ההתאוששות המרגשת של צביקה לוי
במשך 25 שנה היה צביקה לוי מנוע אנושי פועם, והקדיש את כל כולו לטיפול בחיילים בודדים • לפני שמונה חודשים חלה בניוון שרירים, רותק לכיסא גלגלים ואיבד את כושר הדיבור • אתמול, אחרי אינספור ניסיונות, חזר לדבר - ואפילו שר • "אני פייטר, צנחן, נלחמתי ולא ויתרתי"
המצב נראה אבוד. הרמטכ"ל הגיע אל מיטתו בבית־החולים והעניק לו באופן אישי דרגת אל"מ. אבל צביקה לוי, לוחם מלידה, האבא של החיילים הבודדים בתנועה הקיבוצית, לא הרים ידיים. אתמול, שמונה חודשים לאחר שלקה בניוון שרירים, חזר אליו כושר הדיבור. "אני פייטר, ונלחמתי", אמר.
צביקה לוי שב לדבר
לוי (67), חבר קיבוץ יפעת שבעמק יזרעאל, אב לילדים וסב לנכדים, שירת כלוחם בצנחנים ואת שירות המילואים סיים בדרגת סא"ל, לאחר שבתפקידו האחרון שימש כסמח"ט. במקביל הקים מפעל חיים: ב־25 השנים האחרונות היה האבא של החיילים הבודדים בתנועה הקיבוצית. הוא דאג שלא יהיה מצב שחייל בודד, שעזב את משפחתו, השאיר מאחוריו חיים נעימים ובטוחים בחו"ל ובא לישראל כדי להגן עליה – יחוש כאן בדידות. הוא דאג לחיילים למשפחות מאמצות, לכך שיזכו לחום ולאהבה בכל רגע. במהלך הקריירה המפוארת והארוכה הזו טיפל בכ־20 אלף חיילים בודדים והיה להם לאבא.
לפני כשמונה חודשים אובחן לוי, הצנחן הלוחם, האיש האנרגטי, כחולה בניוון שרירים. בתוך זמן קצר איבד את יכולת התנועה ואת כושר הדיבור. הוא אושפז מספר חודשים בבית־החולים הכרמל בחיפה. מצבו היה כה קשה עד כדי כך שהרמטכ"ל גדי איזנקוט הגיע למיטתו והעניק לו דרגת אל"מ כהערכה על שירותו המסור.
צביקה לא ויתר והמשיך להילחם. הוא אמנם נשאר רתוק לכיסא גלגלים, מחובר לבלון חמצן, איבד את כושר הדיבור, אבל השתחרר הביתה. יותר מכל היה חסר לו הדיבור. "החיבור לאנשים מאוד חשוב לי, כל העבודה שלי היא עם אנשים", סיפר אתמול.
בחודשים האחרונים, הוא מספר, ניסה אינספור פעמים לדבר אך לשווא. אתמול סוף־סוף הצליח והדהים את כולם. את שיחת הטלפון הראשונה עשה לחברו אלוף (מיל') יורם יאיר (יה־יה). "תפסת אותי ברכב בפלורידה, ואני מאוד מתרגש לשמוע אותך", אמר יה־יה.
אחר כך התקשר למפכ"ל המשטרה לשעבר אסף חפץ שהיה המ"פ שלו בצנחנים. חפץ נדהם לשמוע את קולו. "אני לא מאמין שזה צביקה. תן סימן שאהיה בטוח", אמר. "פעולת כראמה, שנינו במסוק מעל לרצועת הירדן", השיב לוי. "אני פייטר, צנחן בנשמה. לא ויתרתי, ניסיתי והצלחתי", מספר לוי. "אתמול התחלתי לדבר אחרי שבמשך חודשים ניסיתי. המחלה הזו נכפתה עליי ברגע אחד וכל חיי השתנו". בינתיים מצאו לו ממלאת מקום לתפקידו, והוא מקווה שהרפואה תמצא תרופה למחלתו.
אתמול כינס לוי בביתו את חבריו הקרובים, והם הודיעו כי במרוץ האופנים "סובב העמק" שיתקיים בעוד כחצי שנה, הם ידאגו לכך שהוא ישתתף בעזרת כיסא גלגלים מיוחד שאותו ידחפו. לאחר מכן הגיעו לביתו שניים מחבריו, שלמה פורת עם מפוחית פה ונפתלי יהב עם מנדולינה, וכשהתחילו לשיר את "שירו של צנחן" הצטרף אליהם צביקה בגרון ניחר: "שייפתח עלי שייפתח".
ניר מאיר, מזכ"ל התנועה הקיבוצית, שוחח אתמול עם לוי ואמר: "נגיש את צביקה למועמדות לקבלת פרס ישראל על מפעל חיים. זה מגיע לו". לוי עצמו מגיב ליוזמה בענווה: "אני לא יכול להגיד שהפרס מגיע לי, את זה אנשים אחרים צריכים להגיד. החלום שלי הוא לחזור ולסייע לכל החיילים הבודדים".
לפנייה לכתב/ת 
