגורם, ובצדק, מעולם לא תקף את רוסיה או את פוטין, למרות שזו "מדינה טוטליטרית" כהגדרתו, המדכאת את זכויות האדם והייתה אמורה להיות מטרה מועדפת אצלו. "הוא, שהבטיח לנסות ולפרסם מסמכים סודיים של פוטין, הפך לידיד האומה ברוסיה", אמר הגורם המודיעיני. "הוא קיבל תוכנית אירוח בתחנת הטלוויזיה באנגלית RT Russia Today, המדבררת את הקרמלין, והצליח להשיג שם ראיון סקייפ עם נסראללה. איך דבר כזה יכול להתרחש אם לא בתיווך המודיעין הרוסי?
"כשסנודן נאלץ לעזוב את הונג קונג, אחרי שסין הודיעה כי לא תיתן לו מקלט מדיני, אסאנג' שלח את העוזרת שלו, שרה הריס, שהצטרפה למסע של סנודן למוסקבה וסייעה לו בקבלת מקלט מדיני שם. ועכשיו המודיעין הרוסי חודר למחשבי המפלגה הדמוקרטית ואסאנג' נהנה מהפירות. לא צריך להיות גאון כדי לחבר את כל הנקודות".
אבל אלו, כאמור, הוכחות נסיבתיות בלבד. מעבר לכך, צריך לראות את הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר: אסאנג' הבטיח שיפרסם כל חומר לגיטימי ומהימן שיועבר אליו. אין ספק כי החומרים מוועידת המפלגה הדמוקרטית הם בעלי חשיבות עצומה ויש הצדקה ציבורית לפרסמם. הטענה כלפי אסאנג' כי אינו מפרסם מסמכים נגד טראמפ או נגד פוטין הייתה במקומה לו היה מישהו מוכיח שמסר לו מסמכים רלוונטיים והוא נמנע מלפרסמם. אסאנג' משוכנע שארצות־הברית יצאה למלחמה כדי לחסלו. מהקיטון שלו בשגרירות אקוודור הדברים לא נראים מופרכים, והוא מגיב בכלים שיש לו.
ואם מרגלי המחשבים של פוטין אכן עמדו מאחורי הפריצה – בין אם כדי ליצור אי־אמון של הציבור האמריקאי במערכת הבחירות, על פי סברה אחת, ובין אם כדי להביא לבחירתו של טראמפ, על פי הערכה אחרת – זהו שלב חדש במלחמה הקרה המתעוררת בין המעצמות. אם קלינטון תיבחר, סביר להניח שהיא לא תשכח ולא תסלח.
