אסור לטעות. עניין כלכלי לא יעמוד היום על שולחן ראשי מפלגות הקואליציה או הממשלה. היוזמה לסגירת תאגיד השידור הציבורי היא סיפור הרבה יותר גדול. הדמוקרטיה הישראלית נמצאת על השולחן. מי שיזם את סגירת התאגיד לא רוצה לחסוך אגורה אחת. הוא לא רוצה תקשורת חופשית ומאוזנת. הוא גם לא רוצה תקשורת ימנית. הוא רוצה תקשורת צייתנית..

קראו עוד: ערוץ התנגשות

ישראל היא לא טורקיה. נתניהו הוא לא ארדואן. בשנים האחרונות ובחודשים האחרונים כתבתי זאת שוב ושוב. ויותר מכך: בהקשר השידור הציבורי, הימין מעלה גם טענות נכונות. משום ששידור ציבורי צריך להיות גם חופשי וגם מייצג. לא תמיד זה היה כך. הטענות על הטיות כאלה ואחרות לא היו מופרכות. כתבתי זאת. הצגתי נתונים ועובדות.

אלא שיש הבדל של שמיים וארץ בין דרישה לאיזון, שצריכה להישמע, לבין ניסיון פוליטי להשתלט על השידור הציבורי. היו בישראל ימים הרבה יותר קשים לשידור הציבורי. אלה היו ימים שבהם השליטה של לשכת ראש הממשלה הייתה מוחלטת. בעשורים האחרונים חל שינוי. השידור הציבורי הפך להרבה יותר חופשי. פרופ' אוון פיס, מומחה למשפט חוקתי, כתב שחופש הביטוי בעידן המודרני זקוק לגרסה מותאמת של צדק חלוקתי. צריך להרחיב את חופש הביטוי. לא לצמצם אותו.

אבל ההצעה שמגיש היום ראש הממשלה לא נועדה לתקן משהו. היא נועדה לפגוע בשידור הציבורי. היא נועדה לאפשר שליטה שלטונית. היא עלולה להחזיר את ישראל לשנות ה־50 וה־60. זו לא הצעה מתוצרת הימין. זו הצעה שגם אנשי ימין הגונים — ורוב פעילי ומצביעי הימין הם אנשים הגונים — צריכים להתנגד לה, ורובם מתנגדים לה. לו הייתה הצבעה חופשית או חשאית, היה בממשלה הנוכחית רוב מוחלט נגד היוזמה המסוכנת.

כך שאל יקל הדבר בעיניכם, שרי הממשלה. אם ההצעה של נתניהו תזכה לרוב, זה לא ברור שאוכל לכתוב שוב שנתניהו איננו ארדואן. משום שהיוזמה לחיסול התאגיד משנה את המצב. נתניהו לא יצליח להרוס באבחה אחת את התקשורת החופשית. אין לו עדיין את הכוח לסגור כלי תקשורת. הדמוקרטיה בישראל עדיין חזקה. אבל הדרך לפגיעה בדמוקרטיה עלולה להתחיל בצעד קטן בכיוון המסוכן.

חוק התאגיד אינו פטור מביקורת. לפי התיקון לסעיף 113 לחוק, שאושר בספטמבר אשתקד, "בשידורי הרשות יש להימנע מחד־צדדיות, ממשפט קדום, מהבעת דעה אישית, ממתן ציונים והדבקת תגים, מהעלמת עובדות או מהטעמתן באורח סלקטיבי שלא לפי ערכן החדשותי".

זה אולי נשמע יפה למי שלא מבין בתקשורת. מעשית, זה לא רציני. היו אלף ואחד ניסיונות להורות לעיתונאים לא להביע עמדה. כולם כשלו. וכי קלמן ליבסקינד הוחתם כדי שלא יביע עמדה? בוודאי שלא. כך שאין צורך בהשתקת עיתונאים. יש צורך בגיוון: עורכים, מפיקים ועיתונאים שמייצגים גם קשת של דעות וגם מגוון דמוגרפי. אלא שהיוזמה של נתניהו הלכה לכיוון אחר. לא גיוון, לא הרחבת חופש הביטוי, לא דמוקרטיזציה, אלא שליטה פוליטית ומפלגתית.

שרי הממשלה, הכדור בידיכם. לא מדובר בעוד הצבעה. מדובר באחת החשובות. מדובר בהצבעה שעלולה לפגוע בדמוקרטיה הישראלית. אל תיתנו ידכם במעל.