השנה, והדמויות הצליחו להתקרב למרגלות מחנה עופרית, הנמצא על הר הצופים בירושלים. המחנה שקק חיים: בסיס עופרית משמש היום הן מפקדה מחוזית של פיקוד העורף והן מרפאה
אזורית שחיילים רבים משתמשים בשירותיה. סמוך לשעה אחת וחצי בצהריים החל להתפשט ברחבי הבסיס ריח של עשן, שהלך והתגבר. החיילים, שהחלו לתור אחרי מקור הריח, התקדמו אל עבר הגדר הצפון־מערבית שלו. המחזה שנגלה לעיניהם היה מלחיץ: הוואדי שהשתרע מתחתם התכסה בעשן סמיך, ומתוכו ריצדו לשונות אש, שנעו במהירות כלפי מעלה, לעבר המחנה.
שבעה צוותים של מכבי אש הוזנקו למקום והגיעו במהירות יחסית, אבל ביום כזה — זה היה גל החום הראשון של הקיץ, והטמפרטורות טיפסו מעבר ל־ 35 מעלות — לכולם היה ברור
שבתוך דקות הלהבות ילחכו את גדרות הבסיס ויחדרו לתוכו. לאחר הערכת מצב זריזה התפצלו כוחות הכיבוי לשניים: קבוצה אחת ירדה לוואדי וכיבתה את מקורות האש; הכוח השני
— מתוגבר בחיילי הבסיס — התפזר לאורך גדר המחנה וניסה לבלום את האש. הטקטיקה הוכיחה את עצמה: מקץ כמחצית שעה השריפה כובתה. אבל היה לה גם מחיר: 14 חיילים נפגעו כתוצאה משאיפת העשן. הם הובהלו לטיפול רפואי בבית החולים הדסה הסמוך, כשהם סובלים מקוצר נשימה, משיעול ומצריבות בעיניים. אחד מהם אושפז במצב בינוני. כשחלפה הסכנה וחוקרי השריפות החלו
לבדוק מה גרם לאש, התברר כי מדובר בהצתה. המסקנה לא הדהימה את החוקרים: במ ערך הכיבוי טוענים כי בחודש וחצי האחרונים היו לא פחות משבעה ניסיונות להצית אותו שטח, האחרון שבהם ביום ראשון השבוע. אלא שהפעם חיילים נפגעו, או כפי שמגדיר זאת רשף־משנה אסף אברס, חוקר הצתות ודובר שירותי כבאות והצלה במרחב ירושלים, "זה היה קרוב מתמיד". לכן, בניגוד לרוב מקרי
ההצתות, הוקם צוות חקירה מיוחד (צח"מ) במחלק מיעוטים של ימ"ר ירושלים. החקירה נשאה פרי, והחוקרים עצרו בשבועיים האחרונים חוליה ובה חמישה מתושבי הכפר עיסאוויה, החשודים בגל ההצתות על רקע לאומני באזור, כולל הצתת חורש טבעי בקומפלקס של האוניברסיטה ובית החולים הדסה. מעצרם של החשודים — כולם קטינים — הוארך עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.
לדברי דובר משטרת מחוז ירושלים, סנ"צ שמוליק בן־רובי, המשטרה מייחסת לשניים מהם בין היתר את אירוע ההצתה הראשון בבסיס, שהתבצע באמצעות השלכת זיקוקים בוערים לעבר
המחנה, והחקירה נמצאת בעיצומה. נגד שלושת הנחקרים הנוספים הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בירושלים. "סמוך לשעה 21:00 בערב", כך נטען בכתב האישום, "הלכו הנאשמים
מעיסאוויה ועברו דרך פרצה בגדר לאזור סמוך, ובו חורשה וצמחייה יבשה. הם הציתו את המקום באמצעות מציתים שהיו ברשותם, וכשראו שכתוצאה ממעשיהם פרצה אש, התרחקו וצפו
בשריפה המתפשטת... השריפה התפשטה והגיעה עד לכניסה לבסיס הצבאי עופרית הממוקם בסמוך, וחיילי הבסיס סייעו בכיבוי האש... במעשיהם אלה", כך נטען, "שילחו הנאשמים אש במזיד, בדבר לא להם". על פי גורמים במשטרה, בחקירתם טענו הנאשמים כי הסיבה להצתה היא לאומנית: "שרפנו את זה כי זה של יהודים". חשוד
אחר שנשאל מדוע הצית שריפות ענה, "שרפתי את כל ישראל וירושלים בתוכה". זאת לא החוליה היחידה שנעצרה החודש בחשד לביצוע הצתות על רקע לאומני. ב־ 26 בחודש שעבר שותקה הכניסה לבירה בעקבות שריפת ענק שהשתוללה במעלה־החמישה ואיימה להתפשט לכיוון כביש 1. למקום הוזרמו כוחות כיבוי גדולים, שהסתייעו גם במטוסי כיבוי. בתים פונו, מאות נהגים נתקעו לאורך
שעות ארוכות בכביש. כ־ 60 דונם חורש טבעי נשרפו כליל. בתום שעות ארוכות של מאבק בלהבות הצליחו כוחות הכיבוי להשתלט על האש, ואז נכנסו חוקרי השריפות לשטח. גם במעלה־החמישה הם זיהו כי מדובר בהצתה — הפעם באמצעות השלכת בקבוקי תבערה — והחקירה הועברה למרחב ציון. עד כה נעצרו חמישה תושבי הכפר הערבי קטאנה, הסמוך לגדר ההפרדה. לטענת המשטרה, שניים מהחשודים שנעצרו והודו בהצתה הפלילו את חבריהם. מעצרם הוארך עד תום ההליכים נגדם, וחומר החקירה בעניינם הועבר לידי הפרקליטות הצבאית, להגשת כתבי אישום. לא מדובר באירועים אקראיים. תחקיר 7 ימים" מגלה כי בחודשים האחרונים מצויה "ישראל תחת מתקפה מסוג חדש: גל הצתות לאומניות, במספרים הולכים וגדלים. רק בירושלים לבדה תועדו בחודש וחצי האחרונים יותר מ־ 300 הצתות, שלטענת אנשי הכיבוי בוצעו על רקע לאומני. הצתות נוספות, אם כי במספרים נמוכים יותר, אירעו גם באזור הצפון. העלייה הניכרת בהצתות הלאומניות, כך עולה
מהתחקיר, אינה מקרית: " 7 ימים" פנה למומחי מודיעין שהתמחותם היא הסתננות לאתר ג'יהאד עולמי. עמוק בתוככי הפורומים הפנימיים והדיונים החשאיים של אל־קאעידה, הם גילו שהמציתים מקבלים תמיכה וצידוק דתיים, הדרכה מעמיקה לגבי שיטות פעולה — והרבה מאוד עידוד לביצוע סוג חדש של "מלחמת קודש באויב הציוני": ג'יהאד היערות. כל 7 דקות אירוע לפי נתוני מערך הכבאות, רק במחצית השנה האחרונה אירעו בישראל כ־ 20 אלף שריפות, 80 אחוז מהן בשטחים המוגדרים "פתוחים" (יערות, שדות וכדומה). רצינו לברר שאלה פשוטה ומתבקשת: כמה מתוך כלל השריפות בישראל הן הצתות — ומהן, כמה הן מה שמוגדר "הצתות על רקע לאומני". אלא שמתברר שמדינת ישראל עדיין לא מצאה לנכון לעקוב ולאסוף את הנתונים הללו. אף אחד מהגורמים — לא משטרת
ישראל (האמונה על החקירות), לא קרן קיימת לישראל (המופקדת על ניהול רוב השטחים המיוערים במדינה והטיפול בהם) ולא מערך כיבוי האש — לא מחזיק פילוח רשמי של נתונים.
לא רק כי אין כאלו נתונים — אלא פשוט כי את מרבית השריפות כלל לא חוקרים. "הצתה בשטחים פתוחים היא לא עבירה שנחקרת", אומר סנ"צ רן שלף, חוקר ההצתות הראשי היוצא של משטרת ישראל ומי שהופקד כעת על הקמת מחלקת חקירות בנציבות הכבאות החדשה (המוקמת בעקבות אסון הכרמל). "זאת בניגוד להצתות מבנים וכלי רכב, שיש בהן פגיעה ברכוש ובנפש. גם נציבות הכבאות החדשה שתקום לא תיתן לזה עדיפות". ואם יתברר שמדובר בהצתה? "במקרה שמדובר בהצתה זדונית, בוודאי כשמדובר בסדרת הצתות של שטח פתוח באזור מסוים — ברור שנפעל לתפיסת החשודים ולמיצוי הדין עימם. גם המחוקק רואה בזה חשיבות וקובע 20 שנות מאסר להצתה נגד רכוש המדינה, או שטח של חורש או יער". אלא שבינתיים, השטח בוער. לדברי רשף־משנה אברס, רק בחודשים מאי־יוני השנה טופלו בירושלים וסביבתה 1,285 הצתות של יער, חורש טבעי ושדות קוצים. להערכתו, מאות מהן היו הצתות על רקע לאומני. "החל מאפריל השנה הבחנו שיש עלייה של כ־ 30 אחוז במספר האירועים לעומת השנה שעברה", אומר אברס. "כשעשינו חתך של האירועים, התברר שגל ההצתות מתחיל באחת בצהריים — שעות השיא של החום — ונמשך באינטנסיביות עד הערב. ב־ 10 ביוני, למשל, הוצתו בהר הצופים 15 דונם חורש טבעי. אבל ההפרש בין האירועים שהוזעקנו אליהם היה כל שבע דקות, ואני מדבר על הצתות בשטחים בטווח של לא יותר מ־ 500 מטר בין אחד לשני. מאותו הרגע שחיברתי את הקצוות, הבחנתי שמדובר באירועים סדרתיים. באותו יום דוּוחנו על הצתה בכביש המנהרות, כשבתוך 15 דקות נקראנו לשני מוקדי הצתה בהר־חומה ולעוד שני מוקדים באזור קיבוץ רמת־רחל, ושוב לחמישה מוקדים בארמון־הנציב ובשכונת ארנונה — הכל באותו יום ובהפרש של עשר דקות. כשחיברנו את המקומות על המפה — התברר שזה מסלול הליכה, שנע מנקודה לנקודה, וברור שמדובר בהצתה. לא צריך להיות חוקר גדול כדי לקלוט את זה". אבל איך יודעים שזה על רקע לאומני? "עיקר הפעילות העוינת מתרחש בצפון ירושלים. 136 אירועים נרשמו בחודש וחצי האחרונים רק באזור הזה, שבין פסגת־זאב לנווה־יעקב. בכולם מדובר בהצתות מכוונות, שמתבצעות על ידי זריקת בקבוקי תבערה בשטחים פתוחים, רובם ככולם על קו התפר, באזורים שבהם יש חפיפה בין השכונות היהודיות לכפרים הערביים. כל זה קורה לעתים תוך יידויי אבנים על הכבאים ועל רכבי הכיבוי וההצלה, וכבר נשברו לנו דלתות, פנסים ושמשות קדמיות. ביער ענתא, למשל, הכל חשוף וגלוי לעין. פלסטינים מסתתרים מאחורי חומה גבוהה של שישה מטרים, ומשליכים מעליה את בקבוקי התבערה. הם יודעים שיש יער מעבר לחומה ויודעים שזה עובד. כשאנחנו מגיעים לכבות את האש, הם ממטירים עלינו אבנים. היו לנו מקרים שאנשי הכיבוי הגיעו לזירה וזיהו מציתים במרחק
400 מטר מהם, ואפשר להגיד שהם צחקו להם בפרצוף. וכך, בעוד הכבאים מתאמצים להתגבר על האש, הם כבר מציתים מוקד נוסף".איך זה קורה? "אין לכבאים לא כלים ולא סמכות לבצע מעצר, מה גם שלא ניתן לנהל מרדף אחרי המציתים בזמן שאנחנו עסוקים בכיבוי האש. אנחנו מעבירים את המידע והממצאים שלנו לידי המשטרה. אבל הבעיה שהכל קורה באותו מקום. פעם שני דונמים נשרפים, פעם שלושה דונמים — הם מחכים כנראה עד שהיער הזה יתכלה. במאי, למשל, קיבלנו דיווח על שריפת חורש טבעי, שנמצא בחזית האוניברסיטה העברית ובחזית בית החולים הדסה הר הצופים. 30 דונם מתוכו ־ זה פארק שמטיילים בו, ו־ 25 נשרפו. באותו היום מצאנו שם שבעה מוקדים של הצתה. אנחנו מגיעים לנקודה, ואז מקבלים דיווח שבטווח של 50 מטר ממנה יש מוקד
הצתה נוסף, וכך הלאה". ונעצרו במקרה הזה חשודים? "שבעה מוקדים — ולא נעצר חשוד אחד. שם גם מצאנו שניים־שלושה חזיזים, מה שמחזק את נושא ההצתה הלאומנית. באזורים אחרים
אנחנו מוצאים חומרי בעירה ושיטות שונות. למשל בהצתה של יער רמות, שאירעה ב־ 2 ביולי ובמהלכה נשרפו עשרה דונמים, מצאנו קופסאות גפרורים מפוזרות". לדברי אברס, בחודש וחצי האחרונים נרשמו לא פחות מ־ 107 אירועי הצתה על רקע לאומני באזור שבין מחנה הפליטים שועפאט לבית־חנינא; במזרח העיר (מהר הזיתים לטיילת בארמון־הנציב) נרשמו 134 אירועים; עוד 50 אירועים מהר הזיתים ועד למחנה עופרית; ובין אבו־טור ליער השלום — 38 אירועים נוספים. בסך הכל, נכון לסוף השבוע שעבר, 329 אירועים. מדובר בממוצע של שבע הצתות ביום.
יש לך מושג מה גרם להסלמה הזאת? אברס: "אני יכול לשים את האצבע על אסון הכרמל כנקודת מפנה. זה הצית כנראה את הדמיון, והמפגעים הבינו שאפשר לעשות מעשה ולתזז את כל הכוחות: בלי תכנון, בלי מאמץ ובלי להיתפס. צריך רק להגיע, להבעיר ולברוח". "אולי זה כן משהו מגמתי", מוסיף משה אל־עזרי, חוקר שריפות ותיק מבית־שמש, שטיפל באירוע מעלה־החמישה ומצא שם את בקבוקי התבערה. "ייתכן שמדובר פה בהתארגנויות של קבוצות, שעשו קשר ביניהן. בכפר קטאנה ידוע שיש אלמנטים עוינים, וזאת לא הפעם הראשונה שמציתים לנו יערות ושדות קוצים.
בזמן האינתיפאדה היה ידוע שהצתת יערות היא חלק מהפגיעה במדינה, כי הם יכולים להגיע עם האש לבתים וגם למתקנים צבאיים". אלעזרי מספר כי לפני כשנתיים התחוללה
שריפה באזור שער הגיא. כשהחל לחקור את האירוע, גילה בקבוק שהכיל סולר — ובסמוך לו מכל גז. "זה היה ממש ניסיון לפיגוע. הכוונה של המציתים הייתה שבזמן שהכבאים יטפלו
באירוע, המכל יתחמם ויתפוצץ עליהם. למזלנו, הוא נמצא מיד בתחילת השריפה שכובתה. אגב, גם המציתים הללו מעולם לא נתפסו".
והנה דוגמה לדרך שבה המציתים הלאומנים עובדים: תוך כדי הלחימה באש הכבדה שהתפשטה באזור מעלה־החמישה — השריפה
שכאמור שיתקה את הכניסה הראשית לירושלים — התקבלה במוקד הכיבוי קריאה נוספת, הפעם מליפתא. התברר שליד מתקן של חברת החשמל פרצה שריפה, שחייבה לא פחות מחמישה צוותי כיבוי. "מדובר באירוע לאומני נוסף", קובע חוקר השריפות הראשי רן שלף, "כי מצאנו במקום שני מוקדי הצתה. התחלנו לטפל באירוע, ואחרי עשר דקות נקראנו לדליקה אחרת, שפרצה במוצא (שלשם שינוי, לא נבעה מהצתה אלא מרשלנות). מיד בסיומה, בשמונה בערב, נקראנו שוב לעוד הצתה בליפתא. הפעם האש הגיעה ממש עד לגדר של חברת החשמל, ובנס נמנע אסון כבד: שיתוק
החשמל למשך חצי יום לכל ירושלים". חומות של שריפה האש הלאומנית, מתברר, לא מדלגת גם על שאר חלקי הארץ. מאחר שכאמור כמעט לא מתנהלת חקירת הצתות בשטחים פתוחים ורשמית
אין פילוח לפי המניע הלאומני, ריכז לבקשתנו חוקר ההצתות הראשי, רן שלף, כמה אירועים שאירעו בשנה וחצי האחרונות ברחבי הארץ ,ואובחנו כהצתות מובהקות על רקע לאומני. בחלק מהמקרים הצליחו לוחמי אש ועובדי קק"ל לתעד את ההצתות, אולם המציתים נמלטו (בדרך כלל לשטחים) ולא הועמדו לדין. זה התחיל באוקטובר אשתקד, כשכמה שריפות שפרצו בגליל המערבי כילו מאות דונמים של חורש טבעי ונטוע. יער לוטם שבגליל התחתון, למשל, נפל קורבן בשנה האחרונה לכמה הצתות. הראשונה אירעה ב־ 3 ביולי אשתקד. מחקירה, שהתבצעה על ידי כבאי איגוד הגליל, עלה החשד כי המציתים הבעירו את השריפה בחמישה מוקדים שונים ביער. האש, שאיימה להתפשט לכיוון היישוב לוטם, כובתה בזמן. שלושה חודשים לאחר מכן הוצת היער בשנית, וב־ 30 במאי השנה אירעה בו הצתה נוספת. בכל המקרים הצליחו לוחמי האש למנוע אסון, אך לדברי רן שלף, נשרפו עוד כעשרה דונמים נוספים מהחורש. האירוע הגדול ביותר, שבו נגרם גם נזק כלכלי רב, התרחש באפריל השנה, באזור ניצני־עוז שבשרון. ב־ 4 באפריל, בשעת לילה מאוחרת, פרצה דליקה ענקית במפעל פלסטיק שממוקם על הגבול בין ישראל לקלקיליה. כוח כיבוי האש הראשון שהוזעק למקום הבחין בעוצמת הלהבות והזעיק לשם תגבורת של כוחות נוספים. אלה הגיעו עם מנופי גבהים ורכבים לאספקת מים ופעלו בפיקודו של מפקד האיגוד, טפסר יצחק שילן. אבל בעוד הכבאים מנסים להשתלט על האש, ניתך לעברם מטר אבנים. חיילי מג"ב
שאיבטחו את הכוחות עצרו שמונה מהמתפרעים והעבירו אותם לחקירת גורמי הביטחון. במשך כל אותה העת, כך מתברר, תיעדה מצלמת האבטחה של המפעל, שהוצבה על החומה וצפתה על קו התפר, את שהתרחש. בצילומים בלעדיים, שהגיעו לידי " 7 ימים", נראים שני חשודים שהגיעו מהצד הפלסטיני, כשהם משליכים לעבר המפעל שלושה בקבוקי תבערה. אחד מהם נפל בצד הפלסטיני של החומה, שניים התלקחו והבעירו את המקום. אלא שהתיעוד לא עזר: המפעל נשרף כליל, ועד כה לא נעצרו אפילו חשודים בביצוע המעשה. מקרה מתסכל אחר, שבו תועדו חשודים מבלי שייתפסו, היה ב־ 1 ביולי השנה. כ־ 40 דונם חורש ויער טבעי הוצתו בזדון בנחל לבנים שליד כביש אמירים, מהאזורים הפסטורליים ביותר בצפון הארץ. אחד הפקחים של קק"ל שהיה באזור דיווח על השריפה לכוחות הכיבוי, ובעודו ממתין להם החל לתעד אותה במצלמתו. בצילומים שהגיעו לידי " 7 ימים" נראה כי בעת שצילם החלה האש להתפשט עם כיוון הרוח. בשעה 14:12 דקות קלטה המצלמה במקרה שלוש דמויות שהסתתרו עד אז מאחורי אחד השיחים, ככל הנראה אוחזים בידיהם כלי הצתה. לפקח לא נותר אלא לצפות בהם נמלטים. לפני כשבועיים, ב־ 17 ביולי, הוצת
באישון לילה גם יער כמון שבצפון הארץ. לדברי שלף, בחקירת האירוע התברר כי נמ־ צאו במקום חמישה מוקדי הצתה. "מאחר שזה קרה בלילה, למרבה המזל, האש לא התפש־ טה בצורה קיצונית", אומר שלף. "התושבים התריעו והכבאים הצליחו להשתלט עליה. אבל זאת הייתה פגיעה לשם פגיעה ביער עצמו". גם הפעם המציתים לא נתפסו. האש לא פוסחת גם על ההתנחלויות. ב־
2 במאי השנה עצר כוח צה"ל שני חשודים מהכפר מאדאמה הסמוך ליצהר, בחשד שהציתו אש בשטחים אשר מצפון ליישוב. צה"ל איבטח את הכבאית שהוזעקה למקום וכיבתה את הלהבות בזמן. בתום מרדף קצר נעצרו שני חשודים, שהודו בביצוע המעשה על רקע לאומני והועברו לחקירת כוחות הביטחון. גורמים ביישוב בירכו על מעצר
המציתים. לדבריהם, זה תקופה ארוכה הם מתמודדים עם הסלמה במה שהם כבר מכנים "טרור ההצתות". עין תחת עין למרות שכאמור אין נתונים רשמיים מדויקים, כל הגורמים שעימם שוחחנו מס־ כימים כי ישראל מצויה בתוך גל של הצתות לאומניות. השאלה המרכזית היא, האם הגל הזה מכוון ומתוכנן — ועל ידי מי? " 7 ימים" פנה לחברת המודיעין "טרוג'נס" בבקשה
לאסוף מידע על ההצתות הלאומניות. החברה מעסיקה יוצאי יחידות מיוחדות באמ"ן, בשב"כ ובמוסד, ותוך שימוש בזהויות בדויות אוספת מודיעין גם מתוככי פורומים ואתרים סגורים. החוקרים של "טרוג'נס" גילו כי באתרים המזוהים עם אל־קאעידה קיים עיסוק נרחב במה שמכונה "ג'יהאד היערות" — והוא לא מכוון רק כלפי ישראל.
הקריאה הראשונה לג'יהאד יערות שאיתרו החוקרים היא מפברואר 2008 , בפורום "שומוח' אל־איסלאם", הנחשב לפורום ג'יהאד רציני ומשמעותי מאוד. פעיל אל־ קאעידה עיראקי הסביר שם כי הצתת יערות היא חלק מ"ג'יהאד כלכלי", ש"יתרונותיו" הם פגיעה בתשתיות וזריעת פחד ופאניקה בקרב האוכלוסייה. הפעיל ציין עוד "יתרון" חשוב: ה"נשק" הזה זמין מאוד ויחסית אינו דורש אימונים או הכנות מוקדמות. כשלושה חודשים לאחר מכן קרא פעיל אל־קאעידה אחר — הפעם מכוויית — למוס־ למים החיים באירופה, בארה"ב, באוסטרליה וברוסיה (ישראל עדיין לא הוזכרה בשלב זה) להצית את היערות במדינותיהם. "הקיץ הגיע, אל תשכחו את ג'יהאד היערות!" כתב הפעיל והסביר שזו התקופה העדיפה לפעילות זו. הוא אף פירט את הנזקים המיידיים וארוכי הטווח שייגרמו לתעשיות המקומיות, ליצוא העץ, לחקלאות ולענף התיירות, והעריך כי "במקרה של שריפה רחבת ממדים, ייאלצו המדינות להפנות את הצבא למאמצי ההצלה (כפי שעשה הצבא האמריקאי בזמן הסופה קתרינה)", ובכך
להסיט אותו מ"המלחמה באיסלאם". הפעיל הוסיף עוד שתי שיטות הצתה פשוטות אך יעילות, שהעדפנו שלא לפרט כאן. המוח מאחורי שיטות הפעולה האלה הוא מוסטפא סטמאריאן מסאר, המוכר יותר בכינויו אבו מוסעב א־סורי. מדובר באחד מהתיאורטיקנים החשובים של אל־קאעידה ומי שנחשב לרוח החיה מאחורי כמה מהפיגועים
הגדולים שביצע הארגון, כולל פיגוע הרכבת במדריד ב־ 2004 והפיגוע בתחתית של לונדון שנה לאחר מכן. מקום הימצאו הנוכחי אינו ידוע: הדיווחים האחרונים גורסים כי לאחר
שנעצר בידי הסי־איי־איי, הוא הועבר לסוריה, ארץ מולדתו (א־סורי הוא יליד חאלב), שם הוחזק בכלא. אלא שלאחרונה שוחרר, אולי כסוג של איתות של אסד לגבי מה שעומד
לקרות אם המערב יתמוך בהפלת משטרו. כך או כך, באמצע העשור הקודם יצר אסורי סרטון הדרכה העוסק בהצתות, פירט שם שיטות פעולה, ולא פחות חשוב בעיני הג'יהאדיסט — העניק לפעולות אלו לגיטימציה דתית. "חכמי הדת נתנו הכשר הל־ כתי לכריתת עצים ולשריפת יערות בארצות הכופרים", קבע בסרטון, כשהוא נתלה בעיקרון "עין תחת עין", "שכן הם עושים אותו דבר בארצות שלנו". הסרטון ממשיך להיות מופץ גם היום, ופסיקותיו של א־סורי מצוּטטות בפורומים הג'יהאדיסטיים. ה"היתר ההלכתי" שניתן להצתת יערות חוּדש לאחרונה במאמר מקיף ב"אינספייר", מגזין מקוון באנגלית שמקורו בתימן ומזוהה עם אל־קאעידה. המאמר מיועד למוסלמים בארצות המערב ומדרבן אותם להצית שריפות. המאמר ממליץ, למשל, על הצתות באזורים המיוערים של מונטנה.
השריפה בכרמל בדצמבר 2010 מהווה נקודת מפנה בהתייחסות לג'יהאד היערות בישראל. ככל הנראה, בשל הסיקור התק־ שורתי המאסיבי שניתן לאירוע והקיבוע שלו כאסון לאומי, נפקחו גם עיניהם של הג'יהאדיסטים. זמן קצר לאחר האירוע נשמעו ברחבי הפורומים והאתרים קריאות לפעילים מקרב ערביי ישראל להבעיר יע־ רות בתוך שטחי המדינה. בולטת במיוחד הייתה קריאתו של פעיל
מרצועת עזה, אשר כללה בין היתר גם כמה טיפים מבצעיים. "אל בני עמנו שבפלסטין הכבושה מ־ 48 '", זעקה הכותרת שכתב, "הבעירו את הקרקע תחת רגלי הכובשים הציונים. שיטה קלה להצתת שריפות". "שלום לכם, ורחמי אללה וברכותיו", המ־ שיך הפעיל. "אל בני עמנו שבפלסטין הכבו־ שה: הבעירו את הקרקע תחת רגלי הכובשים הציונים. השריפות האלה מכלות את הישות
הציונית, ואנחנו רואים עד כמה הציונים הם חלשים — יותר מאשר קורי עכביש. הבעירו את הקרקע תחת רגליהם ואלצו אותם לפזר את מאמציהם: ברגע שהם מכבים שריפה
אחת, הבעירו אחרת". האם מישהו מהמצי־ תים בישראל נחשף לקריאה הזו או לקריאות ג'יהאד אחרות? לא בטוח שנדע אי פעם. "החורשות רבות והמטרות מגוונות", מסכם הפעיל מעזה את קריאתו, "ובתקופה כזאת הציונים אחוזי אימה. אתם, שגורשתם מבתיכם! אתם, שהציונים כלאו אתכם בארץ מולדתכם!" לאחר מכן מפרט הפעיל כמה שיטות פעולה להצתה, שגם אותן בחרנו לא לפרסם. רק נאמר שאחת מהשיטות הללו אכזרית במיוחד וכוללת שילוח של חיות בוערות בעודן בחיים לרוץ בשדות. ב"טרוג'נס" מציינים כי קיים ארגון בשם "מאסדת אלמוג'אהדין פי פליסטין" (בתרגום חופשי: "גוב האריות של לוחמי הקודש בפלסטין"), אשר ממהר לקחת אחריות על שריפות שפורצות בישראל כפעולת ג'יהאד. כששאלנו את אנשי כיבוי האש
לגבי כמה מהאירועים שהארגון מתרברב בהם, התברר כי חלק מהשריפות כלל לא אירעו, ואחרות כלל לא היו הצתה. על
פניו מדובר בהתארגנות קיקיונית שאין לה פעילות שטח אמיתית. אבל מה שמעניין הוא שאחת מנטילות האחריות הללו (על שריפה בשדה בצפון ישראל) צוטטה באחד
מהפורומים האיסלאמיסטיים, והפעם בפורום רציני ומרכזי מאוד של אל־קאעידה. בתגובה לנטילת האחריות כתב שם פעיל: "הגענו אליכם, בני ציון, ואנחנו נשרוף שלכם, רחובותיכם ועורותיכם". ב"אל־אנסאר" ("התומכים"), עוד פורום חשוב של אנשי אל־קאעידה, נכתב בתחי־
לת השנה שעברה: "אני מייחל לשלומם של .(' ערביי ירושלים והפְנִים (הכינוי לשטחי 48 יש להכין כל שצריך להרס הישות היהודית מבפנים: שריפת יערות, הרס מפעלים גדו־
לים, קווי מתח גבוה, מסילות רכבת". ייתכן כי משאלתו נפלה על אוזניים קשובות. כשנודע על השריפה במעלה־החמישה בחודש שעבר, ב"אל־פידא", פורום ג'יהאדיסטי גדול ומרכזי — מיהרו לחגוג. "האם גם מאחורי הצתה זו עומדים אחינו?" תהה אחד הגולשים, ואחר השיב לו: "זהו אירוע מפחיד ליהודים ומשמח בשבילנו... הפיצו את הידיעה על מנת שנוכל להתג־ רות באויבי אללה". יובל מונד, ראש צוות האיסוף והתרגום בחברת "טרוג'נס", לשעבר איש יחידת האיסוף המודיעינית 8200 : "ישראל, המזוהה בתפיסתם של אותם גורמים קיצוניים אולי יותר מכל מדינה אחרת עם מחנה המערב אשר בו יש להיאבק, תופסת נתח משמעותי גם בשיח המתקיים סביב הנושא של ג'יהאד היערות. קריאות לפעילים ולזאבים בודדים ליזום שריפה ביערות בשטחי ישראל עולות תכופות בפורומים האינטרנטיים של אל־קאעידה כאמצעי נוסף למאבק בישות הציונית. קריאות אלו מתגברות במיוחד במהלך חודשי הקיץ".
ומה מבחינתך השורה התחתונה מהמידע שאספתם? "מהשיח שעולה ברשתות של אל־קאעידה ומהאופן שבו הפעילים עצמם מתבטאים,
אפשר להסיק שהאיום הנשקף ליערות בישראל הוא אמיתי ויש להיערך לקראתו". למזרחן ד"ר יחיאל שבי יש הסבר מעניין
נוסף לגל השריפות. ד"ר שבי חוקר שנים את הסכסוך היהודי־פלסטיני ומתמקד בעיקר בנושא הקרקעות והזווית הדתית שלו. לדבריו, לגל ההצתות הלאומניות יש שתי סיבות עיקריות: הראשונה, שכבר הזכרנו, היא ש"מדובר בחלק מהג'יהאד הכלכלי
שמנהלים גופים לאומניים ואיסלאמיסטיים נגד הישות הציונית. זה דבר שקיים בשטח מאז פרוץ האינתיפאדה הראשונה". והסיבה השנייה?
"המניע השני הוא לחשוף באמצעות ההצתות את העבר הפלסטיני של הארץ". תסביר בבקשה. "עם קליטת העלייה הגדולה בשנים
1950 יושבו כפרים ערביים נטושים ־1948 רבים בעולים חדשים; במקרים אחרים ניטעו על אותן קרקעות יערות, במטרה להע־
לים את הכפרים מעיני הציבור ולמנוע את חזרתם של הפליטים הפלסטינים לביתם.
השריפות גורמות לחישוף פני הקרקע ולחשיפת שרידי אותם כפרים". היכן למשל? "ביערות רבים כמו יער ירושלים, שמורת המסרק, יער ביריה, יער אליקים ועוד. אלו מקומות שבהם ניתן למצוא שרידים
של בתי בד, חורבות, קברי שייח'ים, בתי קברות נטושים".
100 שנה של שיקום מעבר לנזק האקולוגי, החזותי והמורלי — שאותו קשה לתמחר — לג'יהאד היערות יש גם נזק כלכלי מיידי, והוא עצום: עלות כיבוי כל דליקה עלולה להסתכם במאות אלפי שקלים, ואילו עלות שיקום כל דונם שנשרף, לפי תחשיב קק"ל, נאמדת בין 6,000 ל־ 10,000 שקל. בישראל נטועים כ־ 1.62 מיליון דונם יערות (המהווים כשבעה אחוזים משטח המ־ דינה). רובם המכריע (כ־ 85 אחוז) באחריות קק"ל; השאר באחריות רשות הטבע והגנים. כאשר יער כזה נשרף, מי שמוזעק למקום הוא ד"ר עמרי בונה, המומחה הראשי של קק"ל לשיקום יערות (ובמקביל גם מנהל המרחב
הצפוני). כדי להבין את פרקי הזמן הדרושים לעבודה כזו, נסביר רק שד"ר בונה עדיין עסוק בשיקום יערות שנשרפו כתוצאה מנפילות קטיושות במלחמת לבנון השנייה, לפני כשש שנים. הפרויקט הגדול שלו, שיקום יערות הכרמל, מצוי גם הוא רק בתחילתו. עכשיו הגיע לפתחו גם גל ההצתות האחרון. "ברגע שפורצת שריפה, לא משנה לנו מה היא הסיבה", מסביר ד"ר בונה. "ישנה פגיעה מיידית בצומח, בבעלי החיים — בכל המ־ ערכת האקולוגית, וגם בתשתיות שקיימות ביער: שבילים, חניונים, מצפורים וכו'. זה גם מייצר סכנה של סחף קרקע ופגיעה בשטחי מרעה של בקר, שאנחנו מפתחים למשל בצפון, בשטחים הפתוחים וביערות. לכל אחדמהנושאים האלה יש תחשיב כלכלי לגבי עלות השיקום, ותחשיב גם לשיקום הנופי/ עיצובי של היער עצמו. ככלל, ככל שהיער מבוגר יותר — הנזק שנגרם גדול יותר. אם בכרמל נשרפו יערות בגיל 100 , לוקח 100 שנה להחזיר אותו למצבו הקודם". מתי מתחילים לשקם יער שנשרף? "מחכים שנה מהשריפה. מבצעים סֶגֶר ליער כדי לבחון את מצבו, ובסופו מחליטים אם יש צורך בחידוש העצים — ואם כן, איזו דרך פעולה צריך לנקוט. השיקום הראשוני כולל נטיעת עצים חדשים או סיוע להת־ חדשות של היער בכוחותיו. בתהליך הזה מתבצעים כריתת עצים שרופים, נטיעה וטיפול בהתחדשות הטבעית, עד שמצליחים לייצב את היער". ומה לגבי המניע להצתה? "לנו זה לא משנה, כי בפועל, התוצאה היא אותה תוצאה. מצד שני, אנחנו עושים הרבה צעדי מניעה, החל מממשק של גיזום העצים, עבור לדילול ויצירת קווי חיץ, ועד לממשק של רעייה, בעיקר של עדרי בקר, במגמה להקטין את כמות העשבייה ביער, ואיתה את סכנת התפשטות האש. כך שאם היא תפרוץ, היא תהיה מתונה יותר ויהיה סיכוי גדול יותר לכבותה". מדוע אין פיקוח בסגנון "משטרת יערות"? "זה לא נכון שאין. קק"ל מפעילה מגד־ לי תצפית, במטרה לאתר אש, והם בוודאי עוזרים בגילוי השריפות. מעבר לכך, בעידן הסלולרי אנחנו מקבלים יותר ויותר הודעות על מוקדי אש מהציבור, שכן רוב היערות סמוכים ליישובים או לכבישים". אבל עד שתהיה באמת משטרת יערות, או שלפקחי קק"ל ולאנשי הכיבוי יינתנו סמכויות אכיפה נרחבות יותר, ללוחמי האש לא נותר אלא לקוות שגם בהצתות הבאות הם יספיקו להגיע בזמן. חוקר הש־ ריפות רן שלף עומד לרכז את כל נושא חקירת השריפות — ובראשן ההצתות — בנציבות הכיבוי החדשה שהולכת ומוקמת בימים אלו. יכול להיות שתחת הגוף החדש יהיו יותר תקציבים, ציוד וניטור של נתו־ נים, אבל שלף יודע היטב שהחקירות הללו לא עומדות להפוך לקלות יותר. "עבירת הצתה זה פשע כמעט מושלם", מודה שלף. "היא קלה לביצוע, אין די־אן־איי של חשודים או טביעות אצבע, והדליקה משמידה ראיות — מה שמקשה את החקירה, בטח כשמדובר בהצתת שטחים פתוחים. זאת לא חקירה בראש סדר העדיפויות שלנו". אז מה יהיה? "החקירות יהיו בהתאם למשקל ולנ־ זק שייגרם. ברור שבמקרים שבהם ייגרם נזק לשטחים גדולים, בסביבה מאוכלסת שמצריכה פינוי דיירים — תתבצע חקירה לבחינת סיבות פרוץ האירוע, כפי שקרה במעלה־החמישה. פה זה היה אירוע גדול ותקשורתי, שכלל גם את חסימת כביש מספר 1, ולכן נפתחה חקירה". זאת אומרת שחייבים להיות נפגעים או סיקור תקשורתי? מה לגבי המקרים היומיומיים? "תראי", אומר שלף בגילוי לב, "אני מציאותי: בעיקרון זה לא ייחקר. אבל במקרים שאזהה מגמה של סדרת אירועי הצתה על רקע פעילות חבלנית עוינת — תתבצע חקירה מאוד מקצועית ומאסיבית, כדי להעביר מסר ברור שלא נעבור על כך בשתיקה".
