yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום: יונתן בלום
    7 לילות • 09.11.2016
    "יש היום אנשים שמתביישים להגידשהם אשכנזים?וואלה, לא רע"
    רון כחלילי, האיש מאחורי 'ערסים ופרחות' שהחזירה את השסע העדתי לכותרות חוזר עם עוד יצירה מעוררת מחלוקת, 'אכלו לי, שתו לי', מכריז על כישלון המאבק המזרחי אבל ימשיך להילחם עד שאנשים יפסיקו להגיד 'אני ישראלי'
    יהודה נוריאל | צילום: יונתן בלום

    "המאבק המזרחי נכשל. כישלון דרמטי, אדיר, טרגדיה איומה ונוראית", אומר בהתרגשות הבמאי רון כחלילי, "כאילו לא קרה כלום. והסדרה החדשה שלי מביאה את זה לפנים. עד שאני אומר לעצמי: אלוהים אדירים, עבדתי לחינם?"

     

    זה קורה בפרק השני מתוך שלושה של 'אכלו לי שתו לי: הדור הבא', שתעלה לשידור ביום שני, 21 בנובמבר, בערוץ 8. כחלילי מתלווה אל אופיר טובול וכרמן אלמקייס־עמוס, מתנועת 'תור הזהב - עכשיו תורנו', במאמציהם לקבל תמיכה בקרב הציבור המזרחי בפריפריה. "ואתה מגלה שלמילה 'מזרחי' יש עדיין דימוי רע", אומר כחלילי. "ואני כבר חשבתי שזה נמחק, וחגגתי את המזרחיות בסדרה הקודמת שלי, 'ערסים ופרחות - האליטות החדשות'. אז וואלה, התנפצתי על הרצפה. למילה 'מזרחי' נעשתה דמוניזציה עמוקה".

     

    אתה לא מגזים? בכל זאת, הרנסנס המזרחי, השירה המזרחית, השיח המזרחי ברשת...

     

    "תשמע, אולי בחוגים ליברליים יש מי שחושבים ש'מזרחיות' זה מגניב, היפסטרים תל־אביביים, 'ערס פואטיקה' וכו'. אבל כשאתה יוצא מהגטו התל־אביבי, מה אומרים לך בעצם? 'אני לא מזרחי, כפרה. אני ישראלי'. אנשים שחיים בנינוחות עם המזרחיות שלהם, שומעים אייל גולן ומצביעים ליכוד, בדיוק הסטריאוטיפ המזרחי — רק אל תקרא לי כזה. הגעתי לעפולה, לנתיבות - ונפלתי. אנשים לא רוצים מהפכה. בחייאת, עזוב אותי. טוב לי בחינה ובבוטיק שלי.

     

     
    תביאי קבלות. רגב
    תביאי קבלות. רגב

     

     

    "ואתה יודע מה הכי דיכא אותי? שאין סולידריות מזרחית. אומרת להם כרמן, 'תפתחו את החלון ותראו מזרחים שלא שפר עליהם גורלם'. ועונים לה: עזבי אותי, בחייאת ראבק. המזרחיות היא לא דבק מספיק חזק. הדבר היחיד שמחבר שם הוא ההתנגדות לשמאל".

     

    בשני החלקים הנוספים בסדרה בוחן כחלילי את תמונת הנגטיב, את האשכנזים (בפרק שביים רפאל בלולו), אלה שנשלחו סוף־סוף, אחרי שנות דור, לעמוד בצד נזופים, לעיתים בעל כורחם. ובפרק השלישי (שביימה מורן איפרגן) את הצד החסר במשוואה, הפלסטיני הצעיר, המשקיף על קרבות היהודים בהשתאות חמוצה.

     

    מיואש או לא, כחלילי מסרב להניף דגל לבן. האיש, לזכותו ייאמר, ישב על הטיקט המזרחי הרבה לפני שמישהו המציא את המושג המעליב הזה. איש פרסום שהפך לעיתונאי, במאי דוקומנטרי, עורך ומפיק, שמהר מאוד גילה שהוא לא יכול אחרת, אלא לבד. הוא היה, בין היתר, מנהל הערוץ המזרחי 'בריזה', שהקדים מאוד את זמנו, וגם סלל את דרכו החוצה, להפקות עצמאיות.

     

    רק לאחרונה, כדוגמה אחת בלבד, הספיק לעבור ב'ציפורי לילה' של גל"צ כדי למצוא את התחנה מבוהלת.

     

     
    לא מושחת. דרעי
    לא מושחת. דרעי

     

     

    "התגובות הבהילו את התחנה. מכתבי תלונה לבוגי יעלון. לרמטכ"ל. אמרתי שאני נגד ברית מילה, בעד מדינת כל אזרחיה, דברים כאלה", הוא צוחק. "אחרי איקס זמן קוראת לי מרגול, לתוכנית שלה. עשינו את 'פה זה לא אירופה', עם דיבור שהתחנה לא זכתה לו מעולם".

     

    עד שאפילו מרגול, מסתבר, אמרה - עד כאן. כחלילי מעדיף לא לפרט. "היה פער בינינו. וזה נגמר... איום ונורא".

     

     

    * * *

     

    שאלה בסיסית: מה זה בכלל 'מזרחי'? הגדרת סל פוליטית על אבא או סבא שבאו ממרוקו, עיראק, תימן או איראן. ואנחנו בעצם ממשיכים לשחק את המשחק הזה, שנכפה עלינו.

     

    "נכון. אני רוצה לבדוק מה יחבר את הצורף מצנעא, הרב מקזבלנקה והאינטלקטואל מקהיר. וכן, זו קטגוריה שהומצאה על ידי אחרים. העניין הוא אם אתה נכנע לה או מתנגד לה. אז כמו שאומרים לך כל הזמן, 'הומו הומו הומו' - אז כן, פאק יו, אני הומו! אני מזרחי! ואני אקבץ את התימני והמרוקאי והפרסי ואתהפך עליכם!

     

    "כי יש לנו תרבות משותפת. גדלנו במדינות האיסלאם ויצרנו תרבות יהודית־ערבית. זה הדי־אן־איי שלנו. ויש לנו תפקיד היסטורי דרמטי בעולם הזה. להיות אלטרנטיבה לבני יהדות אשכנז, ולהראות שכן אפשר לחיות יחד וליצור תרבות משותפת. המזרחי כגשר לשלום - מאמין בכך בכל נימי נפשי".

     

    והדרך לכך, לפי כחלילי, היא מה שהוא מכנה "יצירת סדר יום מזרחי". "כשאתה מסתובב במרחבים הציבוריים, במגרשי כדורגל, באיי תנועה, בכנרת - אתה רואה מזרחים. זו מדינה של מזרחים, האוכל והמוזיקה מנצחים, איפה שהרחוב מדבר ואין ועדה מסדרת", הוא אומר. "ואיפה אין ניצחון מזרחי? בבית המשפט. באקדמיה. בתקשורת. שם לא תראה מזרחים, ומי שנכנס מגיע בזהות מטושטשת, אולי עם שם מזרחי אבל בלי סדר יום מזרחי. ומבחינתי, 'מזרחיות' היא לא צפיפות פיגמנטים אלא סדר יום. וגם שלי יחימוביץ' יכולה להיות מזרחית".

     

    אז בוא תציג לי סדר יום מזרחי. מדיני, כלכלי, דת ומדינה, תרבות.

     

    "מדינה אחת לשני עמים, מהים עד הירדן, בשוויון מוחלט, זכות הצבעה, הכל הכל הכל. ואל תאיימו עליי שיהיה פעם ראש ממשלה ערבי או שר ביטחון, זה לא מפחיד אותי. היו ראשי ממשלה יהודים שהיו יותר גרועים ליהודים. ולא מפחד מזכות השיבה. שיגיעו לפה מיליון פלסטינים. מה קרה, לא הגיעו מיליון רוסים והסתדרנו? ואני גם נגד עקירת ערבים, או יהודים, מבתיהם. כן, אני מסכים שמפעל ההתנחלות לווה בהמון עוול, אבל מהרגע שהמדינה נתנה חסותה לזה - עזבו".

     

    נו, זה ריאלי בעינייך שהמצביעים המזרחים יסכימו לתוכנית כזו?

     

    "זו פנטזיה לעוד 50 שנה. אבל צריך להתחיל כי זה מה שיהיה".

     

    הלאה.

     

    "כלכלי: קפיטליזם מרוסן, עם רשת ביטחון, חמשת המ"מים של ז'בוטינסקי, אפליה מתקנת, העדפת הפריפריה על המרכז, חלוקה מחודשת של תקציבי תרבות וחינוך. דת ומדינה: הפרדה. גם אם זה כרוך בריסוק ש"ס. אבל לא חילון כפוי. שבתי עסק יהיו סגורים בשבת. ולא לסגור את תל־אביב - להרגיע אותה. אבל המדינה צריכה לדאוג לרוב הפועלים הדפוק, כדי שהאדונים הקלגסים לא ינצלו אותו שבעה ימים בשבוע ויהפכו אותם לעבדים מודרניים".

     

    גילוי נאות: מקצועית, יצא לי להיפגש בעבר עם כחלילי פעמיים. כקולגה בפאנל 'הינשופים' וככותב בסדרה הדרמה הקומית, 'המשתכנזים', שהוא הפיק, הדבר הכי טוב שלא ראיתם מעולם - כי עבור זכיינית ערוץ 2 טלעד, בשנים ההן, 'מגש הכסף' במבטא ערבי־מזרחי היה יותר מדי. תמיד כריזמטי, שופע חן, כחלילי הוא אדם שנעים מאוד לשבת איתו. מה שעומד לעיתים בסתירה גדולה לשצף־קצף ולניסוחים הבוטים של הטקסטים שלו, המחוללים מהומה ברשת.

     

    הרבה אשכנזים, גם בסדרה החדשה שלך, תוהים בקול: מה אני אשם? מה, על זה שנולדתי להורים או סבים מאירופה?

     

    "בוא נדבר על יהודים ופלסטינים. אני בשמאל, ועדיין אני יהודי אשם כי אני חלק מהשיטה המדכאת. אני חלק משבט שמדכא עד עפר את השבט הפלסטיני. אותו דבר הדור השלישי או הרביעי האשכנזי. יש לך אחריות למה שקרה. ולא מספיק שתגיד סליחה, כמו אהוד ברק".

     

    אוקיי, שיעשה מה? שיתפטר מהעבודה ויפנה את מקומו לטובת מזרחי, כמו שמציעה אחת המרואיינות שלך? וגם היא לא יכולה, כי זו פרנסתה היחידה.

     

    "שיוותר על פריבילגיות. בוא נתחיל למשל עם מס ירושה. אבא שלי נפטר - יש איזו דירה ששווה 600 אלף שקל, לארבעה אחים. ומישהו שנפטר בקריית־גת, שבעה אחים, וכל אחד יקבל 50 אלף. אבל אם מת איזה אבא אשכנזי בכפר־סבא או רמת אביב - אתה נהיה עשיר! כוס אמק, רק תן לי את הדבר הזה! תן לי גם מאותו שקט, מאותו ביטחון כלכלי שיפנה אותך לעשות מה שאתה אוהב. מס ירושה, למה לא מיד?

     

    "ותחלק למשל את תקציבי המועצות האזוריות מההתחלה. לא ייתכן מקום כמו מועצת תמר, כמה עשרות קיבצניקים שיקבלו הכל, מול דימונה, שהאוכלוסייה שלה גדולה פי 30. שהאקדמיה תפתח את שעריה, ולא למכלאות־מכללות ב־40 אלף שקל בשנה. ותתחילו לוותר! כמו שאני, מתוך רצון לפתור את הסכסוך הפלסטיני, אומר להם, לפליטים מ־48', 'תבואו לארץ אחת שוויונית', בידיעה שמישהו יגור בבית שלך. אז אני דורש מאשכנזים גם לוותר עבור הדו־קיום בינינו. ואל תהיה יותר בן אלים, שמגיע אוטומטית לסיירת או לגל"צ או להבימה. עבר זמנכם. לא ייתכן שרק אותה שכבת מיעוט תמשיך ותשלוט".

     

    והטענה הנלווית עוסקת באלימות, גם בשיח שלך. מושגים מעליבים כמו 'צאצאי עגלונים', 'מדמנה אשכנזית', 'תרבות מי אפסיים' ועד לביטויים חריפים עוד יותר, אפילו גזעניים. אז מה עשינו? לרפא אלימות ושנאה באותה דרך?

     

    "אלימות? מה, נהיינו חנה בבלי, נימוסים והליכות? זה מצחיק אותי שמדברים על שנאה, אחרי ש־67 שנה שנאה ננעצה בגופי ואני זב דם. ואגב, ביטויי השנאה הם תופעה של העשור האחרון, דור צעיר שהביא רוח אגרסיבית. אני עוד הדור המנומס. אני לא 'שרפתי את הספרים של נתן זך', למרות שאני מבין את המשפט, כי חלק מההתעוררות היא לשנוא. ותשמע, כל ביקורת שאתה אומר להם, הם תופסים ככאפה בראש, 'מי אתה שתבקר, יא חתיכת ערס, אתה לא משורר ולא קולנוען'. לא מסוגלים להכיל ביקורת בכלל. ואם יש אנשים היום שמתביישים להגיד שהם אשכנזים? וואלה, לא רע".

     

    המודל המזרחי חייב להיות "או - או"? כמו ש"ס, אתה משעתק את הבדלנות החרדית האשכנזית. ואני חשבתי שהרעיון המזרחי הוא רעיון אזרחי, של שוויון, "גם וגם", מכיל את כולם. גם צ'כוב וגם נגיב מחפוז. צריך מלחמה?

     

    "אני בעד מלחמת עדות ומלחמת מגדרים. אני בעד מלחמות תרבות. כי מלחמה מייצרת עניין, מלחמה מייצרת דבר חדש. אבל לא, אני לא רוצה עולם בלי אשכנזים. עולם כזה משעמם בעיניי. אני שומע אנשים שאומרים לי, 'אתה שונא אשכנזים'. מה פתאום! אני מציע להם גם את האשכנזיות שהם מחקו ואיבדו! כי מה אנחנו יודעים על אשכנזיות, מעבר לגפילטע פיש, רגל קרושה, כלייזמר ושלום עליכם? ממה אתם פוחדים? תרוויחו עוד תרבות, עוד שכבה, את האשכנזיות שלכם! אבל לא. הם לא מוכנים להיקרא 'אשכנזים'. הם לא רוצים להיות כאן קטגוריה ולרדת מנכסיהם".

     

    * * *

     

    לזכותו של כחלילי, שתמיד ינסה למצוא פינה או טיעון בזכותו של הלא־פופולרי, ראש בריא נוגח בקיר הקונצנזוס. לעיתים עד גבולות בעייתיים, בלשון המעטה. כך למשל ביקש ללמד דברי סנגוריה על אייל גולן, בעת הפרשה ההיא. או מהעת האחרונה, בה גלל על השמאל, דווקא, אחריות לכך שלא חיבק את אלאור אזריה. "אני משוכנע שלו היה מדובר בבן טובים שבא מ'ההתיישבות העובדת' או מרמת־השרון הכל היה נראה לגמרי אחרת. השמאל הציוני, תנו לי לנחש, היה מאמץ אותו בחום אל ליבו: ערבי דיון בסינמטקים, הפגנות מנומסות בהבימה, ושיר תמיכה של מוקי", כתב, וכמובן הסעיר.

     

    וזה מגיע עד המקום שבו אתה מסנגר גם על המזרחי שזועק "מוות לערבים".

     

    "האנשים שצועקים 'מוות לערבים' הם קורבן של מערכת. לי ברור לגמרי שהייתה בשכונה שלנו תרבות יהודית־ערבית, מהמאה השביעית ועד לתקופה הקולוניאליסטית. אלא שמאז, ויחד עם הקמת המדינה והתנועה הציונית, גרמו לך לשנוא את עצמך ואת הערבי שחי בתוכך. הסיתו אנשים כנגד עצמם ומשפחתם. תסתכל על המזרחים, במרחבים הבטוחים שלהם: כשאין נקודת מבט לבנה - הם ממש ערבים. מסיבות קריוקי בערבית, לא רק עומר אדם - וכשהם יוצאים החוצה, כולם עם דגל ישראל ו'מוות לערבים'".

     

    אתה עושה הנחה מאוד־מאוד גדולה לאנשים בוגרים, כאילו הם "תינוקות שנשבו".

     

    "כן, אני עושה הנחה. כי כדי לרומם ולטפח את השיח המזרחי, אתה צריך להסתכל על השיטה עצמה כמכשול. זה לא סתם נער מזיע בלי חולצה שצועק מוות לערבים. אתה מבין מאיזה בית הוא בא, ומאיזו שכונה, ומה הממסד ובית המשפט והאקדמיה והתקשורת עשו לו. הם דחפו אותו! והאמת היא שבכלל כדי להיות - הוא חייב לצעוק 'מוות לערבים'! אחרת הוא שקוף לחלוטין".

     

    השאלה אם ההנחות האלה לא הופכות לפטור כמעט־אוטומטי, שבו כל מזרחי הוא כשר, ואז אין סרגל ואין מוסר. אריה דרעי, למשל, שהורשע על עבירות שחיתות.

     

    "עובדתית, אני לא רואה את המושחתות שלו. ואם היה משהו, כן בית, לא בית - זה פרוטות. זה לא אשר ידלין או אהוד אולמרט או אברהם הירשזון. ולתפיסתי, ברגע שהתיאבון של דרעי גדל, והוא פזל לכיסא ראש הממשלה - ראשו קופד. זו שיטה. עד שכחלון כבר מסתיר את מזרחיותו. 'זה שיח שעבר, מה פתאום מזרחי, אני ישראלי'".

     

    עד לאחרונה תמכת בש"ס. מפלגה הומופובית, שלנשים אסור להתמודד בה, במודל חרדי־אשכנזי גזעני, עם שנאת זרים בנוסח אלי ישי.

     

    "כל מה שאתה אומר נכון ומזעזע. אבל לש"ס יש תפקיד עצום בשיקום הזהות המזרחית. הגרעין הקשה שלה הוא אנשים שקופים שלא הציעו להם כלום. ואז נתנו להם זהות ושבט ובית תפילה וסידור לילדים. ממש כמו מה שעשה החמאס. ואלה אנשים שאילולא היו מצביעים לש"ס, היו מתים. הולכים לבית סוהר וסמים".

     

    אתה האדם שיזדעק, ובצדק, על מיעוט מזרחים בהשכלה הגבוהה. ומי תורם עיקרי לכך? ש"ס, שמשאירה אותם מאחור! ולהם הצבעת?

     

    "כן. כי להצבעה שלי יש כמה אלמנטים. אחד, אני תוקע לך אצבע בעין. שתיים, אני יתום פוליטית. בחיים לא מרצ ובחיים לא עבודה. גם כשעמיר פרץ היה שם, אמרתי לו ולשלי, תצאו מהעבודה, מפא"י צריכה להיות מובלת לקבורת עולמים. רגשית אני לא מסוגל להצביע עבורם, אף פעם. לכן אני זז, בין בל"ד לש"ס".

     

    יאמר הקורא הטיפוסי: סליחה, מר כחלילי, אתה קוקו. כי אני ציוני.

     

    (צוחק ארוכות) "ציונות? המדינה הציונית עשתה לי גם דברים רעים. סיכסכה אותי עם שכניי, עם ההיסטוריה והתרבות שלי, גמרה לי על הזהות, הסלילה והפגירה וכלאה בסטריאוטיפ. עשתה אותי סוג ב'. הביאה אותי בתור העבד. אז העבד קם על יוצרו. ואני לא מתחנן ולא מבקש: תנו לי את זכויותיי. וש"ס ובל"ד אומרות את אותו דבר: אוטונומיה תרבותית. ציונות? לא מעניין אותי. פיגום שנשאר ולא עידכנו אותו".

     

    אלא שמאמציו של כחלילי, אפילו הנאיביות שלו, ספגו גם כאן מפלה מרה. "אני מגיע לש"ס ואומר לדרעי, 'אני רואה את המחר. ומבקש ממך הבטחה, שאחרי הבחירות תפתח את הדלתות ותשנה את ש"ס מהיסוד. אין את המשקולת של הרב עובדיה, המזרחים זקוקים להנהגה'. והתשובה הייתה לא. מפח נפש כבד", מודה כחלילי. "מה לעשות, אני נע כל הזמן וגם טועה. מעדיף לזוז על פני סטגנציה".

     

    * * *

     

    כחלילי, 58, נולד במושב תאשור, משם עברה משפחתו לפתח־תקווה ואחר כך לבת־ים. הבן הבכור מתוך ארבעה. ההורים עלו ממצרים ב־1951. אבא אמיל ז"ל הגיע מהליופוליס, משפחה מהמעמד הגבוה, קומוניסטית ואנטי־ציונית.

     

    "משפחתו של אבי המשיכה לברזיל. הוא לא דיבר איתם מעולם, ואמו ישבה עליו שבעה עד מותה, כי הוא בגד ברעיון והלך למדינה היהודית־ציונית. ומזרחיות? אבא היה אומר, מה קרה לך, אני 'מזרחי'? היה מדבר צרפתית, אנגלית ואיטלקית. תימנים ומרוקאים הוא לא הבין בכלל".

     

    אמו ג'ולי גדלה בחארת אל יהוד, "שכונת היהודים" של קהיר, שכבה נמוכה יותר. והיא מכינה את האוכל המצרי הכי טעים, לפחות באזור תל־אביב רבתי, במסעדה המקסימה שלה בפתח שוק הכרמל. "אמי עלתה בגיל שש, וכל הווייתה ערבית. והסכסוך הפנימי שלה עם ערביותה קורע את ליבי. היא קוראת לי 'עבדאללה'. 'מה לך ולהם?'" הוא צוחק, "מקללת אותי, עברת צד! ונניח יש פיגוע, אז זה 'מוות לערבים', ואין אמונה בהם, ושלא תדע מה עשו לנו במצרים. ובאותו זמן, היא שמה במסעדה עבד אל־ווהאב. ואם היא מדברת עם מישהו שעתיים בערבית, חוזרת מאושרת. הכל כזה מסוכסך ומתנגש".

     

    כחלילי הוא אב לזהר בת הארבע וחצי ונור בן ה־13. גרים במרכז תל־אביב. "והם כבר גדלים בסביבה אשכנזית. לא שומעים עופר לוי בבית", הוא מודה. "מצד שני, את נור כבר מעכבים בשדה התעופה, בגלל השם הערבי שלו".

     

    "השתכנזתי". ביטוי שכחלילי, ולא רק הוא, מרבה להשתמש בו. "אתה מגיע לפריפריה, ולא אוהבים אותך, על זה שבאת מתל־אביב. כי ברגע שמזרחי מצליח הוא נחשב כמי שעבר את הגדר".

     

    לעזאזל, מה זה 'להשתכנז'? אז כן, אני איבדתי את העי"ן והחי"ת, ואני גר בת"א. מה, הצלחה זה אשכנזי? השכלה זה אשכנזי? התחרפנתם?

     

    "אתה צודק, יש פה בעיה. אז תמצא לי הגדרה אחרת. אולי 'משת"פ'? משתכנז זה לחצות את הקווים, לקבל את העליונות שלהם. ואני מהדור שהשתכנז כדי להצליח. אני משת"פ. וזו טרגדיה. כי להשתכנז זה לתת למגע הקסם הלבן להשתחל לקרביים שלך, והוא כלוא בי. גדל בתוכי אשכנזי. יש בי ישות מזרחית שמבינה עוול ודיכוי, וישות הגמונית, מנצחת - ושתיהן מתנגשות בי".

     

    מלחמת התרבות היא המקום שמחבר אותך למירי רגב? בכלל, כמה צפרדעים שלה אתה צריך לבלוע?

     

    "בוא נראה: פליטים, סודנים, פלסטינים... (צוחק) המון צפרדעים. אבל הפסקתי לחכות לפוליטיקאי המושלם. אני תומך בה נקודתית, ולא מעניין אותי אם זו מקפצה במרכז הליכוד, כל עוד היא תביא קבלות. פעם ראשונה שאישיות בכירה מצטטת את דוח 'ליבי במזרח'! 'מוות לסודנים' ו'שתהיה אינתיפאדה!' - מתנגד. צדק חלוקתי ותיקון היסטורי? אני בעד. כמו שאין מתנגד ממני לבנט. אבל תמכתי במסקנות ועדת ביטון".

     

    תשמע, אני מסתכל על ההנהגה במדינה הזו. ביבי, בנט, לפיד, ליברמן, תנועת ההתנחלות - זה השבט האשכנזי, ביג־טיים. למרות כל ההמולה המזרחית שכאילו מתנגנת כאן.

     

    "מסכים. לשבט האשכנזי לא קרה דבר. הוא עושה קולות של התרופפות, אבל בפועל מעביר את הלפיד מההתיישבות העובדת לציונות הדתית. המזרחים נשארנו באותו מקום נידח, ייצרו לנו מכלאות אבל ההגמוניה עדיין שלהם, עם אותם שירים ואותם גיבורים והסנדלים והדובון.

     

    "ואתה יודע, אצל האשכנזים אתה תמצא את הסולידריות שאין למזרחים. אני רואה את זה בטלוויזיה. רפי רשף מוציא תוכנית, מיד זה פרומו, וזה כותב עליו, וזה מפרגן. ואני? תמיד דרך הדלת האחורית. תמיד צריך להוכיח פי 10. תסתכל מסביבך, תראה למשל את קבוצת העיתונאים מהציונות הדתית. כולם אידאולוגים מחויבים. הלוואי שלנו היה את זה".

     

    אז כמו שאומרים לך תמיד: למה לחכות שיפנו מקום? עשה לך מקום בעצמך. רוץ, רון, רוץ!

     

    "אני עושה סרטים דוקומנטריים. 'פועל תודעה', כמו שקרא לזה אורי אבנרי. אני לא מאמין במשחק הפוליטי ולא טוב בו. וגישושים פוליטיים היו, מלא. לא רוצה! מה, במה הם משפיעים יותר מאיתנו? אני קורא את הפוסטים של סתיו שפיר ויוסי יונה ותמר זנדברג, ורואה את התסכול הגדול. ואפילו כחלון, שלא מצליח להזיז כלום. אז אני משפיע לא פחות מח"כ בשורה החמישית".

     

    לפחות נהנה מעמדתך כמעצב תודעה?

     

    "להפך! אני שונא את זה! אני סובל! אני אמן, אני רוצה אהבה! וכל היום אני חוטף. כל הזמן מואשם שאני גוזר קופונים, שאני עשיר, יש לי נכסים. הלוואי! וקוראים לי 'מזרחי מקצועי'. מצטער, לא השארתם לי מקום אלא להיות כזה. אני שבטי. כמו שאם הייתי אישה הייתי פמיניסטית, ואם הייתי פלסטיני - וואה וואה, כמו מה שאהוד ברק אמר. אז כן, יש לי תפקיד. ואם תקרא לי מגלומן? סבבה".

     

    7nights@yedioth.co.il

     

     

     


    פרסום ראשון: 09.11.16 , 05:27
    yed660100