"כששמרון ישב מולך", שאל הסנגור את עו"ד אביגיל זרביב, היועצת המשפטית של רשות החברות הממשלתיות, "אני אעשה את זה בלשון הציורית, תסלחי לי, אם נגיד היינו לוקחים את היחידה הסמויה של משטרת ישראל והיינו עוקבים אחריו — לא היינו נדהמים לראות שהוא הולך בבוקר למשרדי מועצת הצמחים ומסתובב שם ומדבר עם אנשים, נכון?"

"נכון", השיבה היועצת המשפטית, שתיארה איך שמרון הסביר לה על ה"דחיפות" כדי שתסכים למינוי המנכ"ל שבהמשך יורשע בפלילים, בגלל השכר שסידר לשמרון כשהחליט למנות דווקא אותו, ללא מכרז, כיועץ משפטי של המועצה. "אספר את הדברים מאוד בפשטות", העידה זרביב, "מגיעים אליי... עורך דין שמרון ונדמה לי שגם אילון, ובעצם פורשים בפנינו את החיוניות וכמה חשוב שאילון ימשיך להוביל את הרפורמה. אני משתכנעת שיש פה דחיפות מסוימת".

בשנים האחרונות משמש שמרון, לצד עיסוקיו הפרטיים, גם כיועץ משפטי אישי למשפחת נתניהו בהסתבכויות שונות, ובהן תביעות עובדים נגד שרה נתניהו, פרשת ביביטורס ועוד. במקביל הוא משמש כחבר בצוות המשא ומתן הקואליציוני מטעמו של נתניהו, וייעץ גם לתנועת הליכוד בעניינים שונים. אבל אחרי כל השנים די ברור שלמרות הסכמי ניגוד העניינים ושלל האיסורים הפורמליים, משהו בעסק הזה לא עובד. מפני שאיכשהו העולם הפרטי והעולם הציבורי, שאמורים להתנהל במקביל בלי לגעת זה בזה, מתחברים שוב ושוב ומתערבבים באופן מעורר פליאה, כשמצד אחד שמרון ומהצד האחר נתניהו.

משרד שמרון, מלכו, פרסקי ושות' שומר על רשימת לקוחותיו העסקיים כמעט כמו ששומרים על סודות האטום של מדינת ישראל. בשנת 2010, כשחתם שותפו עו"ד יצחק מלכו על הסדר ניגוד עניינים בגלל מינויו כשליח מיוחד מטעם ראש הממשלה, צורף להסכם נספח סודי של לקוחות שלא פורסם מעולם. על דעת היועץ המשפטי לממשלה הוסתרה מהציבור רשימת הלקוחות בשל נימוקים כבדי משקל של "שמירה על סודיות מסחרית" ו"עבירות על כללי האתיקה של לשכת עורכי הדין".

הרשימה הזאת, שהוסתרה מהציבור, מעניינת לא רק בגלל שמרון, אלא בעיקר בגלל נתניהו. כי לפי חוות דעת של היועץ המשפטי הקודם לממשלה, עו"ד יהודה וינשטיין, לנתניהו אסור לטפל בעניינים של לקוחות שבהם מטפל משרד עורכי הדין של שמרון. אם למשל מגיש שמרון בקשה בשם חברה מסוימת למשרד שעליו אחראי נתניהו, לנתניהו אסור לטפל בעניינים הנוגעים לאותה בקשה.

 כשמדובר בנדל"ן, היום ברור ששמרון יודע לאסוף לקוחות שלחלקם יש דרישות ותיאבון שקשה להשביע, והם נקלעים שוב ושוב לעימותים נגד המדינה ורשויות התכנון. רק לאחרונה נחתם פרק נוסף באחת מהדרמות העסקיות האלו בין שמרון ולקוחותיו למדינה, בהליך שבו שמור מקום גם למעורבות נתניהו.

לפני חצי שנה התקבלה החלטה ב"ועדת ערר המחוזית בירושלים", שניפנפה את טענות שמרון ולקוחו היזם, איש הליכוד אילן רג'ואן. הלקוח רכש לפני כ־15 שנה את "בית פרומין", בניין ירושלמי שעד 1966 שימש משכן כנסת ישראל, ונישאו בו נאומים חוצבי להבות של מייסדי המדינה. לנוכח ערכו ההיסטורי, המועצה לשימור אתרים התנגדה שיהפוך למיזם נדל"ני, ולכן העבירה הכנסת חוק שמצמצם את היכולת של היזם לפתח את הנכס לפי התוכניות שדרש. על הנזק שנגרם ליזם מתנהל כבר שנים עימות בין שמרון לרשויות המדינה.

מדובר בבניין בן שלוש קומות הממוקם במגרש קטן בלב ירושלים, שלפי התוכניות ניתן היה לבנות עליו עוד שלוש קומות — שש בסך הכל. בעת הרכישה הוצגה אמנם תוכנית לבנות עליו 16 קומות, אבל היא מעולם לא אושרה. כשהכנסת הגבילה בחוק את הפיתוח והיזם דרש פיצוי, במשרד האוצר ממש לא התלהבו מהרעיון. אבל נתניהו, שהיה באותה עת שר האוצר, הודיע בשלב מסוים שהסיר את התנגדות משרדו, וכך סלל את הדרך למשא ומתן שהתנהל בין שמרון, שייצג את רג'ואן, לבין המדינה. ואז נדהמו נציגי המדינה לגלות ששמרון דורש בשם לקוחו פיצוי לפי 32 קומות — גורד שחקים ממש. ובמספרים: אחרי שהיזם קנה את המגרש בעשרה מיליון שקל בלבד, שמרון דרש בשמו פיצוי של 437 מיליון שקל.

המדינה הסכימה בשלב מסוים לנהל משא ומתן על פיצוי עתק לפי 24 קומות, אבל היועצים המשפטיים של האוצר, שכבר חתמו על טיוטת הסכם, הבינו די מהר שמדובר בטעות קשה, ביטלו את הסכמתם והסבירו ש"מבקר המדינה היה עורף לנו את הראש - ובצדק", כפי שאמר אחד מהם ל"ידיעות אחרונות" כשחשפנו את העניין בזמן אמת.

 הרפורמה שהגה שמרון הבשילה לאיטה עד שאושרה בשנת 2014, וחיזקה מאוד את ועדות התכנון המקומיות, אלו שבשליטת המועצות והרשויות המקומיות. ייקח עוד זמן עד שתתברר השפעתו של הכוח הנדל"ני שהתווסף לנציגי השלטון המקומי, שגם ככה שוברים שוב ושוב את שיאי השחיתות. כך או כך, כאשר מעורבותו של שמרון נחשפה לפני מספר שנים, מספר חברי כנסת זימנו בבהילות את מבקר המדינה לדיון מיוחד, בסיומו התחייב לחקור את הרפורמה בוועדות התכנון כש"אחת מנקודות המוצא הייתה מסמך 'צוות מאה הימים'", כפי שנכתב בהודעת המבקר.

אלא שזה היה בסוף תקופת כהונתו של מבקר המדינה הקודם, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, אחר כך, כידוע, נבחר במקומו השופט יוסף שפירא, בהליך בחירה מוזר שבו היה מעורב שמרון בעצמו. באופן מפתיע, אולי בצירוף מקרים, המבקר הטרי גנז את הביקורת הזו. "משרד מבקר המדינה השלים למעשה את מטלת הביקורת", מסר המבקר היוצא מעט לפני ששפירא נכנס לתפקידו. "נשלחו טיוטות לתגובת המבוקרים והם השיבו עליהן". המבקר הוסיף כי "הכוונה היא לסיים את העבודה בתוך כמה שבועות ולפרסם את הדו"ח". גם אחרי ששפירא נכנס לתפקיד עוד הספיק משרד המבקר לשחרר הודעות לפיהן המבקר "הורה להאיץ את עבודת הביקורת בנושא זה. תשובות לטיוטות נתקבלו מכל המבוקרים הרלוונטיים". אבל מאז ועד היום לא פורסמו כל דו"ח או ביקורת בנושא.