yed300250
הכי מטוקבקות
    שאול גולן
    חדשות • 06.11.2016
    שום דבר לא עוצר את אחיה
    ראיון בריצה: לפני 3 שנים נפצע סגן אחיה קליין בעזה בהתפוצצות מטען חבלה במנהרה • הוא איבד את ראייתו כמעט לגמרי, וכחלק מתהליך השיקום החל לרוץ • לפני כמה ימים סיים את מרתון ונציה: "הפציעה הייתה התחלה חדשה"
    תלם יהב

    שלוש שנים בדיוק חלפו מאז אותו יום ארור במנהרה בעזה. אותו יום שאחיה לא ישכח לעולם.

     

    הרופאים שטיפלו בו שניות אחרי שהגיע אליהם במצב אנוש ודאי לא היו מנחשים שסגן אחיה קליין יסיים בעתיד מרתון — ירוץ 42.2 קילומטר — אף על פי שכמעט אינו רואה דבר.

     

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    צילום: ירון ברנר

     

    "התגייסתי בנובמבר 2010 ליהלו"ם, עברתי גיבוש והגעתי לסמו"ר (סיירת סליקים ומנהרות של הנדסה קרבית). יצאתי לקורס קצינים וקיבלתי פיקוד על צוות לוחמים. תוך זמן קצר ירדנו לתפוס כוננות בגזרת עזה והוחלט לצאת למבצע חוצה גדר, שכולל לקדוח לתוך מנהרה, לחקור אותה ולהשמיד אותה עד הבוקר. התחברנו למנהרה מלמעלה. הסתכלנו לתוך הפיר וביקשנו מהמפיל של הדרילר שיוריד את המקדח וינקה את הפיר. כשהוא עלה, לפני היציאה, היה פיצוץ של מטען", מספר קליין בראיון מיוחד למדור "רצים בתלם" (סרטון הוידיאו של הראיון - באפליקציה). את הרגעים שאחרי הפיצוץ אחיה זוכר היטב. את החברים שהתרוצצו סביבו, את הפינוי לסורוקה ואת הניתוחים שעבר בניסיון להציל את הראייה. "היו הרבה רגעים שנעו בין רעש ובלגן לבין שקט אינסופי כזה שאתה לא יודע בדיוק להעריך איפה אתה נמצא באותו רגע", הוא נזכר.

     

    "לא שאלתי מה מצבי. אני לא יודע להסביר למה", מסביר קליין. "אני זוכר את המשפט שהרופאים במחלקת עיניים אמרו: 'יש עיניים ויש עם מה לעבוד. תחזור ממחלקת טראומה ונוריד את התחבושות'. כשהגענו חזרה אמרו לי: 'טוב, אתה רואה משהו?' אני אומר: 'או־קיי, תורידו את התחבושות קודם', ואומרים לי 'הורדנו אותן כבר'. באותו רגע שאני לא רואה כלום אני נכנס לזבנג כזה ואומר 'וואו, מה הולך להיות עכשיו?' אני זוכר את הדרך הארוכה למחלקת הטראומה. היה מין שקט כזה שפשוט לא נגמר. אתה אומר לעצמך: 'פאק, איך מתמודדים עם זה?'"

     

    קליין השתקם בתוך חודשיים, אולם עד היום כמעט שאין לו שום אפשרות לראות. למרות זאת, לפני כמה ימים סיים את מרתון ונציה כחלק מקבוצת הריצה של עמותת "תקוות" שמסייעת לפצועי צה"ל להשתקם בעזרת ספורט. מי שמשמשת לו בתור עיניים ורצה עימו היא מי־גל אטיאס, שהייתה אלופת ישראל באתלטיקה. קליין מתבדח שאילולא הפציעה — ככל הנראה לא היה רץ מרתון.

     

    "זו נקודת פתיחה חדשה וצריך לדעת להכיל אותה ולקבל אותה כמו שהיא", הוא אומר. "זה לא מצב אידיאלי. הפציעה היא משהו מאוד מגביל, אבל צריך לנסות ולמצוא את הדרכים, כמו לרוץ מרתון ולעשות טריאתלון. הרבה דלתות נסגרות, הרבה חדשות נפתחות, וצריך לדעת לנצל את ההזדמנויות".

     

    yed660100