בעקבות העדויות המצטברות על מעשיו לכאורה של אלון קסטיאל, הודיעה אתמול משטרת ישראל כי תפתח בבדיקה על אף שטרם הוגשה תלונה. לאחר שפירסמנו את עדויותיהן של נשים הטוענות שאיש חיי הלילה והנדל"ן תקף אותן מינית, ולאחר שעדויות נוספות פורסמו ברשת, פנו אלינו נשים נוספות המספרות כי קסטיאל פגע לכאורה גם בהן. קסטיאל, מצידו, מכחיש בתוקף את הטענות ואומר: "לא היו דברים מעולם. זוהי עלילה קשה ולא נכונה".
אתמול פירסמנו את עדויותיהן של ארבע נשים צעירות שהחליטו לא לשתוק על התקיפה שעברו לכאורה. בעקבות הפרסום סיפרו אתמול הנשים שהן חשות הקלה ש"האמת יצאה לאור". כמה מהן אף דיווחו כי הן שוקלות להגיש כעת תלונה במשטרה. כאמור, לאחר פירסום הכתבה התקבלו אצלנו עוד מספר עדויות של נשים נוספות, את חלקן אנו מביאים כאן היום.
הבזקים של זיכרון
ג', בת 27, מספרת שהיא פגשה את קסטיאל בבר. "יצאתי עם חברות למסיבה", היא אומרת. "הוא לקח אותי הצידה, התחיל איתי ושאל מה אני עושה בחיים. הוא סיפר לי בהתלהבות כמה הוא תורם. כל הזמן הציע לי לשתות וסירבתי. בשלב מסוים אמרתי לו שאני חוזרת לחברות שלי. אחרי שכנועים רבים נתתי לו את מספר הטלפון שלי וחזרתי לחברות".
בשלב הזה, מספרת ג', התחיל אלון לסמס לה "את ההודעות הכי ג'נטלמניות בעולם: 'בואי לארוחה עם שיחה'. אחרי שזה נדחה ונדחה — יצאנו. הוא לקח אותי למסעדה, דיברנו, אכלנו, שתינו. לקראת סוף הערב התחלתי להרגיש הפוכה באופן שלא הכרתי בעבר. משם המשכנו למועדון אחר ושם כבר הייתי מעורפלת לחלוטין. אחרי לא הרבה זמן שם אמרנו שהולכים הביתה. עליתי על מונית והוא בא להיכנס איתי ושאלתי מה הוא עושה. הוא ענה 'מה נראה לך - שאני אנהג? אני שתיתי'. הגענו לבית שלי, אני יורדת מהמונית ורואה שהוא פשוט ירד אחריי. אמרתי לו כאילו, באמת הרגשתי שאני בשארית כוחותיי אבל שלא, והוא אמר 'לא, זה רק לישון'. נכנסנו לבית שלי. אלון נכנס לחדר שלי. אני לקחתי את הפיג'מה שלי והתלבשתי בשירותים. חזרתי לחדר. הוא ניסה מה שניסה ואני העפתי אותו ממני ופשוט איבדתי את ההכרה. הפעם הבאה שפתחתי את העיניים הייתה לתוך הדבר הזה — שהוא בתוכי. הצלחתי להדוף אותו ממני, ואז הוא המשיך. התעלפתי שוב".
בבוקר, היא טוענת, קסטיאל קם, התלבש והלך. "כל מה שאני זוכרת זה שניות של זיכרון. הבזקים", היא מספרת. "הדבר שאני הכי שונאת, מעבר לתופעות הלוואי של הדבר הזה, שהעולם הופך להיות מכוער, לא צודק והכי שחור שיש. לא יכול להיות שיש כאלה אנשים. פשוט לא הוגן".
י', בת 28, הכירה את קסטיאל לפני כשש שנים דרך חברים משותפים. "זו הייתה תקופה שנראה שמאוד מצליח לו עם נשים", היא אומרת. "כל הזמן היו סביבו בנות שמתרגשות מהכסף ומההזמנה לדרינקים. לא הייתי בעניין וזה מאוד שיגע אותו. הוא ניסה לרדוף אחריי, לחזר אחריי. כשהחלטתי לתת לו צ'אנס ישבנו במועדון. כשהוא ניסה לנשק אותי לא זרמתי. הוא ידע שאנחנו גרים קרוב והציע לתת לי טרמפ. הסכמתי, אבל במקום לנסוע אליי הוא עצר אצלו בבית. לא הסכמתי לעלות. אמרתי לו 'אלון, הבטחת שתיקח אותי הביתה'. דיברתי איתו בהיגיון, והוא הפעיל עליי מניפולציות רגשיות. 'אני רק רוצה להראות לך את הבית'. לא הסכמתי. בשלב מסוים הוא פתח לי את הדלת, את חגורת הבטיחות, תפס אותי בזרוע ומשך אותי החוצה ואליו במדרגות הביתה. באותו הרגע את קופאת, את לא מבינה שבנאדם גורר אותך במעלה המדרגות ועליתי איתו תוך כדי שאני מתווכחת איתו. ואז הוא אמר לי בואי ניכנס למיטה, אני רק רוצה לחבק אותך, אני רק רוצה חום ואהבה. השתגעתי והתחלתי לצעוק עליו 'אלון, אם אתה לא לוקח אותי הביתה אני אתחיל לצרוח'. עד שבסוף הוא התרצה וירד למטה ולקח אותי הביתה. אחר כך כעסתי עליו תקופה. הוא ניסה להתנצל. כשהוא פיכח - הוא אדם רהוט, פמיניסט ושמאלן ונאור".
י' טוענת שלאחר אותו ערב הוא המשיך לשלוח לה הודעות. "רק בשלב מאוחר יותר שמעתי סיפורים", היא אומרת. "את חומרת הדברים הבנתי רק כשזה התפוצץ, עכשיו, כשהבנתי שיש נשים שנפגעו יותר ממני, ושהוא ניצל את זה בצורה הכי בוטה ודוחה שיש. אגב, היה עוד מקרה אחד שנפגשנו במועדון. כבר הייתי עם חבר שלי, וכשהחבר הלך לרגע אחד אלון הגיע אלי. הייתי בפינה והוא פשוט לא נתן לי ללכת עם החיבוק החונק שלו. רק כשחבר שלי הגיע הוא שיחרר".
ההתמודדות הקשה
כמו במקרים רבים אחרים, הבנות שטוענות שנפגעו לכאורה על ידי קסטיאל לא התלוננו נגדו במשטרה. מאז שהתפוצצה הפרשה נשאלה לא אחת השאלה למה בוחרות הנשים שלא להגיש תלונה. ביקשנו ממרים שלר, מנהלת מרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בתל־אביב, להסביר מה יכולה להיות הסיבה: "באופן כללי, הגשת תלונה במשטרה היא הליך מורכב וקשה. פחות מעשרים אחוז מהנשים שפונות למרכזי הסיוע מגישות תלונה במשטרה, ובמקרים כמו זה על אחת כמה וכמה זה קשה. הנשים חוששות מפני האשמת הקורבן — שיאשימו אותן שהן יצאו מרצונן, באו להשתכר ולבלות במקום שבו רוקדים צמוד אחד לשני, כל האווירה במקום מינית, והתחושה היא שאין מספיק גבולות ושהכל מותר. הנשים גם חוששות שלא יאמינו להן. ובנוסף יש גם האשמה עצמית מאד גדולה".
עם זאת, מדגישה שלר, "חייבים לנתק את הקשר שנעשה בין האווירה המינית, החופשית והליברלית לבין הפגיעה. אסור להניח שבגלל שנמצאים במקום עם אלכוהול לכל אחד מותר לעשות מה שבראש שלו. צריך ליצור מרחבים שבהם אפשר ליהנות עם גבולות. אף אישה לא צריכה להרגיש במקומות כאלה בסכנה. וחשוב לזכור שאם מישהי משתכרת והיא מעורפלת הכרה — אין לה אפשרות להביע הסכמה ואסור לנצל את מצבה".
לדברי שלר, התופעה של פגיעה מינית בפאבים ובמועדונים נפוצה מאוד. "אנחנו יודעים שיש הרבה נשים שיוצאות לבלות ומרגישות שהן לא יכולות לעבור לילה בלי הטרדה. מגיעים אלינו הרבה מאד מקרים של מעשים מגונים, ניסיונות אונס וגם מקרי אונס שאירעו במהלך בילוי לילי".
מדוברות משטרת מחוז תל־אביב נמסר בתגובה: "לאור הפרסומים ובעקבות שאלות כתבים נציין, כי לאור העובדה שטרם הוגשה תלונה רשמית וזהות נפגעות העבירה לא ידועה - טרם נפתחה חקירה בנושא. למרות האמור, נציין שאכן מתקיימת בדיקה בנושא". •
