אלה לא ימים קלים לתקשורת. ראש הממשלה פתח במאבק מיותר ומסוכן. זה לא ברור שנתניהו ישיג משהו, הדמוקרטיה הישראלית חזקה ממנו, אבל ברור שהוא יותיר שובל ארוך ועכור של טענות על הדמוקרטיה וחופש הביטוי.

בדרך כלל, כפי שכתבתי שוב ושוב, אלה טענות סרק. זה לא אומר שלימין אין טענות צודקות בנוגע לשידור הציבורי. יש ויש. וכדי לאשש את הדברים, חדשות ערוץ 2 שידרו לפני ימים אחדים סיפור על סרבנית גיוס חדשה. זה לא היה אייטם חדשותי, זה היה תשדיר שירות. האמפתיה נשפכה מהמסך. צפיתי, ונדהמתי. ואל תבלבלו את המוח עם דמוקרטיה וחופש הביטוי. לוּ הייתה זו תקלה חד־פעמית – ניחא. המאמר הזה לא היה נכתב. הבעיה היא שגם הסרבנית הקודמת זכתה לכיסוי דומה ואוהד בערוץ, וזו כבר לא תקלה. אין מדינה נורמלית שבה סרבני גיוס זוכים לכיסוי אוהד בערוץ תקשורת מרכזי של אותה מדינה.

האהדה הזו היא גם אמירה עקיפה או סמויה למתגייסות ולמתגייסים: לסרבניות יש מצפון, לכם אין. יש הרבה צעירים שמתחבטים ומהססים. חלקם, מיעוט קטן, חשופים יותר לתעמולה אנטי־ישראלית מאשר למהלך האירועים האמיתי. דיברתי עם כמה מבני גילה של סרבנית הגיוס הקודמת, שראו בה גיבורה. הם עברו שטיפת מוח. הבורות שלהם זעקה לשמיים. הם פלטו את כל הטענות השחוקות של תעשיית השקרים. מבחינת חלקם, אפילו הקמתה של המדינה טבולה בפשע. אלתרמן כבר כתב: "אז אמר השטן ... איך אוכל לו/ רק זאת אעשה: אכהה מוחו / ושכח שאיתו הצדק". סרבנות היא דוגמה מובהקת לקהות מוחין. ערוץ 2 העניק לה רוח גבית.

בהתחשב בנתוני הגיוס שפורסמו לפני ימים אחדים, שהצביעו על אחוזים גדלים של משתמטים גם במגזר החילוני, יש חשש שמדובר בהתחמקות שקטה. זו אחת התוצאות של היעדר מוטיבציה ואובדן דרך. כשעידוד לסרבנות מגיע מארגונים שמנסים לערער על עצם זכות קיומה של ישראל כמדינה יהודית, אנחנו יודעים שזה מחיר הדמוקרטיה. כשזה מגיע מ"מדורת השבט", באיצטלה של כיסוי עיתונאי, זה עיוות מטריד. יש רבבות מתגייסות מדי שנה. אבל שתי סרבניות, דווקא הן, זוכות לכיסוי מתחנף בערוץ הנצפה ביותר.

הדמוקרטיה יכולה לאפשר לעצמה סרבנים, משמאל ומימין. אבל ככל הידוע לי אף סרבן מימין לא זכה לתשדיר אוהד, וטוב שכך. התשדיר שכן שודר הפך לוויראלי ברשתות החברתיות. אלה שמפיצים אותו לא תומכים בסרבנות – הם מציגים אותו כהוכחה לתקשורת שאיבדה את הדרך. לפעמים, צריך להודות, הם צודקים. למען הסר ספק, זו לא הרוח של חדשות ערוץ 2. בדרך כלל הוא הרבה יותר הוגן. אבל כשכל סרבנית זוכה לבמה, מישהו שם צריך לעשות חשבון נפש.

התנהלותו של נתניהו מול התקשורת הפכה מכוערת. את אילנה דיין הוא הפך, במניפולציה שצריכה להילמד בחוגים לתקשורת, לנציגת השמאל הקיצוני. דווקא על הרקע הזה תשדיר השירות הלבבי לסרבנית עלומה הוא איוולת. לרגע נדמה שמישהו בלשכת ראש הממשלה הזמין את האייטם הזה כדי להבהיר שאולי, מי יודע, הוא בכל זאת צודק. ולא, הוא לא צודק. וזה שהוא לא צודק לא מעניק לתקשורת פטור מביקורת. לא כל הטענות נגדה מופרכות. למי שטוען ההיפך, כדאי להתבונן שוב בתשדיר השירות לסרבנית.