הבעיה עם נועה תשבי, אמרה לי פעם חברה, מומחית מטעם עצמה, זה שהחיים שלה נראים כמו קומדיה רומנטית דביקה. תמיד מחייכת. תמיד אופטימית. תמיד יפה. תמיד מתעקשת להיראות כאילו החיים זה מה שקרה לה בזמן שהיא התיישבה לבראנץ' עם עידית לינוביץ'. בקיצור, אחת כזאת שבילתה יותר מדי שנים בשמש התותבת של אל־איי.
בפעם הקודמת שנפגשנו, תשבי בדיוק התגרשה מבעלה אנדרו (ששינה את שמו ל"אושר") גינסברג, סופרסטאר אוסטרלי שהתפרסם בכינוי אנדרו ג'י, אחרי שמונה שנים ביחד וחתונה מתוקשרת על חוף הים. תראה שגם הפעם היא לא תרשה לעצמה להתפרק, רשפה אז המומחית. חשבתי שזו תהיה הזדמנות טובה להעמיד את ההבחנה הזאת במבחן המציאות: אם גם מי שגזרה על עצמה חיים של קומדיה רומנטית יכולה להיות לפעמים גם דרמה עמוקה ונוגעת ללב.
נפגשנו אז פעמיים, תשע שעות בממוצע. תשבי ניסתה לשתף פעולה עם השאלות החטטניות שלי — 25 שנה בביזנס הספיקו לה כדי לדעת מה רוצים ממנה — אבל נראתה בגדול כמו סרט פרסומת לגירושים מוצלחים. עשו זאת בעצמם, זה כדאי.
כתבתי אז קצת בפליאה: "יש לא מעט מילים שיכולות לתאר פרידה. כאוס, משבר, כאב. באופן מפתיע, אף אחת מהן לא בלקסיקון הגירושים הפרטי של תשבי. 'הקלה' היא מילה שחוזרת לא מעט בשיחות בינינו". תשבי דיברה כמו תוכנת פוטושופ לרגשות מורכבים. כל ניסיון לרדת לעומק הכריח אותה לנסח גרסה מעורפלת ויצירתית יותר של תשובתה הקודמת. והכל, כמו תמיד, בחיוך רחב ו"אולי עוד קפה?"
זה לא שאין פרידות טובות, וזה לא שכל הגירושים מלוכלכים, אבל תשבי נראתה אז כמו מישהי שלא מוכנה לסדוק אפילו במעט את הפסאדה ההוליוודית הזוהרת שנבנתה בעמל רב. מישהי שגם כשהחיים שלה מתפוררים עדיין מתעקשת לגלם את גברת ערוץ החיים הטובים.
כמעט חמש שנים חלפו מאז. בזמן הזה תשבי הכירה בן זוג חדש, רוס הינקל, והפכה לאם לארי, בנם המשותף. דבר נוסף קרה בזמן הזה: גינסברג, האקס המיתולוגי, התראיין לתקשורת האוסטרלית וחשף את התנסויותיו המיניות עם גברים והסיבות שהביאו לגירושיו מתשבי: "הייתי אלכוהוליסט. השתמשתי בתרופה הכי זמינה שקיימת — אלכוהול — כדי לטפל במה שקורה לי". כך, ברגע אחד, נחשף הסוד הגדול שתשבי חיה בצילו. קודם בנישואיה, ובהמשך כשעלו סימני שאלה גדולים בדבר גירושיה המפתיעים.
רק מעטים בסביבתה של תשבי — משפחה וחברים קרובים — ידעו על מצבו של בעלה. היחידים, אולי, שהיו מסוגלים לקרוא את כתב החידה שפיזרה בראיון ההוא. לא מעט ציטוטים מאז מקבלים עכשיו משמעות חדשה. "במקום שהבית שלי יהיה מקור התמיכה שלי, הוא הפך לחזית קרב", אמרה אז מבלי להרחיב. "הבעיות שלנו הפכו להיות יותר ויותר גדולות, עד שכבר היה בלתי אפשרי להתמודד", סיכמה באיפוק. עכשיו, בפעם הראשונה, היא מוכנה לדבר בהרחבה על התקופה ההיא, "החיים בגיהינום".
"הצחיק אותי נורא שהדבר היחיד שהתעניינו בו בארץ אז היה בעיקר ההתנסויות המיניות עם גברים", היא אומרת השבוע. "אז הוא התנשק פעם, בגיל 18, עם חבר טוב שלו. ביג דיל. חשבתי לעצמי, 'וואו, פיספסתם פה את הדבר החשוב יותר: דיכאון ואלכוהוליזם'".
אחרי שגינסברג חשף את דבר התמכרותו, היא מבינה שיש גם לה אחריות לספר את הסיפור הזה. היא זו שהייתה שם — ראתה והדחיקה עד שלא יכלה יותר — וקיבלה את השיעור הכי עוצמתי על עצמה. רציתם דרמה נוגעת ללב? הנה, קיבלתם.
אלכוהוליסט יבש
לוקח שלוש דקות בדיוק מהרגע שאנחנו מתחילים לחזור אחורה בזמן עד שתשבי, 41, משחררת דמעה ראשונה. "אף אחד", היא אומרת, "לא מבין את המשמעות של לחיות עם אלכוהוליסט. זאת גם הסיבה שאני רוצה לדבר על זה. הוא דיבר על זה המון, וגם אני מרגישה נוח לדבר על זה אחרי כמה שנים. היינו ביחד שמונה שנים, שלוש וחצי מתוכן כזוג נשוי. לקח לו שש שנים להפסיק לשתות, אבל גם בשנים שהוא שתה זה אף פעם לא היה מוגזם. אני זוכרת רק פעמיים שהוא השתכר לחלוטין. הוא היה אלכוהוליסט שלא שותה הרבה".
בדיעבד, היא יודעת לומר, זה גם מה שהקשה עליה לזהות את הבעיה. "הרי אם את מתחילה לצאת עם בן אדם וקולטת שהוא משתכר כל ערב, אז את מבינה במה מדובר, אבל אנדרו לא היה שותה בכמויות. אלכוהוליזם זו בכלל לא מחלת שתייה. אלכוהוליזם, כמו כל התמכרות, זה דפוס נפשי שגורם להשתמש באיזשהו חומר ממכר. זה יכול להיות אלכוהול, סמים, סקס, אוכל, או כל דבר אחר. התמכרות היא אישיותית".
וזו לא בעיה שהבחנת בקיומה כשהכרתם?
"ראיתי בן אדם מקסים. שום דבר לא היה חשוד. היו כל מיני הזדקקויות, אבל פירשתי אותן כדרכים לבטא אהבה כלפיי. נגיד, הוא היה נורא כועס עליי אם לא הייתי באה לאוסטרליה מספיק. לפעמים הוא היה מפרש דברים שאמרתי לא נכון. הוא היה נעלב ממני הרבה. אבל פירשתי את זה כרגישות. ראיתי את ההזדקקות שלו כמשהו רומנטי. כצורך אנושי בחיזוקים.
"כשהיינו נכנסים למסיבה, הוא היה משתתק. הייתי מסתכלת עליו ולא מבינה מה קורה. לא ידעתי מה זה התקף חרדה כשפגשתי אותו. רק כשהוא היה שותה משהו, זה היה נרגע. הוא המנחה מספר אחת באוסטרליה, אבל עם חרדת קהל. אני זוכרת שהחלטנו לא לשתות בחתונה שלנו. החלטנו שנהיה פיכחים. רק אחרי, כשהתבקשתי לבחור תמונות לאיזו כתבה שעשו עלינו, שמתי לב שאני לא מוצאת אפילו תמונה אחת שלו מחייך מכל הלב. בדיעבד הבנתי שגם זה היה חלק מהעניין.
"הפעם הראשונה שהוא השתכר הייתה כשהיינו בחופשה. התבאסתי עליו נורא, כמו שכל בחורה הייתה מתבאסת על בן הזוג השיכור שלה. אחר כך הייתה עוד פעם כשהיינו בניו־יורק. הוא השתכר נורא והתהפכתי והתעצבנתי עליו. אמרתי לו, אני לא מבינה למה אתה עושה את זה. נסעתי בחזרה לאל־איי והוא חזר יום אחריי. הוא אמר לי: יש לי בעיה, אני אלכוהוליסט ואני צריך להפסיק לשתות. ואני זוכרת את עצמי חושבת, איזה שטויות, על מה הוא מדבר? הוא לא שותה יותר מדי. איך אתה יכול להיות אלכוהוליסט אם השתכרת לידי רק פעמיים? מה, אתה אלכוהוליסט כי אתה שותה בירה בלילה? אין לו שום בעיה. אבל בסדר, הוא רוצה להפסיק לשתות, שיפסיק לשתות, אין לי בעיה עם זה. יפסיק לשתות חצי שנה, ואז נחזור לשתות כוס יין ביחד. ממש גברת הדחקה".
באופן מפתיע, או אולי דווקא לא, ההחלטה שלו להפסיק לשתות אלכוהול שאבה אותם לתקופה המסובכת ביותר של נישואיהם. "ברגע הזה התחילו הבעיות הכי קשות. מערכת היחסים שלנו הידרדרה ברמות שאי־אפשר לתאר. שם היה הסיוט הכי גדול".
זה לא אמור להיות הפוך כשמפסיקים לשתות?
"לא כשזה קורה בלי השגחה. היום אני יודעת איך קוראים לזה, כל הדברים האלה ממופים פסיכולוגית. הוא נעשה מה שנקרא 'אלכוהוליסט יבש'. אלכוהוליסט יבש זה בן אדם שלא משתמש בסם עצמו, אבל כל הדפוסים של ההתנהגות קיימים. בגלל שאין את הנמנום של הסם, בגלל שאתה לא מטפל בחרדה, הבעיה מתפרצת החוצה בצורה קיצונית. שם הבן אדם ירד מהפסים. כל הדברים שהיו חמודים בשלבים הראשונים הפכו למריבות מטורפות. אני אדם שלֵו עם רגליים על הקרקע. אני פותרת כל עניין בדיבור. פתאום מצאתי את עצמי בסיטואציות של צרחות. משהו מזעזע. כל דבר שהייתי אומרת הוליד מריבה. לופים של שעות. אמרתי לעצמי, אני חיה עם בן אדם לא נורמלי. לא היה לי מושג מה קרה.
"כל שטות הפכה לדרמה. אני זוכרת שבארוחת ערב עם חברים, הרמתי כוס יין כדי לברך לחיים, אבל לא שמתי לב שעוד לא הייתה לו כוס מים ביד. הוא הסתכל עליי כאילו רצחתי אותו. מדבר כזה התחילה דרמה של שעתיים. למה הרמתי 'לחיים' בלעדיו והאם אני לא מבינה שזה מעליב? משהו מזעזע. שטויות ברמות. אבל כאלה שאתה לא יכול לצאת מהן".
בדיעבד, זה העיד על המצוקה שהוא היה שרוי בה?
"כן, אבל באותו זמן לא הבנתי את זה. חשבתי שבעלי פשוט ירד מהפסים. הבעיה בזה שגם בן הזוג נהיה חולה. לא הבנתי מה קורה בבית שלי. אני מאוד לא אוהבת דרמות ובלגן, ומצאתי את עצמי בכאוס. זו הייתה סיטואציה הזויה. הגברת המפורסמת מישראל עם הבעל המפורסם מאוסטרליה חיים בבית חלומות בלוס־אנג'לס על ההר, עם הכלב המושלם והחברים המושלמים והחיים המושלמים, אבל בפנים, כשאף אחד לא רואה, גיהינום.
"הייתי סוגרת את הדלת בפחד ונכנסת הביתה והולכת על ביצים ולא יודעת מאיפה זה יתהפך עליי. עם הזמן הבנתי שלא משנה מה אני אעשה ומה אני אגיד. לא קישרנו בין המריבות להפסקת השתייה שלו. לא היה לנו מושג. כי זה לא שהוא הפסיק לשתות ולמחרת זה קרה. זה קרה בהדרגה. פתאום קלטתי שאני במערכת יחסים הזויה, מופרעת".
מה זה אומר בפועל לחיות ככה?
"מפחיד. פשוט מפחיד. אני זוכרת שהייתה לי פגישה חשובה שקשורה ל'אקט פור איזראל' (מרכז מידע והסברה ישראלי באינטרנט שהקימה – א"ס). הרבה אנשים, גבי אשכנזי הגיע לביקור, תחושה אדירה שדברים קורים. הייתי באלמנט שלי. אני זוכרת שנכנסתי הביתה אחרי, לקחתי נשימה עמוקה, סגרתי את הדלת וחשבתי, או־קיי, עכשיו אני אהיה הבן אדם הקטן שלא יודע מה לעשות עם עצמו. מהמקום שבו הייתי עוצמתית, חזקה, מנהלת עניינים, מעוררת השראה, עושה מה שצריך לעשות, הפכתי להיות קטנה־קטנה. אני רוצה להדגיש שלא היה שום דבר פיזי. הכל היה אביוז נפשי. נעשיתי מזה חולה. נעשיתי משוגעת".
הצלחת להסתיר את זה מצוין. מהראיונות שנתת באותן שנים היה קשה לנחש שמשהו מתפרק בפנים.
"נכון. בסוף אף אחד לא יודע מה קורה בבית של מישהו אחר. תמיד מה שאתה מנסה למכור, אם אתה מפורסם או לא, זה שהכל בסדר. אני זוכרת את עצמי מתראיינת וחושבת: אם רק הייתם יודעים. באיזשהו ראיון שאלו אותי מה עם ילדים. עניתי בכעס: 'רק בארץ נכנסים לאנשים לרחם'. זו הייתה תגובה של עצבים, כי הייתי בכזו קריזה. אני בכזה סיוט בתוך מערכת היחסים, אז את שואלת אותי על ילדים עכשיו? היו לנו כל כך הרבה בעיות, שמי חשב על ילדים בכלל".
קבוצת תמיכה
הסיוט הזה הפך לשגרת החיים הזוגית, עד אותו היום שתשבי זוכרת היטב: "זה היה היום שבו נפלו עליי חיי. מערכת היחסים שלנו כבר הייתה בקרשים, אבל זה היה יום הנישואים שלנו, ואנדרו אירגן לנו רכיבה על סוסים במליבו. משם המשכנו לברביקיו אצל חברים. התחילה מריבה מטורפת במכונית. עצרנו בכביש. שעתיים ריב. על שטויות. באיזשהו שלב אמרתי לו, אני לא רוצה לנסוע לחברים. בוא נעצור פה ליד. ניקח קפה וניסע הביתה. אין לי כוח להתמודד עם זה".
בבית הקפה בצד הדרך פגשה תשבי חבר משותף, אלכוהוליסט לשעבר. הוא הכיר את הבעיות של גינסברג ושלה — וערך לשניים סוג של אינטרוונשן (תהליך התערבות שבו אנשים הקרובים לאדם המכור מאלצים אותו להכיר במצבו ולטפל בו). תשבי מתארת כיצד הסביר החבר בפרטי פרטים את מצבם השביר. "אני מסתכלת עליו והלסת שלי ברצפה. אני אומרת לו, 'איך אתה יודע?' אז הוא אמר, 'חבר'ה, תתעוררו. מדובר פה על אלכוהוליזם. טיפלתם בשתייה. לא טיפלתם במחלה. המחלה עוד שם'. אני התפרקתי ופרצתי בבכי. פתאום התחילו ליפול לי כל האסימונים".
אירוני שדווקא ביום הנישואים שלכם הבנת עם מי התחתנת.
"לגמרי. בסוף נסענו לברביקיו עם החברים. ישבתי שם בפינה בפרצוף מוות. הבנתי שהתחתנתי עם אלכוהוליסט".
ההבנה הזאת הביאה אותם להתמודדות. כל אחד מהם מצא את עצמו בנפרד בקבוצת תמיכה. "אנשים מגיעים לקבוצות האלה כשכלו כל הקיצים. נכנסתי לשם כולי מפורקת ומרוטת עצבים. בדיעבד, זה הדבר היחידי שעזר לנו. אחרי כמה פגישות, הריבים פחתו בצורה משמעותית. אני ממליצה לכל אדם שמזהה את עצמו במצב שלנו ללכת לעשות את זה".
קבוצת התמיכה החזירה אותה אל עצמה, אבל גם העלתה לא מעט סימני שאלה ביחס לדפוסים הזוגיים שפיתחה לאורך השנים. "התחלתי להבין שם מה בי משך את הקשר הזה. הבנתי שאני הדמות המטפלת, שניסיתי להיות הגורם לאושר שלו. אני לא מאשימה אותו בכלום. אני יודעת שזה משהו שנהניתי ממנו, משהו שרציתי".
נהנית כי הרגשת רצויה ומיוחדת.
"בטח. זה גורם לך להרגיש שיש לך משמעות. אני בן אדם מטפל. אני סוג של פסיכולוגית לחברים הקרובים שלי. בנישואים שלי הרגשתי שרק אני מסוגלת להציל בן אדם עצוב, אבל נעשיתי חולה. את מנסה למנוע מהבן אדם לשתות או למנוע ממנו לכעוס במקום להבין שזה לא קשור אלייך. אנדרו לא עשה לי כלום. הוא היה אנדרו המקסים והחמוד וטוב הלב עם הבעיות. אני זאת שאמרתי, 'בוא, אני אציל אותך'".
גם במערכות היחסים הקודמות שלך היית בתפקיד המטפלת?
"בוודאי, אבל באופן הרבה פחות אקוטי, כמובן. בכלל, אחרי הגירושים נפרדתי מהרבה מאוד חברים שלי. מצאתי את הדפוס הטיפולי שלי לא רק במערכות יחסים רומנטיות. הבנתי שזה נוכח במערכות היחסים שלי עם חברים. בעבודה. באיך שאני מתנהלת מול חוזים. הבנתי שאני מנסה להיות נחמדה ולהרגיע את המצב כל הזמן במקום להגיד, 'זה מה שאני רוצה'. המון אנשים לא שרדו את הגירושים שלי".
חתיכת כאפה.
"כן. זה היה הטיפול שלי".
התחלתם טיפול משותף בבעיה, אבל בכל זאת התגרשתם.
"נכון. באיזשהו שלב הבנתי שאני המחלה ואני גם התרופה. הבנתי שהדרך היחידה שהוא יכול להחלים זה רק אם אלך. הוא לא חזר לשתות מאז. הוא אדם מאוד חזק. אבל העניין עם אלכוהוליזם שזה לא עובר. לחיות עם אלכוהוליסט זו בחירה שאת צריכה לעשות לכל החיים. יש מיליארד אנשים שחיים ככה חיים נהדרים. אני פשוט קיבלתי את ההחלטה שאני לא רוצה ולא יכולה לחיות ככה".
בראיון הקודם שלנו אמרת לי משפט שאני מבין רק עכשיו: "נשים מתאבלות על מערכת יחסים בתוך הקשר. מבכות אותו בזמן אמת. אני חושבת שלגביי זה מאוד נכון".
"זה נכון. תוך כדי הנישואים שלנו הבנתי שאני בכלל לא נשואה למי שחשבתי שאני נשואה לו. זו זוועה. חלק מהסיבה שהחלטתי להיפרד ממנו הייתה בגלל שהרגשתי סוג של מרומה, אם כי לא רומיתי. גם הוא לא ידע בעצמו".
איך הגיבו אנשים בסביבתך הקרובה כשנודע להם?
"הרבה אנשים אמרו לי לקום ולברוח. אישה מקבוצת התמיכה של המשפחות אמרה לי: אין לך ילדים, את עדיין צעירה, פשוט תלכי משם. תאמיני לי, את לא רוצה את החיים האלה. לא עניתי לה, אבל הקשבתי קשב רב. לקח לי זמן להבין שהיא צדקה".
איך אנדרו קיבל את ההחלטה שלך לעזוב?
"אני חושבת שהוא הבין. הוא בן אדם מקסים, באמת. פגשתי אותו עכשיו כשהייתי באוסטרליה, ואני באמת אוהבת אותו ואני באמת מעריכה את העבודה שהוא עושה. תדע לך שהרבה אנשים שמפסיקים לשתות חוזרים לשתות שוב ושוב. הפיכחון לוקח זמן. רק אחרי כמה פעמים שאתה נופל, אתה מצליח. הוא לא שתה פעם אחת מאז".
במבט לאחור, עד כמה ניזוקה, לדעתך, הקריירה שלך באותן שנים?
"ימים יגידו. עד לרגע זה לא חשבתי על זה ככה. הבחירה שלי בחיים היא תמיד לשאול למה זה קרה ומה אני יכולה ללמוד מזה. יש לזה סיבה. והסיבה מבחינתי הייתה לשחרר את כל מערכות היחסים התלותיות שניהלתי בחיי".
חיוך הגרבר
השיעור הכואב שלמדה תשבי על עצמה הביא אותה להכיר את רוס הינקל, איש פיננסים אמריקאי גרוש מניו־אורלינס. "אחרי הגירושים הייתי זקוקה להחלמה ארוכה. ידעתי שאם אני לא מטפלת בסיפור הזה, של איך מצאתי את עצמי עם גבר אלכוהוליסט, זה יקרה לי שוב, כשאשחזר את הדפוס שלי, להפוך למטפלת".
זה לא מקרי, היא אומרת, שהגבר שנכנס לחייה אחרי הוא בן אדם יציב ורגוע, רחוק מהשואו־ביזנס. "היציבות והשלווה והרוגע שהצלחנו ליצור הם תוצר של כל הבלגן שעברתי. באחת השיחות הראשונות שלנו, רוס שאל אותי מה אני רוצה ממערכת יחסים. אמרתי לו, 'אני רוצה שתדאג לי'. בחיים לא אמרתי את זה לאף אחד. בחיים לא הודיתי שאני צריכה שידאגו לי, שאני רוצה להיות חזקה ועוצמתית ומדהימה בחוץ ולהיכנס הביתה אל מישהו שאני יכולה לשים עליו את הראש. אמרתי לו, 'אתה לא מכיר אותי, אבל זו פעם ראשונה שאני אומרת דבר כזה. פעם ראשונה שאני באמת אומרת מה אני רוצה'".
זו הייתה אהבה ממבט ראשון?
"נפגשנו באירוע של סאמיט (ארגון אקסקלוסיבי של אנשי עסקים אמריקאים צעירים — א"ס), שנמשך לאורך סוף שבוע על הר ביוטה. היו שם אלף ומשהו איש, ולא משנה לאן הלכתי, שוב ושוב נתקלתי בבחור הגבוה מניו־אורלינס. הסתכלת עליו ואמרתי, 'איזה חתיך, איך הוא לא הטעם שלי?'"
למה לא?
"כי אני אהבתי בלונדינים. יפים. כל הבחורים שלי לפני זה נראו פחות או יותר כמו אנדרו. לא היה לי אף פעם בחור גבוה, כהה, עם זקן. הייתי רגילה לבחורים שהם סוג של יפות כאלה, כוסיות קטנות וחמודות ומהממות. פתאום משהו בגבר הכהה והשקט הזה היה מעניין. זה קרה באופן מאוד איטי. לא היו זיקוקי דינור של התחלה וטירוף. בלי ששמתי לב, מצאנו את עצמנו במין מערכת יחסים. קלטתי שאני לא מעוניינת להכיר אף אחד אחר".
כמה זמן עבר מהרגע שהכרתם עד הרגע שהחלטת שהוא האדם להביא איתו ילד?
"ברגע שהתחילו להיות לנו שיחות רציניות וקלטתי שהוא בן אדם מדהים וייחודי, המחשבה הראשונה שחשבתי הייתה איזה אבא הוא יהיה, והתשובה הייתה מיידית: מדהים. ידעתי את זה כמו שאני יודעת שמחר השמש תזרח".
והפחד שאת שוב מפספסת או מדחיקה דברים בבן הזוג שלך?
"ההבדל הוא שהיום אני יודעת שאני לא רואה הכל. כמו כולנו. ברור שאני אגלה עליו דברים שאני לא יודעת, ואני מניחה שגם הוא יגלה עליי. לא הייתה לי בעיה לא להיות במערכת יחסים, אבל ידעתי שאם אני נכנסת למערכת יחסים עם מישהו הוא צריך להיות מוכן להורות, וצדקתי. הוא אבא מדהים וארי מאוהב בו".
גם תשבי מאוהבת, תודה ששאלתם. את חיוך הגרבר שנתקע לה על הפרצוף לפני שנה, עם הולדת בנה ארי, אפילו ניתוח לא יצליח למחות. "תמיד ידעתי שאני אהיה אחלה אמא, אבל לא הבנתי את העוצמות ואת העומקים".
היה רגע שחשבת שאולי זה לא יקרה?
"לגמרי. והייתי בסדר עם זה. יש לי הרבה חברות שמגדלות לבד את ילדיהן ולכל אחת מהן מגיעה מדליה, אבל לא חשבתי שאני רוצה ילד עד כדי כך, בשביל לעשות את זה לבד. חשבתי שאם אני אמצא את הבן אדם הנכון אני אעשה ילד, ואם לא אני לא אעשה ילד, לא נורא. הלכתי לבדוק הקפאת ביציות, כדי שתהיה לי אפשרות להיכנס להיריון בגיל מאוחר יותר. נראה שידעתי שאמצא את האבא של הילד שלי".
קמטים זה יפה
השנה האחרונה עברה על תשבי בסימן חיים ומוות. היא הביאה לעולם את בנה ארי, אבל במקביל נאלצה להיפרד מאביה. "אבא שלי היה המעריץ הכי גדול שלי", היא אומרת בקול רועד. "הוא היה בא לכל הופעה שלי כשהייתי קטנה, תלה פוסטרים שלי במשרד. הוא היה גורם מאוד תומך שבאיזשהו מקום ניסיתי כל הזמן לרצות. אני תוהה מה תהיה הצלחה בלי שהוא לידי.
"המוות שלו חיבר ביני לבין האחיות שלי, לא רק ביני לבין איריס ותום, הבנות שלו מנישואיו הראשונים, אלא גם בינינו לבין מירה ומיכל, הבנות של אמא שלי, וגם בינינו לבין אמא שלי, יעל ארצי תשבי. מתוך המשבר הגדול הבנו שאנחנו חייבות להתלכד. הקשר שלנו מעולם לא היה כזה עמוק. כמו שאומר שיר של חוה אלברשטיין, רק כשהעץ נכרת מגלים פתאום כמה הגזע היה גדול".
כמעט 20 שנה חלפו מאז שעזבה תשבי את ישראל לטובת אמריקה. גם אחרי כל כך הרבה שנים על הקו, היא לא פוסלת את האפשרות שמתישהו עוד תשוב. "אני באמת לא מרגישה שעזבתי את ישראל. היום, בעולם שלנו, זה לא רלוונטי איפה הבסיס. גם אם הבסיס שלי היה פה, עדיין הייתי נוסעת הרבה".
את הביקור הנוכחי שלה בישראל היא עושה הודות לקמפיין חדש למוצרי הקוסמטיקה של חברת הטיפוח גאיה קוסמטיקס. "לקח לי כמה חודשים לבדוק את המוצרים שלהם לפני שאמרתי כן. בחיים לא הייתי שמה את השם שלי על מוצר שחודש אחרי שאשתמש בו, יופיעו לי חצ'קונים".
גם חברת איפור מצטיינת מתקשה להסתיר את השנים.
"אז יהיו קמטים. זה בסדר. קמטים זה דבר יפה. זה לא שהייתי איזו כוסית בת 16, דוגמנית של ויקטוריה'ס סיקרט, שפתאום הולך לי הגוף. תמיד נראיתי מבוגרת לגילי, תמיד התנהגתי מבוגר לגילי. ככל שאני מתבגרת אני מרגישה יותר נוח עם עצמי, יותר קרובה למי שאני".
קרובה מספיק לעצמך כדי לוותר על בוטוקס?
"אין לי שום בעיה עם זה, כל עוד זה לא אובססיבי. אני מבטיחה לעדכן את כולם כשאעשה בוטוקס בפעם הראשונה. תראה, אני עדיין מזיזה את המצח", היא צוחקת.
איילת זורר הוחלפה בדוגמנית צעירה ממנה. זה מעורר בך חששות לעתיד?
"בסופו של דבר איילת הכניסה להם בהפוכה על הפוכה וקיבלה קמפיין אחר, אבל זה העלה את עניין האייג'יזם לקדמת הבמה, וזה מעולה. זה כמו אחרי היריון. אמרו לי, הגוף לא נראה אותו דבר. אמרתי, יש לי צלוליטיס מגיל 16, אפשר לחשוב. וזה באמת ככה. נכון, הגוף לא נראה אותו דבר. הבטן קצת יותר רפויה. אז מה? זה לא שפעם הייתי מקבלת קמפיינים של בגדי ים והיום כבר לא. תמיד רצו אותי כי הבאתי משהו קצת אחר, טבעי, ייחודי".
יותר מכל טייטל אחר, תשבי משמשת בשנים האחרונות כמסבירה הלאומית שלנו באמריקה. אף אחד לא מינה אותה לתפקיד, משרד החוץ לא משלם לה, ואפילו הטוקבקים ציניים לפעמים כלפי מאמציה ההסברתיים, אבל היא עושה כל מה שצריך — מתראיינת, מצייצת, מצטלמת — כדי לשווק את האינטרס הישראלי־יהודי. בשבוע שעבר, למשל, פירסמה מכתב פתוח לג'ארד קושנר, חתנו היהודי של דונלד טראמפ ומי שמסתמן כרגע כאחד האנשים החזקים ביותר בבית הלבן. "בגדת בכל אחת מהאמונות שבבסיס היהדות וסייעת לאדם הכי גזען, סקסיסט וילדותי לקבל את השלטון", כתבה תשבי. "שניכם עוד תשמעו מאיתנו. תיזהר לך".
תשבי עוד לא קיבלה תשובה מקושנר. ספק אם תקבל. אבל מבחינתה המטרה הושגה. "אין לי ספק שזה עוד יגיע אליו. היה פה ניצול ציני של אנרגיות שליליות ושל אנטישמיות כדי להגיע לכוח. כל עוד הוא שם, טראמפ, אנחנו בצרות. ישראלים לא מבינים כמה הבן אדם הזה עושה נזק ליהודים. התנפלתי על קושנר בניסיון להבין איך הוא, כיהודי, נתן לזה לקרות. טראמפ הפעיל משרוקית כלבים לניאו־נאצים באמריקה. הוא העיר את האנטישמיות ברמה שבחיים לא חוויתי. הרבה ישראלים עדיין לא מבינים את ההקשר הזה. בגלל שטראמפ מתבטא נגד מוסלמים הם חושבים שזה בהכרח אומר שהוא אוטומטית לצידנו. אם אותם הטוקבקיסטים שכתבו לי תגובות קשות היו מבינים מי זה סטיב בנון (יועצו הבכיר של טראמפ, שהואשם בהתבטאויות אנטישמיות — א"ס) וכמה הכוח שלו משמעותי, אני חושבת שהם היו יותר מודאגים ממני".
יש סיכוי שתחליטי להפוך את התחביב ההסברתי שלך לקריירה פוליטית של ממש?
"בהחלט. זה משהו שאני לא פוסלת. קיבלתי הצעות קונקרטיות ממפלגות ישראליות, אבל אלה לא היו ההצעות הנכונות".
אז לבנות עלייך לראשות הממשלה?
"תרשום שהתפקעתי מצחוק. כל השנים עשיתי ואעשה מה שמועיל לישראל. בוא נגיד שכרגע נראה לי שזה לא מה שיועיל לה". •
