"מיסטר סקווישי" הוא קובץ הסיפורים האחרון של דיוויד פוסטר וואלאס שראה אור לפני ששם קץ לחייו ב־2008. ואכן, כשקוראים בו מקבלים את ההרגשה המחלחלת הזו של אפסות הקיום, של חוסר הטעם והתכלית. היכולת של וואלאס לנתח את אורח החיים האמריקני לפרטי פרטים ולהציג אותו במלוא ריקנותו המבעיתה, מגיעה כאן לשיאה בשלושה סיפורי מופת.

מיסטר סקווישי היא יצרנית ממתקים ענקית שהמוצר החדש שלה, "פלוניז!" (עבירות, בתרגום חופשי), נועד לפנות אל המחשבה האירונית של הצרכן החדש והמודע בפילוח הנחשק של גברים בגילאי 18־39, הגביע הקדוש של ענף השיווק. סיפור הנושא הדחוס והמבעית עוסק בקבוצת המיקוד שאמורה לקבוע אם המוצר אכן עושה את העבודה.

וואלאס עוקב אחר כל אחד ואחד מחברי קבוצת המיקוד, כולל הווירוס המרושע שחדר למערכת, ואחר צוות החוקרים שנבחר למשימה רבת החשיבות. התוצאה היא שיקוף מדעי, כמעט קליני, של אמריקה הצעירה בדור ה־Y או ה־Z או השם יודע איזו אות מסוף הא'־ב' האנגלי נבחרה לו.

"מיסטר סקווישי" הוא ככל הנראה הספר שבו איבד וואלאס את החמלה. בכל הטקסטים שלו, גם הקשים והאכזריים ביותר – "ראיונות עם גברים נתעבים", למשל – נשאר תמיד איזה ליטוף קטן של נחמה. כן, אמריקה דפוקה, אנחנו עלובי נפש, אבל יש בנו מה לאהוב וחשוב מכך, אנו מסוגלים לאהבה. ב"מיסטר סקווישי" זה כמעט נעלם. ההומו־אמריקנוס מופשט מכל סממן אנושי והופך לקורבן של מפלצות השיווק התאגידי המקיפות אותו וצדות אותו ללא הפסקה. יש לו רק זכות קיום אחת – כצרכן.

שרידי האנושיות מטפטפים אל "מיסטר סקווישי" במשורה, כמו נמחצים תחת הררי הנתונים וטכניקות השיווק המתוחכמות מדי, שמנסות להתמודד עם הצרכן המותש, המוקף אינסוף קמפיינים פרסומיים מרגע לידתו ועד ליום מותו. פה ושם משתחרר לו איזה זיק של אמת, של רגש, כמו איזה שריד קדום לחיה שפעם הייתה פה, לפני שהמסחור השתלט על הכל.

"מיסטר סקווישי" הוא חזון קודר מאין כמוהו על שקיעתה של הרוח האנושית. גם אם הוא לא יגרום לכם לצרוח, אולי הוא יגמול אתכם מחטיפי שוקולד לנצח נצחים.

• מיסטר סקווישי / דיוויד פוסטר וואלאס. מאנגלית: אלינוער ברגר. ספרית פועלים, 153 עמ'