שרון שבתאי היא קולנוענית לא מוצלחת במיוחד בתחילת דרכה, שפרשה מהלימודים כבר אחרי שנתיים, אבל בכל זאת מקבלת תקציב לסרט תיירותי על ירושלים, כי סמנכ"ל כלשהו בעירייה היה חבר טוב של אביה וכעת הוא שואף לשכב איתה כזכר לימים הטובים ההם – ואולי כסוג של נקמה.
לגיבורת "מלכת הממולאים" החדש של רונית ידעיה ממש אין בעיה עם זה. להפך, הסמנכ"ל יצולם ללא ידיעתו ויצורף לאוסף הכיבושים המיניים המתועדים שלה, שאותו היא זוממת להפוך למסמך דוקומנטרי אישי פורץ דרך. צינית, מרושעת ומצחיקה באופן מעורר אימה, שרון מתנהלת בעולם באיזו חצי מעורבות נצלנית שגורמת לנו לחבב אותה כמעט בניגוד לרצוננו.
דרך הקור והריחוק של שרון מפעפע שוב כישרון הכתיבה המסחרר של ידעיה, הווירטואוזיות האמנותית שאיפיינה תמיד את ספריה. את הסיפור המשפחתי הכואב של הגיבורה, הפצע ששבר את אמה והרס את חייה, ידעיה הופכת לאגדת ילדים על נסיכה במצולות הים, שם היצורים לא יודעים להיות רעים. אבל כאן על היבשה הם דווקא שולטים היטב במלאכות הרשע. זה מה שהרג את דניאל, אחיה הצעיר של שרון, שהעולם הזה היה יותר מדי בשבילו.
הקשר של שרון עם אביה נתפס תמיד כבגידה באמה, שהולכת ומאבדת מגע עם המציאות. שרון היא הסופגנייה הקטנה של אבא, הילדה העגלגלה והמיוחדת, שבעיני עצמה היא דונאט, סופגנייה עם חור גדול ומשתוקק באמצע. משהו שם תמיד חסר וכואב וכל חייה היא תמלא אותו במין מזדמן, שמכסה על עקרות רגשית עצומה וצימאון לתשומת לב ואהבה שלא ניתן לספק אותו.
"אני ערסית", מעידה על עצמה שרון והופכת את הביטוי הפוגעני לשירה חברתית חדשה ומלהיבה. אבל היא כזו רק למחצה, כי מהצד השני היא בת לאם אנגלייה, ציירת ומומחית אנינה לאמנות. איך זה משתלב? זה לא. בעצם, שום דבר לא מסתדר לה. החיים אף פעם לא מתנהלים לפי התסריט שכתבה להם בראשה. לא משנה כמה תנסה לקחת אותם בקלילות – תמיד הם יכו בה ישר בפרצוף. שרון היא כישלון טוטאלי, אבל איזה יופי של כישלון.
• מלכת הממולאים / רונית ידעיה. הוצאת אפיק, 189 עמ'
