זה היה מחזה אומלל. לבית משפט השלום בתל־אביב הוכנס בועז (שם בדוי, ככל השמות בכתבה), חולה בניוון שרירים. ארבעה סוהרי שב"ס נשאו אותו אל כיסא העצורים והדיון החל. על סדר היום: מעצרו של בועז בלילה הקודם, לאחר שאחייניתו ביקרה אותו בביתו והתלוננה שאיים עליה, ובקשת המשטרה להארכת המעצר בארבעה ימים. השופטת הבכירה רונית פינצ'וק אלט ביקשה מהמשטרה למשוך את הבקשה לפני תחילת הדיון, אבל המשטרה התעקשה. התוצאה: חמש דקות הזויות שבסופן שוחרר בועז לביתו ללא תנאי. "מדובר באדם שבקושי מסוגל לזוז, שנזקק לאחרים לצורך ביצוע פעולות בסיסיות", נימקה השופטת בכתב. "במידה שהאחיינית מרגישה מאוימת על ידו, לא היה לה מה לחפש בביתו והחשש לביטחונה יכול לבוא על מקומו בשלום בכך שתימנע מלהגיע לביתו. מצער כי החשוד נעצר והוחזק עד עתה במעצר וכי המדינה לא חזרה בה מהבקשה להארכת מעצרו".
סביר להניח שהפיאסקו הזה היה נמנע בקלות אם בועז היה פוגש עורך דין טרם חקירתו. רק שזה לא קרה. "אף אחד לא טרח ליידע אותנו בסנגוריה הציבורית על המעצר, כמתחייב מהמשטרה", אומרת עו"ד ענבר קינן, שייצגה את בועז בדיון. "לדעתי, לא יידעו אותנו מסיבה פשוטה — אם היינו מגיעים לתחנה סביר להניח שהאיש היה משוחרר באותו רגע. אף אחד לא היה משאיר חולה בניוון שרירים במעצר".
מה האינטרס של המשטרה?
"מה שהיה קורה זה שהיו מביאים שופט מהבית והוא היה נכנס במשטרה. אני משערת שלמשטרה לא היה נוח להגיע בערב לבית המשפט אז הם אמרו, יאללה".
תחקיר "ידיעות אחרונות" חושף כי המקרה של בועז לא יחיד. על פי נתוני הסנגוריה הציבורית, בכל שנה יש עשרות אלפי מקרים שבהם חשודים נחקרים מבלי שפגשו עורך דין. מהתחקיר עולה לכאורה תמונה קשה. בין השאר, סיפרו לנו חוקרים לשעבר במשטרה על שיטות שונות ומשונות לגרום לחשודים לוותר על ייעוץ משפטי, למשל באמירות כמו "למה אתה צריך עורך דין?" או "עורך הדין יסבך אותך". במקרים מסוימים שאליהם נחשפנו, החוקרים מרחיקים לכת, וכשחשוד מציין שאין לו כסף לעורך דין, הם לא מעדכנים אותו שהוא זכאי לייצוג בידי הסנגוריה הציבורית, הניתן חינם למחוסרי אמצעים.
"עשרות אלפי חשודים בשנה נחקרים ללא נוכחות סנגור", אומרת עו"ד גליה ניצני, הממונה הארצית על ייצוג עצורים בסנגוריה הציבורית, "ובמקרים רבים הם מסתבכים לשווא. רבים, מתוך תשישות ובלחץ החקירה, מוכנים להודות הודאות שווא, לפעמים במחשבה מוטעית שהם יוכיחו את חפותם במשפט. מי שבמיוחד נפגע מהתופעה הם קטינים, בעלי מוגבלויות שכליות או נפשיות ואנשים ללא עבר פלילי, שזה מפגשם הראשון עם המשטרה".
היקף התופעה מבהיל, במיוחד כשיודעים כי יותר ממחצית מהייצוג בתיקים פליליים בישראל נעשית על ידי סנגורים ציבוריים: לפי הנתונים שהעבירה אלינו הסנגוריה הציבורית, בלא פחות מ־63 אחוז מהמקרים, חשודים לא פוגשים סנגור ציבורי לפני החקירה או לאחריה, אלא רק לאחר לילה במעצר, בהגיעם להארכת מעצר או להגשת כתב אישום נגדם. במספרים, מדובר ב־32,066 חשודים ב־2015.
רולטת תחנות
אם שואלים את המשטרה, יש לנתונים האלה הסבר פשוט: החשודים לא רוצים עורך דין. כך כתב נצ"מ עופר שומר, עוזרו האישי של המפכ"ל רוני אלשיך, לסנגוריה הציבורית לפני חצי שנה: "לא ניתן לומר כי קיימת תופעה שבמסגרתה נחקרים אינם מיודעים על זכותם להיוועץ עם סנגור. נהפוך הוא. הניסיון מלמד כי בחלק לא מבוטל מהמקרים נחקר איננו מעוניין בייעוץ סנגור טרם חקירה, אולם לאחריה ובמיוחד בעת הגעתו לבית המשפט, משנה את דעתו".
את עו"ד ניצני זה לא משכנע. נכון שבסנגוריה לא יכולים לשלול את האפשרות שחלק מהחשודים אכן ויתרו על ייעוץ, כדברי המשטרה. אבל השאלה האמיתית מבחינתם היא ממה נובע הוויתור. "יש לנו חשש מאוד כבד שהוויתור הזה לא אמיתי", אומרת עו"ד ניצני, ומסתמכת על נתונים המצביעים על הבדלים משמעותיים בין תחנות המשטרה השונות.
50 אלף חשודים ייצגה הסנגוריה הציבורית ב־2016, אבל רק כשליש, 37 אחוז, פגשו עורך דין לפני חקירתם. במהלך התחקיר התברר כי בתחנות מסוימות המצב חמור יותר מבאחרות, כלומר השאלה אם חשוד יממש את זכותו לעורך דין תלויה בתחנה שבה ייחקר. כך, על פי חישובי הסנגוריה הציבורית שהועברו אלינו, סיכויי חשוד לפגוש עורך דין לפני החקירה בימ"ר מרכז־שרון עומדים על 16.98 אחוז, בנתניה 17.04 אחוז ובפתח־תקווה 16.52 אחוז. בלב תל־אביב, הסיכוי גבוה מעט יותר ועומד על 24 אחוז, ובתחנת מוריה בירושלים — 21.6 אחוז. זה לא גבוה, אך עדיף מאשר בנצרת, שם יש לכם רק 8.04 אחוזים סיכוי לפגוש עורך דין לפני חקירה, בשפרעם (6.79 אחוזים) או במשגב (3.23 אחוזים). במג"ב צפון, אגב, תשכחו מעורך דין: אפס (ובספרות: 0) אחוזים מהנחקרים שם ב־2015 פגשו עורך דין לפני החקירה. יש גם תחנות מצטיינות: בבת־ים, למשל, הסיכויים הם 97.47 אחוז, ברמת־גן 95.05 ובימ"ר תל־אביב 85.06.
הנתונים האלה, אגב, נוגעים לסנגורים ציבוריים בלבד, כשהמשטרה אמורה לדווח על כל נחקר הזכאי לייצוג ציבורי. לגבי חשודים הנועצים בעורך דין פרטי אין פיקוח ולכן אין איך לבדוק אם הזכות נפגעת או לא.
"איך מסבירים ש־95 אחוז מתושבי רמת־גן רוצים עורך דין לפני החקירה ורק 24 אחוז מתושבי מרכז תל־אביב?" שואלת עו"ד ניצני. "מה, נחקרים במרכז תל־אביב פחות מודעים לזכויות? אנחנו חוששים שמקור ההבדלים הדרמטיים בין התחנות הוא בחוקרים ולא בנחקרים, ושהוויתור שעליו מדברת המשטרה אינו אותנטי. נתקלנו באינספור דוגמאות לשיטות השונות לגרום לנחקר לוותר על עורך דין".
אם שואלים את סנ"צ (בדימוס) יאיר רגב, היום עורך דין פרטי המייצג חשודים ולשעבר ראש מפלג חקירות ביחידה הארצית לחקירות בינלאומיות — החשד הזה מבוסס. "אם יש בתחנה מסורת של חוקרים טובים, מנוסים וישרים, הם מזהירים את החוקרים החדשים לא להתעסק בשטויות והחשודים מקבלים עורך דין. בתחנות אחרות עושים כל מיני תרגילים".
מה למשל?
"שואלים חשוד, למה אתה צריך עורך דין? מה, אתה אשם? אתה יכול להתחיל לענות ואם תהיה בעיה, תתחרט ותבקש עורך דין. מסבנים אותו עד שהוא מסכים".
בהיעדר עורך דין, מסביר רגב, יכולים החוקרים להפעיל שיטות לחילוץ הודאה, שלא היו מפעילים לו הנחקר היה מיוצג. "שיטה אחת היא להמעיט מחומרת המעשה כדי לתת לנחקר תחושה שלא נורא להודות. שיטה שנייה היא פשוט לשקר, למשל לומר לנחקר שיש ראיות מפלילות נגדו. שיטה שלישית היא יצירת תחושת אין מוצא: לתת לנחקר הרגשה כללית שהודאה היא הדרך היחידה להפסיק את לחץ החקירה. מניסיוני אני יודע שכל אדם עלול להיכשל בחקירה בעקבות שיטות כאלו. נחקרים מוחלשים ייכשלו בשיעורים גבוהים מאוד". גם עו"ד שי ויזלברג, ששירת במשך שנים ארוכות כקצין חקירות במחוז ירושלים והיום עובד עם הסנגוריה הציבורית, מכיר את העניין. "יש כמה שיטות לגרום לחשוד לוותר על עורך דין", הוא אומר. "אפשר לנהל איתו שיחה לא פורמלית לפני החקירה. אפשר לא ליידע אותו שהוא זכאי לעורך דין — הרבה פעמים אין תיעוד מצולם של החקירה אלא רק פרוטוקול, אז אתה כותב שיידעת אותו. אומר החשוד, הוא לא יידע אותי, למי יאמין השופט? שיטה טובה יותר היא לחקור אותו כעד בתיק. הרי החוקר לא חייב להזהיר עדים, ובאזהרה מודיעים לנחקר שהוא זכאי לסנגור. אז אתה חוקר אותו כעד, עושה הפסקה, כותב: בשלב הזה אני מודיע לך שאתה חשוד באחת, שתיים, שלוש, יש לך את הזכות לשמור על שתיקה וזכות להיוועץ עם עורך דין. גם אם הוא ייקח עורך דין, כבר קיבלת ממנו את כל הפרטים. לפעמים עושים משהו עוד יותר גרוע, שכמובן אף פעם לא יתועד ואף חוקר לא יודה בזה, וזה ללכלך על עורך הדין".
תסביר.
"נגיד שעורך דין הגיע לתחנה, ייעץ לחשוד והלך. החוקרים יכולים לומר לחשוד, זה עורך דין מושחת, הוא ימכור אותך, הוא נותן עצות לא טובות. הם גם יכולים להמשיך לגלגל שיחה אחרי החקירה, שוב באופן לא פורמלי, והחשוד לא מודע שזה ממשיך להירשם נגדו".
אסי לוי, לשעבר קצין חקירות בכיר ממחוז דרום והיום סנגור שמכיר את הנחקרים מהצד השני, מגלה שבמקרים מסוימים, גם בקשה מפורשת של הנחקר לא נענית. "לפעמים הבן אדם מבקש, מתחנן לייעוץ לפני חקירה — ופשוט לא נותנים לו. אומרים לו שלא מגיע לו, או, 'עזוב, אתה עוד מעט משתחרר'. או 'אני גם ככה לא מתכוון לעצור אותך. בוא רק תיתן גרסה'".
מה בעצם המוטיבציה של החוקרים?
"לפני שהייתי בימ"ר, פעם, הייתי בצנחנים. המוטיבציה שם הייתה להרוג מחבלים. הכניסו בנו רעל להרוג מחבלים. אותו דבר במשטרה: אתה בא לחקירות, אתה רוצה להצליח. גם על בסיס אישי".
יכול להיות שביחידות מסוימות לא מספרים לחשוד על זכותו להיוועץ בעורך דין מתוך חוסר ניסיון או רשלנות?
"אני לא חושב שזו רשלנות. אני חושב שזו מגמה. כל החוקרים שאני נתקל בהם, בייחוד בדרום, ותיקים. זה לא חוקר יומיים וחצי. אנשים, בלי שמות, שעובדים בתשאול שנים, אפילו כאלה שהיו איתי בקורס שוטרים. אנשים עם המון ניסיון. אתה לא יכול להגיד עליהם שזו רשלנות. זה מגמתי".
כמו תוכנית ריאליטי
במקרים מסוימים שמגיעים לבית המשפט, טוען החשוד כי לא יוּדע בדבר זכותו להיוועצות או שהחוקרים ניסו להשפיע עליו שלא לממש את זכותו. החוקרים מכחישים, ובחלק מהמקרים בית המשפט מקבל את גרסתם. אלא שמתברר כי החוקרים לא תמיד אומרים אמת — ומדובר בטעויות שעלולות להפליל חפים מפשע או להבדיל, להקל עם העבריינים.
כך קרה בתיק שנחקר בירושלים. גבר ואישה התנשקו ברכב חונה, כשחבורת בני מיעוטים רעולי פנים שברה את חלונות המכונית ושדדה אותם באיומים. המשטרה איכנה סלולרי שנגנב מהם והגיעה אל החשוד טארק. בפרוטוקול החקירה נכתב שהוקראה לו אזהרה והוא יוּדע בדבר זכותו לעורך דין, וכי תגובתו הייתה: "אני מבין עברית קצת ואין לי כסף לעו"ד ואני אקח עו"ד אחר כך". מרגע זה, לפי הפרוטוקול, נמשכה החקירה בלא הפרעה, ובמהלכה הודה טארק. עבור התובע, מדובר בתיק זריז של שוד בנסיבות מחמירות, שעונש מאסר דו־ספרתי בצידו. אבל אז ביקש עו"ד רועי פוליטי, שייצג את טארק במשפט, לראות את קלטת החקירה. "בקלטת ראינו שחוקר אחד, ב', גבה מטארק את העדות והקריא לו את האזהרה, שרק מי שמדבר עברית היטב מבין מה מקריאים שם. במקביל, בדרך כלל יושב חוקר מול נחקר ויש שולחן באמצע, אבל כאן התיישב ליד טארק עוד חוקר בשם ח', בחור גדול כזה, מאוד קרוב".
השתלשלות העניינים הייתה, לטענת עו"ד פוליטי, בעייתית מאוד. מתמלול סרט החקירה עולה כי החוקרים לא אמרו לנחקר שמגיע לו להיוועץ חינם בעורך דין מהסנגוריה:
החוקר ח': "אתה לא צריך עו"ד? אמרת לי קודם שאתה לא צריך עו"ד".
החוקר ב': "יש לך כסף לעורך דין?"
טארק: "אין לי כסף".
ח': "אתה מספר את האמת, אז למה אתה צריך את זה?"
טארק: "אין לי כסף לשים".
ח': "אתה לא צריך, בלי קשר לכסף אמרת לי שאתה לא צריך. מה אמרת לי?"
טארק: "לא יודע. התיק חשוב, רוצה עו"ד".
ח': "אז אתה רוצה עו"ד אחר כך, אז אחר כך, אני אקח עו"ד אחר כך".
בסרט נראה החוקר ב' כשהוא כותב, ואומר במקביל: "אני אקח עו"ד אחר כך".
"כל הזמן הזה", אומר עו"ד פוליטי, "אתה רואה את ח' מנופף בידיים שלו מאוד קרוב לפרצוף של הנחקר. זה פרט שאתה לא חושב עליו יותר מדי כשאתה צופה בחקירה. זה קצת אגרסיבי, זה קצת מאיים, אבל אתה יודע, הוא לא מרים עליו יד או משהו. מאוחר יותר, פתאום מתגלה מה היה לפני החקירה ואתה מבין".
בהמשך אומר טארק: "נמאס לי חאלס".
ב': "למה?"
טארק: "רוצה לסגור את הקטע".
ב': "למה אתה רוצה?"
טארק: "זה בגלל ששם במשרד הוא הרג אותי (הכוונה לחוקר ח' — א"ש)".
ב': "לא, לא, לא".
טארק קם ומנסה לפתוח חגורה ולהוריד את מכנסיו, כדי להראות את החבלות.
ב': "שב, שב, שב".
לאחר צפייה בסרט החקירה הגיעה הפרקליטות לעסקת טיעון עם עו"ד פוליטי, שלפיה טארק ירצה 20 חודשי מאסר בלבד בגין התיק המדובר ותיק שוד נוסף. אף שתיאור האירועים נשאר כמעט כשהיה, סעיף האישום שונה משוד בנסיבות מחמירות ל"תקיפה לשם גניבה", סעיף חמור הרבה פחות. "מה שקרה פה", מסביר בכיר במשרד המשפטים, "זה שמחדל משטרתי, שבמהלכו ניסו להניא חשוד מלקחת עורך דין וכנראה הפעילו נגדו אלימות, גרם לנזק קשה לתיק ולשחרור החשוד בעונש קל יחסית".
בתיק אחר הגיע לחקירה מוטי, חשוד באונס. על פי פרוטוקול החקירה, למוטי הוקראה הודעה על זכותו לסנגור ציבורי, אלא שגם כאן, בין מה שנכתב בפרוטוקול והמציאות — היה מרחק רב. "כסנגור הרבה שנים, לפחות פעם־פעמיים בשבוע לקוחות מספרים לי שלא ניתנה להם זכות ההיוועצות", מספר עו"ד רהב אופנהיימר, שייצג את מוטי. "אני שואל את החשוד, למה לא קראת לי? הוא אומר: לא אמרו לי. אני מעלה את זה בדיון מעצר והמשטרה שולפת הודעת מעצר, וכתוב שהוא חתם שניתנה לו זכות ההיוועצות. אז אני אומר, טוב, כנראה הלקוח לא מדייק בדבריו, וממשיכים הלאה. אמה־מה? בתיק פשע חמור, בתיק אונס, החקירה מתועדת על ידי מכשיר שנקרא 'ענבל'. כך התגלתה התקלה עם מוטי".
מצפייה בקלטת עולה כי הדברים לא התנהלו כפי שכתבה החוקרת, אפרת שובל מתחנת חדרה, בפרוטוקול החקירה. החוקרת רק אמרה לחשוד: "זכותך להתייעץ עם עורך דין". בהמשך מוטי מבקש עורך דין וחוזר על הבקשה שוב ושוב, ובסופו של דבר אומרת לו שובל: "אז איפה עורך הדין שלך? תתקשר אליו עכשיו". כשמוטי אומר, "ומה אם אין לי את המספר שלו פה?" — היא משיבה: "בעיה שלך".
כשנחשפה הקלטת החקירה בבית המשפט המחוזי בחיפה, זעם השופט רון שפירא: "בטופס המודפס שהוקרא לך, מוזכרת הסנגוריה הציבורית", אמר לחוקרת. "בהקלטה, לא הזכרת את הסנגוריה הציבורית כי את זה אנחנו שומעים. והשאלה שלי, אם האזהרה שמופיעה בטופס המודפס זה משהו מובנה?"
שובל: "מובנה".
"אם הטופס מובנה, זאת אומרת שכל פעם שאני מקבל טופס חקירה מתחנת חדרה וכתוב שמזהירים מישהו, אני לא יכול להתייחס לטופס כאל אזהרה אלא רק למה שאני שומע בחקירה המוקלטת?"
שובל: "אני לא יודעת לגבי אחרים, אני אומרת שאכן לא הזכרתי את המשפט של הסנגוריה".
השופט: "בסדר, אני שואל, כל חוקר בחדרה שיעלה, זו האזהרה שתיכנס לטופס?"
שובל: "כן".
השופט: "בין אם הוא אמר או לא אמר?"
שובל: "נכון".
למרות הביקורת על החוקרת, הרשיעו השופטים את מוטי, שכן היו ראיות נוספות שאיפשרו זאת. ללא ראיות כאלה, יש סיכוי שהיה יוצא בעונש קל יותר בשל הפגמים בחקירה. "הבעיה", מסביר עו"ד אופנהיימר, "היא שב־90 אחוז מהמקרים אין לנו הודעה מוקלטת כי לא מדובר בפשע חמור, ואז לא נדע מה האמת".
למה חוקרים, שיודעים שהחקירה מתועדת, עושים את זה?
"חוקרים הם בני אדם", משיב ויזלברג. "וכשאתה חוקר המון שעות ביום, אתה פחות מודע למצלמה. זה קצת כמו תוכנית ריאליטי: בהתחלה אתה יודע, אכפת לך מהמצלמות ואתה מתנהג כמו חנה בבלי. אבל אחרי שלוש שעות אתה חוזר לאישיות האמיתית שלך".
כתב אישום בהפתעה
בחקירות רבות, מערכת "ענבל" המשטרתית לא עובדת והתיעוד היחיד הוא פרוטוקול החקירה. גם כאן, המשטרה מתעדת לעיתים את טעויותיה. כך למשל בתיק הצתה לפני כחודשיים, גילה הפרוטוקול כי הנחקר ביקש "להתייעץ עם העורכת דין שלי, מדובר בחיים שלי", והחוקר השיב כי הזכות הזו ניתנה לו מוקדם יותר — והוא לא ניצל אותה.
אלא שלפי הפסיקה, ברגע שנחקר מבקש ייצוג, גם אם ויתר עליה מוקדם יותר, על החוקר לעצור את החקירה ולחכות שעורך דין יגיע בזמן סביר. נשיאת בית המשפט העליון בדימוס דורית ביניש קבעה נחרצות בשני פסקי דין שונים, כי הזכות לעורך דין היא בסיסית. "חשיבות זכות הפגישה וההיוועצות בשלב החקירה נובעת מכך שחקירה על ידי אנשי מרות מהווה סיטואציה מורכבת ולוחצת לכל מי שנחקר בתנאי מעצר כשהוא ניצב לבדו אל מול חוקריו", כתבה בפסק דין שהפך להלכה פסוקה.
במקרים אחרים, נחקר שלא עודכן בדבר זכות ההיוועצות, משוחרר לביתו ורק כשמוגש נגדו כתב אישום, הוא מגלה שהוא זקוק לעורך דין. כך היה במקרה של אבי, נער בן 14 ממוצא אתיופי מאזור הצפון. הפעם הראשונה שבה עלה התיק שלו בסנגוריה הציבורית הייתה בהגשת כתב אישום. "אני מקבל את כתב האישום, קורא ולא מאמין", נזכר עו"ד אודי עמר. "התמלאתי זעם. הילד הזה לא נועץ בעורך דין בזמן חקירתו או אחריה, והגישו נגדו כתב אישום על עבירת היזק לרכוש במזיד".
אם הוא הזיק לרכוש, מגיע לו.
"אם תשמע מה העבירה, לא תאמין: הילד, שרב עם אמא שלו, זרק ביצים על הרצפה ושפך חלב וטענו שהוא הזיק לרכוש האם. לקטין צבר, אפילו לא מתל־אביב, אפילו מירוחם, אין סיכוי שזה יקרה".
ובזמן החקירה לא הודיעו לכם שיש קטין שאלו החשדות המגוחכים נגדו?
"אפילו בעבירות חמורות למבוגרים שואלים את הנחקר, מה אתה צריך עורך דין? אז נראה לך שלילד אתיופי בן 14 ייתנו עורך דין חופשי?"
איך זה נגמר?
"נפגשתי עם הפרקליטות, ובסוף משכו את כתב האישום האבסורדי הזה. הבעיה היא שבין הגשתו לבין ביטולו, הילד כבר נשאב לתוך אי־הצדק שעשו איתו והסתבך בדברים אחרים".
כמו אבי, יש חשודים שכלל לא מודעים לזכויותיהם. לפעמים אלה האנשים החלשים ביותר בחברה. כך במקרה של רועי, הומלס תל־אביבי בן 24 שנעצר לפני חודש. עורכת דינו, פולינה סורין, מספרת: "רועי ישב עם עוד חבר הומלס בחניון בתל־אביב והם עישנו סיגריה. הוא היה צמא וראה שדלת הבוטקה בחניון פתוחה ושיש בפנים בקבוק מים, אז הוא לקח אותו, שתה וחזר לפינה שלו. פתאום קפצו עליו סמויים, לקחו אותו לתחנה ועצרו אותו. לנו, לסנגוריה, לא קראו, למרות שברור שהוא לא יכול לממן עורך דין. קיבלנו הודעה שהוא צריך ייצוג רק בהארכת מעצרו".
שופטת בית משפט השלום בתל־אביב חיותה כוחן־עומר, שיחררה את רועי מיד: "אני סבורה כי לא היה מקום לעצור", כתבה. "ספק אם מדובר בהתפרצות. מלכתחילה אין מה לגנוב מתוך בודקה של חניון, עסקינן בזוטי דברים".
"זה תיק קלאסי של חזקים על חלשים", אומרת עו"ד סורין. "שמו אותו 12 שעות במעצר במרתף. הקצו חוקר שיחקור אותו. ארבעה סוהרים ושוטרים ליוו אותו למשפט. תחשוב כמה משאבים ביזבזו על השטות הזו, והכל בשביל בן אדם ששתה מים". •
משטרת ישראל: אנו עובדים בכפוף לחוק
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה:
"משטרת ישראל מנהלת מאות אלפי תיקי חקירה בשנה בכפוף לחוק ולפסיקה ותוך הקפדה יתרה על זכויות חשודים ובכללן זכות ההיוועצות. הזכות להיוועצות מוקנית לנחקרים אך אינה בגדר חובה המוטלת עליהם ומטבע הדברים, במקרים שבהם בוחר נחקר לוותר עליה, היא אינה נכפית עליו, אך מוצעת לו, כפי שמופיע באופן מובנה בטופס האזהרה שעליו חותם הנחקר, למעט במקרים שבהם הזכות מוגבלת בדין. עוד נבהיר כי בשום אופן אין בשיעור הפונים לסנגוריה הציבורית, או בשיעור המשנים עמדתם ומבקשים הגנה במעמד בית המשפט, כדי להצביע על מניעת הזכות מלכתחילה, בין היתר כיוון שככל שנחקר נועץ בסנגור פרטי או ויתר על זכות זו, חקירתו אינה מדווחת ואינה דרושה בדיווח לסנגוריה הציבורית, שעל נתוניה מסתמכת הטענה. על אף האמור, הוצע לסנגוריה הציבורית להציב נציגים בתחנות משטרה ועד כה טרם התקבלה החלטתם בנושא. השוני לכאורה בין היחידות יכול לנבוע ממגוון רחב של נסיבות ומאפיינים, והניסיון לקשור זאת להטמעת הנהלים חסר בסיס. אנו מנועים מלהתייחס למקרים פרטניים, אך הנושא מפוקח והטמעתו מנוהלת באופן סדור, בין היתר באמצעות הדרכות, בקרות, רענון הנחיות וכיו"ב. ככל שמובאת טענה או ביקורת שיפוטית, היא נבחנת ובמידת הנדרש מופקים לקחים".
