תאיר ראדה ז"ל: עשר שנים לרצח, עשרה סעיפים מטרידים
1. ברצח של מי הודה זדורוב?
רומן זדורוב הורשע בעיקר על סמך הודאתו ברצח. אין ספק שהודאתו נראית מפלילה - ישנם קטעים שבהם הוא לוחש כדי שלא יישמע בהקלטה, וקטעים שבהם הוא מדבר בקול כדי שישמעו אותו, ועם זאת, נשאלת השאלה, ברצח של איזו ילדה הוא הודה.
כבר בימים הראשונים למעצרו של זדורוב, בעודו יושב עם המדובב ארתור בתא עוד בטרם הודה ברצח, העלה המדובב את הרעיון שזדורוב רצח את תאיר "מתוך עצבים" על כמה מילדי בית הספר שביקשו ממנו סיגריות ודרשו ממנו להפסיק להרעיש, אבל זדורוב דחה את הרעיון. הוא טען שהוא כלל לא התעצבן כי הוא עבד עם אוזניות ולא ייחס לילדים כל חשיבות. אבל הוא כן זכר ילדה שעיצבנה אותו, אלא שהיא הייתה בהירת שיער ולא שחורת שיער כמו תאיר - כפי שראה בתמונותיה בכלי התקשורת. ארתור מציע פתרון: "יכול להיות שהילדה הזאת שניגשה אליך, זאת באמת היא... יכול להיות שהיא צבעה את השיער". וזדורוב חוזר אחריו ומשלים אותו, "יכול להיות שהיא הסתפרה, צבעה את השיער".
ארתור מבקש לוודא שזדורוב מדבר על אותה ילדה. "כן", עונה זדורוב, "היא ניגשה אליי כמה פעמים", וארתור מציע, "נו, אז יכול להיות שזה שיגע אותך עד כדי כך ואתה לא זוכר". זדורוב ממשיך את קו המחשבה של ארתור ומגיע להודאה, "אני פשוט מפחד שאני הייתי יכול... ואני לא זוכר מה עשיתי. לקחתי והרגתי... כל זה היה יכול לקרות אבל אני לא זוכר שאני הרגתי... פתאום התעוררתי או אני הייתי על הדשא, אני לא זוכר".
ביום ההודאה בפני המדובב ובפני החוקרים מודה רומן זדורוב שרצח את הילדה, אולם הילדה היחידה שזכר הייתה אותה ילדה בהירת שיער. בהמשך החקירה מתבקש זדורוב להיזכר איזו ילדה רצח, הוא מתעקש שאינו זוכר ומספר שוב על ילדה שניגשה אליו וביקשה שיכבה את המקדחה.
ואכן, הייתה ילדה כזאת. "יום אחד ישבנו בפרגולה", מספרת ל' השבוע ל"ידיעות אחרונות". "זו הייתה הפסקה. הוא ירד עם הכבל למקלט. חיכיתי עד שהוא ייכנס ופשוט ניתקתי לו". לפני כעשר שנים, בעדותה במשטרה, סיפרה ל': "...במהלך כל השיעור הוא הפעיל את המקדחה, ובהפסקה צעקתי עליו, ואמרתי לו, 'כואב לי הראש ממך, תנתק את המקדחה'". היא חזרה על עדותה בבית המשפט וסיפרה שניתקה את הכבל שלוש פעמים והתלוננה בפניו על הרעש.
2. מדוע לא מוצתה חקירת הדיווחים על חשודים נוספים ברצח?
כיווני החקירה שעלו מתוך העדויות הרבות והצביעו על חשודים אחרים לא מוצו עד תום. כך מספרת בעדותה במשטרה ל', אותה נערה בהירת שיער, על חברתה הטובה ט' שקיבלה הודעה ל־ICQ מגבר שסיפר לה שהוא יודע מי רצח את תאיר. בעדותה מספרת ל' שחברתה חוששת להגיע למשטרה ולמסור עדות. היא מוסרת לחוקרים את מספר הטלפון של החברה. אך החוקרים מעולם לא זימנו את ט' למסור עדות ולא בדקו את מקור ההודעה שקיבלה. "פנה אליי מישהו שכינה את עצמו 'זה לא נס שאני הורס'", מספרת לנו ט' המתראיינת לראשונה השבוע. "לא הכרתי אותו. הוא כתב לי שהוא יודע מי הרוצח, שמדובר בנערים ונערות. רציתי ללכת למשטרה אבל פחדתי. סיפרתי להוריי והם אמרו לי לא לדבר עם הבחור הזה יותר. ל' סיפרה את זה במשטרה אבל הם לא קראו לי ולא לקחו את המחשב שלי לבדיקה. זה הפתיע אותי שהמשטרה לא פנתה אליי".
נערה נוספת, שהייתה בשירותים שבהם בוצע הרצח בטווח הזמנים המשוער של המעשה, סיפרה בעדותה על מישהי משכבה י' (שלא רצתה למסור את שמה), שיום אחרי המקרה אמרה שרוצחי תאיר היו נער ונערה. "לא בטוח שהם מ'נופי גולן'. אולי הם עסקו בסמים או במשהו אחר שתאיר לא הייתה אמורה לראות, ואותה חברה אמרה שהייתה אזהרה כלפי כל מי שידבר". החוקר לא שואל את התלמידה שאלות נוספות, לא מפציר בה לומר מי היא אותה נערה שכביכול שמעה מי הם לכאורה הרוצחים. כשאותה עדה נכנסת להעיד בבית המשפט היא "מתמוטטת ופורצת בבכי", כך בפרוטוקול הדיון. בצעד חריג השופטים מאשרים לה למסור את עדותה בלשכת השופט, שם היא מסרבת לנקוט בשם הנערה, "לא מלשינים אחד על השני בגיל שלנו".
3. מדוע לא חקרה המשטרה רמזים לאלימות כלפי תאיר בתקופה שקדמה לרצח?
יומיים לאחר הרצח לקחה המשטרה את המחשב הביתי של משפחת ראדה והוציאה מתוכו 139 פלטי שיחות ICQ שניהלה תאיר. "חיפוש מעמיק העלה שלוש כתובות עיקריות", נכתב במזכר ראשוני שרשם צבי סגל ממחשוב צפון. "שיחה עם ט' וש' על מכות שהיכו אותה, כנראה". במזכר אחר שנרשם שבוע לאחר הרצח נכתב, "חיפשתי רמזים לרצח... חברים, פגישות, מחשבות, פגישות בשירותים, מכות, איומים. מצאתי שתי שיחות ICQ שקשורות למכות שהיו בינה לבין ט' (חברה לשעבר) בחודש אוקטובר, ולאחר מכן כנראה שנפרדה ממנו. בנוסף מצאתי שיחות טעונות בינה לבין ש'. כל החומר הועבר לימ"ר גליל". ש' מסר הודעה, ט' מעולם לא זומן למסור עדות במשטרה.
בחומר החקירה נמצאו מספר שיחות שמעידות על ריבים שהיו לתאיר עם חבריה. במסמך של מחלק התשאול אמ"ן גליל תחת הכותרת, "ציטוטים שכדאי להתייחס אליהם" נכתב, "תלמדי קצת לבלום את הפה שלך. טוב שאתמול לא הפצת שלטים... א.ת אח בדם. מי שידבר יידקר".
4. האם הועלמו ראיות מזירת הרצח?
בערב יום הרצח נתבקשו שני מתנדבי המשמר האזרחי למנוע כניסת אנשים שאינם מורשים לשטח בית הספר. למרות זאת מ' נכנס, אסף מקלות עץ ונעלם בלי שמסר למשטרה את החפץ שהוציא לכאורה מן הזירה.
בעדות שמסר בהמשך במשטרה טען מ' שבסך הכל סתם שיחק עם ענף, וסיפר שאחד ממתנדבי המשמר האזרחי אמר לו להסתיר את הענף כדי "שלא יעשו לך מזה עניין".
בחקירתו בבית המשפט העיד א' מתנדב המשמר האזרחי: "עמדנו בכניסה לבית הספר, הרחקנו את הסקרנים. עמדתי עם עוד מתנדב ששמו א', כשניגשו ארבעה חבר'ה צעירים". לדבריו הם היו כבני 14־15, דוברי עברית. "כל השאר נשארו מעבר לכביש, אחד מהם ניגש לא' ולחש לו משהו, וניגש איתו ביחד כביכול לשטח בית הספר, לשיחים לאורך הכביש... והוציא משם שני מקלות כנראה מעץ, עטופים בקצה באיזולירבנד כחול או שחור, משהו כזה, לקח אותם, חזר, תוך כדי החזרה הוא שם אותם מתחת למעיל, נדמה לי, או בגד כלשהו". עוד הוסיף כי "היו לו תנועות קצרות, מהירות, כאילו הוא בנאדם עצבני". א' מספר כי מיד פנה לשוטר בשם תומר שהפנה אותם לתת עדות במשטרה.
המקלות שהוצאו לכאורה משטח בית הספר מעולם לא נתפסו, לא נבדק אם היה מחובר אליהם סכין או חפץ חד אחר, אם הוכתמו בדם או שהיו עליהם שרידי די־אן־איי כלשהם, או שאינם קשורים כלל לרצח. בחלק האחורי של הגולגולת של תאיר ראדה נמצאו שבעה מוקדים של שטפי דם, שלא נמצא להם הסבר בשחזור ובהודאה. בית המשפט קיבל את הסברה ששטפי הדם נוצרו כתוצאה מנפילתה לאחר שגרונה שוסף. ואולם מאחר שיש גם אפשרות שהם נגרמו כתוצאה ממכות, הייתה חשיבות גם לבדיקת המקלות הללו.
5. למי שייכות טביעות הנעליים הזרות המוכתמות בדם בזירת הרצח?
בין הממצאים המטרידים נמצאת טביעת הנעל שהוטבעה בדם על אסלת השירותים — ועליה סימני דם ניגר "טרי". טביעת נעל זו נוצרה בטרם הדם נקרש, ומשמעות הדבר שהיא הוטבעה ככל הנראה בסמוך לזמן הרצח. במסגרת החקירה נקבע כי טביעת הנעל אינה שייכת לרומן זדורוב, ועד כה לא ידוע למי הנעל הזו שייכת. טביעת הנעל הזו היא אחת מבין טביעות הנעליים הזרות שנמצאו בזירה, טבולות בדמה של תאיר ראדה. אלו הן טביעות הנעל שמשרטטות לכאורה את נתיב הבריחה של הרוצח מן התא.
השופטים בערכאות השונות קיבלו את הסברה שטביעות הנעל נוצרו על ידי המחלצים שנכנסו לזירת הרצח לאחר מציאת גופתה של תאיר. אולם אם אכן היו אלה טביעות נעלי המחלצים — שהגיעו לזירה שעות ארוכות לאחר הרצח — הדם היה נקרש בשלב זה וסביר להניח שטביעת הנעל הייתה נראית אחרת.
על פי חומרי החקירה, הראשונים שהגיעו לזירה היו שני אזרחים שהשתתפו בחיפושים אחר תאיר. הגבר הראשון טיפס מעל התא וראה את תאיר מוטלת שם. השניים לא נכנסו בעצמם לתוך תא השירותים, ולאחר שאב הבית פרץ את הדלת, נכנסו פנימה שני פרמדיקים כדי לנסות לבצע פעולות החייאה. הם היו היחידים שנכנסו פנימה. איש מלבדם, כך על פי המזכרים וחומרי החקירה — לא נכנס לתוך תא השירותים עצמו, אפילו לרופא שהגיע כדי לקבוע את מותה של תאיר לא אישרו החוקרים להיכנס לתוך תא השירותים. ואף על פי כן, נעליהם של כמעט כל מי שנכחו במקום נבדקו, גם אם לא נכנסו לתא, ונשלל כל קשר בינן לבין טביעות הנעל על האסלה. השופט יצחק כהן במחוזי קבע כי עקבות אלה אכן אינן של הנאשם, ואף על פי כן, אין בכך כדי להוות ספק לזיכויו. ואילו שופט בית המשפט העליון יורם דנציגר טען כי יש בראיה זו כדי לגרוע ממשקל ההודאות.
6. מדוע השמיד ראש צוות החקירה את המכנסיים שאולי לבש זדורוב ביום הרצח?
רומן זדורוב לא היה החשוד המיידי ברצח הילדה תאיר ראדה. אבל הוא היה החשוד המובן מאליו. ביום שבו נלקח לחקירה הוא שיתף מיוזמתו את החוקר שאת המכנסיים שלבש ביום הרצח הוא זרק, מה שכמובן הפנה מיד את החשדות כלפיו. המשטרה חיפשה, אם כי לאחר שיהוי לא מוסבר, אחר המכנסיים ואף מצאה מספר זוגות שתאמו את התיאור שמסר זדורוב, ואולם על אף אחד מהזוגות לא נמצאו בבדיקה כתמי דם השייכים לתאיר ראדה. משלא נמצאה הראיה המרשיעה נתן ראש צוות החקירה, רפ"ק יורם אזולאי, את ההוראה להשמיד את המכנסיים, מבלי שניתנה לזדורוב ההזדמנות לזהות אם אחד מהזוגות הוא הזוג שהשליך. הפרוטוקולים מגוללים את תחנוניו החוזרים ונשנים של זדורוב שיינתן לו למצוא את המכנסיים האבודים. לחוקר יוסי אמר: "זה עוד חוט שיכול להוציא אותי, להוכיח שאין שם עקבות של הדם של הילדה... הם באמת היו קטנים עליי ואני זרקתי אותם" . ולמדובב בתאו אמר, "אני כבר ביקשתי כמה פעמים... תעשה לי טובה... תן לי שני שוטרים, לא צריך שהם יחטטו בתוך מזבלה, רק תורידו לי אזיקים מהידיים ועל הרגליים תשאירו. אני בעצמי אהפוך את המזבלה".
7 . מדוע התקשה רומן זדורוב לשחזר את המשיכה בשערותיה של תאיר?
חוקרי המשטרה שבחנו את זירת הרצח ייחסו חשיבות רבה לשערות הרבות שנמצאו בזירה. מקלטת השחזור שנערך עם זדורוב כשבועיים לאחר הרצח נדמה שהחוקרים לא הרפו עד לקבלת התשובה המיוחלת. לאחר השחזור הראשוני שהודגם על שוטרת - ומשלא אמר זדורוב מילה על השערות - שאל אותו החוקר אנטולי שקלאר, "היא (תאיר נ"ב) ניסתה לדחוף אותך איכשהו? אתה תפסת אותה במשהו? או שרק הכית אותה בעזרת הסכין?" רומן משיב, "לא, אני הכיתי, לא תפסתי". שקלאר מנסה שוב, "תפסת אותה בבגדים? במשהו?", רומן מביט בו ושואל, "בבגדים? אני לא תפסתי. ייתכן ששמתי יד". בשלב זה מסמן זדורוב לשוטרת שתתקרב אליו כדי שיוכל להדגים כיצד הניח את ידו על גבה, "ככה, שהיא לא תקפוץ עליי". שקלאר שואל, "בבגדים תפסת אותה? ממש בבגדים?" ורומן שולל. זדורוב מדגים על השוטרת כיצד הניח יד על הגב שלה אך לא תפס בבגדיה או בשערה. כששקלאר מבקש לסיים את השחזור ולעצור את ההקלטה, מורה האחראי על השחזור להחזיר את רומן לתא השירותים כדי שידגים כיצד קפץ מחוץ לתא.
בהמשך השחזור שואל האחראי את שקלאר, "שאלת אותו לגבי שערות?" ושקלאר עונה, "שאלתי אם הוא בכלל תפס אותה במשהו".
לאחר שחזרו לתחנת המשטרה ולאחר שביקשו מרומן לצפות בסרט השחזור המשיך שקלאר לשאול את רומן שאלות, הפעם הוא שואל באופן ישיר ומדויק, "תגיד לי, במקום הפשע נמצאו שערות שלה. האם היה רגע שתפסת אותה בשערות? משכת בשערות? החזקת בשערות שלה?" השאלות מבלבלות את רומן - "אני לא חושב שתפסתי. אני לא יודע". שקלאר מתעקש, "איך יכלו חתיכות שיער שלה להופיע בזירת הרצח?", בשלב זה רומן כבר אומר, "ייתכן ותפסתי. אני לא יכול להגיד", ובעקבות לחץ נוסף חוזר, "אני... אני כנראה לדעתי תפסתי אותה". "תראה עליי איפה תפסת", מקשה שקלאר, "ואיך תפסת? הרבה שערות? מעט שערות?" זדורוב משיב שמעט. החוקרים קיבלו את מבוקשם.
8. מדוע לא נאספו כל הראיות הפורנזיות מהזירה בזמן אמת?
בזירה כל כך סוערת ומדממת - מלאה בראיות פורנזיות - לא נמצאה אף ראיה, טביעת אצבע, דגימת די־אן־איי, שקושרת את רומן לזירה. לעומת זאת, ישנן ראיות פורנזיות שלא נבדקו, שהיו יכולות לכוון את החוקרים למי שאולי כן נכח בזירה בזמן הרצח.
בכיר במשטרה שנקרא לבקר את עבודת החוקרים הגיע לאחר כשבועיים לזירת הרצח, שנותרה סגורה ונעולה מאז יום הרצח. אותו בכיר מספר דבר מטריד ביותר. שאלנו אותו, "האם נאספו כל השערות שנמצאו בזירה? האם הועתקו כל טביעות האצבע? האם נאספו כל ניירות הטואלט ששימשו ככל הנראה את הרוצח לניקוי?" והוא השיב, "ראיתי שלא אספו את כל הממצאים שם ושלא עשו את עבודת פיתוח טביעות האצבע בסדר הנכון. גם החיפוש אחר דם על נעלי החשוד לא נעשה כראוי". אותו בכיר דיווח לממונה עליו על הממצאים. "מעבדה ניידת חזרה לזירה לאסוף עוד דברים ואני הורחקתי מלהתעסק יותר בתיק". לדבריו, "עבודה יותר יסודית ומקצועית בזירה אולי הייתה מניבה יותר ממצאים משמעותיים". כך למשל, נמצאו שערות בכף ידה של תאיר ועל חולצתה. מתוך תשע שערות שנשלחו למעבדה בארצות־הברית רק חמש נבדקו, ונמצא כי שלוש מהן אינן של תאיר או של זדורוב. ואולם המשטרה ביקשה מהמעבדה בארצות־הברית להפסיק את הבדיקות בטענה המגוחכת שגם אם תימצא שערה של רומן זדורוב לא תהיה לה כל חשיבות שכן זדורוב הוא בג"ח, כלומר, בעל גישה חופשית לזירה. האם באמת גבר זר הוא בעל גישה חופשית לחולצתה של תלמידה?
"ובכל זאת", מסכם הבכיר, "מלא מעט סיבות אני בטוח שמי שהורשע הוא אכן הרוצח, וכי ייתכן שעבודה יותר טובה לא הייתה משאירה מקום לספקות". באותה נשימה ניתן לומר כי עבודה יסודית יותר שבוחנת את הזירה באובייקטיביות ומחפשת לא רק התאמה לחשוד - אלא גם למי הממצאים הפורנזיים הרבים בזירה כן מתאימים - אולי הייתה יכולה ללמד על חשודים נוספים או אחרים לחלוטין ששהו בזירה בזמן הרצח.
9. מדוע הסתיימה הבדיקה בעניינם של שני חשודים נוספים?
ב־18.12.2006, יום לפני ההודאה והשחזור של רומן זדורוב, התעורר חשדו של רס"מ מדרכי אסרף כלפי אחד העדים שנכחו בזירת הרצח - שעד לאותו רגע מסר הודעות פתוחות. באמצע ההודעה הוא עצר את העד ועבר לחקור אותו כחשוד תחת אזהרה. באותה חקירה אף הסכים החשוד לעבור בדיקת פוליגרף, ולא ידוע אם בוצע אותו פוליגרף. יום למחרת הודה רומן זדורוב ושיחזר את הרצח. מאותו הרגע, כנראה שנסתיימה החקירה בעניינו של אותו חשוד. הוא הגיע פעמיים נוספות למסור עדות פתוחה ואף העיד בבית המשפט.
אותו עד לא היה היחיד שנחשד. באותו היום נשלח צוות בילוש לאתר את ת"ל, בעקבות שיחתו עם ספרנית בית הספר שדיווחה כי "כמה ימים אחרי הרצח הגיע לספרייה תלמיד כיתה י"ב בשם ת"ל ואמר לה, 'תדעי לך, המשטרה לא חוקרת בכיוון הנכון בכלל, הם חוקרים את החנונים...". לדבריה אמרה לו, "אם אתה יודע משהו, תספר את זה למשטרה", והוא השיב, "אם המשטרה רוצה, שיחקרו את שכבת י"ב".
"נתבקשנו על ידי רמ"ח תשאול לאתר חשוד בשם ת"ל", כתב רמ"ח בילוש. "בהגיענו לכתובתו ביישוב, הבית היה נעול ולא היה מענה, כמו כן נראה כי אין אף אחד בבית". ובזאת איבדה המשטרה את עניינה בו. ת"ל לא אותר ולא זומן עוד להגיע לא כחשוד ולא כעד המוסר הודעה במשטרה.
10. מדוע הפרקליטות מסרבת להחזיר לאילנה ראדה את המחשב הביתי?
באותו מזכר בנוגע למחשב צוין שכל השיחות שנמצאו במחשב הודפסו ונמסרו לחוקר מימ"ר גליל "וכן נצרבו על דיסק משטרתי". עוד נכתב כי לא נמצא כל קשר אינטרנטי בין שלושת החשודים שנעצרו בתיק עד לאותה העת, בהם גם רומן זדורוב, לבין תאיר ראדה.
במאי השנה פנתה אמה של תאיר, אילנה ראדה, לפרקליטות בבקשה לקבל את המחשב האישי שתפסה המשטרה בתחילת החקירה. לפני כחודש היא פנתה לבית המשפט המחוזי בנצרת בבקשה להשיב לה גם את חפציה האישיים של תאיר. אף על פי שאיש אינו טוען כי ניתן למצוא על המחשב ראיות לקשר בין רומן זדורוב לתאיר לפני הרצח, הפרקליטות מסרבת לבקשה. בין היתר טוענת הפרקליטות כי "לעת הזאת, כאשר סנגוריו של רומן זדורוב הגישו בקשה לקבל חומרי חקירה לצורך הגשת בקשה לקיום משפט חוזר, ואף המבקשת עצמה מבקשת כי החקירה תחודש לאור הפרסומים על מעורבותה האפשרית של א"ק ברצח בתה — יש הכרח בהשארת המוצג המקורי בידי המשיבה". סנגוריו של זדורוב מסרו כי ניתן להשיב לאמה של תאיר את המחשב ולהשאיר בידיהם ובידי הפרקליטות עותק של הדיסק הקשיח.
הפרקליטות: כל פרט נחקר
"לאחר שבית המשפט המחוזי הרשיע פעמיים פה אחד את רומן זדורוב ברצח תאיר ראדה ז"ל, אישר בית המשפט העליון את ההרשעה, לאחר שבחן את מכלול הראיות בתיק, ובכללן ראיות חדשות שניתן אישור להגשתן", מסרה הפרקליטות בתגובה. "שישה מתוך שבעה שופטים שדנו בתיק השתכנעו חד־משמעית שזדורוב הוא הרוצח, ועבורם לא הייתה זו הרשעה גבולית כלל. השופט היחיד שהחליט לזכותו, ציין כי "מדובר במקרה גבולי המצוי כפסע מהרשעה". בשלב הבא, נשיאת ביהמ"ש העליון דחתה את בקשתו של זדורוב לדיון נוסף. תמוה בעינינו, שלאחר שבית המשפט העליון פסק את דברו בקול רם וברור, בפסק דין המשתרע על כ־300 עמודים שבו נאמר כי 'אין פרט שלא נחקר, נדון ו'נטחן' עד דק', הנכם ממשיכים לדון שוב ושוב בשאלת אשמתו של זדורוב ובראיות, שמועות וספקולציות ממוחזרות שרובן כבר מזמן הופרכו, כאילו לא ניתן פסק דין ברור ומפורט של הערכאה העליונה במדינה. מדובר בשאלות ממוחזרות שרובן ככולן נבחנו בשעתו, בין אם בחקירה הממושכת והיסודית, ובין אם בהליכים שהתקיימו עוד במחוזי, ולחלקן יש מענה מפורש בפסקי הדין, בהם אנו ממליצים להתעמק".
באשר למחשב של תאיר ראדה ז"ל, המדינה הסבירה לביהמ"ש כי יש הכרח בהשארת המוצג המקורי בידיה, וזאת לנוכח כוונת סנגוריו של הנאשם לבקש את קיומו של משפט חוזר, וכי היא אינה מתנגדת להעביר עותק מלא של כל חומרי המחשב לגב' ראדה.
