הותיר אחריו עיי חורבות | אריאלה רינגל־הופמן
עד חמש שנות מאסר קובע החוק במקרים של עבירות תרמית בחוק ניירות ערך. גזר דינו של דנקנר, שהורשע בדיוק בעבירה הזו, הוא שנתיים מאסר בפועל.
אז נכון, עורכי דינו חשבו שצריך להסתפק בכמה חודשי עבודות שירות, למשל, וגם הניחו שורה ארוכה של נימוקים על שולחנו של השופט חאלד כבוב — חלק מהם נגעו כמובן לתרומות שהעניק ברוב חסדו — וגם דנקנר עצמו, בפנייתו לבית המשפט, ביקש חמלה. רק שעיון בהכרעת הדין, שמצאה את דנקנר אשם, כמו הנימוקים שנתן השופט לגזר הדין, מסבירים היטב מדוע בחר השופט שלא להיענות להמלצת עורכי הדין. "זו לא הייתה מעידה חד־פעמית", קבע השופט וגם הבהיר כי קשה לאמוד במדויק את הנזק של המשקיעים הפרטיים, "אך אין זה קשה לקבוע כי דנקנר פגע בעיקרון הבסיסי של שוק הון הגון".
דנקנר, שלפני שש שנים נכנס לרשימת המיליארדרים של פורבס, הותיר אחריו עיי חורבות במקומות בהם עבר. הוא ניהל מערכת קשרים מסועפת ורבת פנים עם שועי עולם, תוך שהוא מקפיד לנהל רישום מדויק של הזכאים למתנות חג מפנקות ממנו, רק שאת מהלכיו העסקיים אפשר להגדיר כלוליינות פיננסית ולא כהשקעות המיטיבות עם הציבור. ההפך הוא הנכון.
וכך, הענישה הזו מעבירה מסר כפול שאי־אפשר להמעיט בחשיבותו: הראשון נוגע לאלמנט ההרתעה, השני מתכתב עם הצורך הבסיסי להגדיר, לשמר ולקבע את עקרון הצדק הטבעי. "אין לילה אחד בכל השנים האחרונות שאני מדיר שינה מעיני אפילו לדקה", אמר דנקנר בראיון ל"הארץ" לפני פחות משנה. הוא לא אמר שם דבר וחצי דבר על כל המשקיעים שהפסידו את כספם בעקבות התנהלותו העבריינית, אלו ששנתם ללא ספק נדדה. נדדה מאוד אפילו. אז אולי עכשיו, במהלך השנתיים שמשמעותם, בואו נודה על האמת — על פי החוק, כמובן, ובהנחה לא פרועה שדנקנר אכן יהיה אסיר למופת — 16 חודשים בכלא, תנדוד לה קצת גם שנתו.
עונש למען יראו וייראו | נחמה דואק
אין שמחה כמו שמחה לאיד, כך לפחות נהוג לומר. איני יכולה להשתחרר מהמחשבה שהחברה הישראלית הפכה את השמחה לאיד לדרך חיים. החברה הישראלית הפכה לכזו, שדורשת ראשים על הצלחת, שאוהבת לזלול את כל מי שרק לפני שתי דקות סגדה להם.
אתמול זה תא"ל אופק בוכריס, שהיה מפקד נערץ וכעת הרשת גועשת ודורשת שעונשו יוחמר; היום זה נוחי דנקנר, שעוד לא יבשה הדיו על גזר דינו וכבר דורשים החמרה בעונש; מחר יחפשו את הראש הבא.
איני טוענת ששגגה מוחלטת יצאה מתחת ידי בית המשפט המחוזי שגזר על נוחי דנקנר שנתיים מאסר בפועל וקנס של 800 אלף שקל בגין העבירה שהורשע בה. לכאורה מדובר בעונש שהוא מתחת לרף הענישה שקבע בית המשפט העליון בפסק הדין של ג'קי בן זקן, שגם הורשע בהרצת במניות, בהיקפים קטנים יותר מדנקנר. אסתכן ואומר — העונש כבד. העונש אינו קל כלל ועיקר, ונועד גם למען יראו וייראו. לאותת לכולם שייזהרו. ואין כמו מקרה דנקנר כדי להרתיע אחרים.
לאלו שהעלו את דנקנר למעלת אל עליון, נדבן מדופלם, טייקון יודע כל שעסקיו חובקי עולם, אציע שלא ימהרו כעת לרקוד על קברו. שיפסיקו את המלחמה שכבר החלה בפייסבוק ודורשת שעונשו יוחמר, בדיוק כפי שקרה בפרשת בוכריס. על כולנו להתאזר בסבלנות ולהמתין ולראות מה יחליט בית המשפט העליון במידה ויוגש ערעור על העונש.
במידה שדנקנר יקבל על עצמו את הכרעת הדין ודלתות בית הסוהר ייסגרו מאחוריו, או אז נדע שהאיש קיבל את העונש על ההיבריס שבו לקה. על כך שחשב שהכל מותר, כולל הפסדי ענק לציבור הרחב, שהשקיע את מעותיו במניות אי־די־בי מתוך אמונה באשפות הפיננסית של דנקנר. אם יערער הניחו בבקשה להליך המשפטי להתנהל בשקט.
