נשיא לעשירים

אמריקה, אמריקה, ארצם של האמיצים והחופשיים, היא בחלקה הגדול מדינה גזענית אפלה. זו מסקנת ההלם מבחירות 2016. היצרים הנמוכים ביותר, יצרי השנאה הגזעית, פועלים בה בעוצמה אדירה. זו לא הכלכלה שהביאה את טראמפ לבית הלבן. זו לא הסלידה מ"הממסד" ומ"האליטה" וזה לא הרצון להיחלץ מהעוני. לא ולא: אם יש אב־טיפוס של קפיטליסט חזירי הנטוע עמוק בלב ליבה של האליטה הנוצצת, ושלא השקיע סנט אחד משלו בייצור ערך כלכלי, זהו דונלד טראמפ. טייקון נדל"ן והימורים כושל, נשיא של עשירים. משפחת טראמפ ומרי בממסד? היא סמל הממסד הניו־יורקי.

טראמפ קיבל 70% מקולות הגברים הלבנים המועסקים בעבודות פשוטות. רבים מאוד מהם מקבלים שכר מינימום. טראמפ הבטיח בתעמולת הבחירות שלו להקפיא את שכר המינימום, להגביל פעילות איגודים מקצועיים ולהקל על המעסיקים את הפיטורים. זה לא הפריע לגברים האלה להצביע לטראמפ. כפי שהיותו מטריד נשים סדרתי "היודע להעמיד אותן במקומן" (כפי שנרמז בסרטוני התעמולה שלו) לא הפריע ל־45% מהמצביעות לפחות לתמוך במועמדותו. כי הוא לבן, גבר־גבר ושונא זרים. עשרות שנים של מאבק נשים נגד הטרדות והתנכלויות נמחקו כלא היו ביום בחירות אחד.

במסע הבחירות שלו הצליח טראמפ להשתיק את הגורמים האנטישמיים הרבים בקרב תומכיו. אנחנו לא על הכוונת שלו ושל סביבתו הפוליטית והאישית. ב"כוורת טראמפ" נמצא יהודים בולטים. זו לא נחמה. זו אפילו לא רבע נחמה. ישראל היהודית חביבה על נאמני הפופוליזם החדש השוטף את העולם, כל עוד הם רואים בנו את חוד החנית במאבק הציוויליזציה הנוצרית־היהודית באיסלאם. את קו החזית במלחמת גוג ומגוג.

זו לא הפעם הראשונה בהיסטוריה שבה המונים מצביעים בניגוד גמור לאינטרס הכלכלי המובהק שלהם. זו לא הפעם הראשונה שפופוליסט וגזען מתמודד בבחירות לנשיאות ארה"ב; מפלגות פופוליסטיות רבות הופיעו בתולדותיה. אף אחת לא צברה תאוצה פוליטית ואף מנהיג שלה לא התקרב לבית הלבן. טראמפ ייכנס בשעריו בשאגה. שנאת שחורים, שנאת מקסיקנים, שנאת מוסלמים, שנאת זרים. אלו היו המסרים שהביאו 47.5% ממצביעי אמריקה להצביע עבורו.

הליברליזם האמריקאי משלם עכשיו "מחיר" על התקינות התרבותית והתקשורתית המוגזמת והטורפנית שלו. מחיר על עצם כהונת נשיא שחור ששמו האמצעי חוסיין ועל סירובו לומר בפומבי "טרור איסלאמי קיצוני". אמריקאים טובים לא מוכנים להודות בכך. הם, עם התקשורת הנושאת באחריות כבדה להפיכת גיבור ריאליטי סוג ד' למועמד כשיר ולגיטימי לנשיאות ארה"ב, ממשיכים לטמון ראש בחול. ממשיכים להתעלם מהמסרים הבוטים והגזעניים של טראמפ ומהדברים הנוקבים שצוטטו כאן לפני שבוע מפי ההיסטוריון היהודי־הבריטי הנודע סיימון שאמה: טראמפ גורף קולות לא למרות, אלא דווקא מפני שהוא גזען, לאומן ומטריד נשים סדרתי.

השאר פחות חשוב. אפילו פחות חשוב איזה נשיא יהיה טראמפ. אולי ישתנה לטובה; לכו תדעו. אפילו פחות חשוב מה יקרה לכלכלה ולשווקים. כל זה מחוויר מול הזעזוע שבתוצאות הבחירות הגזעניות בפרהסיה.

כותב שורות אלה הזהיר בכתבותיו מאז אביב השנה מפני עלייתו והתחזקותו של טראמפ. לפני חודשים אחדים כתבתי ב"ממון" שמרוב חשש איני רוצה למסור אפילו לעצמי — ולבטח לא לקוראיי — את התחזית שלי עצמי לתוצאות הבחירות לנשיאות. לפני חודש שירטטתי תרחישים לניצחון טראמפ. הקטעים האלה הציגו חרדה עמוקה, וקוראים רבים כעסו עליי מאוד. קיבלתי לא מעט מכתבים נרגזים. אתה מפחיד אותנו לחינם, כתבו קוראיי. נוסעים ברכבת למקום העבודה התנפלו עליי. "אתה נותן רוח גבית לטראמפ", האשימו. חדל, ביקשו. ברור שהילארי תנצח. תודה שטעית.

הלוואי שהייתי טועה.

לא נלחמה בשקרים

מבקשים ממני פרשנות כלכלית. אבל לדונלד טראמפ אין מצע כלכלי של ממש. רק קטעים של רעיונות וראיונות שלא מתחברים לתמונה שלמה. דבר אחד בכל זאת עולה מהם בבירור: הוא יהיה נשיא טוב לעשירים. אם יעמוד בהבטחותיו, הוא יוריד את המס השולי הגבוה על הכנסות גבוהות. יחתוך לפחות בחצי את מס החברות. ינהיג הקלות במס רווחי ההון. יבטל כליל את מס הירושה. יבטל כליל את מס ההכנסה המינימלי. יבטל כליל את רפורמת הבריאות של אובמה.

טראמפ הבטיח לקצץ בתקציבים הסוציאליים, להקפיא את ההעלאה המתוכננת בשכר מינימום, לגרש מיד מיליוני מהגרים, להטיל מכסים על יבוא ולפעול לביטול הסכמי הסחר החופשי של ארה"ב (ישראל חתומה על הסכם סחר חופשי עם ארה"ב; האם גם אותו מתכוון טראמפ להעיף לפח הזבל?). הוא רוצה להכפיל את התקציב הצבאי האמריקאי מ־3% מהתוצר ל־6.5% ממנו. הוא רוצה להשקיע, באמצעות קבלנים פרטיים כמובן, מאות מיליארדים בתשתיות המתפוררות של אמריקה. ולהפריט אותן ברובן.

יש המחשבים את תוצאות מדיניותו המוצהרת של טראמפ במונחים של חוב ציבורי אמריקאי: עד 2020, מזהירים, החוב עלול לגדול בקרוב ל־50%, והיחס בין החוב לתוצר יעבור את המשוכה המסוכנת של 120%. התחזית מבוססת כי טראמפ אוהב חובות. כל חייו העסקיים צבר חובות, שאת חלקם לא טרח לפרוע. ויש המחשבים את תוצאות מדיניותו בהאטה ובמיתון. בכך איני בטוח. הפחתות מסים מסיביות שהוא יעביר בקונגרס בקלות יפעלו, בתגובה ראשונה, לעידוד הפעילות המשקית, לתמרוץ הצמיחה. רק אחר כך, בתוך שנתיים־שלוש, יופיעו התוצאות ההרסניות שלהן והגירעונות הממשלתיים יתחילו להעמיק, להעיק, למתן. זכרו מה קרה אצלנו: הפחתות המסים ב־2010 יצרו את הבורות בתקציב 2012/13.

לכן הבורסות הגיבו לבחירת טראמפ בעליות לאחר היסוס מה. טראמפ טוב לעסקים ולבורסה. אף שהוא רע לכלכלה סוציאלית, רע לעבודה מאורגנת, רע לעניים. נשיא של עשירים שנבחר על ידי הלא עשירים.

התמונות שהעלה דונלד טראמפ בתעמולת הבחירות שלו, תמונות ניפוצה של כלכלת אמריקה שבשמונה שנות כהונתו של ברק אובמה ("הגרוע בנשיאיה", כדבריו) קרסה כליל — מסולפת ושקרית. כלכלני שמאל מובילים כמו פרופ' פול קרוגמן, חתן פרס נובל לכלכלה שלא חשוד חלילה בהאדרת השוק החופשי, הזימו במאמריהם העובדתיים את טענות טראמפ אחת לאחת. עובדה: מצבן הכלכלי של כל השכבות בחברה האמריקאית השתפר בארבע השנים האחרונות של הממשל הדמוקרטי — ובשנתיים האחרונות השתפר במיוחד מצבם של העשירונים התחתונים. ב־2015 לבדה חולצו מהעוני לא פחות מ־3 מיליון משפחות אמריקאיות. הנסיגה הבולטת ביותר בתחולת העוני התרחשה בקרב האוכלוסייה ההיספאנית והשחורה. זה מהפך.

עובדה: הרפורמה בבריאות שהנהיג אובמה איפשרה לעשרות מיליוני אמריקאים לרכוש ביטוח בריאות מסובסד ושיחררה עשרות מיליונים נוספים מהפחד לאובדן ביטוח בריאות לעת מחלה קשה. שיעור האמריקאים ללא ביטוח בריאות ירד מ־16% מהאוכלוסייה ב־2010 ל־8% אשתקד ול־7% כעת. זה מהפך.

עובדה: המשק האמריקאי ייצר בשנים 2011 עד 2016 יותר מ־13 מיליון מקומות עבודה חדשים. שיעור האבטלה נחתך בחצי, לאחד הנמוכים בתולדות אמריקה. שיעור האי־תעסוקה, הכולל גם את הנושרים מכוח העבודה, את המתייאשים ואת העובדים חלקית שלא מרצונם, ירד מ־17% ל־8%. ובאחרונה עלה גם השכר הריאלי לשכיר, והוא מתקרב לרמות השיא של 2007. זה מהפך.

עובדה: ממשל אובמה, למרות ההתנגדות הגורפת של הרפובליקנים, העביר בקונגרס חוקי רגולציה חדשים ומקיפים שלא היו כמותם במגזר הפיננסי; הבנקאות האמריקאית כיום יציבה, איתנה ומפוקחת ביד חזקה. זהו מהפך. עובדה: גירעונות הענק בתקציבי הממשלה הפדרלית, 9%־10% מהתוצר המקומי לאחר המשבר הפיננסי, צומצמו ל־ 2.5% עד 3% מהתוצר בלבד. זה מהפך.

עובדה: הודות לסיוע אדיב של ממשל אובמה, תעשיית המכוניות של אמריקה, ולצידה חלקים משמעותיים של התעשייה בכללותה, התאוששו וחזרו להעסיק מיליונים לראשונה אחרי עשורים של ירידה. זה מהפך. עובדה: הגלובליזציה לא פגעה בכלכלת ארה"ב, היא חיזקה אותה. חלקם של ענפי היצוא במשק האמריקאי הוכפל, והעובדים בענפים אלה קיבלו שכר גבוה ונתנו פריון גבוה. הגירעון בסחר חוץ הצטמצם בספטמבר 2016 לרמה הכי נמוכה זה שנתיים. זה מהפך. עובדה: מדד ג'יני לאי־שוויון כלכלי, שזינק ב־ 1995 עד 2010, התייצב ואף ירד במקצת בשנים האחרונות. זה מהפך.

הילארי קלינטון היססה לומר זאת בפה מלא, ובהופעותיה אימצה קו מסוכן ובעייתי. היא לא התייצבה מול חומת השקרים של טראמפ, היא "הבינה" אותה. "אני מבינה את הכעס שלכם, הבוחרים", אמרה שוב ושוב, "אבל רק לי יש תוכנית איך להקל עליכם ולסלק את הגורמים לכעס". זו הייתה טעות. אינך נאבק בשקרים על ידי אימוצם. כלכלנים דמוקרטים האיצו בקלינטון לשנות את הגישה. לדבר אמת ולא להתחנף. היא לא הקשיבה.

מערכת הבחירות 2016 לנשיאות ארה"ב עלתה 2.6 מיליארד דולר, סכום זהה לשתי המערכות הקודמות. מיליארדרים יהודים תרמו למועמדת הדמוקרטית, שהוציאה כ־1.6 מיליארד דולר, לפחות 160 מיליון דולר. ההשקעה לא השתלמה, אך הם לא מתחרטים. הם בטוחים שתמכו בעניין צודק. חובת היהודים, מסבירים, לסייע למועמדת ולמועמד אנטי־גזעניים ואנטי־פופוליסטיים. כי היהודים, במאוחר אם לא במוקדם, יהיו הקורבנות של הגזענות והפופוליזם.

כמקובל אצל שקרן מועד, דונלד טראמפ עשוי להמיר את עורו ואת דעותיו מיד עם השבעתו לנשיא ארה"ב. כן או לא; בלתי צפוי היה, בלתי צפוי יהיה. כראש ממשלת איסלנד הוא היה קוריוז צבעוני דוחה. כנשיא ארה"ב הוא כוח להשחית ולהפחיד.

שבחי החברה האזרחית

המונח "החברה האזרחית" משויך במקורו להוגי דעות ביוון העתיקה, ואם לדייק, בכתבי אריסטו. בהמשך ההיסטוריה של רעיונות עבר גלגולים רבים, התפצל לכיוונים שונים. היסוד המשותף נשאר בעינו: החברה האזרחית היא מערך של מוסדות המוקמים והמנוהלים על ידי האזרחים כחלופה לניהול של פוליטיקאים. בממשל טוטליטרי או בעל נטיות טוטליטריות, חברה אזרחית היא חומה המגנה על האזרחים מפני הזרוע הארוכה והפולשנית של הממשלה והמפלגה השולטים.

בדמוקרטיות, החברה האזרחית מקיימת את עצמה כמארג של ארגונים לא ממשלתיים, המתווכים בין הספירה הפוליטית לספירה החברתית. את עמוד השדרה שלה מרכיבות העמותות העצמאיות, עיתונות לא ממשלתית ולא תלויה בממשלה, ארגוני עובדים, ארגוני מעסיקים, אגודות סטודנטים ועוד. למגזר החרדי, למשל, מאפיינים מובהקים של חברה אזרחית הן כשרשרת של עמותות צדקה וסיוע והן כמערך של מוסדות המאפשרים חיים מחוץ לממשל חילוני.

היישוב העברי בארץ־ישראל הקולוניאלית ייסד מוסדות רבים של חברה אזרחית יהודית. עם הקמת המדינה הם נבלעו בתוכה, אך לא מעטים נשארו ופעלו עשרות שנים. המגזר השלישי בארץ דורג כאחד המקיפים והמפותחים במערב.

חברה אזרחית תוססת תורמת למלאי האמון הלאומי והציבורי. על ידי העצמת האזרחים ויצירת כלי מעורבות והתערבות היא שולחת מסר חשוב: אתן ואתם יכולים לפתור בעיות כבדות משקל בלא הישענות על הממשלה והממשל. יש חיים מחוץ לבית הקלפים הפוליטי.

בישראל הונחו כאמור יסודות איתנים לחברה אזרחית מגוונת, אך בשנים האחרונות היא נסוגה ומפנה שטחים לפלישת הממשלה. במקום ליזום פעולה אזרחית עצמאית, רבים יוצאים בקריאה נרגשת לראש הממשלה "להתערב מיד", ובמקרים רבים גם לכנסת "לחוקק חוק מיד". פתחו את ערוצי הרדיו והטלוויזיה והאזינו לדרישה החוזרת והנשנית ברוב הדיווחים והכתבות: שהממשלה תעשה כך וכך, שראש הממשלה יתערב ויעשה כך וכך. צעדת המחאה בהובלת ויקי קנפו יצאה משערי ביתו של ראש הממשלה בקיסריה והסתיימה בשערי מעונו בירושלים. ביבי, הושיענו!

מה קרה, אזרחיות ואזרחים, שהפכתם כה אובדי עצות? מאיפה צצה התלות המוחלטת הזאת בממסד הפוליטי השליט? חמש שנים אחרי המחאה, וכבר איננו מסוגלים לחצות רחוב בלי שראש הממשלה, ואף הממשלה כולה, יאחזו בידינו?

להלן כמה עדויות לשחיקה המתחזקת של החברה האזרחית. לגל האכזר של תאונות הדרכים אחראים אנחנו, האזרחים הנוהגים במכוניותיהם: נהיינו פחות זהירים ויותר אלימים על הכביש. אבל נוח לנו לגלגל את מלוא האשם לפתחן של הממשלות. את השכר הגבוה בחברות היה צריך לרסן באמצעות הוקעה קולנית מפי החברה האזרחית, ולא בהחלטות ממשלה וכנסת. ארגוני זכויות האדם דוגמת "יש גבול" הם נדבך מרכזי בחברה אזרחית, ומי שקורא להגביל את פעילותם על ידי חקיקה קואליציונית פועל להחלישה ולפוררה. על האינטרסים של הצרכנים נועדו להגן ארגונים לא ממשלתיים לוחמניים, כמקובל במדינות מפותחות — ולא רשויות רגולציה ממשלתיות. ככלל, הצונאמי של הרגולציה הוא ביטוי נוסף לתלות המעמיקה בפוליטיקאים, הממנים כידוע את הרגולטורים. באף ארץ מפותחת לא תראו ילדים בני 14 רוכבים על מדרכה על אופניים חשמליים: החברה האזרחית לא תרשה זאת. אצלנו מחכים לעוד חקיקה של המדינה ולעוד אכיפה של המשטרה.

היוצא דופן הוא ענף חברות המידע והידע, היי־טק בקצרה, שהצליח להשתחרר מחיבוק הדוב של הממשלות בישראל ולמד לסמוך על עצמו, על סביבתו ועל ה"אקו־סיסטם" שלו. ההיי־טק כונן בארץ חברה אזרחית לדוגמה.

תפקידי המדינה, כבודם במקומם מונח. אך למן הרגע שבו הפוליטיקה השלטונית תתפוס כאן את מקומה של האזרחות הפעילה ותהיה הגורם היחידי על הבמה, ישראל תאבד את אחד מיתרונותיה הגדולים ביותר: יתרון האמון ההדדי בין אזרחיה.