yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום : ידיעות אחרונות
    חדשות • 25.11.2016
    אמא, המרק והאש שבחוץ
    דנה ספקטור

    באיזשהו שלב, כשנהיה ברור שהשריפה בחיפה מתפשטת והיא לא סתם שריפת קוצים מהסוג השכיח והרגיל, הרמתי טלפון לאמא שלי. הייתי בטוחה שהיא כבר יודעת, אחרי הכל האישה מתגוררת בערך שני קילומטר מרוממה, איפה שהתקשורת זה עתה דווחה שלהבות ענק זוללות את מגדלי הקומות והופכות אותם לשיפודי מרשמלו ענקיים.

     

    למרבית ההפתעה, אמא שלי נשמעה די המומה לגלות שמשהו כל כך גדול מתרחש בעירה המנומנמת. "איזו שריפה?" תמהה, "אני בדיוק עסוקה בלקלקל פה איזה מרק. היית מוסיפה כמון למרק אפונה, תגידי?"

     

    "אמא", התחלתי לדבר איתה בקליק בייטים, "חיפה בלהבות! יש אש בחמישה מוקדים שונים! אומרים שזאת פעולת טרור, הצתה מכוונת! איזה מרק בראש שלך, עוד שנייה מפנים אתכם מהבית שלכם". לקח קצת זמן, אבל בסוף אמא שלי הסכימה לעזוב את המרק ההרוס שלה, לפתוח חלון ולראות מה קורה בחוץ. "בחיי", אמרה, "יש ממש כמויות גדולות של עשן בחוץ. תגידי, איפה אמרת שהשריפה הזו? לידינו?"

     

    נאנחתי בקול. זה היה ממש שידור חוזר של שני קיצים אחורה, מבצע צוק איתן. התקשרתי להורים שלי והתחננתי שיירדו למקלט כי שמעתי שירו טילים בחיפה, וההורים שלי הגיבו כאילו יצאתי מדעתי. "איזה מקלט?" אמר אבא שלי, "אני נשאר פה בסלון שלי ליד הטלוויזיה, וגם אמא. את יודעת כמה מלחמות שנינו כבר הספקנו לראות בחיים שלנו?"

     

    אז גייסתי את כל הסבלנות שלי ודיברתי לאט ורגוע. "במרכז חורב, אמא", אמרתי לה. "האש התפשטה מרחוב הנטקה למרכז חורב, וגם אמרו שמפנים את הריאלי סניף אחוזה". "נו", אמרה, "סוף־סוף התגשם החלום שלך, ומישהו שורף את בית־הספר שלך שאת כל־כך מתעבת. אבל בסדר, את אומרת שמרכז חורב, נפתח חדשות".

     

    בסוף, אחרי הרבה עבודת שכנוע, הצלחתי לעורר קצת את זוג החיפאים האדיש שלי. אמא אפילו הסכימה לארוז תיק גדול עם כל הוואזות וחפצי היודאיקה שהיא קבלה בירושה מהסבתות ולשים אותו ליד הדלת, למקרה של פינוי. זה היה מאבק קשה, כי חיפאים הם גזע מיוחד, ופה אני קוראת לכם לא להאמין לתקשורת. אני יודעת, מהדיווחים זה נשמע כאילו עיר שלמה בפניקה, כאילו 75 אלף חיפאים שפונו מבתיהם משוטטים בעיר כמו פליטים מהוריקן קתרינה, אוחזים בידיהם המבועתות בתיק ספורט שבו כמה זוגות תחתונים. איפה, כל מי שגדל או חי בחיפה יודע את האמת. החיפאים הם עם עיקש וגאה, שבט עשוי ללא חת של אנשי הרים. כדי שחיפאי יצא מגדרו צריך לקרות משהו גדול באמת, נגיד אם ביונסה תקנה בית להשקעה בעיר התחתית פתאום. בעצם, גם זה לא, החיפאי בטח יתלה מבט משועמם בזמרת המפורסמת המענטזת מולו בטיילת, ואז ילחש לבת זוגו הפנסיונרית: "מישיגנע קופף, מה היא לובשת על הראש? אהיל?"

     

    בעוד רוב החיפאים המבוגרים מסרבים להתנהג כמו עדים היסטריים טובים ולהתראיין בקול חנוק לתקשורת, התל־אביבים, כדרכם של אנשי שפלה, יצאו מכל פרופורציה אפשרית. ויכוחים בין שמאלנים וימניים ניצתו במהירות מדהימה — האם מותר כבר להאשים את הערבים או שזו גזענות מכוערת? היו כאלו שטענו שזו עבודת ספין של ביבי, שהוא כל־כך מפוחד מפרשת הצוללות שהוא החליט להסיט את האש למקומות אחרים. כולם הסכימו שזה מחדל, ששום לקח לא נלמד מהדליקה ביערות הכרמל, עובדה שצריך להביא מטוסים מטורקיה ורוסיה.

     

    ואני? אני רק נהייתי עצובה, וחשבתי על כל האנשים שלא יודעים מה קורה לבית שלהם עכשיו. אין הרבה מה לעשות בחיפה, אפילו פסטיבל הקולנוע נראה כמו ערב הקרנת שקופיות על קירות האודיטוריום, אבל מה שכן יש לעשות זה להפוך את הבית שלך לחתיכת בית חלומות מדהים. ככה זה בעיר הכי יפה בארץ, עיר שכל בניין בה יותר היסטורי ומעורר השראה מהשני. טובל בפרחים ובעצי אורן ואלון, משקיף על ואדי או על מפרץ כחול שספינות משא משובצות בו. בעיר כזו, ביתו של אדם הוא מבצרו. כמעט לא נכנסתי אף פעם לבית חיפאי בלי להתפעל מהנוחות והיופי, בלי להגיד לעצמי "ככה צריך לחיות, עם ים בחלון וחרוב עתיק שנותן לך נשיקת בוקר טוב עם הענף".

     

    השריפה הזו, מכוונת או לא, היא חתיכת פעולת טרור כנגד כל מה שירוק, יפה, שפוי במדינה הזו. לא שיש לאף טרוריסט סיכוי נגד היצור הכי סטואי ומופלא בטבע — החיפאי.

     

    yed660100